תרפא אותי, פרופסור -פרק 19-

שון נשם עמוקות כשנעמד למול הבר, יודע שג'יין ופול נמצאים כנראה בפנים.

הוא הנהן לעצמו לבסוף והתקדם אל הדלתות הגדולות, מנסה לפתוח אותן אבל הן היו נעולות והוא כיווץ את גבותיו בבלבול וניסה למשוך אותן שוב אליו, אבל הן עדיין לא נפתחו.

האסייתי התחיל לדפוק בחוזקה על הדלתות, לא מבין למה הבר לא פתוח, יש מצב שאבא שלו עשה משהו לבר?

"ג'יין?!" שון צעק בין דפיקות הדלת, "פול?" שון המשיך לצעוק ולהכות את הדלתות בחוזקה.
–

הוא הלך לאחור כששמע את המנעול נפתח, פול עמד בדלת והוא חייך חיוך ענקי לשון, "אוי שון" פול אמר ומשך את האחר לבפנים, מחבק אותו בחוזקה, "אתה בסדר?" השרירי שאל ושון ציחקק, "אני בסדר" הוא מלמל לחיבוק, מסתכל לצדדים ורואה שהבר ריק לחלוטין.

"למה ג'יין לא עובד?" שון שאל ופול נאנח וניתק את החיבוק לפני שהלך ונעל את הדלת, "אין לו מצב רוח, הוא אפילו זרק אותי לישון בחדר שלך" שומר הראש מלמל והאסייתי ציחקק קלות לפני שנאנח לעצמו, "הוא בחדר?" הצעיר שאל, מניח לעצמו שהוא שם ופול הנהן, מוכיח לו שהוא צדק.

—
שון ופול עמדו למול הדלת של החדר הזוגי של ג'יין והשרירי, מביטים לרגע אחד על השני לפני ששון תיקתק בעדינות על הדלת, "אני לא רוצה שתיכנס לכאן!" הבלונדיני צעק, כנראה לפול, "זה אני משוגע" שון מלמל חלושות לדלת ולא עברו שניות בודדות והדלת נפתחה במהירות.

הבלונדיני עמד עם עיניים אדומות ומשך באפו מספר פעמים למול הדלת הפתוחה, "שון~" הוא כמעט וצעק, מחבק את תחת חסותו בחוזקה, מתחיל לבכות בהקלה, "שון שלי" הוא ייבב לבכי והאסייתי חייך קלות וטפח על גבו, "אני כאן" הוא לחש למנהל הבר שהידק את החיבוק.
–

"אתה לא נכנס!" ג'יין אמר בכעס לפול לפני שמשך את שון פנימה ונעל את הדלת, משאיר את השרירי להאנח בחוץ ולהתיישב על הריצפה לצד החדר.
–
"אתה אכלת? שתית? ישנת טוב?" ג'יין הפציץ בשאלות כשהושיב את שון על המיטה לצידו, מחזיק בחוזקה בכפות ידיו של הצעיר, "אני זה שצריך לשאול אותך את זה" שון מלמל והוציא יד אחת מהאחיזה של האחר רק בשביל ללטף את שיערו של הבלונדיני.

"מייקל מתייחס אלייך טוב?" ג'יין המשיך לשאול ושון נאנח והנהן, לא רוצה להדאיג את הבלונדיני יותר מדי וגם כי באמת מייקל מתייחס אליו די טוב.

"יופי, פול אמר לי שמייקל הוא לא חלק משום מזימה שטנית של אבא שלך" שון חייך כשמצא את דבריו של ג'יין נכונים, פול לא ישקר והוא בוטח במילותיו, "אני גם חושב שהוא לא חלק מזה, אני גם לא בטוח שהוא יודע משהו על סטיבן ועלי" האסייתי אמר לאחר, נושק לכפות ידיו של ג'יין שעצם את עיניו ונהנה מהנוכחות של שון.

–
"אני לא יודע מה אני אעשה בלעדייך שון" ג'יין אמר בקול שבור, הוא כבר התרגל לחיים האלו עם שון והוא לא רוצה שהם יפסקו, "אני בחיים לא אשאיר אותך לבד ג'יין, אני תמיד אבוא לכאן, אז כדאי שתתחיל להפעיל את הבר כי רק ככה אני יכול לבוא בשביל לעבוד" שון הסביר והמבוגר יותר הביט עליו בעצב, "ה-היום כמעט והלכתי לחדר שלך בשביל להעיר אותך לאוניברסיטה ואז נזכרתי שאתה לא כאן~" ג'יין ייבב ושון צחקק לעצמו, "עכשיו אתה תוכל לישון יותר זמן מבלי להעיר אותי ולהעיף גברים שונים מהחדר" הצעיר צבט את לחייו של האחר בעדינות, גורם לו לחייך אליו.

"אל תכעס על פול, הוא עשה את זה בשבילך ואני יותר משמח שהוא לא בחר אחרת" שון הוסיף והאחר נאנח, "הוא היה לא בסדר" ג'יין שילב את ידיו, מתנהג כמו ילד קטן בעיניו של האסייתי, "הוא היה בסדר גמור" שון לחש וג'יין הביט עליו לפני שציקצק בפעם אחת.
–

"לא בא לי לדבר על זה כרגע" הבלונדיני החליט, רוצה להעביר נושא שיהיה לו נוח לדבר עליו, "לא אכלת, נכון?" הוא הוסיף ושון הנהן, "לא אכלתי, אני רעב" הוא עשה פרצוף עצוב והמבוגר מהר התרומם מהמיטה, "בוא אני אכין לנו לאכול" הוא הושיט את ידו לשון והאחר אחז בו והתרומם מהמיטה, הולכים בשילוב ידיים.
–
פול נעמד כשהם יצאו מהחדר וג'יין כחכח בגרונו והביט הצידה, מקבל אחיזה חזקה יותר משון, כנראה שהצעיר היה זה שדירבן אותו לדבר, "אנחנו הולכים לאכול" הבלונדיני מלמל בלחש, "תבוא" הוא הוסיף בלחישה חלשה יותר, אבל השרירי שמע והוא חייך והנהן, מקבל קריצה משון לפני שהם התקדמו למטבחון.
—
"די~" ג'יין מלמל כשפול נשק לצווארו שוב ושוב כשהם עמדו והכינו אוכל ביחד, "בייבי" פול התבכיין, נושק לכתפו של הבלונדיני שהתעלם ממנו והמשיך להכין את האוכל.

"אני אוהב אותך" פול אמר בחיוך והאחר נאנח והסתכל עליו בכעס, "אני אוהב אותך" השרירי אמר שוב ופרצופו של ג'יין התחיל להתרכך לפני שהוא כחכח בגרונו וחזר לבשל, קשה להשגה.

שון צחק עליהם מהשולחן, יודע שהבלונדיני בסופו של דבר ישבר למילותיו האוהבות של האחר, אחרי הכל הם לא מעט שנים ביחד והם עברו מספיק דברים בשביל להישבר כרגע.

–
הוא הוציא גיחוך קטן מגרונו כשראה איך שג'יין מזיז את מבטו במהירות לפול המתפנק ונושק לו קצרות לפיו לפני שחזר לסירים, מבחין בפניו המחוייכות של שומר הראש, שון נהנה לראות איך שפול השרירי והקשוח בעבודה, הופך להיות צמר גפן מתוק בכל פעם שהוא עם ג'יין.
—
"בתיאבון" ג'יין אמר בחיוך כשהניח את הצלחות למול שון, מבשל יותר מדי אוכל לאחר אבל הצעיר החליט לאכול את הכל מבלי להעיר הערות.

פול התיישב לצידו של הבלונדיני, שניהם למול שון והם הסתכלו עליו אוכל בחיוך לפני שהם התחילו לאכול גם הם.

"היית אצל ברטה?" ג'יין שאל ושון הנהן, מביל שהבלונדיני הוא זה שהתקשר אליה, "אתה באמת בסדר?" מנהל הבר בירר, רואה איך ששון מכניס לפיו כף גדושה באוכל ומהנהן אליו, "קמרון ופרנק חברים שלו אז הם היו אתמול אצלו" שון הסביר בפה מעט מלא, לועס מהר את האוכל, "ומייקל שואל יותר מדי שאלות אבל הוא די בסדר" הוא הוסיף ושני האחרים הנהנו בהבנה.

"יש לך חדר משלך?" פרנק שאל, יודע את התשובה אבל הוא רצה לברר שוב, "כן, הוא די גדול ויש שם כל מה שאני באמת צריך" שון הסביר, "מקלחת ושירותים נפרדים?" ג'יין שאל והאחר הנהן, "הם לא בחדר הם ליד החדר, למייקל יש בתוך החדר מקלחת ושירותים ככה שהם נהפכו להיות שלי" הוא מלמל וג'יין חייך, מרוצה מזה, "החדר שלו קרוב לשלך?" הבלונדיני שאל בערמומיות ושון הסתכל עליו בחשדנות, מבין שהאחר חזר לעצמו, "כן" הוא לחש לפני שהוריד את עיניו והסתכל על הצלחות הכמעט ריקות.

"הוא בן אדם טוב" פול מלמל ושון הרים אליו את עיניו, מסתכל על האחר ויודע שהוא כן איתו, "אני מניח לעצמי" שון לחש וחייך קלות, "עכשיו כשאתה לא תשכב עם בנים כאן, יהיה לך קשה להתאפק" ג'יין אמר בהתגרות ושון נחנק מעט ולגם מהכוס מים שלידו, "השתגעת?" שון הרים את טונו והאחר רק הוציא לו לשון בהתגרות בזמן שהשרירי ציחקק לעצמו, חוזרים לאכול.

——
"אני הולך" שון אמר להם בחיוך כשכולם היו בחדר הזוגי של ג'יין ופול, יושבים על המיטה.

"מה? כבר?" ג'יין שאל והסתכל על השעון, מבין שבאמת כבר מאוחר, "כן" שון התרומם מהמיטה, "בטח מייקל כבר חזר הביתה" שון מלמל, לא שם לב איך הוא מציג את זה.

"הביתה~" ג'יין זימר את המילה, "זה נשמע כאילו ואתם זוג טרי שגר בבית משותף" הבלונדיני התגרה ובעט בישבנו של המלוכסן שהסמיק מעט "תפסיק לדבר שטויות, הוא הבן דוד של סטיבן" שון מלמל וג'יין ופול נאנחו, "הוא אומנם הבן דוד שלו אבל זה לא אומר כלום" השרירי הסביר ותפס את תשומת ליבו של שון, "כמו שאתה לא כמו אבא שלך, הוא לא כמו סטיבן, במיוחד לא כשהם לא בקשר הרבה שנים" פול הוסיף בחיוך, יודע על מצבו המשפחתי של מייקל מהעבודה עם הירו.

"הוא טופ" שון מלמל בלחש והבלונדיני ציחקק והתרומם גם הוא מהמיטה, "רעאר" מנהל הבר לחש לאוזנו בזמן שהלך מאחוריו ואחז בחוזקה בלחיי ישבנו של שון, "הוא ידאג לך" ג'יין המשיך ללחוש ושון הצטמרר, מתרחק מהמגע של האחר, "ל-לא!" שון צעק אבל גמגם באמצע, "לא!" הוא אמר שוב ופול צחק מהמיטה, "תיתן להם לעשות את הצעדים שלהם לבד" השרירי אמר לבן זוגו ושון הביט עליו ברוגז, "אין שום צעדים!" שון כמעט וצעק בכעס מעורב בביישנות לא ברורה.

"ההורמונים שלך לא יהיו שקטים אם לא תעשה איתם משהו" ג'יין אמר בציחקוק ונעמד למול הצעיר, "אתה בן 22, אתה צריך סקס" הבלונדיני אמר ברצינות ופול מצא את עצמו מחניק צחוק, זה שעשע אותו לראות את האחר כזה רציני עם הנושא הזה, "אתה יודע מה אני ופול עשינו בגיל הזה?" ג'יין דיבר כאילו והוא זקן, "עשינו סקס בכל מקום! על הקיר, במטבח, במקלחת, על הבר, בתוך ה—אמבחעיה" הוא מלמל בסוף לא בבירור כששון הסמיק וחסם את את פיו עם ידו שלו, "ה-הבנתי" שון מלמל ופול צחק בקול, "זה לא שאנחנו לא עושים את זה גם עכשיו" השרירי אמר בהשתובבות וקרץ לשון המובך שהוריד את חסימת ידו מג'יין.

"ואתה יודע שלהיות הבוטום זה כיף" ג'יין אמר בכנות, "כשלא כופים את זה עלייך" שון לחש בעצב והבלונדיני הנהן, "לחלוטין, אני יודע שלך ולמייקל יש מערכת יחסים לא ברור, אבל-" , "אין לנו שום מערכת יחסים" שון תיקן והאחר נאנח והמשיך בדבריו, "אוקיי, אבל אם פול אומר שהוא בן אדם טוב אני מאמין לו ואני יודע שמייקל לא יפגע בך" הבלונדיני הסביר, רוצה ששון כבר יתאפס על עצמו ויבין מה יש לו כרגע בין הידיים, "אני לא יודע מה אני מרגיש אליו" שון הסביר, "אם בכלל אני מרגיש

משהו" הוא הוסיף, "הוא די מעצבן אותי את האמת" שון צחק, "גם פול מעצבן אותי" הבלונדיני אמר בכנות ופול כחכח לעצמו מהמיטה.

"זה לא אותו הדבר" שון אמר וג'יין הנהן, "אני יודע, אבל אל תסגור את הלב שלך בגלל שהוא נהרג פעם אחת, תיתן למישהו טוב את האפשרות להחיות לך אותו" הקטן אמר והניח את ידו על לוח החזה של שון, מביט בעיניו המלוכסנות של האחר, "מגיע לך להתאהב שוב, אתה לא אשם בכלום ממה שעברת" האחראי מלמל וראה איך שעיניו של האחר דומעות והוא חייך כשהבין ששון כנראה הבין אותו, מחבק אותו בחוזקה.

"תיתן לעצמך את האפשרות להיות בזוגיות בריאה, גם אם זה לא יהיה מייקל בסוף, אל תוותר" פול התרומם גם מהמיטה ובילגן מעט את שערו השחור של הדומע, "הכל יהיה בסדר" הוא הוסיף וטפח על גבו של שון ביחד עם כפות ידיו של ג'יין.

—-
האסייתי מצא את עצמו עומד למול דלת הדירה של מייקל, ליבו פעם בחוזקה והוא עצם את עיניו לפני שנשם עמוק, "ממה אתה כל כך לחוץ?" הוא שאל את עצמו בשקט, "לעזאזל עם ג'יין ופול" הוא מלמל, מאשים אותם על מה שהוא מרגיש כרגע.
–

שון פתח הדלת, מבין שמייקל בפנים והוא נכנס בשקט פנימה.

"אתה כאן?" מייקל הציץ מפינת הקיר, מקפיץ את שון ומחייך אליו כשמגבת על כתפו, "אני מכין לאכול" הפרופסור אמר ושון הזיז את עיניו ממנו והנהן לפני שהתקדם לתוך הדירה, מביט בפסנתר לכמה רגעים לפני שהלך לחדרו, מוציא את המפתח מתיקו ופותח אותו הדלת לפני שסגר אותה.

הוא נשך את שפתו ובילגן את שיערו, זה לא בסדר, הוא מתנהג לא בסדר, "שון תירגע" הוא לחש לעצמו, מכה מעט את חזהו המשתגע.

"מקלחת!" הוא אמר לעצמו לפני שחלץ את נעליו והניח את תיקו על המיטה, לוקח בגדים ומגבת לפני שיצא ונעל את הדלת.
–
"אתה הולך להתקלח?" חום השיער סובב את ראשו אל האסייתי שהתחמק ממבטו ורק הרים מעט את החפצים שבידיו, נותן למייקל להבין שהוא באמת הולך להתקלח, "מצויין אז האוכל יהיה מוכן כשתצא" מייקל הוסיף בחיוך לפני שחזר לבשל ושון הביט בו לכמה רגעים לפני שנכנס למקלחת, מנסה לנקות את עצמו מהרגשות המוזרים שלו שלא הרגיש הרבה זמן.

—
האסייתי יצא מהמקלחת, רואה איך שמייקל מסדר את השולחן, הפרופסור הרים אליו את ראשו וחייך אליו קלות, "האוכל מוכן" הוא אמר ושון פשוט הסתובב והלך מהר לחדר הכביסה, "מה יש לו?" מייקל שאל את עצמו בבלבול כשהבין ששון מתנהג מוזר.
–

"בוא" חום העיניים טפח על השולחן כשהוא כבר ישוב על כיסא, מחכה ששון יבוא לשבת למולו והוא חייך ברצון כשהאסייתי הלך אליו והתיישב למולו, שמח ששון הביט על השולחן בשמחה, "אתה יודע לבשל?" מייקל שאל ושון הרים את עיניו אליו, "הרבה זמן לא בישלתי, אבל ידעתי" שון הסביר והאחר הנהן בהבנה וסקרנות, רוצה לדעת למה הוא הפסיק לבשל, "הייתי שמח לטעום מהאוכל שלך פעם אחת" הוא הפתיע את הצעיר ושון כחכח בגרונו ועשה פרצוף מזלזל, גורם לאחר לצחקק.

"בתיאבון" מייקל לחש ושון לא ענה ורק לקח את המזלג, מכניס אותו אל תוך תולעי הבצק ברוטב השמנת, מסובב את כלי הכסף בפנים ומוציא עיגול של פסטה מסובב מעלה לפני שנשף עליו מעט והכניס אותו לפיו, מנקה את צידי שפתיו שהתלכלכו מהקרם הלבן, מייקל בהה בו בחיוך, מוצא את שון יפה גם כשהוא אוכל, במיוחד כשהוא אוכל את האוכל שלו.

"טעים?" המבוגר שאל ושון הרים אליו את עיניו והנהן בזמן שלעס את הפחמימה הקרמית, "יופי" מייקל מלמל והתחיל לאכול גם הוא, מחייך לעצמו כשזה יצא לו באמת טעים והוא החזיר את עיניו לשון, מבחין שהאסייתי גם מביט עליו לפני ששון ברח ממבטו והתחיל לאכול מהר.
–

מייקל ציחקק כשראה ששון שקוע באוכל ומתלכלך קצת בצד פיו הימני, הפרופסור התרומם מעט מכיסאו ונשען קדימה על השולחן, מנקה עם אגודלו את צד פיו המלוכלך של האחר לפני שליקק את האצבע שלו, גורם לשון להשתעל מההפתעה והוא במהירות התיישר והלך לאסייתי, מוזג לו מים ונותן לו לשתות באיטיות.

"אתה בסדר?" מייקל שאל, קרוב לפניו של שון בזמן שניגב את פיו של האסייתי עם ידו השמאלית, נותן לשון להשתעל חלושות ולהביט עליו מקרוב, "אתה בסד-" מייקל נעצר כשהביט בעיניו הקרובות של שון, מבין עד כמה שהם קרובים אחד לשני, הוא פזל לשפתיו של האחר שנצצו מעט מהשמן של הפסטה ואז הוא חזר שוב לעיניו, ידו עדין נחה על לחיו של שון והוא בהה בעיניי הפחם שהביטו עליו בשקט, המתח המיני בניהם התחזק והם לא יכלו להוריד אחד מהשני את העיניים.

"א-אני מצטער" מייקל אמר לפני שהלך במהירות אחורנית, "אני לא התכוונתי" הוא הוסיף וכחכח בגרונו, מנסה להרגיע את ליבו, "אתה בטח לא מרגיש נעים, אני מצטער" מייקל אמר וחזר להתיישב על הכיסא, "כן…" שון לחש והביט מטה על הצלחת, מרגיש שליבו עוד שנייה יוצא החוצה, מפחד שמייקל ישמע את הפעימות.

—
"אני אעשה את זה!" מייקל עצר את שון מלהרים את הצלחת שלו, "אתה יכול ללכת לחדר אם אתה רוצה" חום השיער הוסיף בחיוך, "איך שבא לך" שון ניסה להתנהג כהרגלו ועקף את מייקל לפני שהתכוון ללכת לחדרו.

–
"אתה יכול גם להישאר בסלון" הוא שמע את מייקל ממלמל מאחור והוא חייך לעצמו מעט, "אני אראה טלוויזיה" שון תירץ, "תרגיש חופשי" חום השיער אמר בחיוך, שמח ששון נשאר בסלון.

–
האסייתי עשה את עצמו מסתכל בטלוויזיה, אבל בעצם הוא הסתכל על מייקל שוטף את הכלים במטבח, מסתכל על איך שידיו זזו כשקרצף את הכלים המלוכלכים ואז שם אותם מתחת לזרם המים, מנקה אותם.

"קניתי מצעים ומגבות" מייקל אמר מהמטבח, מנגב את ידיו במגבת קטנה שמייבשת את ידיו, "אוקיי" שון מלמל והחזיר את מבטו לטלוויזיה לפני שמייקל הסתובב והתקדם לסלון, מסתכל על הטלוויזיה ששידרה חדשות ואז על שון בחיוך לפני שהלך לפסנתר.
–

הקטן הרים גבה כששמע מאחוריו את מייקל מנגן את 'נוקטורן אופוס 9 מספר 2' של שופן, הוא עצם את עיניו והקשיב לצלילי הפסנתר העדינים, שמח שהוא עם גבו למייקל.

חום העיניים הביט על שון וחשב לעצמו לפני שחייך בשעשוע ושינה מספר תווים מינימלים ששומע רגיל לא ישים לב לשינוי, אלא אם הוא פסנתרן בעצמו, רוצה לברר אם שון שיקר לו לגבי זה שהוא לא יודע לנגן.

"היי!" שון פתח את עיניו והסתובב אליו עם מבט מאוכזב, "זה לא אמור להיות ככה!" האסייתי מלמל ואז הוא הביט בפרצופו המשועשע של מייקל, "לא יודע לנגן בפסנתר? ממש!" חום העיניים אמר בחיוך והאחר הבין שהוא נפל בפח והסתובב בחזרה.
–

"בוא תנגן איתי" מייקל אמר ושון הרים כתפיים, "לא" הוא מלמל והאחר ציחקק ועשה בכוונה טעויות, מכאיב לאוזניו של האחר עם חוסר השלמות עד ששון נעמד ברוגז והלך אליו, "תזוז!" הקטן כמעט וצעק ומייקל חייך והפסיק לנגן, זז מעט על הכיסא הארוך ונותן לאחר גם מקום להתיישב.

–
שון נשם עמוק והביט על הפסנתר שהיה למולו בחוסר ביטחון, מייקל הסתכל עליו מקרוב ובחן את פניו, מצחקק מעט כשראה איך ששון מזדקף בישיבתו ושולח את ידיו בהיסוס לקלידים.

הוא לחץ על קליד יחד, עוצם את עיניו ומכווץ את מצחו כשהרגיש את המגע המוכר והכמעט נשכח, האחר הסתכל עליו בסקרנות, רואה איך שהוא לאט לאט פותח את עיניו הלחות לפני שהתחיל ללחוץ בעדינות על הקלידים, נכנס לעולם משלו ומנגן על הפסנתר כמו שזכר, שמח לגלות שהוא עדיין יודע מה לעשות.

מייקל הביט עליו בפליאה, רואה את דמעותיו של שון צונחות מעיניו בזמן שהוא ניגן בשלמות את היצירה, הוא לא ציפה ששון יראה קשר כזה עמוק לכלי הנגינה הגדול, הוא בכלל לא ציפה ששון ידע לנגן כמו שצריך, הוא לא ציפה לראות אותו בוכה בזמן שניגן, כאילו והוא השתוקק הרבה זמן לגעת בכלי הזה.

–
שון עצם את עיניו כשאצבעותיו הכו בקלידים האחרונים, מוציאים את הצלילים הסופיים של היצירה לפני שהרים את ידיו הרועדות מהם.

–
הוא פקח את עיניו כששמע את מנגינת הפסנתר חוזרת להתנגן והוא הסתכל על מייקל שניגן לצידו, "ביחד" מייקל מלמל ולא באמת הביט עליו, ושון בלע את רוקו וחזר להביט על הפסנתר, יודע את היצירה שמייקל התחיל לנגן, ולאט לאט הוא נע ביחד עם מייקל, אצבעותיהם מתפרשות לאורך הקלידים השחורים והלבנים ומנגנות יחדיו את היצירה, הפרופסור חייך לעצמו באושר, מביט מדי פעם על שון שהיה עמוק בתוך הנגינה, ליבו המשיך לפעום בחוזקה והוא מצא את שון יפה יותר מתמיד.

—-
שון ניגב את דמעותיו כשהם סיימו לנגן מספר יצירות ביחד, לא מאמין שהוא באמת בוכה ועוד למול מייקל, הוא לא מאמין שהוא באמת נפל בפח של האחר והשתכנע לנגן בפסנתר אחרי כל השנים האלו שלא נגע בקלידים.

–
"אתה טוב" מייקל אמר בחיוך והאחר כחכח בגרונו, "מה שתגיד" שון מלמל ומייקל ציחקק ונאנח לבסוף כשהביט בגבר שישב לצידו, מרגיש איך שבטנו מתהפכת.

–
"אני חושב שאני מרגיש אליך משהו" מייקל מלמל בשקט, מפתיע את שון שהביט עליו בהלם, "מ-מה?" שון שאל את האחר, לא בטוח שהוא שמע נכון וחום השיער חייך, "זה לא בסדר להרגיש ככה, אבל הלב שלי פועם ממש חזק כשאני לידך או אפילו כשאני חושב עלייך" חום השיער אמר בכנות, מרגיש מבוגר מספיק בשביל לדבר בכנות על מה שהוא מרגיש, "אה" שון מלמל, ממשיך להביט על האחר, "אבל אל תרגיש איתי לא נעים, אני לא אעשה כלום" מייקל הוסיף ושון הודה לו על המילים האלו עם עיניו.

"רוצה להמשיך לנגן?" הפרופסור שאל בלחש ושון רק הסתכל עליו, שקוע עוד במחשבות על מה שהאחר אמר, "או שאתה רוצה לישו—ממ" מייקל פער את עיניו כששון במהירות נשק לשפתיו, חוסם אותו מלהמשיך לדבר, האסייתי עצם בחוזקה את עיניו, לא מאמין על עצמו בזמן שהוא הניח את ידיו על כתפיו של האחר, מניע את שפתיו באיטיות על שפתיו הרכות והמופתעות של מייקל.

כשהפרופסור סוף כל סוף יצא מהבועה שלו הוא סובב את גופו למול שון, יושב עם רגליים מפוסקות על ספסל הפסנתר הדק, רגל אחת בכל צד בזמן שלחץ עם ידו על הקלידים הרועשים, עוצם את עיניו ושולח את ידיו קדימה לשון.

אחת מידיו של מייקל אוחזת במותניו של שון והשנייה בלחיו של האחר, הפרופסור הרגיש עם ידו איך שהגומה של האסייתי מופיעה ונעלמת שוב ושוב מתחת לכף ידו בזמן שגם הוא הניע את שפתיו כנגד שפתיו של שון, מתנשקים רק שפתיים על שפתיים.

מייקל קירב את שון אליו עם שתי ידיו לפני שהעמיק את הנשיקה, מכניס את לשונו לפיו של האסייתי שהתרומם גם הוא מעט, לא מנתק את הנשיקה ומתיישב עם רגליים פסוקות גם כן על יריכיו של מייקל בזמן שידיו שיחררו את כתפיו של הפרופסור ועטפו את עורפו של מייקל, שון קיבל אומץ והניע את לשונו כנגד האחר.

שפתיים על שפתיים, לשון עם לשון, אף לאף, עור לעור, הם היו צמודים יותר מתמיד אחד לשני, אוחזים זה בזה בזמן שהתנשקו ארוכות על ספסל הפסנתר, עדיין לא באמת יודעים את רגשותיהם במלואם, אבל הם ידעו שמתפתח בתוכם משהו אחד כלפי השני.

–
שון היה הראשון לנתק את מגע השפתיים, מתנשם במהרה כשעיניו עוד עצומות לפני שפקח את עיניו והביט בעיניים החומות של מייקל שהביטו עליו בחיוך מבוייש, "ו-וואו" מייקל מלמל ושון מצמץ מהר בעיניו לפני שנעמד מהר מיריכיו של מייקל, "א-אני אלך לישון" האסייתי לחש והסתובב, כמעט מועד כשנתקל בקצה הפסנתר אבל הוא הצליח לייצב את עצמו והלך מהר לחדר, סוגר את הדלת ונשען עליה בזמן שנגע בשפתיו, "מה אני עושה?" הוא שאל את עצמו ונגס בשפתו התחתונה, מרגיש את גופו מחומם יותר משהוא צריך להיות.

שון קפץ על המיטה והניע את רגליו וידיו עליה בזמן שבילגן את שיערו ופניו, לא מאמין שהוא נישק שוב את מייקל והפעם הוא לא יכול לתרץ שהוא היה שיכור.

הוא נאנח לעצמו לפני שפתח את המגירה והוציא כדור שינה, מעדיף לישון כרגע ולהפיג את המבוכה ממנו, הוא נשכב בתנוחת עובר על המיטה אחרי שבלע את הכדור המוכר, עוצם את עיניו ונותן לו להרדים אותו.

–
מייקל צחק לעצמו בשקט וכיסה את פיו לפני שעצם את עיניו המחוייכות, שון היה כל כך חמוד כשהוא ברח ממנו, "אוי שון, אני חושב שאני מרגיש אליך משהו שלא הרגשתי מעולם" הוא מלמל לעצמו והביט על הפסנתר, "תודה לך" הוא הסתכל על החפץ הדומם לפני שכיסה את הקלידים, מביט לשנייה על יריכיו ומחייך לעצמו כשהבין ששון התיישב עליהן בטבעיות בזמן שהתנשקו.

"שון, שון, שון, שון" הוא לחש לעצמו בשקט לפני שהתרומם וכיבה את הטלוויזיה, "אני חושב שאני צריך להודות למפלצות ששלחו אותך לכאן" הוא מלמל והלך לחדרו, מביט על הדלת הסגורה של חדרו של שון והוא חייך בשקט לפני שנכנס לחדרו שלו, הוא יתקשה להירדם גם הלילה.