כשעזבת, האם שכחתי? פרק 63

"אוי ואבוי לי" מייק מלמל כשהביט בהארי, הקטן לבש ג'ינס צמוד עד לברך וגופייה כחולה, שיערו היה עוד רטוב מהמקלחת שעשה.

"תחליף" מייק אמר ברוגז, "למה?" הארי שאל בהפתעה, זה עד כדי כך גרוע? גם מייק לובש משהו דומה, למה מייק ירצה שיחליף?

"אין לאף אחד את הזכות לראות אותך ככה חוץ ממני, מה אם יחשקו בך?" מייק ייבב בהגזמה, "עוד פעם אתה?" הזמר גלגל את עיניו, ממשיך לנגב את שיערו, "תחליף!" מייק רקע ברגליו, משעין את ראשו על כתפו של הארי.

הקטן נאנח, חושב על משהו ומחייך לפתע "אז אתה אומר שאם אני אלבש את הדבר הכי מוזר ביקום, אתה לא תחשוק בי? הבגדים זה מה שעושה אותי מושך בעיניך?" מייק השתנק, הארי צודק, לא משנה מה הארי ילבש או יעשה, הוא עדיין ירצה אותו. 

"אני אנעל אותך לנצח בבית!" מייק החליט, "נעשה לך ניתוח פלסטי!" 

הארי ציחקק "אתה פשוט דפוק" הוא הסתובב, מחזיק את פניו של הגדול ממנו עם כפות ידיו.

"לא משנה מה יקרה, אני תמיד אוהב וארצה רק אותך" הארי לחש ומייק חייך, הוא קיבל את מה שרצה לשמוע.

"אתה. צמוד. אליי. כל. הערב" מייק הדגיש כל מילה ומילה, הקטן הנהן בהסכמה לפני שנשק למייק.

"איתך כל הערב" ירוק העיניים מלמל לנשיקה.

–
"פופקורן?", "לחלוטין! את ההכי גדול", "נאצ'וס?", "ברור! את ההכי גדול", "מה אתה רוצה לשתות?", "אממ תפוזים, את…", "ההכי גדול" מייק השלים, מצחקק כשהארי הנהן, "אני מניח לעצמי ששמעת אותו" מייק אמר למוכרת והיא הנהנה בחיוך "אתה רוצה לשתות משהו?", "אקח אשכוליות, בינוני", "עוד משהו אדוני?", "ריי?", "לא זה בסדר", "באמת? אתה בדרך כלל לוקח עוד משהו", "אני רוצה שישאר לי מקום לאחר כך" הקטן ליטף את ביטנו, "אוקיי" מייק בילגן את שיערו של השטני.

"זהו" הרקדן סיים את ההזמנה
–

"תראי אותם, איכס" הארי שמע מהצד בזמן שהוא ומייק חיכו להזמנה שלהם, מחובקים ומאושרים, הוא לא באמת חשב שזה עליו ועל מייק ולא התכוון להסתכל לכיוון עד ששמע משהו שהיה נשמע כמו "גייז מסריחים", הוא נשך את שפתו התחתונה והרים את ראשו למייק, עניהם נפגשו, שניהם שמעו.

"אל תתייחס" מייק לחש בחיוך, צובט את לחייו של הקטן והארי החליט להקשיב לו, מתעלם מהגבר.

"אולי כדאי שתעופו מפה לפני תדביקו את כולם במחלה שלכם"

זהו.
זה עבר כל גבול.

"אולי תלך לעזאזל ותעזוב אותנו בשקט?" הארי אמר בכעס, מתרחק ממייק ומתקרב בכעס אל הזוג המשועשע.

"ואם לא בא לי? מה תעשה לי?" הארי גיחך "אני לא בעד להרביץ לאנשים עם מוגבלויות", "אתה בעד לקבל מהם בתחת?" , "והוו!" הרקדן שהיה מאופק עד עכשיו לא יכל לספוג את האמירות האלו על הארי, הוא התקדם להומופוב, אוחז בחולצה שלו בכוח.

"תשמור על הפה שלך" מייק איים בשיניים נעולות, עיניו יכלו לחדור כמו סכינים לנשמה של האחר.

"תעזוב אותו" האישה שהייתה עם הגבר המרושע החליטה לנתק את המגע של מייק ממנו.

"זה לא במקום מה שאתה עושה אדוני" המוכרת החליטה להתערב, כועסת על הגבר המרושע "אם תמשיך להציק לאנשים אני אקרא לאבטחה" היא הייתה אמינה וכעוסה.

בת זוגו של ההומופוב לחשה לו משהו והוא כיכחך בגרונו והסתובב, מתרחק מהארי ומייק.
–

"מצטערת בשמו של האידיוט הזה" האישה אמרה בחיוך בזמן שהושיטה לזוג את הנשנושים והשתייה שהזמינו, "את לא צריכה להצטער בשמו, את לא אשמה שיש בעולם הזה אנשים חשוכים" מייק חייך אליה לפני שהוא והארי התקדמו לאולם שבו הם אמורים להיות.

"אני כועס כל כך" הארי אמר בכעס, "אני שונא אנשים כאלו, לעזאזל איתם", "מישהו פשוט צריך לחנך אותם מחדש" מייק הביט בעצב על הארי, הוא לא רצה שהקטן יתעצב, במיוחד לא בגלל שהם ביחד ואוהבים אחד השני.

"לא משנה מה אנשים יגידו, אני תמיד אהיה איתך".
הארי הסמיק.

אוף, כמה שהוא אוהב את מייק.

–

"אני לא מאמין שהסכמתי לראות איתך את אנאבל 2" הקטן אמר בפה מלא פופקורן, דוחף עוד חופן וממלא את פיו עוד יותר.

מייק ניסה שלא לצחוק בקול ולהפריע לאנשים באולם.

"יהיה בסדר, אני פה איתך" מייק ליטף את ראשו של הארי והקטן הרים את פניו, מסתכל עליו בעיניים גדולות וירוקות עם לחיים נפוחות כשל אוגר.

מייק חייך, מסתכל עמוק בעיניו של הארי, נהיה פתאום רציני.

"אני באמת אוהב אותך יותר מהכל בעולם הזה" הארי הסמיק למשמע הוידויי, לועס מהר את הפופקורן ובולע את המזון לפני שחייך למייק וניקר את שפתיו בנשיקה, "תודה לך"
–

"אני שונא בובות" הארי ייבב לכתפו של מייק כשהתחילו התופעות העל טבעיות להתרחש בסרט, הגדול נמס, הארי כל כך חמוד.

הרקדן שלח את זרועותיו, מחבק את הארי בחוזקה, מראה לו שהוא כאן איתו.

במשך כל הסרט הארי התחפר בתוך גופו של מייק, לא שוכח לנשנש מדיי פעם, בעוד שהגדול בהה בגבר שלו וליטף את שיערותיו של הארי ברכות, שוכח מהסרט.
–

"לעולם לא אבוא איתך יותר לראות סרטי אימה!" הארי אמר בזמן שאצבעותיו השלתבו עם אצבעות ידו של מייק, "אני דווקא נהנתי" הגדול ציחקק, אחרי הכל יצא לו לבהות בהארי אחרי הרבה זמן שלא יצא לו לעשות את זה.
–

שריקה נשמעה, גורמת לשני הגברים בחניון מכוניות להסתובב לכיוונה.

"נו באמת" מייק מלמל כשהם הבחינו בגבר ההוא.

"אחרי שהושפלתי ככה בגללכם, נראה לכם שאוותר? אה? מצורעים!" ההומופוב ירק בזלזול

ירוק העיניים גיחך בכעס, מצורעים? חה.

"תעשה לנו טובה ותעוף מכאן?!" הקטן חייך, מנסה להיות נחמד

"אין לכם מקום בעולם הזה! אתם צריכים לקבל טיפול" הוא אמר בכעס, מכניס יד לתיק, מחפש משהו.

מייק דחף את הארי למאחוריו, חושד במעשיו של הגבר ההוא.

"תקשיב גבר, בוא פשוט נחייה כל אחד את חייו" מייק ניסה להיות רגוע למקרה שההומופוב ישלוף משהו מסוכן מהתיק, עדיף שהוא לא יהיה נסער.
–
ציחקוק ברח מגרונו של הארי כשהדבר שהגבר הוציא מהתיק היה לא אחר מספר תפילות כלשהו.

"מה לעזאזל?" הארי מלמל ומייק הסתכל עליו, מרים את כתפיו בחוסר הבנה.

תפילות הציפו את חלל החניון, זה היה קצת קריפי.

"בוא נברח מכאן" ירוק העיניים גיחך ומייק הנהן, מושך את הארי לכיוון האופנוע
–
"אלוהים יעזור לכם!" הגבר צעק לזוג שנסע רחוק ממנו, שניהם צחקו בלי סוף.
–

"כנראה שאלוהים באמת עוזר לנו מהתפילות שלו" הרקדן אמר כשהם הגיעו למסעדה וגילו שהם לא צריכים לחכות בתור, "לחלוטין".

–
המסעדה הייתה חמימה, ריצוף האריחים היה שחור, הקירות היו בגוון חום אדמדם, אור הנרות הפך את המקום לרומנטי יותר.

השולחנות היו עגולים, עשויים מעץ כהה, הכיסאות היו עשויים מאותו העץ, המושב היה מרופד במעין כרית אדומה עם קישוטים זהובים.

עיניו של הקטן זרחו, איזה מקום יפייפה.

"מכאן" המלצר כיוון אותם לשולחן שלהם, עוזר להם להתיישב אחד מול השני, ומניח לפניהם שני תפריטים.

"מיד אביא מים, תסתכלו לבנתיים על התפריט ותראו אם משהו מוצא חן בעיניכם" הגבר המקושט בעניבה שחורה אמר בחיוך, "תודה" שני הגברים אמרו יחדיו, מסתכלים אחד על השני ומחייכים.

"אם כך" המלצר קד, מתרחק משם והולך להביא להם מים.

–
"אף פעם לא שמעתי על המסעדה הזאת" הקטן הודה, "היא יחסית חדשה, שמעתי עליה דברים טובים ורציתי לנסות אותה ביחד איתך" הגדול הודה.

"אתה יודע שאתה מדהים?" הזמר שאל בחיוך, "אמרו לי את זה מתישהו" הרקדן אמר בתמימות, משתעשע.

הארי נשך את שפתו התחתונה כשחייך למייק באהבה, תופס עם רגליו את רגליו של האחר.
–
"הנה לכם" המלצר הניח קנקן מים קרים לפניהם.
"החלטתם?" הוא שאל בהתעניינות ורק אז הגברים הבינו שהם אפילו לא הציצו בתפריט.

לא היה להם נעים מהמלצר והם פשוט פתחו את התפריטים והדבר הראשון שהם ראו הם הזמינו.

–

"אני לא יודע אפילו מה הזמנתי אבל זה היה מושלם" השטני אמר כשהם התיישבו על האופנוע, מלאים ממה שאכלו, "צריכים לחזור לפה שוב" מייק שמח שהארי אהב את המקום.

–
"קריוקי או בית?" מייק ליטף את כפות ידיו של הארי שחיבקו אותו, מסמן להארי בעקיפין איפה הוא מעדיף להיות עכשיו, הארי הבין את הרמז והתקדם לאוזנו של מייק, "הביתה" הוא לחש לפני שהניח את הקסדה על ראשו.

–
כמו נערים בני 16 הם החזיקו ידיים ורצו הביתה, פותחים את הדירה ואפילו לפני שהדלת נסגרה לחלוטין הנשיקה הצרפתית הייתה בשיאה.

הגברים התנשקו ברעב, הם לעולם לא ישבעו אחד מהשני.

–
דפיקה בדלת הקפיצה אותם, הנשיקה התנתקה והם נשארו להביט אחד בשני, מתלבטים במחשבותיהם אם להמשיך או לפתוח את הדלת.

היה שקט לכמה רגעים ואז שוב חזרו הדפיקות "א-אני יודעת שאתם שם, בבקשה תפתחו" קול של אישה מבוגרת נשמע.

הארי, שעוד פחד מהסרט שראו הסתתר מאחורי מייק כשהאחר התקדם לדלת ופתח אותה רק בשביל לגלות את אימו של וויליאם.
–
"מה את עושה כאן?" מייק שאל בקרירות, איך היא מעיזה להגיע לבית שלהם?

"הארי, אני מצטערת" היא הרכינה את ראשה, ירוק העיניים התקדם לצידו של מייק, כבר לא מסתתר מאחוריו, הוא לא דיבר.

"הבן שלי עשה טעות", "חתיכת טעות" מייק הוסיף.

הארי אחז בזרועו של ארוסו, מסתכל על מייק ומהנהן אליו, מסמן לו שזה בסדר לתת לה לדבר.

"בבקשה תסלח לו, הוא ניסה להתאבד היום, א-אני לא יודעת מה לעשות" הארי נאנח, "זאת לא הבעיה שלנו" מייק השיב בקרירות, תופס את הדלת ומתכוון לסגור אותה, אבל הארי עצר אותו.

"אני נורא מצטער על הבן שלך, אבל לי אין שום קשר אליו, הוא צריך ללכת לטיפול" הקטן אמר לבסוף, "אתה הטיפול היחידי כרגע, בבקשה ממך, תבוא אליו, תדבר איתו", "בשום פנים ואופן לא" מייק זעם, "את אובססיבית כמו הבן שלך, הארי לא ילך אליו לעולם" הוא טרק את הדלת, משאיר אותה דומעת בחוץ.
–
"מייק" הארי לחש, "אל!" מייק הרים את קולו, הוא ידע שהארי יכול בקלות להשתכנע מדברים של אנשים, "הייתה צריך לתת לי לסגור את הדלת עוד ההתחלה" הגבוה אמר בכעס.

"אתה לא צריך להתעצבן" הארי נאנח כשהסתכל על הגבר העצבני שלו, "מאיפה הם לעזאזל נכנסו לחיים שלנו?" מייק התיישב על המיטה, ידיו מכסות את פניו, מנסות להרגיע אותו.

קולה הבוכה של האישה עדיין התנגן מאחורי הדלת, "מייקי" הארי לחש כשהתיישב לצידו של מייק, "אולי ניתן לה לדבר?", "אולי תפסיק לנסות להיות טוב לכולם?" מייק התחיל באמת להתעצבן "הבן שלה עשה כל כך הרבה דברים רעים לנו, לך" מייק נעמד, לא יכול לשבת כרגע ליד הארי, הוא צריך להיות כמה שיותר רציני וכשהארי לידו הוא לא יכול לחשוב כראוי.

"הבן שלה, לא היא" הארי מלמל, מסתכל על מייק הכעוס.

כשמייק לא התייחס לדבריו והיה מרוכז בלכעוס, הארי ויתר "אתה לא יכול תוך שנייה להשתנות ולהיות כזה מרושע" מייק ההמום הסתכל על הארי, "מרושע?" הוא שאל בחוסר אמון "היא אמא שלו למען השם, היא בטח מודאגת ורוצה לעזור לבן שלה, אולי הוא רע, אבל לא נראה לי שגם היא כזאת, אתה כל כך מרוכז בעצמך לפעמים" הקטן פלט ורץ למקלחת, נועל את הדלת.
מקלחת קרה תעזור לו עכשיו.

–
"לעזאזל" מייק קילל כשבעט בדלת.

הוא חשב לרגע ופתח את הדלת, מסתכל על האישה.

"בבקשה תלכי" הוא אמר, הפעם הקרירות לא נמצאה בקולו, "א-אני מצטערת, עשיתי טעות שבאתי" היא מלמלה כניגבה את פנייה, מייק הביט עליה וליבו נצבט לפתע, הארי בטח מרגיש אליה איזשהו צער, הוא יכול להבין למה, אבל הוא לא יכול לתת לזה להשפיע עליו.

"תיקחו אותו לטיפול, לארוס שלי אין שום קשר אליו, הוא צריך להבין את זה. אם הארי יבוא אליו הוא יחשוב שאולי יש לו סיכוי איתו, זה יכול רק להקשות על ההחלמה שלו" מייק אמר בשקט וכשעינייה של האמא הסתכלו בעיניו שלו הוא חייך בנעימים וסגר את הדלת, נועל אותה.
–

הארי הסתכל על עצמו במראה, מנגב בכל פעם את האדים שנוצרו.

הוא לא ידע אם לצאת או לא, הוא לא רצה להתמודד עם מייק, הוא יודע שמייק באיזשהו מובן צודק, הוא יודע שהוא דואג לו, אבל לפעמים הוא מגזים.
מייק מתעצבן בקלות והוא לא אוהב את זה שהוא כועס, הוא במיוחד לא אוהב את העובדה שאם מייק עדיין כועס עכשיו יהיה לו קשה להתמודד עם זה ברוגע, אחרי הכל גם הוא מתעצבן בקלות.

הקטן נאנח והחליט שהוא לא יכול להישאר שם לנצח, הוא אסף את בגדיו המשומשים וחיבק אותם לגופו, מנסה להסתיר את אבריו, הוא עשה טעות שלא לקח מגבת ובגדים נקיים איתו.

–
הדלת נפתחה באיטיות, הארי התכוון להציץ לבחוץ, הוא לא ציפה לראות את מייק יושב על הריצפה ליד הדלת.

מייק הרים את ראשו וכיחכך בגרונו לפני שהתרומם, מושיט לעברו של הארי מגבת ובגדים נקיים.

הקטן שירבב את שפתיו כשהביט על פניו המצטערות של מייק, בשקט הוא הפיל את הבגדים המלוכלים, חושף את עצמו, מייק לא הוריד מפניו את המבט, הארי העריך את זה.

ירוק העיניים הושיט את ידיו קדימה, זאת הייתה הפעם היחידה שבא מייק שבר את המבטים בניהם בשביל להסתכל על כפות ידיו המושטות של הארי, הוא הסתכל על המגבת והבגדים שעל ידיו ואז הניח אותם על כפות ידיו של הארי.

השטני עמד כמה שניות למול מייק, גם האחר לא זז.

הקטן נאנח ואז הוריד את מבטו, צועד קצת לאחור וסוגר את הדלת, ברגעים האלו מייק הוצף ברצון לתפוס את הדלת שלא תיסגר אבל הוא החזיק את עצמו, הארי לא מרוצה מההתנהגות שלו וכדאי לו להיות מאופק עכשיו.

הזמר הסתכל על הבגדים וחייך כשליטף אותם.

'הוא כל כך חמוד' הארי חשב לעצמו.

–
דלת המקלחת שוב פעם נפתחה, הארי יצא משם לבוש, הבגדים המלוכלכים והמגבת בידיו.

הוא לא הסתכל לכיוון המיטה, הוא הניח לעצמו שמייק בטח שם, מסתכל.

הקטן הלך לכיוון סל הכביסה שהיה כמעט ומלא, שם הניח את הבגדים והמגבת, מחר הוא כבר יעשה כביסה.

הקטן הלך לכיוון המקרר, פותח אותו ולוקח משם בקבוק מים, הוא מזג לעצמו לשתות והחזיר אותו בחזרה למקומו במדף של בקבוקי השתייה.

–
הזמר נשך את שפתו התחתונה, הוא לא ידע מה עוד הוא יכול לעשות בשביל להתחמק ממייק מבלי שישים לב, מה שהוא לא ידע זה שמייק כבר הבין את זה מהרגע שיצא.
–

הרקדן התרומם מהמיטה, הולך לכיוון המטבח.

הארי הבחין בו אבל הוא לא ידע מה לעשות.

מייק נשען על השיש, ידיו מונחות בצד גופו על שולחן השיש בעוד שהוא הסתכל על הארי, יודע שהארי צריך את הדחיפה הזאת בשביל ליזום שיחה.

–
"תתקלח" הקטן דיבר לבסוף, "זאת אומרת, אני לא מתכוון שאתה מסריח או משהו" הקטן הוסיף, מתקשה להסתכל על מייק, האחר חייך.

"אתה לא חייב ללכת להתקלח, אתה יכול גם ללכת לישון ככה" הארי הוסיף שוב, "לא שאתה חייב לישון" הוא מלמל, נאנח כשהבין איזה מוזר הוא נשמע.

"אלך להתקלח אחרי שנדבר" מייק אמר סוף סוף, "אין לי מה להגיד" הארי היה כנה, "אוקיי, אז אני אשאל שאלה ותענה לי" הגדול אמר והארי הנהן.

"אתה מתכוון לעשות משהו בקשר למה שהיא אמרה?", "לא, גם לא התכוונתי לעשות, רק רציתי לשמוע את מה שיש לה להגיד", "אני מבין" מייק התיישר, "אמרתי לה שהוא צריך טיפול, אתה לא הטיפול שלו", הארי הופתע "דיברת איתה?" הארי שאל בהפתעה, קולו בעל החיים חזר.

מייק חייך והנהן, לפי טון דיבורו של הקטן הוא כנראה מרוצה.

"אני הולך להתקלח" הגדול אמר לפני שהלך משם, לוקח לעצמו בגדים ומגבת ונכנס למקלחת.

–
הזמר נשכב על המיטה, הוא לא ידע מה לעשות, עדיין הוא ומייק מרוחקים, בטח מייק עוד כועס.

הקטן נאנח בכבדות ומייק שמע אותו כשיצא בדיוק מהמקלחת, ליבו התכווץ.

–
שני הגברים שכבו במיטה, גבם על המיטה הרכה בעוד שהם מסתכלים בשקט על התיקרה, מרוחקים אחד מהשני.

מייק היה הראשון להזיז את ראשו ולהסתכל על הארי, הקטן שם לב והזיז את ראשו, מסתכל על מייק.

הגדול חשב על משהו וניסה שלא לחייך.

גבותיו של הגדול התכווצו כשהביט אל מאחורי גופו של הארי, הקטן לא הבין מה קרה, הוא הסתכל על איך שידו של מייק התרוממה מהמיטה הצביעה על האזור שמאחוריו, הוא התחיל לפחד, במיוחד אחרי הסרט.

"מ-מה זה?" הגבוה מלמל. הקטן הזיז את ראשו באיטיות לצד השני, מפחד לראות את מה שמייק רואה, אבל הוא היה מסוקרן, ובאותו הרגע מייק פעל וצעק.

הקטן קפץ בבהלה, הוא לא יכל להשלים את סיבוב ראשו, הוא פחד וקפץ על מייק, מכסה את כולו בשמיכה בזמן ששכב על גופו של מייק.

הרקדן צחק בקוליי קולות, רק אז הארי הבין שנפל בפח.

הוא הזיז מראשו את השמיכה, מסתכל חוסר אמונים על מייק.
"אתה משוגע" הקטן מלמל ומייק הנהן בזמן שהמשיך לצחוק "היית צריך לראות את הפרצוף שלך" מייק נחר מצחוק והארי לא יכל לעמוד בזה והתחיל לצחוק מהצחוק של מייק.

"אידיוט" הארי אמר בזמן שצחק, מחבק את גופו של מייק, מרגיש איך שמייק נרגע מהצחוק, מחייך כשמייק לבסוף חיבק אותו בחזרה.
–

"ריי?" מייק לחש, הארי הרים את ראשו, מניח את סנטרו על אמצע חזהו של מייק, "ממ?" הקטן מלמל בשאלה, "אני אוהב אותך" חום העיניים ליטף את שיערו השטני של הארי בזמן שהקטן הסמיק והתרומם מגופו של מייק, נשכב לצידו של ארוסו.

"גם אני" הארי אמר לפני שנשק למייק.