שתיים זה תמיד ביחד – פרק 31:

אבא השאיר אותנו לבד.
אמא ישבה מולי והחזיקה לי את הידיים, לקחה נשימה ואז התחילה להגיד…..
" באותו יום, יום רביעי…. אני את ומתן עשינו יום כיף, אהבתם ללכת לים אז הלכנו.
השתוללנו על החול הרטוב, נכנסנו למים.. היה נהדר.
כשחזרנו הביתה בערב, אבא חיכה לנו עם ארוחת ערב מדהימה. שניכם ישבתם על הרגליים של אבא והוא האכיל אותכם ועשה לכם אווירון לפה.
צחקתם.
צחקתי גם, היה לי כיף לראות שאבא ואני כבר הופכים למשפחה ומגדלים את ילדינו באהבה.
הוא ליטף את בטני ואני שמתי את ידי על שלו."
השפלתי מבט.
היא עצרה. לקחה נייר לקנח את האף.
אחר כך היא המשיכה.
" בשעה חמש… היו לך חזרות בסטודיו, אמרתי לאבא שיחזיר אותך משם בשבע וחצי. הוא הסכים."
עברה בי צמרמורת.
" הקטע הוא שאני…. אני לא הייתי בעבודה, במקום זה הלכתי לקנות לאבא שלך מתנה. הלכתי לקנות לו את הבושם שהוא הכי אוהב ותיכננתי שנעשה ערב רומנטי ביחד אז קניתי גם כמה מצרכים בסופר, כדי להכין לנו ארוחה."
דמעות עלו לאמא בעיניים, היא התחילה לרעוד הרגשתי את הידיים שלה.
" נכנסתי הביתה מאושרת, צעקתי בבית ' מאמי אני בבית ' ואף אחד לא ענה.
נכנסתי לחדר השינה ופשוט ראיתי אותו שם… עם השכנה ממול, הם ראו אותי והיו המומים. שניהם.
היא התכסתה בסדין שלנו…אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.
יצאתי מהבית והוא אחריי.
הוא ניסה לשכנע אותי שזה לא מה שאני חושבת שזה ושהוא מצטער.
חסכתי את זה ממנו.
' אתה מצטער גם על זה ששכחת את דניאל? ' שאלתי אותו. הוא לקח נשימה ורץ להביא אותך.
אמרתי לו שלא צריך. וגם שהוא לא צריך לדאוג יותר מתי אני יגיע הביתה, כי הוא לא יראה אותי יותר בחיים.
הוא נשאר שם, שקט.
באותו לילה לקחתי אותך ואת מתן והגענו לפה. "
היא הסתכלה עליי.
העפתי את הידיים שלי משלה וקמתי מהשולחן.
" לאן את הולכת ? " אמא שאלה.
– " לכל מקום שהוא רחוק ממך " אמרתי ובאתי לצאת מהדלת.
היא תפסה אותי.
" תקשיבי אני יודעת שאת נסערת עכשיו זה הגיוני… " היא אמרה.
– " הגיוני?! " הסתובבתי אליה.
– " הגיוני כמו שגידלת אותנו במשך ארבע שנים בידיעה שאין לי אבא ?! הסיפור הזה שבנית…
פשוט חשבת על הכול אה? "
הדמעות ירדו לי.
– " די… אל תבכי בבקשה, תביני אותי " היא אמרה בעיניים כואבות.
" מתי את תביני אותנו?!?! " צעקתי.
היא נגעה בכתפי.
" אני לא מאמינה שאת אמא שלי… שעשית לי דבר כזה " אמרתי והשתחררתי ממנה.
נתתי בה מבט אחרון. הרגשתי באמת שאני שונאת אותה.
" אל תחפשו אותי " יצאתי וטרקתי את הדלת.
ראיתי את אבא בחצר.
עצרתי והסתכלנו אחד על השני.
ואז המשכתי ללכת.
לא הפסקתי לבכות. למה היא עשתה את זה למה ?
על שקר כזה גדול אני לא יסלח בחיים!
עברתי בכבישים, מכוניות צפרו לי, הייתה לי סחרחורת מהרעש מהבכי, הרגשתי את המוח שלי מתפוצץ נגעתי בראשי, העיניים שלי כאבו…. הרגליים לקח אותי לאן שרציתי ללכת. הסתכלתי מולי וראיתי שאני עומדת מול הבית של רז.
דפקתי בדלת.
אחרי כמה דקות הוא פתח.
הוא הסתכל עליי. כנראה נראיתי גרוע.
" מה זה ? בכית ? " הוא שאל אותי בדאגה.
ואני רק המשכתי לבכות.
" מה קרה אהבה שלי ?!?!?! " הוא שאל/צעק.
– " פשוט תחבק אותי " אמרתי
רציתי את המגע שלו.
הוא חיבק אותי במהירות והדמעות לא חדלו.