שתיים זה תמיד ביחד- פרק 29:

נכנסתי להתקלח יצאתי ולבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה.
הדלקתי את האייפון וראיתי שרז מחובר.
' הגעת הביתה? ' שלחתי.
– ' כן חיים שלי, לילה טוב אוהב המון ♡ ' הוא החזיר.
' לילה טוב ברווזי שלי אוהבת בלי סוף ' שלחתי ויצאתי מהווצאפ.
הטענתי את האייפון והסתובבתי לצד השני. איזה יום מדהים היה לי היום…התגעגעתי לרז כל כך, איזה כיף שהשלמתי איתו. באמת שאני מאושרת.
*
בוקר.
כנראה שמרוב כל המחשבות על רז נרדמתי איכשהו.
הדלקתי את האייפון וראיתי מה השעה..5 בבוקר! מה אני עושה ערה בשעה כזו?
באתי לקום מהמיטה אבל חזרתי אל האייפון שוב. בבקשה שאני מדמיינת.
לא. התאריך הזה.
היום ה-16.8 היום בו אבא נפטר.
עברו כבר 4 שנים מאז שאבא איננו.
כשאמא הייתה בהיריון של בןבן בחודש השמיני, קיבלנו את הבשורה הרעה. אמא סיפרנו לנו שאבא נפטר מתאונת דרכים, הוא נסע להביא אותי מחוג ריקוד שאז הייתי בת 12 (אני עדיין בחוג הזה), הוא עצר ברמזור אדום מה שנהגים רגילים צריכים לעשות. אבל כנראה שלא כולם עשו את זה. איזה רכב נסע במהירות גבוהה מאוד באור אדום ונכנס באבא מאחור. הוא נהרג במקום.
ואני זוכרת את עצמי מחכה מחוץ לסטודיו, איפה אבא? עברה כבר שעה, בטח הוא שכח חשבתי לעצמי אז החלטתי לחזור ברגל… הגעתי הביתה ואני זוכרת שלא בכיתי. לא הצלחתי. לא הכלתי בכלל את הכאב. אחרי כמה זמן הבנתי באמת שאבא כבר לא יחזור ומאז אני סוחבת את הפצע הזה כבר ארבע שנים.
*
הלכתי לצחצח שיניים, התלבשתי וירדתי לסלון. הבית היה שקט מתמיד. השמש בקושי הייתה בשמים.
נשכבתי על הספה.
לאחר שעה אמא קמה וירדה לסלון.
"היי דני.. את ערה? "
– " כן… " עניתי במהרה.
הייתה שתיקה.
היא ישבה לידי.
" את … זוכרת איזה יום היום? " היא שאלה בנימה עצובה.
– " מעדיפה לשכוח את היום הזה " אמרתי ושמתי כרית על הפנים.
" את חושבת שאני לא ? אני יודעת שקשה לך… גם לי קשה. אבל אנחנן צריכות להיות חזקות כמו שהיינו עד עכשיו ילדה שלי " היא אמרה וליטפה את שערי.
" לא בא לי לדבר עכשיו " עניתי ועליתי לחדר. הדמעות ירדו שוב.
" דניייייייי " אמא קראה.
התעלמתי.
שכבתי על המיטה עם וכיסיתי את כול כולי. מרגישה חשופה כל כך.
נשמע צליל של הודעה.
' מאמי יצאתי לכמה דקות… אחזור עוד מעט ' אמא שלחה לי. הנחתי את האייפון למקום וחזרתי למיטה.
*
~זזזזזזזז ~זזזזזזזז~ ~זזזזזזזזזז~
שמעתי זמזום. פקחתי עיניים, כנראה שנרדמתי מרוב בכי , מרוב כאב , מרוב מחשבות…
מישהו מצלצל בדלת.
~זזזזזזזז~ ~זזזזזזזזזזזזז~ זה לא הפסיק.
אוף שמישהו יפתח תדלת כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא שמעתי אף אחד למטה אז החלטתי לרדת.
" שנייייייהההההההההההההה!!! " צעקתי.
הייתי חייבת מים. הלכתי למטבח ומזגתי לי כוס מים. רצתי לדלת ופתחתי אותה.
" נו אמא בשביל מה יד לך מפתח אם לא…. "
הרמתי את הראש.
החב שלי דפק על 900
הכוס נפלה לי מהיד והתנפצה על הרצפה.
התחלתי להזיע.
הנשימות שלי נעשו כבדות.

" אבא ?! " פלטתי.