כשעזבת, האם שכחתי? פרק 62

הוא לא ידע איפה הוא נמצא, זה נראה כמו מקום מרוחק, ללא נפש חיה.

הארי הסתכל לצדדים, לא מבין איך ומתי הוא הגיע לשם.

אחרי מספר ניסיונות כושלים לנסות ולצעוק למישהו, הוא קלט משהו בעיניו, כשהוא התרכז הוא הבין שזאת בקתה, הבקתה של וויליאם.

רגליו של הקטן זזו שלא ברצונו לכיוון הביקתה המפחידה, שניות בודדות עברו והוא מצא את עצמו בתוך המקום המזעזע, הכל היה נמצא שם, מה שהיה לו נורא מוזר כי השוטרים לקחו את הכל ביום שגילו על המקום הזה.

"פססט". הוא חשב ששמע מישהו מאחוריו, ירוק העיניים הסתובב, וויליאם היה שם.

הוא לא הצליח לזוז או לדבר או לצעוק, הוא עמד שם מול וויליאם, חסר כוחות.

הוא הרגיש לחץ בחזה, כאילו משהו מונח עליו, הוא הסתכל מטה אל חזהו, אבל שום דבר לא היה שם.

"בייב, למה שיקרת?" וויליאם שאל והארי חזר להסתכל עליו, שוב מנסה לדבר אבל לא מצליח.

האובססיבי חייך, לא חיוך רגיל, חיוך רע.

משהו רע הולך לקרות.

הכובד על חזהו נהיה כבד יותר, הוא התקשה לינשום, הוא נחנק.

–

הקטן פקח את עיניו בבהלה, מתנשם בכבדות, הוא הסתכל לצדדים, מנסה להבין איפה הוא, רק כשהוא שמע מלמול הוא הרים את ראשו, מסתכל על חזהו, רואה את מייק ישן עליו.

הוא נאנח בהקלה, זה היה חלום.

ציחקוק קטן יצא ממנו, הכל בסדר והוא בטוח, לפחות עד שמייק ימחץ אותו למוות.

–

הארי ניגב את מצחו, זיעה קרה נמרחה על זרועו.

שוב פעם הוא נאנח, מחליט שהגיע הזמן לקום ולהתקלח.

לאט לאט הוא הזיז את מייק ממנו, כמובן לא לפני שהסתכל עליו לכמה רגעים, מחייך לעצמו ומלטף את מצחו של הגבר שלו.

מייק ישן עמוק ובצדק, הוא כנראה עבד ממש קשה אתמול לפני המופע, הוא גם שתה מלא לאחר מכן, ושלא לדבר על הסקס שהיה להם במקלחת שכנראה עייף אותו עוד יותר.

כנראה כשהוא יתעורר יהיה לו הנגאובר, הארי הבין את זה והחליט שאחרי המקלחת הוא יצא למטבח להכין למייק משהו נגד ההנגאובר המרושע שיפגע בו.

–

הזמר התרומם מהמיטה, חושף את גופו שהיה מכוסה בשמיכה.

בוקסר שלקח ממייק היה הדבר היחידי שכיסה את גופו.

השטני הלך לארון של ארוסו, לוקח לעצמו בגדים שהיו נראים הכי נורמלי עליו ובוקסר אחד ממגירת התחתונים של מייק.

–

הוא לא יכל שלא לחייך כשנכנס למקלחת, נזכר במה שקרה בלילה.

הארי הסתכל על הקיר ונפעם לגלות עד כמה שמייק חזק, זה לא נראה אפשרי בכלל שמשהו כמו אתמול יכל לקרות בכזאת קלות.

כשהוא הבין שהוא שוקע במחשבות הוא ניער את ראשו, מחליט לחזור למה שרצה לעשות, שזה בערך לצחצח שיניים ולהתקלח.

–

"לעזאזל" הקטן קילל כשהסתכל במראה, היה אפשר לראות היקי מאחורי אוזנו השמאלית, כתם אדמדם שיכול להסגיר על מעשיהם בפני התלמידים של מייק ובפני תלמידיו העתידיים.

הנשי סידר את השיער, מרגיש הקלה מזה שיש לו שיער ארוך יחסית שיכול להסתיר 'קישוטים' שמייק נותן לו.

–

מייק עדיין ישן, "תינוק מגודל" הארי חייך, מתקדם אל הישנוני, נושק למצחו של הגדול יותר.

"אני אכין לך משהו טעים" הקטן לחש, נושק שוב למיצחו של מייק לפני שהתרומם, לקח את הטלפון שלו ויצא מהחדר.
–

לא היו הרבה אנשים בחוץ ורק אז הארי החליט להסתכל בשעון, עשרה לאחד, כבר צהריים.

הוא הבין שכולם בטח עייפים מאתמול, כמו תמיד אחרי כל מופע גדול שכזה אין לימודים למחרת והתלמידים ישנים עד מאוחר.

הזיכרונות הציפו אותו, אתמול הוא לא באמת היה מרוכז במה שקורה מסביבו, אבל עכשיו, כשהוא לבד, הולך במסדרון לכיוון המטבח הוא נזכר בכל כך הרבה דברים שקרו שם, טובים ורעים כאחד.

הזמר הגיע לאיזור המטבח, נזכר ביום ההוא שמייק החוצפן נגע בו עוד כשהם היו פרודים ואז ביום ההוא שהם אכלו פסטה ביחד שמייק הכין לפני שהוא הציע לו נישואין, מה שגרם לקטן להסתכל על הסלון, הוא נזכר ביום ההוא שחזר מג'ון ודן וראה את מייק עם בנות עליו וביום ההוא שחשדו שהוא ובן שוכבים כי ראו את ההיקים שמייק השאיר עליו, ואז ביום ההוא שהם ישבו שם ביחד, בוכים אחרי שהבינו שהם הולכים להתחתן.

הארי חייך חיוך ענקי, הוא אהב את המקום הזה אחרי הכל.

–

"נסיכה?" הארי הסתכל לכיוון המעלית, רואה את בנג'מין, "מאיפה באת?" הקטן חייך אל השרירי, מחכה לבנג'מין שיגיע אליו ואז חיבק אותו.

"אצל אמילי" בן אמר, נראה מיואש, "יש בניכם משהו?" הארי שאל בהתלהבות "חס וחלילה!" בנג'מין נופף בידיו, דרמטי.

"התעוררתי מוקדם בגללה, היא התקשרה ונזפה בי על שקרעתי לה את השמלה אתמול כשהפרדתי בינה לבין הפסיכית ההיא", "או, אז למה הייתה שם עד עכשיו?" , "היא הענישה אותי ונתנה לי לנקות לה את החדר" השרירי אמר בכעס, נראה כמו ילדון מעוצבן, מה שגרם להארי לגחך.

"כשחושבים על זה אתם מתאימים" הקטן התגרה. הגדול הסתכל על הארי בזעזוע "אל תחשוב על זה אפילו!" , "טוב טוב, בכל מקרה, אם אתה לא עייף מת, בא לך לעזור לי להכין אוכל? חשבתי אולי כדאי להכין לכולם משהו להנגאובר"

בנג'מין זרח באושר, "ואו כן! ארוחות לכל הקומה כמו שהיית עושה פעם, התגעגעתי לזה" , "מעולה! חשבתי על פנקייק בננות עם מייפל, מה אתה חושב?", "נשמע טוב!", "מצויין".

"איך היה הסקס אתמול?" בנג'מין שאל לפתע בהתגרות, "סתום" הארי מלמל במבוכה, מתחיל להוציא מצרכים.

–

המטבח הוצף בניחוח מתקתק, שני הגברים ציחקקו בעושר כשאחד מהם הכין את הבלילות והשני תיגן את הבצק המתוק, מכינים כמויות גדולות של פנקייקים, מזל שלמטבח מגיע אספקות כמעט וכל יום.

הריח המתוק עשה את דרכו לחלל הרחב, לוקח טרמפ עם האוויר והרוח, נכנס לחדרים, מתחיל להעיר ברכות את הגברים הישנים.

וכמו תמיד הדלתות נפתחו, נערים שיכורים מעייפות יוצאים בסקרנות מהחדרים, מסתכלים על מה שקורה במטבח, חלקם יודעים מה קורה, הם היו נמצאים בתקופה עם הארי, הם כבר זכו לאכול את מה שהכין כבר כמה פעמים, חלקם לא מבינים מה קורה, מתלחששים בניהם, נעזרים בותיקים שיגלו להם שהם הרוויחו ארוחה.

–

הריח לא דילג על מייק, כשהמתיקות חדרה לאפו הוא פקח את עיניו, ראשו כאב מעט ועדיין טעם רע ואלכוהולי נשאר בפיו.

הרקדן הסתכל על המיטה הריקה שעדיין הייתה מלאה בריח של הארי שכל כך אהב, כשהוא התפקס על עצמו הוא הבין שמי שאחרי לריח הבישול המתקתק הוא הארי, מה שגרם לו לחייך ולקום מהמיטה.

מייק הסתכל על השעון, עשרים לשלוש, "ואו" הוא מלמל, הוא ישן הרבה.

כשהוא נכנס למקלחת חיוך עלה על פניו, הלחות העידה שהארי התקלח שם לא מזמן, הוא הצטער על זה שלא התעורר לפני, אולי הם היו משחזרים את מה שעשו אתמול.

–

הוא יצא מהחדר, רואה כבר תלמידים אוכלים, מחייך אליהם כשהם הבחינו בו, מסמנים לו עם ידיהם שיבוא מהר.

המדריך הנהן והתקדם אליהם, כשהגיע לאיזור הסלון והמטבח הוא ראה את גבו של הארי ליד המחבתות שהיו על האש, מטגן פנקייקים בזמן שהשרירי שלידו מניח בלילות על המחבתות החמימות.

–

"נעים" מייק מלמל אחרי שחיבק את הארי מאחור, מבהיל את הקטן מעט.

התלמידים הסתכלו בסקרנות, לא רגילים לראות את מייק ככה, הרבה מהם לא זכו להכיר את הזוגיות של מייק והארי, פתאום לראות את זה מול העיניים נראה להם מוזר.

"מייקי" הארי מלמל, מלטף את כפות ידיו של האחר.

"אהמאהמ" השרירי כיחכך בגרונו, מעיר את זוג האוהבים מהחלום שנמצאו בו.

"הפנקייקים!", הקטן הסתכל על הבצק, נלחץ שהם כמעט ונשרפו, מצליח להציל אותם.

"אני אמשיך מכאן" מייק עזב את המגע מהארי, מסתכל על בנג'מין.

"אוקיי" השרירי הנהן, לוקח את הפנקייקים שיצאו ומניח אותם על השולחן, לוקח כמה מהם ושם על צלחת ריקה שהייתה מונחת על השולחן, מתיישב ומתחיל לאכול באושר.

–

מייק חייך להארי, רוצה לנשק אותו, אבל כששם לב למבטים של הנוכחים, הוא החליט לחכות לרגע אחר, "אני אוהב אותך" הוא לחש במקום והארי הסמיק "גם אני" הוא השיב, מלטף את זרועו.

–

"תודה רבה".

התלמידים התחילו להודות להארי כשהוא ומייק סיימו את עבודתם והתיישבו גם הם לאכול, הארי חייך אליהם, מודה להם בחזרה ומסמן להם להמשיך לאכול.

–

"אתה מכין גם אוכל בבית?" נער מסוקרן שאל את ירוק העיניים, "כן, גם מייק מבשל" , "מגניב" הנער התלהב, "אני גם גיי" הוא הוסיף, מחייך בשמחה.

"ואו, כשאני הייתי תלמיד פה, לא זכור לי שהיה עוד גיי מוצהר או מישהו שדיבר על המיניות שלו בכזאת שמחה", "מאז מה שקרה לך המנהל החליט לעשות צעדים קיצוניים עם הומופוביה ואי קבלת השונה, הרבה השתנה מאז שעזבת" מייק גילה להארי דברים שלא ידע, "באמת? איזה נפלא" הארי היה מופתע, הוא לא חשב לעצמו שהוא בדרך כלשהי יכל לעזור לתלמידים להיות יותר בטוחים בעצמם ובמיניותם.

–

"מצטער אם זה לא במקום, אבל יש לך חבר?" הארי שאל את הנער, רוצה לגרום לו להרגיש בנוח איתו, "כן אנחנו כמעט שנה ביחד, אבל הוא לא מפה, הוא לומד עורכות דין" הנער שיחק באצבעותיו וציחקק לעצמו, הארי הבין שהוא מאוהב וחייך.

השנה הראשונה של זוגיות היא שנה מיוחדת, לומדים אחד על השני דברים שלא ידעת, האהבה מתפתחת מיום ליום, הכל נראה ורוד והריבים לא ממהרים להגיע.

"או ואו, חתיכת מציאה" ירוק העיניים ציחקק, גורם לנער לצחקק גם הוא.

"ואני לא מציאה?" מייק נכנס לשיחה, עושה את עצמו נעלב, גורם להארי ולנער לצחקק, אפילו תלמידים אחרים שהקשיבו לשיחה ציחקקו בעצמם.

"אתה מדהים" הארי חייך, בטבעיות נושק לשפתיו של מייק, שוכח מול מי הם נמצאים, רק כשהוא שמע את השתנקויות ההלם של התלמידים הוא הנזכר והתרחק "אופסי" הוא חייך במבוכה.

"זה בסדר" מייק אמר בחיוך, מחליט הפעם הוא לנשוק להארי, כשהוא התרחק הוא צבט את לחייו של הארי, חוזר לאכול כאילו כלום לא קרה, מראה לתלמידיו שהוא יכול להראות אהבה למישהו מבלי שום בעיה שיראו אותו.

"דרך אגב קוראים לי סקאיי ואני תלמיד של מייק" הנער החליט לשנות נושא בשביל שיהיו כמה שפחות מילמולים שקשורים למגע של מייק והארי.

"סקאיי? שם יפייפה, נעים להכיר אותך" הארי טפח על כתפו של סקאיי, "תתנהג למייק יפה" הקטן הזהיר לפני שקרץ, "אני אזכור את זה" התלמיד אמר לפני שחזר לזלול מהפנקייקים.

–

הם סיימו לנקות בעזרתם של כל הנערים, מה שהיה יוצא דופן מהפעמים שהארי זכר, הוא לרוב היה מנקה לבד עם בן ואולי עם עוד כמה אחרים שהרגישו לא נעים לא לעזור, אבל הפעם כולם ניקו כי הם רצו באמת לעזור, זה חימם את ליבו של הארי, דור חדש של תלמידים מדהימים מתפתח כאן.

–

"התפוצצתי" הארי נשכב על המיטה, מלטף את ביטנו.

"אל תשכב! אנחנו צריכים לחזור הביתה, יש לנו היום דייט" מייק, הכה את רגליו של הארי, מעודד אותו לקום.

"אתה באמת לוקח אותי לדייט?", הארי עדיין היה מופתע מזה , "כן! אני אזמין לנו עכשיו מקום במסעדה וכרטיסים לסרט, מה אתה רוצה לראות?", "לא אכפת לי, מה שאתה רוצה", לקטן לא היה משנה איזה סרט, העיקר להיות עם מייק, "טוב אז משהו שקשור לאימה" מייק ציחחק ברשעות, "לא אימה!" הארי חשש, "אם תפחד תיצמד אליי" מייק קרץ, גורם להארי לחייך "טוב אז אימה"

–

"תחזיק חזק" מייק הודיע והארי חיבק אותו בחוזקה "צא לדרך" הקטן אמר בהתלהבות, נרגש לרכב שוב על האופנוע של מייק.

הקסדה הסתירה את החיוכים הרחבים שלהם, אבל אי אפשר היה להסתיר את האהבה שנדפה מהזוג המאושר, הם אפילו זכו לכמה צפצופים ממכוניות בהם ישבט אזרחים טובים שרצו להראות להם שהם תומכים באהבתם.