שעזבת, האם שכחתי? פרק 67
צליל צילום נשמע והעיר את הצעיר שישן.
הארי מצמץ בעיניו, נבהל לגלות את ג'ון עומד מעליו על המיטה ומצלם אותו, אבל הוא נבהל יותר כשהבין למה.
איכשהו הוא הגיע למצב של לישון עם דן כפיות.
"התעוררת?" הבלונדיני גיחך, ממשיך לצלם, "אתם נראים כמו אבא וילד, זה הדבר הכי חמוד ביקום", "אתה לא מקנא?" הארי שאל, מנסה לנתק את החיבוק של הגבר השרירי שישן צמוד אליו.
ג'ון נעצר וחשב לעצמו על מה שהארי אמר, מהנהן לעצמו "קצת" הוא אמר והארי חייך, מצפה שינתק את דן ממנו.
–
"איך הוא יכול לחבק אותך ככה, אני גם ככה צריך לסבול כל כך הרבה אויבים שרוצים שתהיה שלהם, עכשיו גם הבן זוג שלי הופך להיות אחד כזה" הקטן העצבני הניח את הטלפון והתחיל להכות את דן "תתרחק מהארי שלי" הוא אמר באיום, מבהיל את דן שהתעורר עם מבט מפוחד, ואת הארי שהזדעזע מהעובדה שג'ון מקנא בדן ולא בו.
"מ-ה מה?" דן ניתק את החיבוק, מגן על ראשו מבן זוגו הפראי, "א-אני אלך להתקלח" ירוק העיניים אמר בגמגום בזמן שזינק מהמיטה, מתרחק מזירת הקרב שבמהרה נהפכה לאירוטית כשדן החליט להפיל את ג'ון על המיטה ולמנוע ממנו לזוז בזמן שנשך את עצם הבריח שלו ברעב, גורם לבלונדיני לשכוח מהכל ולגנוח בחוסר אכפתיות מהארי.
'הצילו' המאורס חשב לעצמו, בורח ונועל את עצמו במקלחת, מתארגן לעוד יום ללא מייק.
—-
"תינוקי" מגי נופפה לשני הגברים שנכנסו לבית הקפה שלה, מחבקת אותם באהבה ומלווה אותם לאחד מהחדרים הסגורים, מביאה להם לאכול מנות חדשות שהיא רוצה להכניס לבית הקפה.
–
"מייק היה פה בבוקר", "באמת?" הזמר שאל בהפתעה וארוכת השיער הנהנה, "הוא בא לפה לקפה ואחר כך קנה כמה מאפים לכיתה שלו", "הוא בא לכאן הרבה לאחרונה" הבלונדיני הודה, "אני מניחה לעצמי שהוא מנסה לראות את הארי עם בואו לכאן" היא ענתה לג'ון, מסתכלת לאחר מכן על הארי המחויך "אני מבינה אותו, הוא באמת מתגעגע, אחרי הכל עוד שלושה ימים אתם מתחתנים ולא ראיתם אחד את השני כבר ארבעה ימים, אפילו לא יצא לכם לדבר" ירוק העיניים הנהן בהסכמה "אני גם מבין אותו, אני כל כך מתגעגע אליו, אני חייב משהו ממנו, עזבו אותכם ממגע, הייתי רוצה לפחות לשמוע את הנשימות שלו כרגע ואני מסתפק בזה" השטני אמר בכנות, גורם לאחרים לחייך אחד לשנייה, הארי הקטן שלהם מאוהב בגבר שאוהב אותו כל כך, הם יכולים להיות רגועים.
–
"מכוערת, את כבר עובדת על הקינוחים למחר? אחרי הכל מסיבת הרווקים חייבת להיות עם קינוחים", "אל תדאג כיעורי, אני עובדת על עיצוב העוגה והעוגיות וגם על המתאבנים, אני אתחיל אותם ממחר בבוקר, זה יהיה לא מעט עבודה, אחרי הכל אמילי אמרה לי שחלק מהבנות שרקדו עם הארי וגם ניקול יגיעו, אז נהיה יותר אנשים מהמצופה" היא נאנחה, זה יהיה לא קל, "אתה חייב לבוא ולעזור לי עם סידור בית הקפה" הנשית הוסיפה, מבקשת מג'ון והאחר הנהן "ברור, אני חייב שזה יהיה מוש, אני אגיע לכאן מחר ואעזור לך לסדר את המקום למסיבה".
"ומה איתי?" הארי שאל, מכניס כפית מלאה באוכל לפיו, "אתה תנוח ותהיה מלא אנרגיות למחר בערב", "אבל אני רוצה לעזור, אני לא רוצה שתעבדו כל כך קשה בשבילי", "שששש" ג'ון השתיק, לא מוכן לשמוע עוד מהשטויות של הארי "אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים" הוא סיים את השיחה.
—-
"אתה מגיע מחר?", "כן, הטיסה שלי תצא מכאן מחר בבוקר, עד הצהריים אני אהיה", "מצויין, אני שמח שאתה בא", "לכבוד הוא לי" צ'אן חייך, מנגב את הזיעה ממצחו, מדבר עם מייק אחרי שהופיעה לפני כמה דקות.
"אתה באמת מתחתן, אתה קולט?", "לא, אני לא מעכל את זה עדיין, יהיה לי פאקינג באופן רשמי בעל" מייק ציחקק, מסתכל על התמונה שלו ושל הארי שהייתה מונחת על השידה ליד המיטה וליבו התכווץ מהתרגשות, הגבר המחיוך שבתמונה יהיה שלו בכל כך הרבה מובנים.
"עברת מלא, אני שמח שזה מסתיים ככה בשבילכם" כחול השיער נהנה מעצם העובדה שחבר ילדותו שמח ובריא, "כנ"ל לגבייך, אני שמח שבסוף החלום שלך התגשם, אתה מפציץ את הבמה" מייק החמיא לאסייתי, שמח שאחד מהחברים הכי טובים שלו מצליח.
"מה עם אחותי? איך היא מסתדרת?", "אמילי תותחית, אני חייב לציין שהיא ובן נורא קרובים", "זה מה שחסר לי עכשיו, שהבן אדם שהרבצנו לו יותר מכולם יהיה הבן זוג שלה", מייק צחק "אני לא בטוח אם יש בניהם משהו רומנטי, אבל אני חייב להגיד שבן כנראה מאוד אוהב שמכים אותו, כי אמילי היא האחרונה שתהיה עדינה איתו" מייק גיחך, שומע את צ'אן מצחקק מהצד בשני של הטלפון "אמילי הזאת, אי אפשר לעצור אותה".
–
*בום בום בום* דפיקות חזקות בדלת נשמעו.
"תפתח לי את הדלת" קולה של אמילי נשמע "מדברים על המשוגעת והיא באה" צ'אן אמר כששמע את אמילי בברור דרך הטלפון.
מייק התרומם מהמיטה, פותח לאסייתית את הדלת.
"זה הארי?" היא שאלה בעיניים גדולות כשראתה את מייק עם מצב רוח טוב מדבר בטלפון.
"אחיך" הוא אמר, במהרה המבט שלה השתנה, מאוכזבת.
"תחזור כבר" היא צעקה אל תוך המכשיר הסלולרי, גורמת למייק ולצ'אן לאבד כמה אחוזי שמיעה.
"משוגעת, מה את רוצה?" מייק שכח לרגע שהוא צריך להיות רשמי, אחרי הכל הם בפתח הדלת של החדר שלו, עכשיו הפסקת צהריים ובטוח יש תלמידים נוספים בקומה שלו.
"למה אתה לא באת לאכול?" היא הרימה את ידה, מראה לו כריך עטוף בניילון נצמד ונכנסת אל תוך החדר, מייק נאנח וסגר את הדלת, מתיישב על המיטה ליד אמילי.
"יפה שלאונרד השקיע בכם ושינה לכם את עיצוב החדר, עכשיו יש לכם רק מיטה זוגית אחת בחדר ויש לכם אפילו מטבחון קטן בתוך החדר, מרגיש כמו הדירה שלכם, נכון?" מייק הנהן, עדיין בקו עם צ'אן.
אמילי פתחה את הניילון הנצמד מהכריך, מושיטה למייק.
"אל תדלג על הארוחות, אתה צריך להיות חזק לחתונה, הארי צריך גבר חזק" היא מלמלה, מסתכלת על הטלפון ומבלי לחשוב פעמיים היא חטפה למייק את הטלפון, "היי" מייק פלט אבל היא התעלמה ממנו, מניחה את הטלפון באוזנה.
"צ'אן, אתה מגיע מחר? אתה חייב לבוא", "מתגעגעת אליי?" כחול השיער שאל בשעשוע, מהנהן לאחד מהרקדנים שלחש לו שהם עשו עבודה טובה בהופעה.
"המון" היא גילגלה למייק עיניים, גורמת לאחר לצחוק "לפי הצחוק של מייק אני מבין שאת עובד עליי", "תגיד, אמרתי לך כבר שאתה גאון?" היא הייתה צינית "בטח, תמיד" צ'אן היה ציני גם הוא, מגלגל את עיניו, מוכיח שאפילו בהתנהגויות הקטנות שלהם הם תאומים.
–
הטלפון ציפצף ואמילי הסתכלה על המסך, "צ'אן כנראה שננתק לך כרגע כי לאונרד מתקשר", "או אוקיי, תגידי למייק שאדבר איתו מאוחר יותר" היא מלמלה "מממ" וניתקה את השיחה, עונה ללאונרד ומצמידה את הטלפון לאוזנו של מייק שאכל את הכריך שנתנה לו.
"הלו?" מייק בלע את תוכלת פיו, "הייתי רוצה לתת לך משהו, תוכל לבוא?" מייק כיווץ את גבותיו בבלבול, לאונרד נשמע מוזר, "כן בטח, אגיע למשרד", "מעולה, נתראה" המבוגר סיים את השיחה וניתק, מסתכל על החפצים שבידו, עיניו דומעות מעט, "תינוקת שלי" הוא לחש.
–
"אני צריך ללכת, יש ללאונרד משהו לתת לי, תלכי להציק לבן או משהו" הוא חייך ובילגן את שיערה, היא נשפה בבוץ והתרוממה ביחד עם הגבר שאיתה, יוצאים שניהם מהחדר, "נתראה" אמילי הוסיפה לפני שהלכה משם, משאירה את מייק מאחור לנעול את הדלת.
—
מייק תיקתק בדלת המשרד של לאונרד ואחרי ששמע קול שהסכים לו להיכנס הוא פתח את הדלת ונכנס למשרדו של לאונרד, מתיישב בכיסא למול מנהל בית הספר.
"מה שלומך בתקופה האחרונה נערי?", "מתרגש קצת" מייק חייך, "חתונה זה דבר מרגש, אני ואמא של לונה היינו כל כך לחוצים כשעמדנו להתחתן, עד היום היא צוחקת על הפרצוף המודאג שלי ביום החתונה" המבוגר הרגיש פתוח עם מייק, אחרי הכל הוא היה חבר טוב של בתו המנוחה.
הרקדן חייך למשמע הסיפוקףר הקצר, חושב שלאונרד חמוד.
"אתה בטח שואל את עצמך למה קראתי לך לכאן" מייק הנהן, "קרה משהו?", "ובכן, לא שקרה כרגע משהו, אבל לפני כמה שנים כן" אבא של לונה בלבל את הגבוה, "למה אתה מתכוון?".
המבוגר נשם עמוקות, פותח את המגירה הקטנה שבשולחנו והוציא משם פני פריטים, אחד מהם היה מעטפה עם משהו שהיה נראה כמו מכתב בפנים והשני היה מקליט קול שמחובר אליו אוזניות.
הצעיר הסתכל על הפריטים בבלבול, הם לא היו נראים הכי חדשים אבל הם לא נראו ממש ישנם, מה זה כבר יכול להיות.
"לפני שלונה נפטרה היא אמרה לי לתת לך את זה ברגע הנכון" האב השכול אמר בחיוך עצוב, מפתיע את מייק "אני מאמין שהגיע הרגע הנכון לתת לך את זה, לא שמעתי את מה שיש בפנים ולא קראתי את המכתב, אתה תהיה הראשון שידע מה יש שם" המבוגר קירב את החפצים יותר קרוב למייק, גורם לאחר לדמוע.
"את הדברים של צ'אן כבר נתתי לו, אני לא יודע אם הוא סיפר לך, אבל לפי הבעת פניך המופתעות אני מניח שלא, הוא כנראה רצה לשמור אותם לעצמו"
"ז-זה מלונה?" מייק שאל, רוצה לדעת אם זה באמת נכון ולאונרד הנהן, עיניו דומעות גם כן, "אני מצטער שרק עכשיו אני נותן לך את זה, אבל אני מאמין שלונה הייתה רוצה שתקבל את זה ברגעים שכאלו שבהם אתה שמח ושלם עם עצמך", הרקדן משך באפו "תודה לך שאתה נותן לי את זה" לאונרד עצם את עיניו והנהן, "אתה יכול ללכת ולהתייחד עם לונה" האחראי אמר ומייק הנהן, מנגב את עיניו "תודה" הוא לחש לפניי שהלך משם, לא שוכח לקחת את המתנות מלונה.
—
"זה מקליט?" מייק שמע מהאוזניות את קולה העדין של לונה, "מעולה" הוא היה יכול לשמוע את החיוך שלה.
"מייקי! זאת לונה, אם אתה שומע את זה אז כנראה שאני נמצאת על העננים ומשחקת עם הילדים שהקדימו אותנו במשחק, אני בטוחה שהם מוסרים לך את אהבתם
אני אחכה לך ולצ'אן, אל תחששו לתת לי לחכות שנים רבות, אני יותר מאשמח לפגוש אותכם בעוד מאות שנים"
מייק עצר את ההקלטה, מוציא את האוזניות מאוזניו בזמן שנחנק מהדמעות בתוך החדר הסגור, היא כנראה לא הבינה עד כמה שהמילים שלה יהיו כל כך קשות לשמיעה.
הוא נשם עמוק, מחליט לקחת הפסקה משמיעת קולה הרך שזיעזע את ליבו ולפתוח את המעטפה, מוציא משם תמונה של לונה ושלו מחובקים ומחוייכים, לונה צבטה את לחיו כמו שתמיד אהבה לעשות, בניהם היה מונח פאזל שהם ניסו להשלים, מייק זכר את הרגע המתועד, ג'יימס צילם אותם, זה היה בתקופה שללונה עוד היה סיכויים לשרוד.
הוא נאנח וסובב את התמונה, רואה שכתוב שם משהו.
–
'תינוקי שלי, איך אתה מסתדר שם בעולם? אני מקווה שלא קשה לך ושאתה חיי חיים טובים.
עזבת את בית החולים ביחד עם צ'אן? חסר לך שלא, אני אציק לכם לנצח אם א תבריאו ותהיו הגברים הכי זקים ביקום.
מייקוש, ריי שלך זכה לפגוש אותך שוב? אני בטוחה שכן, אתם בטח חיים באושר, אין מצב שלא, אני שמחה שאתם ביחד'
מייק חייך, כנראה שלונה ידעה שהכל יסתדר בינו לבין הארי בסוף.
'אני מאמינה שזה לא היה קל להשלים את הפערים בניכם, אבל אני מאמינה שעשית עבודה טובה וגרמת לו להבין שהכל היה למענו.'
הרקדן גיחך והנהן לעצמו, מנגב את דמעותיו שהמשיכו להיווצר לא משנה כמה שניגב אותם
'השארתי לך הקלטה שלי, אז תהיה חזק ותשמע אותה כמו שצריך, אל תבכה יותר מדיי, אני בסדר, אני לא מפחדת יותר, אני אחיה שם הכי טוב שאני יכולה, אני מאמינה שכבר לא יכאב לי, אני מבטיחה לך שאני אחיה יותר טוב ממך, אז תחיה את חייך בצורה הטובה ביותר, ככה שיהיה לי אפשרות לחיות יותר טוב מזה.
אוהבת אותך לעולם ועד, שלך לונה :)'
מייק סובב בחזרה את התמונה, מסתכל על התצלום, לונה הייתה יפייפיה ומאושרת, "אם רק היית כאן עכשיו, אני בטוח שהיית צובטת את הלחיים שלי ואומרת לי שאני תינוק בכיין" הוא ליטף את פנייה המצולמות, מקרב את התמונה לשפתיו ונושק למצחה הקטן של הנערה המצולמת "אני מאמין שאת משחקת שם למעלה בעננים עם הילדים, בדיוק כמו שהבטחנו אחד לשנייה שנעשה אם אחד איתנו ילך לשחק קודם" מייק נאנח, הוא ולונה העדיפו להגדיר את המוות כמשחק בעננים, הם ניסו ליצור לעצמם מציאות טובה יותר.
–
בידיים רועדות הוא החזיר את האוזניות לאוזניו, ממשיך לשמוע את ההקלטה.
"אתה מבין? אני רוצה לראות אותך רק בעוד מלא זמן, לא עכשיו ולא במאה השנים הבאות.
אני עם ג'יימס עכשיו והוא בוכה כמו תינוק קטן, אם רק הייתי יכולה להגיע אליו הייתי צובטת את הלחיים שלו"
מייק ציחקק, מנגב את אפו.
"תפסיק לבכות" לונה אמרה ברוגז, כנראה לרופא שהיה איתה באותו החדר, "אוקיי אוקיי" מייק יכל לשמוע את קולו השבור של ג'יימס.
"בכל מקרה, אתה והארי בטח חזרתם, אל תפספס שנייה אחת ותציע לו להתחתן, אתה תהיה הבן אדם הכי מאושר אם תזכה שוב בליבו, אני בטוחה שתהיו הבעל והבעל הכי מדהימים שיש, אני לא מכירה אותו אבל מהסיפורים שלך עליו אני יכולה להישבע שהוא אדם יקר לך ולבריאות, נכון ג'יימס?" הנערה שאלה את הגבר שטיפל בה "לחלוטין, אני בטוח שמייק כבר בריא ושהוא אפילו כבר מחותן עם הארי ויש להם עשרות ילדים" מייק חייך, ג'יימס לחלוטין האמין שהוא יבריא.
"מעולה! אם יש לכם ילדים או ילדים בדרך אני אשמח אם תקראו לילד איד לוקאס, כמו לוק שלנו שהלך לשחק לפניי כמה ימים ואם תהיה לכם בת אז תקראו לה בשמי, אני מבטיחה שאשמור עליה"
מייק עצר שוב את ההקלטה, הוא לא היה מסוגל להמשיך, היא כל כך האמינה שזהו, היא לא חיה יותר, זה הכאיב לו כל כך, היא דעה הכל ועד הסוף היא לא הפסיקה לעודד אותו ולחייך, אפילו עכשיו אחרי מותה היא מעודדת אותו, החיים כל כך לא פיירים לאנשים הטובים.
"אני מבטיח לך שאת עוד תחזרי אליי כילדה שלי ואני אעניק לך חיים בריאים ואת כל האהבה שמגיע לך לחוות" הוא לחש לתמונה, מחבק את המקליט קול.
–
"לונה, בואי לשחק איתנו" מייק שמע כשהפעיל שוב את ההקלטה, זה היה הקול שלו ברקע.
הנערה גיחחה ומשכה באפה "נו באמת מייקוש העתידי, עד שנכנסתי למוד הרגיש אתה של ההווה בא ומחליט שבא לך שחק איתי, מייק העתידי, אל תכעס עליי שאני עוצרת את ההקלטה כרגע, זאת אשמתך בלבד, בגללך אני צריכה להפסיק את ההקלטה שלי בשבילך, מצטערת אבל אני כנראה אלך לשחק איתך, אני אוהבת כרגע את מייק של ההווה יותר, אז תסלח לי.
מואה! אוהבת"
ככה ההקלטה הסתיימה, מייק בהה במקליט קול, מתנשם ובוכה בחוזקה בזמו ששמע את ההקלטה שוב ושוב, עוצם את עיניו ומצייר את לונה במוחו, הוא כל כך התגעגע לקולה.
—–
"מה אני אלבש מחר?", "יש לי כבר משהו מיוחד בשבילנו, אל תדאג" ג'ון ציחקק בערמומיות, מלחיץ את הארי עם מבטו המשועשע.
–
זה הגיע משום מקום, מועקה פתאומית הציפה את ליבו של הארי והוא כיווץ את גבותיו בבלבול, מגי שמה לב למבט המוזר שעל פניו של הארי.
"אתה בסדר?" המודאגת שאלה והארי הניע את ראשו בחוסר הבנה, "אני מקווה שמייק בסדר", "למה אתה מתכוון?" ג'ון שאל בבלבול, "אני לא יודע, יש לי תחושה רעה" הבלונדיני גלגל את עיניו בייאוש, מיואש מהדאגה המיותרת שיש להם אחד לשני.
"מייק בסדר גמור, הוא בבית ספר בהפסקת צהריים והוא בטוח אוכל משהו כרגע, מקסימום אם הוא יחנק יצילו אותו, לא ביג דיל" הבלונדיני הקטן לא האמין שמשהו באמת עובר על מייק.
"אני בטוחה שאתה סתם מודאג מהחתונה, רוצה שאביא לך קינוח? אולי משהו מתוק ירגיע אותך?" הארי הנהן באיטיות, אולי הוא באמת רק לחוץ.
"עוגת תפוזים עם הרבה קצפת בבקשה" הוא ביקש בחיוך, עיניו ניצנצו כשדמיין את העוגה המתקתקה, ארוכת השיער ציחקקה, "קפה?" היא שאלה ושני הגברים הקטנים הנהנו, לא מפרטים איך הם אוהבים את הקפה, מגי כבר יודעת טוב מאוד מה הם מעדיפים.
—
"ניק, זה שאתה בוחר לזיין גברים שאתה פוגש בפעם הראשונה ולהיפטר מהם כשהם רוצים להיות איתך בזוגיות, לא אמור להיות ענייני", "בחייאת בנג'מין, תגיד לו שאתה הבן זוג שלי וזהו, הוא אובססיבי ברמה מטורפת" השרירי נאנח לטלפון "אתה חייב לי! תתן לי אותו כשהוא יחזור מהשירותים", "מצויין" , "אני עושה את זה בשבילו, עדיף לו משהו אחר", "נכון נכון מה תגיד" בעל הגומה ענה בזלזול, מעצבן את אחיו הקטן.
"הוא פה" ניק לחש, מכחכח בגרונו, מוכן שחק.
"בייב לא התכוונתי, זה בסך הכל פגישת עבודה" ניק עשה את עצמו מדבר עם כביכול בן זוגו בטלפון, גורם לגבר הצעיר והמאוהב להסתכל עליו בחוסר הבנה, "פשוט תביא לי אותו" בן אמר בייאוש, מאוכזב מאחיו, "טוב בייב, אני מבטיח לך שזה כלום" ניק היה מרוצה.
הגבר המקועקע חסם את השמע של המכשיר, גורם לגבר שאיתו לחשוב שהוא לא רוצה שהגבר מהצד שני של הטלפון ישמע את דבריו.
"הוא רוצה לדבר איתך, בבקשה אל תספר לו על מה שקרה בניינו" ניק היה חסר מצפון, לא אכפת לו מרגשותיו של האחר, בליבו של ניק יש רק גבר אחד שהוא אוהב, הוא לעולם לא יפתח רגשות למישהו אחר.
"א-אוקיי" הגבר הצעיר גמגם, לוקח מניק את הטלפון, "הלו" קולו היה נשמע שבור בן נאנח, שונא את מה שהוא עושה.
–
"בן, אתה שם?" אמילי הייתה מחוץ לדלת, הפסקת הצהריים עומדת להיגמר והיא רוצה ללכת איתו ביחד.
"שנייה אמילי, אני מתלבש" בן צעק, מייבש את הנערה ההמומה בחוץ.
"הלו?" הוא ענה לטלפון, "ה-היי, אני מבין שהייתה אי הבנה, אין ביני לבין הבן זוג שלך כלום" קולו של הגבר המשיך להישבר.
"בנג'מין לוגן, אל תשקר לי! אתה מאונן?" השרירי נאנח, מתכוון להגיד לגבר השבור את השקר.
"אתה מת אם אתה משקר!" שוב אמילי צעקה, אבל הפעם בן חשב על מה שהיא אמרה, למה לו שקר? נכון, אח שלו ביקש ממנו, אבל לא מגיע לגבר השני לשמוע שקר, שקרים זה לא דבר טוב, הוא למד את זה מהרבה סיטואציות שהוא חבריו חוו, הוא החליט, האמת תסופר.
"אני לא מכיר אותך, אבל תדע שהגבר שאיתך הוא אחי הגדול, אין לו בן זוג, הוא פשוט לא נאמן, יש לו רק מישהו אחד בלב אבל הוא כנראה לעולם לא יזכה שוב בליבו. ניק ביקש ממני לשקר כי הוא לא מעוניין להיות איתך בזוגיות, אני ממליץ לך למצוא גבר טוב יותר" בן נאנח וניתק את הטלפון, הוא אומנם חייב לאחיו כי בגללו הגבר שאחיו אהב עזב, אבל אין לו שום זכות לגרום לו לשקר.
—
הגבר הצעיר הביט במבט מזועזע על ניק המרוצה, חושב שאחיו שיקר כמו שצריך, אבל כשבקבוק הקולה נשפך על ראשו של המקועקע והוא חטף סטירה ומספר קללות, הוא הבין שהוא אכל אותה בגדול, אחיו לא שיתף איתו פעולה.
—
"מתלבש העאלק" אמילי קפצה על בן, חונקת אותו כשהזרוע שלה עטפה את צווארו בחוזקה.
"מצטער מצטער" הוא טפח על הזרוע המסוכנת, אמילי נאנחה ושיחררה אותו, "מטורפת" בן שיפשף את צווארו שהפך אדמדם.
"מה עשית?" היא שאלה בסקרנות, "משהו טוב" בן חייך, מרוצה מעצמו, אמילי הביטה עליו במבט נגעל, מפענחת את האמירה הזאת בצורה שונה לחלוטין, "סוטה" היא ירקה והלכה משם, "מה?" השרירי לא הבין, הולך אחריה ומנסה להבין למה היא מתכוונת אך ללא הצלחה.
—
מייק שטף את פניו, מנסה להרגיע את עצמו לקראת השיעור שהתקרב, הוא ישמור את הדברים מלונה לעוד שנים רבות.
הוא הסתכל על עצמו במראה, נושם עמוק, "תירגע" הרקדן לחש לעצמו, מכה מעט את לחייו, מתאושש מהבכי.
—
"אני אוהב אותך" הארי הקליד מהר בזמן שג'ון ומגי הלכו לשירותים, שולח את ההודעה למייק ומוחק מהר מההיסטוריית הודעות שלו
—
מייק הסתכל על ההודעה, הארי הגיע בתזמון טוב.
"תודה" הוא שלח, מחייך במחשבה על הקטן, "גם אני אוהב אותך אהוב שלי" הוא הוסיף ושלח שוב.
—
"תודה?" הארי מלמל בחוסר הבנה, מודאג, אבל שניות אחר כך הודעת האהבה של מייק הגיע, וליבו הוצף, הוא לא רצה למחוק את ההודעה הזאת, הוא כבר יתמודד עם ג'ון אם הוא יתפוס אותו.
תגובות (0)