שכונה פרק 39

פרק 39:
•נקודת המבט של יעל•
עיניי נפתחו באיטיות,קרן אור חמה חדרה לחדר מבעד לתריסים המוגפים למחצה.
הסתכלתי על שיר שידייה ורגלייה פרוסות לצדדים. לא פלא שאני נמצאת על הריצפה.
נעמדתי על רגליי והכרית שנפלה ביחד איתי נמצאת בין זרועותיי.
פיהקתי פיהוק קולני והלכתי למקלחת,שטפתי את הפנים,ציחצחתי שיניים וחזרתי לחדר.
הדלקתי את הפלאפון וראיתי שרק שמונה וחצי,ההורים של שיר בעבודה ואח שלה יושן.
הכנתי נס וישבתי בסלון,הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי בפעם המיליון 'לשבור את הקרח'.
נכנסתי לאינסגרם..עוברת אחר תמונות של אנשים. הרבה העלו תמונות מה'גרין' ,נאנחתי וראשי נשמט לאחור מעייפות. הייתי בתנוחה מוזרה ולא נוחה אבל לא היה לי שום כוח לזוז.
"הכול בסדר?" שאל אח של שיר
"עשר"חייכתי אליו,הוא דפק לי פרצוף והלך למקלחת.
קמתי מין התנוחה שהייתה בה וישבתי רגיל כשרגליי מוצמדות אל ביטני,ראשי נח על בירכיי ועצמתי את עניי
"את בטוחה שהכול טוב?" שאל שנית, הוא הציץ מין המקלחת כשמברשת שיניים נמצאת בפיו
"כמה לא יודעת" מילמלתי לעצמי. הסתכלתי שוב בשעון וראיתי שכבר תישע,איך לעזאזל הזמן רץ?
"אוקי אני ממהר לעבודה" אמר לאחר שלגם מין הנס שלי..וכשאני אומרת לגם,הוא שתה את כולו
"אתה חייב לי נס" צעקתי לאחר שהיה בפתח הדלת
"חסר סוכר"חייך ויצא מין הבית וסגר את הדלת.
"אה תעירי את החברה שלך היא מסוגלת לקום בשתיים" אמר לאחר שנכנס שוב לבית.
"אוקי"אמרתי,אבל הוא כבר יצא מין הבית ולא שמע.
"שיר..שיר..שיר" ניסיתי ,להעיר אותה. טוב ניסיתי. חזרתי לסלון גמורה מעייפות,מתהלכת ברחבי הבית כמו זומבי..הלילה הזה היה קשה מידי.
גל הראש שלי התמלא במחשבות,בעיקר על אסף.
אין,הילד הזה משגע אותי לפעמים אני מרגישה שהוא כצו מיסטר הייד,שיש לו פיצול אישיות!
הפלאפון צילצל וזה היה גיא,לא היה לי כוח לענות בטח הוא רוצה לדעת מה שלום שיר ואם היא ישנה וכל זה.
"מה אתה רוצה על הבוקר?" שאלתי בקרירות. זה ידוע שאני לא אחת של בוקר.
"ואוו איזה אנרגיות" אפשר היה לדעת שהוא מחייך לפי הטון
"אז.. מה אתה רוצה?" שאלתי שנית
"אממ" חשב כמה שניות "קרה משהו וכולם נפגשים עוד שעה" אמר
"מה עוד שעה תיכננתי לישון"התבכיינית מבעד הקו.
"זה ממש חשוב יעל,זה רציני" הקול שלו הפך למפוחד
"הכול בסדר?קרה משהו?" התיישבתי על המיטה
"אני יסביר הכול אחר כך,עוד שעה בפארק הקבוע" ניתק.
הלב שלי התחיל לדפוק במהירות,הרגעתי את עצמי שזה בטח עוד אחד מהשטוית שלהם.
הלכתי לחדר של שיר וראיתי שהיא ישנה עמוק.. התקדמתי בזהירות ופתחתי את השלבים
"שיר"ניערתי אותה בעדינות
בניתור אחד קפצתי על גופה,בסרטים זה נראה פחות כואב.
"איזה חרא בשביל מה?" שיפשה את עניה
"עוד שעה כולם נפגשים למטה אז תתחילי להתארגן" השבתי
"מה אכפת לי,לכי את ותספרי מה קרה" כיסתה את עצמה עד לראש מנסה לישון
"נו שיר" אמרתי מעט עצבנית
"אני קמה אני קמה"צעקה,היא התקדמה לשירותים בזיג זג,ענייה עצומות. קיוויתי שלא תיפול לאסלה כי אין מצב שאני יעזור לה לצאת משם.
הכנתי לה שוקו,כמו שהיא אוהבת ועל הדרך הכנתי גם לי
"הופה על מה זה?" שאלה בחיוך וישבה לידי
"שנתת לי לישון פה,ועזרת לי עם ההורים,ו.."
"אוקי אוקי, אני חושבת שאת צריכה לפנק אותי יותר" חייכה חיוך חמדני
"אין מצב,זה התודה שלי תסדרי איתה את" אמרתי והלכתי לסלון עם השוקו ביד
"על מה הם רוצים לדבר?" התקדמה אחריי
"לא יודעת"משכתי בכתפיי,
"תגבירי תגבירי"צעקה שיר,לקחתי את השלט והגברתי את הווליום
"let if go..let it go.." התחילה לשיר,היא חטפה את השלט מהיד והפכה אותו לסוג של מיקרופון. היא נעמדה על הספה מרקדת לי באושר,עכשיו אתם צבינים את ההבדל בנינו? איך יש לה אנרגיות על הבוקר?!
הסתכלתי על הפלאפון שלי שהיבהב וראיתי הודעה, לחצתי עליה וזה היה מאסף "בוקר טוב" וסמיילי של לב,אני לא יודעת איפה אנחנו עומדים,חזרנו?נפרדנו? פרודים גרושים מה?
"בוקר טוב גם לך"שלחתי,ראיתי שהוא מקליד ואז מםסיק,ושוב מקליד ואז מפסיק
"אתה בסדר?" שאלתי
"כן למה לא?" שאל
"טוב תגיע לעיקר רצית משהו?" שאלתי,אני לא אוהבת ללכת סחור וסחור,לדעתי צריך להגיד הכול בלי כל מיני הקדמות מיותרות.
"אוקי" שלח "חשבתי הרבה על אתמול"
"ו.."שלחתי
"אז מה את אומרת? אנחנו ביחד?" שאל. הסתכלתי על ההודעה ולא יודעת מה לענות..חסרת אונים
הוא שלח סימן שאלה והלב שלי מתחיל להאיץ, מצד אחד אני הכי אוהבת אותו בעולם,ומצד שני..הוא התנהג מגעיל אלי,חושב שאני הבובה שלו ואחרי הנשיקה אני יסלח..למרות שבתוך ליבי,סלחתי אני נמסה ממנו
"מה יש לך?" שאלה שיר
"מה להגיד לו?" אמרתי והושטתי לה את הפלאפןן, שיר חזרה לשבת על הספה ובחנה את השיחה,ראיתי שהיא מקלידה במהירות
"מה את רושמת,תראי לי" אמרתי מנסה לחטוף את הפלאפון.
"הינה" הושיטה בחזרה,ראיתי שהיא כבר שלחה לו רת ההודעה והיה רשום בה "תשמע אחרי מה שקרה אנחנו צריכים לדבר פנים אל פנים ולא דרך הפלאפון אני מקווה שאתה מבין אותי"
"למה רשמת לו" התעצבנתי
"כי זה מה שהיה צריך להיות מההתחלה" השיבה בחיוך מנצח.
ראיתי שהוא מקליד ופעימות הלב רק התגברו והתגברו..
"בסדר, בערב נדבר" הוא שלח עם סמיילי של לב.
הסתכלתי על ההודעה ומחייכת,באמת שאני אוהבת את הבן אדם הזה
" יאללה בואי נרד למטה" אמרה שיר
"יש עוד רבע שעה" אמרתי
"נו בסדר ננשום אוויר"חייכה וקמה מהספה
"אין לי כוח להחליף בגדים" רטנתי
"נרד ככה" ניסתה למשוך אותי מין הספה.
הסתכלתי לרגע עלי,פיג'מה וורודה של קיטי,גולגול מרושל וגרביים לבנות עם וויאנס.
"יאללה" אמרתי בחצי חיוך. שיר שמה נעלי בית לבנות של החורף ולקחה את המפתח מין המזנון
"תירדי" האיצה בי,ירדנו למטה לאחר שנעלה לכיון הפארק שקרוב לביתה.
"מה יהיה עם אסף?" שאלה בדרך
"לא יודעת" השבתי
"תפסיקי להיות כזאת קשה איתו" השיבה בכעס
"שלום בנות" אמר עומר שישב על הספסל
"אני לא קשה" אמרתי בעצבנות וחיבקתי את עומר
"כדי שתיראו את זה"הפסיק את השיחה והגיש לו דף שמקומט מעט
"מה זה "שאלתי
"תיקראי"אמר,מבטו שידר אכזבה וכעס. הסתכלתי על הדף בוחנת מילה מילה..
"וואט דה פאק?" עניי נפתחו