תרפא אותי, פרופסור -פרק 11-

"אני שמחה שהקדמת את הפגישה שלנו ביום" ברטה אמרה בחיוך כשהביטה על שון השקט עם העיניים הריקניות, ג'יין התקשר אליה וביקש ממנה לראות את שון בדחיפות, מספר לה שהוא עבר לא מעט התקפים מאז הפגישה האחרונה שלהם והיום היה לו התקף חזק במיוחד.
–
"כמה התקפים היו לך?" היא שאלה בחיוך מרגיע, יושבת למול האסייתי השבור שאיבד תקווה בעצמו, הוא ישב מעט כפוף ומבטו היה מכוון מטה, הוא חשב לעצמו ארוכות, סופר את ההתקפים שהיו לו במשך ששת הימים שעברו מאז השיחה עם סגולת השיער, "חמישה התקפים" הוא מלמל בשקט והיא פערה מעט את עיניה, מבינה את רוע המצב.

"מתי הם הכי חזקים?" היא שאלה, מסתכלת על שון שעדיין הביט על הקרקע, ידיו משפשפות את בירכיו הצמודות והוא נגס בשפתו, "אחרי החלומות" הוא לחש והיא נאנחה, "אילו חלומות?" היא שאלה למרות שידע על מה מדובר, רוצה לברר את זה לעומק, "חלומות עם זיכרונות מהעבר" הוא הוסיף וכחכח את גרונו, "מהעבר אתה מתכוון לזמן ששהית בו עם סטיבן בדירה שלך?" היא ביררה והוא הנהן, נותן לה להבין שזה בוודאות מה שהיא חשבה שזה.

"אני מבינה" היא לחשה, כותבת לעצמה נקודות בזמן שהביטה מדי פעם על שון, כותבת את ההבחנה שלה על התנהגותו, "אתה לוקח כדור בכל התקף?" ברטה שאלה ושון הרים אליה את עיניו והנהן שוב, לא מוצא לנכון לדבר, "אתה אוכל כמו שצריך לפני?" היא רצתה לדעת וראתה ששון חושב על שאלתה.

"אני לא אוכל בבוקר, אני בדרך כלל שותה קפה ואולי אוכל כמה עוגיות, אחרי זה אני באוניברסיטה עד לצהריים ואני לא אוכל שם, כשאני חוזר לבר ג'יין נותן לי לאכול וזהו" הוא אמר לאחרת שנאנחה ארוכות, "זה לא בסדר שאתה לא אוכל!" היא נזפה בשון, יודעת עד כמה שזה מסוכן ולא בריא לא לאכול לפני כדור שכזה, במיוחד כששון גם שותה אלכוהול באופן יום יומי, "אתה צריך לאכול ארוחת בוקר כמו שצריך, בטוח ובטח שצהריים" היא המשיכה ושחור העיניים הסתכל עליה, רואה בעיניה עד כמה שהיא רצינית עם הנושא הזה, "אוקיי" הוא השיב והיא נאנחה שוב.

"איך קוראים לפרופסור החדש?" המבוגרת שאלה ושון הביט עליה בבלבול, אבל היא לא דיברה ורק הביטה עליו, מחכה לתשובתו, "מייקל" הוא מלמל והיא כתבה את שמו על הדף, "אני לא יודעת אם הוא אחד מהגורמים לכך שאתה חווה לא מעט התקפים, אבל מאז שהוא הגיע כל זה קורה לך, אולי תנסה להתרחק ממנו מעט, אני יודעת שהוא הפרופסור שלך ואין לך באמת ברירה אלא להיות איתו בשיעור, אבל חוץ מזה, תנסה לא להיות קרוב אליו, אני רוצה לבדוק אם אני צודקת" היא אמרה ושון לא יכל שלא להרגיש מעין הרגשה מבלבלת בביטנו, הוא לא ידע להצביע על התחושה הזאת, אבל הוא ידע שהוא לא באמת אוהב את ההרגשה שמילותיה עשו לו.

הפסיכולוגית הביטה עליו, רואה את הבעת הפנים המשונה שלו, "אתה לא רוצה להתרחק ממנו?" היא שאלה בחדות והוא הסתכל עליה עם עיניים מבוהלות בזמן שהניע את ראשו במהירות לשלילה, "ז-זה לא ככה, אין לי בעיה להתרחק" הוא אמר בקול והיא יכלה להבחין ברעד ובגמגום שבקולו, אבל היא ידעה שעדיף לה לא לשאול מה פשר הרגשות של האחר.

"תבחן אותו מרחוק, אולי תמצא בו את התשובה להתקפים" היא אמרה לבסוף והוא נאנח והנהן, כנראה שהיא צודקת, למזלו זה יהיה קל כי מייקל גם מתרחק ממנו.
–
"ומה קרה לך ביד?" היא שאלה את האחר, היא ראתה את התחבושת עוד מההתחלה, אבל היא חיכתה לרגע המתאים לשאול.

"מיר" הוא מלמל והיא נשפה אוויר החוצה בכבדות, "אני לא מבינה למה אבא שלך עדיין משאיר אותו לצידך" ברטה אמרה בכעס, מאבדת את סמכותה כשהיא לא הצליחה להבין את המעשים של הירו.

שון ציחקק בפעם הראשונה מאז שנכנס לביתן של ברטה היום, הוא מצא את הכעס שלה משעשע, "מיר הוא היחידי שיודע על המקרה, הוא תחת שליטתו של אבא שלי אז אם הוא נמצא באיזור אחרי שאני עובר התקף הוא יודע איך לטפל בי והוא ישירות מעדכן את פול ואת הזקן" שון הזכיר לה והיא נשפה בכעס, "זה יהיה קשה להתרחק ממיר" המבוגרת הניחה ושון חייך והנהן, "מאוד" הוא השיב לה, "גם אחרי כל מה שהוא עשה אין לילד הזה בושה" היא מלמלה לעצמה, יודעת שמיר היה הבן זוג של סטיבן עוד לפני שסטיבן היה בזוגיות עם שון.

שניהם שיקרו לאסייתי והרוויחו על גבו כסף מהירו ומאבא של סטיבן, ככה זה נמשך עד ששון ראה אותם מתנשקים ואז הוא נכלא למשך שבוע בביתו על ידי הבן זוג המתעלל, למרות שמיר לא ידע מה באמת קורה שם בתוך הדירה, הוא ידע לחלוטין שסטיבן שיקר כשהוא אמר שהוא ושון טסו לחופשה.

"מיר לא יוותר" שון אמר לאחרת, "הוא כנראה ימשיך להצטער, זה מה שמרגיז אותי" הוא הוסיף, רגליו משתלבות והוא איכשהו חוזר להיות השון הקשוח שהיא הכירה, היא כמובן כתבה גם את זה.

"הבן זונה הזה חושב שאני אסלח לו יום אחד" הוא ציחקק בבוז לפני שנאנח ארוכות, "אני אתרחק ממייקל כמו שאמרת" קולו היה יציב והבעת הפנים הקודמת כבר לא הייתה עליו, "אנסה גם ממיר" הוא סיים את דבריו והיא הביטה עליו בחיוך כשהוא רכן קדימה ולקח סוכריה מהשולחן, מכניס את הזכוכית המתקתקה לפיו ומשחק בה עם לשונו.
—

"אתה תמיד מוזמן להתקשר אליי ולדבר איתי אם קורה משהו" היא אמרה לחיבוק, מבחינה במונית עם הנהגת שמחכה מאחור לשון.
"תודה לך ברטה" שון אמר בחיוך, מתרחק מהחיבוק, "תודה שאת עוזרת לי" הוא אמר בכנות והיא התרגשה וחייכה אליו חיוך גדול, "אני שמחה להיות לך לעזר" היא אמרה בלחש, טופחת על כתפו של האחר לפני שנופפה לו כשהוא נכנס למונית, נוסע משם.
—–

"קמרון אתה חייב להיזכר בעוד משהו" מייקל אמר, יושב למול האקס והבן זוג שלו בסלון ביתם, לאקי ישן במיטה שלו על הריצפה כמה מטרים מהם.

"אני באמת לא יודע עוד שמועות עליו" המתולתל אמר, לוגם מהתה שלו, מחליט לוותר על קפה להיום ולישון כמו שצריך בלילה ללא קפאין בגופו.

"למה אתה שואל את זה בכזאת רצינות?" פרנק שאל בסקרנות, מסתכל על חום השיער שנאנח בכבדות, "ראיתם אותו פעם מתקשה לנשום כשהוא מיוזע ומבוהל?" הוא שאל אותם והם הביטו זה על זה לפני שחזרו להביט עליו, "לא" הם ענו יחדיו, "אז אני כן וזאת לא הפעם הראשונה, אני חושב שיש משהו מאחורי זה" הפרופסור הניח לעצמו.

"אולי יש לו אסטמה?" קמרון שאל, חושב שאולי זה המקרה אבל מייקל התקשה להאמין שזה זה, "הוא מעשן אז אני לא חושב שזה מה שקורה" מייקל אמר וקמרון הביט עליו בשאלה, "הוא מעשן? אף פעם לא ראיתי אותו מעשן במועדון והוא תמיד מסרב לעשן עם הלקוחות" המתולתל השיב ומייקל הביט עליו בשאלה, "הוא מעשן תמיד" חום העיניים אמר, "מוזר" פרנק אמר בשקט והאחרים הנהנו, מסכימים איתו שזה אכן מוזר.
–
"אתה מעוניין בו?" השרירי הפתיע ומייקל הביט עליו, לא עונה על השאלה וגורם לקמרון ולאחר להבין שהוא לא יודע איך לענות, "לא" מייקל ענה לבסוף, "אין מצב, הוא פשוט מסקרן אותי וזה הכל" מייקל מלמל, אומר את זה יותר לעצמו מאשרר לאחרים, רוצה לשכנע את עצמו שזה כנראה מה שקורה איתו, "אתה בטוח?" קמרון שאל, נושף מעט על התה החמים שלו לפני שלגם ממנו מעט, בוחן עם עיניו את חברו הטוב, "החלטתי להתרחק ממנו" מייקל מלמל, לא עונה לשאלתו של האחר.

"אם אתה חושב שזה הכי טוב ככה, אז תתרחק" פרנק אמר בהבנה וקמרון הביט עליו מעט בכעס, "אתה לא צריך להתרחק ממנו אם אתה רוצה לגלות מה אתה חושב עליו" האקס אמר לאקס שישב למולו, "אני מעדיף להתרחק, הוא התלמיד שלי אחרי הכל" מייקל מלמל וקמרון הניח את כוס התה הכמעט גמורה בחוזקה על השולחן.

"אתה תמיד מתרץ שהוא התלמיד שלך, אז מה? שניכם גדולים מספיק בשביל לעשות את הבחירות שלכם" קמרון השיב ומייקל חייך אליו קלות, "אין לנו באמת בחירות משותפות, אנחנו לא באמת מכירים ואנחנו לא באמת מסתדרים, הוא גם ככה רוצה שאתרחק ממנו ואני גם רוצה בזה" הוא השיב לאחר שהביט עליו באכזבה, לא מרוצה מתשובתו.

"שון הוא ילד טוב" קמרון מלמל, "לא אמרתי שהוא לא, אבל הוא נורא קשה בשביל שהמשיך לנסות להתקרב אליו" מייקל אמר בחיוך לאחר שהביט עליו בשקט, מסיים את השיחה בניהם ומשאיר אותם לשתות בשקט את השתייה החמימה שלהם, רק המבטים שלהם דיברו כל הערב, שואלים שאלות ועונים עליהן עם עיניהם, חושבים בשקט על המצב בזמן שראשם היה רועש במיוחד.
–

מייקל התהלך ברחוב כשיצא מהדירה של הזוג, פוסע באיטיות לעבר ביתו, בועט באבנים קטנות שהיו בדרך בזמן שידיו בתוך כיסיו, חושב על שון ועל המקרה מהצהריים המוקדמים של היום הארוך הזה, לא מצליח להבין מה גורם לגבר הקשוח והקריר שהוא פגש לראשונה, להיות כזה שברירי וחלש פתאום.

הוא נאנח ארוכות ומצא את עצמו כבר למול פתח ביתו, הוא פתח את הדלת ונכנס לדירה שלו וסוגר אחריו את פתח ביתו, מחליט שהוא צריך לנגן קצת.
–
אצבעותיו טפחו בקלות על הקלידים הלבנים והשחורים שקישטו את הפסנתר השחור שלו שפלט צלילים שקטים.

"פסנתר" מייקל מלמל ונעצר, נזכר באיך ששון הביט על פסל הפסנתר שבמשרדו ובמנגינה שיצאה מאוזניותיו של האחר, "פסנתר" הוא אמר שוב בקול רם יותר, מביט על פסנתרו ומכווץ את גבותיו, חושב מה זה יכול להיות, זה לא באמת נראה ששון יודע לנגן בפסנתר, האסייתי לא נראה כמו בן אדם עם משמעת או תחת לשבת עליו כמה שעות טובות ביום בשביל ללמוד.

מייקל למד לא מעט זמן לנגן בפסנתר, הוא הלך בצעירותו להופעות בחו"ל עם הוריו, רואה את הפסנתרים הטובים בעולם וחולם להיות אחד מהם, כמובן שחלומו התנפץ כשאביו העיף אותו מהבית לאחר שיצא בפניו מהארון, לא מוכן שהבן שלו יהיה חלק מה'מטונפים האלו'.

חום השיער נאנח כשנזכר בעברו, יודע שאביו ממשיך להצליח ושהוא מונע מאימו לדבר איתו, אחרי הכל הם כבר לא חלק מחייו והוא מרוצה ממקומו כרגע.

מייקל ניער את ראשו, מחליט שהגיע הזמן להפסיק לחשוב להיום והוא עצם את עיניו וליטף בעדינות את הקלידים, לוחץ עליהם באיטיות לפי הקצב ונותן לאצבעותיו להוציא מהכלי הגדול צלילים מרגיעים שיתנו לו טיפונת מנוחה מכל הבלאגן של החיים.
—
"אתה עכשיו הולך לאכול" ג'יין אמר ברוגז כשראה את שון נכנס לבר והלך אליו, מושך אותו לאיזור המגורים, "ברטה נזפה בי" הוא הסביר ושון ציחקק, נותן לאחר למשוך אותו למטבחון, "תשב" המבוגר יותר אמר לאחר בזמן שהזיז כיסא אחד אחורנית ושון התיישב מבלי להתווכח, רואה איך שהאחר מתחיל להכין לו לאכול.
–
"למה אני צריך לשמוע ממנה שאתה לא אוכל כמו שצריך?" ג'יין אמר ברוגז בזמן שחתך ירקות לסלט, נותן לפסטה שהוא הכין להתבשל בסיר עם רוטב עגבניות בעוד שהקיטניות התבשלו ביחד עם קציצות ירק שהיו במקפיא, משתדל לתת לאחר את כל הערכים התזונתיים בארוחה הזאת.
"זה לא שאני לא אוכל כמו שצריך, אני פשוט לא רעב כשאני שם, אני חושב רק על מתי לברוח מהאוניברסיטה" שון מלמל, נותן למודאג להמשיך בשלו, "אם אני אשמע שלא אכלת באוניברסיטה, אני אבוא בעצמי ואעשה לך בושות שם למול כולם!" הבלונדיני איים, מכוון לאחר את הסכין, יודע ששון לא ייבהל ממנו.

"אוקיי אוקיי, זה מה שחסר לי, שבלונדיני משוגע יבוא לאוניברסיטה שלי" שון עקץ והאחר הביט עליו בזעזוע, "אני אראה לך מה זה בלונדיני משוגע" ג'יין אמר והניח את הסכין בחזרה על קרש החיתוך, שוטף את ידיו והולך אל שון המשועשע שהביט עליו בחיוך, גומותיו חייכניות אל האחר.

הגדול יותר חיבק במהירות את האחר, מוחץ אותו בחוזקה בזמן שנשק בחוזקה ללחיו מספר פעמים, לא מרחם על האחר שציחקק, "משוגע" האסייתי פלט וג'יין המשיך לנשק את פרצופו בחוזקה, מראה לו את מלוא האהבה בצורה פיזית.

"הדאגת אותי כל כך" ג'יין אמר באנחה כשתרחק מהאחר שחייך אליו באהבה, "אני בסדר עכשיו" שון אמר, מלטף את פניו של הבלונדיני.

"האוכל" שון לחש לאחר כששמע את האוכל מבעבע וג'יין התרומם במהירות והנמיך את הגז, מחייך בהקלה כשהכל היה נראה בסדר, "איך היה אצל ברטה?" בעל הבר שאל, מערבב את הפסטה וטועם אותה מעט לפני שכיבה את הגז אחרי שטעם גם את התבשיל.

"היה בסדר, השיחות איתה מרגיעות אותי אז אני שמח שיש לי אותה עדיין" האסייתי מלמל, רואה איך ראשו של ג'יין מהנהן בהבנה בזמן שעירבב את הסלט שהכין.

"היא אמרה לי להתרחק ממייקל" שון פלט וג'יין ניגב את ידיו והסתובב לאחר, מביט עליו בשאלה, "בגלל?" הבלונדיני שילב את ידיו, רוצה לדעת את הסיבה להצעה של המבוגרת, "היא אמרה שיכול להיות שהוא יכול להיות אחד מהגורמים להתקפים שלי בגלל שמאז שהוא הגיע עברתי לא מעט התקפים" שון הסביר וג'יין חשב על זה והסתובב בחזרה, מוזג לשניהם אוכל.

"יש משהו בזה" הגדול יותר מלמל בשקט לפני שהניח את הצלחות של שניהם על השולחן והתיישב למול שון.

"תאכל" ג'יין אמר בחיוך, "בתיאבון" שון אמר בחיוך, "בתיאבון" האחר השיב, מסתכל על שון אוכל ורק אחר כך הוא הרשה לעצמו לאכול גם כן, הוא הבחין אחרי דבריה של ברטה שגם הוא לא אוכל כמו שצריך והוא לא יכול באמת להרשות לעצמו להיות חלש כשהוא צריך לנהל עסק ולטפל בשון כמו שצריך.

"אז אתה תתרחק ממנו?" ג'יין שאל ושון לעס את האוכל שבפיו, בולע את התוכן ורק אז מדבר, "זה לא שהייתי קרוב אליו בשביל שזה ישנה לי" שון מלמל, משחק מעט באוכל שבצלחתו וג'יין נאנח, "זה לא יהיה קל להתרחק ממנו כשהוא הפרופסור שלך" הבלונדיני השיב, "זה בסדר, הוא גם ככה לא באמת שם על זה שאני לא מקשיב בשיעור, ומחוץ לתחומי הכיתה הוא התחיל גם כן להתעלם ממני, אז זה מצויין בשבילי" שון אמר, קצת מחלוקת בטונו וג'יין הצליח להבין ששון לא באמת שלם עם להתרחק מהאחר.

"ברטה אמרה לי לבחון אותו מרחוק, אולי אני אמצא סיבה מוצדקת להתקפים שלי" שון סיים את השיחה, חוזר לאכול והבלונדיני חזר גם הוא לאכול, מדי פעם הוא הביט על האחר, חוקר את התנהגותו.
—
"שון~" ברנדון אמר בחיוך כשראה את האסייתי יוצא עם הבלונדיני מאיזור המגורים, מקבל מהאסייתי מבט נגעל כמו תמיד והוא ציחקק לעצמו, אוהב לראות את האחר גם אם הוא קשוח אליו.

"התגעגעתי" ברנדון התבכיין כששון שם על עצמו את הסינר ועמד מאחורי הבר, "למה? מייקל לא היה בוטום מספיק טוב בשבילך?" שון שאל בהתגרות, לא באמת יודע מה קרה, "לא סיפרת לו?" ברנדון שאל את ג'יין המשועשע בהפתעה, גורם לשון להביט על ג'יין בבלבול.

"לא שכבנו" הקירח אמר כששון חזר להביט בו, מפתיע את האחר, "למה?" שון שאל בסקרנות, נשען קדימה על הבר כשברנדון סימן לו עם האצבע להתקדם אליו, "כי אני צריך רק אותך" השרירי לחש ושון החטיף לו סטירה במצח לפני שהתרחק ממנו, "דפוק" שון ירק בבוז.

"זה לא הסתדר, הוא לא נתן לי ממש לגעת בו והוא העדיף לא לעשות כלום איתי" ברנדון מלמל לבסוף, מכחכח בגרונו כששון ציחקק, "עכשיו זה יותר אמין" האסייתי אמר, מחייך לעצמו כשהבין שמייקל לא שכב איתו לבסוף, משום מה הוא היה מרוצה מזה.
–
"גם איתי הוא לא שכב" הגבר הג'ינג'י מאתמול אמר כששמע את השיחה בניהם והבין שהם מדברים על המייקל ההוא, הוא התיישב ליד ברנדון והסתכל על שון שהביט עליו בהפתעה, "איתו אני יכול להבין למה הוא לא רצה לשכב" שון הצביע על ברנדון שהביט עליו ברוגז, "אבל איתך אני לא מבין למה" שון הצביע על הג'ינג'י היפייפה שישב על הבר.

"או שהוא לא גיי או שהוא כבר דלוק על מישהו אחר" לאו מלמל בלחש, לוקח מידו של ג'יין את השתייה שהוא תמיד לוקח ולוגם ממנה מעט.

"אם הוא היה דלוק כבר על מישהו לא נראה לי שהוא היה לוקח אותך איתו מלכתחילה" האסייתי מלמל ולאו הביט עליו בחוסר הבנה, "זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי, זה בדרך כלל נעשה בשביל לגרום לזה שהוא מעוניין בו לקנא וכאלה" הג'ינג'י הסביר לאחר שהביט עליו בסקרנות, "אבל לא נראה לי שהוא דלוק כאן על מישהו, אז יכול להיות שאתה צודק ושמשהו השתבש אצלו בדרך, הוא היה נראה מנותק לגמרי" לאו הוסיף, לוגם שוב מהשתייה החריפה.

שון כחכח בגרונו, חושב על דבריו של לאו, מה הסיבה האמיתית שמייקל בסוף לא שכב איתו? למה מייקל מההתחלה לקח אותו מהבר אם הוא לא רצה לעשות כלום? זה בלבל את שון לחלוטין.

"מי יודע, אולי יש כאן מישהו שהוא דלוק עליו" ג'יין מלמל ושון הסתכל עליו, רואה שהבלונדיני מסתכל עליו עמוקות ושון עיכל את הסיטואציה לכמה רגעים עד שפער את עיניו, "ממש לא!" שון נבהל כשהבין שג'יין התכוון אליו, "יש בניכם משהו?" ברנדון שאל בסקרנות רכושנית לשון, לא רוצה שטופ אחר יגלה התעניינות באסייתי, "לא!" שון אמר בחוזקה, גורם ללאו ולג'יין לחייך בניהם, "אולי באמת היה כאן אתמול מישהו שהוא רצה שיקנא לו" לאו מלמל בהתגרות, רואה איך שון מסמיק מעט בזמן שהתכחש למצב למול ג'יין שהתגרה בו גם כן.

"כנראה שהוא הצליח לגרום לו לקנא" הג'ינג'י מלמל לעצמו בשקט, לא נותן לאחרים לשמוע את דבריו בזמן ששתה את השתייה החריפה והביט על שון המובך.
–
"ג'יין" שון התבכיין שהאחר המשיך להכות את כתפו בעדינות, "הילד שלי מתבייש" הבלונדי מלמל, מחבק את האסייתי שנאנח לעצמו, "הוא ממש לא בקטע שלי ולהפך!" הצעיר אמר בכעס, נותן לג'יין להמשיך לחבק אותו.
–
"מי לא בקטע של מי?" פול שמע את דבריהם כנכנס לבר, גורם לחיבוק להתנתק בזמן שהלך אל בן זוגו וחברו הצעיר.

"פול…" שון מלמל בחיוך, רואה איך שהשרירי מחבק ונושק לג'יין ולאחר מכן הוא הלך אליו וחיבק אותו גם כן, "הוא מציק לך?" פול שאל ושון הנהן, גורם לשרירי להביט בכעס ציני על בן זוגו, "לא להציק לו!" שומר הראש של הירו אמר לאהובו שהוציא לו ולאסייתי לשון בהשתובבות.

"מייקל דלוק על שון!" ג'יין אמר בחיוך, "באמת?" פול שאל בהרמת גבה והסתכל על הגבר המדובר שהניע במהירות את ראשו לשלילה, "ממש אבל ממש לא!" שון רקע ברגליו בקרקע.

"הוא לא!" ברנדון התפרץ, מקפיץ את שון והמשועשעים שהביטו עליו, "הוא לא דלוק עליו" ברנדון המשיך, לא רוצה ששון יחשוב שמייקל מעוניין בו, הוא רוצה את שון לעצמו.

"סוף סוף משהו שאני יכול להסכים איתך" שון אמר בחיוך ציני, גורם לאחרים לצחקק ולקירח לכחכח בגרונו בזמן שלאו טפח על גבו טפיחות מרגיעות.
–
שון ניסה להתעלם ממחשבותיו כמה שיכל, הוא דיבר עם לקוחות ופלירטט איתם, היו גם מספר נשיקות שהוא לקח בהן חלק, אבל הוא לא הצליח להגיע למצב של להסכים או להציע לחלוק איתו את הלילה, המחשבות על מייקל לא הפסיקו להטריד אותו.

אין מצב שמייקל דלוק עליו, אין מצב שמייקל מעוניין בו! אין מצב שהוא עצמו מעוניין במייקל, ממש לא, לעולם לא, אף פעם.