תרפא אותי, פרופסור -פרק 23-

bl_bar 01/06/2018 907 צפיות אין תגובות

מייקל חייך כשראה את שון קם מהכיסא ולוקח את תיקו, השיעור הסתיים והגיע הזמן לצאת מהאוניברסיטה, האסייתי הביט לכמה רגעים על מיר שהמשיך לשבת בכיסאו לפני שהביט על מייקל במבט מובך אבל מזהיר, לא רוצה שמייקל יפלוט משהו על ללכת ביחד הביתה או משהו בסגנון.

"אתה בא הבי-" הפרופסור בא לשאול את מה ששון הכי לא רצה שמייקל ישאל והאסייתי פשוט אחז בידו של הפרופסור ומשך אותו החוצה מהכיתה, גורם למיר להביט עליהם בשאלה.

"אל תדבר על שום דבר ליד מיר!" שון הזהיר כשהם היו בדרך לשער האוניברסיטה ומייקל רק שתק והביט על כף ידו של שון שאחזה בחוזקה בכף ידו שלו והוא חייך קלות, מסתכל על האסייתי שמשך אותו כמה שיותר מהר ליציאה.

"להתראות" השומר אמר בחיוך, מביט בשאלה על מייקל שרק חייך אליו כתשובה, "להתראות" הפרופסור מלמל ונתן לשון להמשיך לקחת אותו רחוק מהאוניברסיטה.

רק כשהם עמדו למול כלי הרכב שלהם, הצעיר הבין שהוא אוחז בידו של חום העיניים וניתק במהירות את המגע בזמן שכחכח בגרונו בחוזקה.


"אפשר לבוא לבר?" מייקל שאל בחיוך, מכניס את ידיו לכיסיו ומקבל גבה מורמת משון, "אתה גם ככה תבוא, גם אם אגיד לא" הצעיר לחש בבוז, יודע שמייקל לא מקשיב לו והאחר הנהן, שון צדק.

"אז ניפגש שם" חום השיער אמר בחיוך, מתכוון לבלגן מעט את שיערו של שון אבל הצעיר נרתע לאחור והסתובב לאופנוע, מרגיש פתאום חוסר נעימות.

את האמת ששון פחד ממה שהוא מרגיש, הוא לא רגיל להרגיש את זה, במיוחד לא אחרי הרבה שנים שלא הרגיש הרגשה כזאת.
הוא פחד במיוחד מזה שבפעם האחרונה שהרגיש משהו כזה לאדם מסוים, אותו אחד עשה לו דברים נוראיים.

הצעיר נאנח לפני שהוציא את הקסדה שלו ושם אותה על ראשו לפני שהתמקם על האופנוע, מייקל המשיך להסתכל עליו בשאלה, שון לא היה ברור לאחר, הוא יכול להשתנות ברגע אחד כאילו ויש לו שתי אישיויות, זה לא משהו טבעי בעיניו.


שון הביט לכמה רגעים על מייקל- שכנראה לא באמת יכל לראות בברור את פניו, לפני שנסע משם, משאיר את מייקל להיאנח לעצמו לפני שגם הוא נכנס אל כלי הרכב שלו ונסע לבר.


הצעיר קיבל שריקה כשנכנס לבר והוא קילל בשקט כשראה את ברנדון מנופף לו, אבל השרירי הוריד את ידו כשראה את מייקל נכנס כמה רגעים אחריו.


"אכלת?" ג'יין שאל בחיוך אחרי ששון חיבק אותו בחוזקה, נרגע מהנוכחות של הבלונדיני, מרגיש סוף כל סוף בבית.

"לא" מייקל ענה בחיוך, עונה לשאלתו של האחר במקום שון בזמן שהתיישב על הבר והבלונדיני חייך אליו והסתכל על שון, צובט מעט את ישבנו של בעל חסותו שקפץ מהמגע המפתיע והביט עליו בשאלה בזמן ששפשף את לחי ישבנו המעקצץ.

"אני מבין שהשלמתם" מנהל הבר אמר בחיוך, קורץ לשון שנאנח, "אפשר להגיד" מייקל ענה שוב במקום שון, מסתכל על האסייתי בזמן שהוא נשך את שפתו התחתונה בהשתובבות ושון הביט על שניהם במבט נרגז, בורח מעיניו של מייקל.

"נכון שהאוכל שלו טעים" ג'יין אמר בחיוך לחום השיער שהביט עליו בשאלה והצעיר הסתובב במהירות עם הגב אליהם, עושה את עצמו מסתכל על בקבוקי השתייה שלמעשה הוא עצם את עיניו והתבכיין על מצבו כרגע, "לא יצא לי לטעום את האמת" מייקל מלמל והביט על גבו של שון שהזדקף באחת.

"שון?" ג'יין שאל והסתובב אל האחר, רואה את גבו של שון למולו, "לא הבאת לו לטעום אתמול את האוכל?" הבלונדיני שאל בשילוב ידיים, "אתמול?" הפרופסור שאל בחוסר הבנה, מביט לשנייה על ברנדון שהביט עליו במבט רצחני, אבל הוא התעלם והחזיר את מבטו לשון שכבר הסתובב למולו.

"ז-זה התקלקל" שון שיקר וג'יין לחלוטין לא האמין, "שקרן!" הבלונדיני אמר בחדות והצעיר נאנח, "טוב! זרקתי את זה!" שחור השיער אמר בכעס לא ברור, "למה?" מייקל שאל בביאוס, "כבר הכנת אוכל עם קמרון" שון מלמל בלחש, מקווה שלא ישמעו אותו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

"ואני אוכל מאוחר יותר!" הוא הוסיף לג'יין, לא רוצה לאכול כרגע, לפני שכרך סינר מסביב למותניו וברח לצד השני של הבר, מתעסק בלקוחות אחרים.

מנהל הבר נגס בשפתו התחתונה, מחזיק את עצמו מלצחוק כשהבין ששון כנראה קינא בגלל מייקל וקמרון ואז הוא הביט על מייקל שחייך לעצמו בשקט בזמן שראשו מורכן לדלפק הבר, גם הוא הניח לעצמו את אותה ההנחה.

"למה שון מתנהג ככה?" הקירח התפרץ לשיחה האילמת, "תסתום ותשתה!" ג'יין פלט בגועל לפני שהביט על הצעיר שחייך אל הלקוחות בשמחה.


"קורה משהו בניכם?" ברנדון שאל בסקרנות כעוסה את מייקל שבהה על שון בחיוך חולמני, "זה סוד" הפרופסור לחש בהשתובבות, ממשיך להביט על הסטודנט שלו, בודק שאף לקוח לא נמרח עליו יתר על המידה.

"פרופסור וסטודנט ישיר שלו מנהלים רומן, מעניין איך האוניברסיטה תגיב ליחסים כאלו" ברנדון ירק, תופס את תשומת ליבם של ג'יין ומייקל שהביטו עליו.

"ומעניין איך המשטרה תגיב לסימום אנשים בויאגרה" הבלונדיני עקץ ונשען על הבר למול השרירי, "מעניין גם איך הם יגיבו על גבר שמטריד גבר אחר שלא מעוניין בו" הוא המשיך והשרירי כחכח בגרונו בחוסר נעימות, אבל מייקל נאנח בעצב לא ברור, מבין את מה שברנדון אמר, "אני כפרופסור לא הולך לתת יחס שונה לשון, אבל אתה צודק, זה לא יתקבל בעין יפה אם משהו יתגלה" מייקל מלמל וג'יין נאנח והזדקף, "ואת האמת שעדיין אין בנינו יחסים ברורים" הוא הוסיף והבלונדיני חייך קלות, רואה את מבטו המבואס של האחר.

"אין לדעת מה יקרה" ג'יין אמר בחיוך למייקל שהביט עליו, הבלונדיני קרץ לו והניח את כף ידו על זאת של מייקל, "אם תתייחס אליו טוב, גם הוא יחזיר לך טוב" הוא הוסיף וטפח קלות על היד של בן גילו לפני שהתרחק, מקבל ממייקל מבט מרוצה, "אני אפנק אותך במשהו" ג'יין חייך, "תביא לי את הטלפון שלך" הוא מלמל בהשתובבות ומייקל לא שאל שאלות והביא לו את הטלפון שלו.

"קח" הבלונדיני אמר אחרי שהתעסק מעט בטלפון, מחזיר אותו למייקל והפרופסור הסתכל על הטלפון שלו וציחקק כשראה שג'יין כתב לו את מספר הטלפון של שון, שומר את הצעיר כ'שון שון 3>'.

"מה זה? מה נתת לו?" הקירח התבכיין, לא מרוצה מהיחסים המתקרבים של מייקל ושון, "אמרתי לסתום!" ג'יין הזהיר והשרירי רק נשף בבוז לפני שלגם את כל השתייה שלו באחת, כועס.

"אתה רוצה לשתות?" ג'יין שאל בחיוך את חום השיער, שמח שהאחר מרוצה ומייקל הניע את ראשו לשלילה, "אשמח למים" הוא השיב והבלונדיני הנהן ומזג לו מים קרירים לפני שהגיש לו אותם והלך ללקוחות האחרים שהתיישבו לשתות.
—-

"רוצה לבלות איתי הלילה?" גבר יפה שאל את שון אחרי שהגיש לו את השתייה שלו ושון בלע את רוקו ופזל לשנייה למייקל שהביט עליו מרחוק, הפרופסור חייך אליו קלות לפני ששון החזיר את מבטו לאחר, "הייתי שמח, אבל אני לא יכול" שון חייך בהשתובבות לפני שליטף את לחיו של הגבר המבואס.

"לא שכבת עם אף אחד בזמן האחרון" הגבר פלט בלחיים נפוחות ושון ציחקק, יודע שמדברים עליו לא מעט בבר והוא נשען על הדלפק למול האחר שהביט עליו במבט סמוק ומחוייך, "אתה חמוד" שון חייך, גומותיו העמוקות מופיעות על פניו לפני שצבט את לחיו של האחר מעט, "אז אני יכול רק לנשק אותך?" הגבר שאל, בוהה בפניו של האסייתי שחשב לעצמו לרגע לפני שהתרחק, "לא" שון אמר בשעשוע וליטף מעט את שיערו של האחר, "אתה רע~" הגבר האחר התבכיין ושון הנהן בהשתובבות, "טיפונת" הוא לחש לפני שרכן קדימה ונשק למצחו של היושב שחייך לעצמו מעט.

מייקל כחכח בחוסר נעימות, לא יודע על מה השיחה אבל זה לא היה נראה כאילו ושון מדבר עם ההוא על דבר תמים, "אולי כדאי שאשתה, גם ככה יש לי חופש מחר" חום השיער אמר לג'יין שניגב כמה כוסות והביט עליו בשעשוע אחרי שראה את שון כאילו ומפלרטט עם גבר אחר, "כרצונך" הבלונדיני אמר בחיוך משתובב, מוזג למייקל את השתייה שהוא אוהב, "לשון יש רישיון גם על רכב, אז תהנה כמה שאתה רוצה" מנהל הבר מלמל בשעשוע כשהגיש למייקל את השתייה החריפה.

—–
"כ-כמה הוא שתה?" שון שאל בחוסר אמונה את ג'יין כשראה את מייקל שפוך על דלפק הבר, חום השיער מלמל לעצמו דברים לא ברורים, מצביע על שון ואז על עצמו ואז על ברנדון ולבסוף על ג'יין, מצחקק לעצמו בשכרות בזמן שהרים את ראשו והניח את סנטרו על הבר, מביט על שון ומחייך.

"הרבה" ג'יין אמר בשעשוע, רואה איך שמייקל ממשיך לבהות על שון שכחכח במבוכה, "הוא אפילו לא אכל, זה לא טוב!" שון מלמל בדאגה, "אווו מי זה שדואג?" כחול העיניים מלמל בהשתובבות, מכה עם יריכו את הירך של שון שנאנח בייאוש, "מה אני אעשה איתו עכשיו?" הוא שאל והחזיר את מבטו למייקל שחזר למלמל דברים לא ברורים בזמן שהביט עליו, "תיקח אותו הביתה" ג'יין אמר בחיוך, "אני אקח אותו!" ברנדון התפרץ שוב, לא רוצה ששון יתקרב למייקל, לא יודע שהם למעשה גרים ביחד.

"תתעסק בעניינים שלך!" מנהל הבר אמר בכעס, מזהיר את השרירי עם עיניו, "ומה עם האופנוע?" שון מלמל בשאלה, "תשאיר אותו פה, מחר תיקח אותו" ג'יין אמר לאחר שנאנח שוב והנהן לפני שהוריד את הסינר ולקח את תיקו, "אני אלך" האסייתי אמר והבלונדיני חיבק אותו, "תהנו" המבוגר לחש לאוזנו בהתגרות ושון דחף אותו ממנו קלות, "אל תחשוב על כלום!" שון הגן על עצמו והאחר רק ציחקק.

—-
"בוא" שון אמר בייאוש, אוחז בזרועו של מייקל ועוזר לשיכור להתרומם, מקלל בליבו כשמייקל נשען עם גופו עליו, מה שהקשה על שון ללכת כמו שצריך עד ליציאה מהבר.


"איפה המפתחות?" שון שאל, יותר את עצמו, בזמן שהשעין את מייקל על הרכב וחיפש בתיקו של הפרופסור, "פ-פה" מייקל אמר בחיוך וטפח על כיסו הימני שבמכנס ושון נאנח וסגר את תיקו של מייקל לפני שהתקדם אליו והכניס את ידו לכיסו של האחר, אבל מייקל השאיר את ידו על הכיס, חוסם את שון מלהכניס את ידו והוא ציחקק בשעשוע.

"מייקל, אני לא מתכוון לשחק איתך כרגע, תיתן לי את המפתח" שון אמר והכניס את ידו פנימה יותר, מצליח לאחוז במפתח, אבל מייקל במהירות הכניס את ידו שלו גם כן לכיס, אוחז ביד של שון שהביט עליו בשאלה.


האסייתי פער את עיניו כשמייקל סובב אותם ככה ששון הוא זה שנשען הפעם על המכונית בזמן שמייקל מניח את היד הפנויה ליד ראשו של שון על המכונית, אחיזת ידו של מייקל התחזקה על ידו של שון בתוך הכיס והוא התקדם עוד יותר לשון.

"מייקל, תתרחק!" שון הזהיר, ליבו פועם בחוזקה והוא ניסה בכל כוחו להיות האחראי כרגע, מרגיש שהוא צריך להיות המבוגר האחראי למול הפרופסור השיכור.

"א-אז תגיד לי מי זה הגבר שהיה בבר" מייקל מלמל בשכרות, מביט על עיניו המלוכסנות של האסייתי שהביטו עליו בשאלה, "מה?" שון שאל בחוסר הבנה, "הגבר ההוא!" מייקל הרים את טונו, לא מרוצה מכך ששון לא מבין את מה שהוא שואל, "א-איזה גבר?" שון שאל ברצינות, היו כל כך הרבה גברים שהוא דיבר איתם בבר.

"עשית לו את זה" מייקל מלמל לפני שליטף את לחיו של שון שהביט עליו בהפתעה ולא דיבר, "ו-ואז" מייקל המשיך למלמל לפני שצבט את לחיו של הצעיר שכיווץ את גבותיו בשאלה, מנסה להבין מה מייקל רוצה להגיד לו, "ואחר כך את זה" הפרופסור לחש, מלטף את שיערו של שחור השיער שחייך קלות כשהבין למה מייקל מתכוון, "ואת זה" חום השיער אמר לבסוף לפני שרכן קדימה ונשק למצחו של שון שקפא במקומו ומצמץ במהירות.

"מ-מי זה?" מייקל שאל כשהתרחק, מביט על שון במבט נרגז, רוצה לדעת מי זה הגבר הזה ושון יצא מהבועה שלו ונאנח, "זה סתם מישהו" שון מלמל, לא מבין למה הוא באמת צריך להסביר למייקל מי זה, "שכבת איתו?" מייקל שאל לפתע ושון כחכח בגרונו, "פ-פעם" הוא לחש בגמגום והאחר נאנח בכבדות, "אני לא מספיק טוב, נכון?" הפרופסור לחש, לא נותן לשון להגיב לפני שהוציא את ידו מכיסו וחיבק את הצעיר ממנו בחוזקה, "מ-מייקל" שון לחש במבוכה, אבל מייקל לא דיבר ורק המשיך לחבק אותו.

כשמייקל נגס בעדינות לצווארו, שון פלט אנחת עונג, ואז במהירות הצעיר התאפס על עצמו וציקצק פעם אחת לפני שמשך את מפתח הרכב מכיסו ודחף את מייקל ממנו שהלך בחוסר יציבות אחורה.

"אתה שיכור!" הצעיר אמר בכעס ושפשף את איזור הצוואר הלח מרוקו של האחר, מנסה להבריח את המבוכה ממנו לפני שפתח את הרכב.

שון פתח את הדלת האחורית ומושך את מייקל לבפנים, זורק אותו לשכיבה על המושבים לפני שסגר בחוזקה את הדלת ונשם עמוק, "אין לו שליטה עצמית!" הסטודנט מלמל ברוגז והתכוון ללכת למושב הקידמי, אבל אז הוא נאנח כי הבין שמייקל לא חגור.

שון פתח את הדלת בחזרה, עוזר למייקל להתרומם לישיבה ורואה אותו מחייך ומביט עליו, "אתה יפה~" מייקל זימר ושון נאנח בייאוש לפני שלקח את החגורה ומשך אותה, מתעלם מהמבט הממשוך של מייקל עליו בזמן שעטף את הפרופסור בחגורה וחיבר אותה לרכב.

"שון" מייקל לחש והצעיר הרים את ראשו והסתכל על האחר בשאלה, "אני רוצה נשיקה" חום השיער אמר בצחקוק, מבליט את שפתיו, והצעיר סטר למצחו של מייקל לפני שיצא מהרכב וסגר שוב את הדלת בחוזקה, "אידיוט" שון מלמל במבוכה לפני שהלך אל המושב הקידמי, מניח את התיקים במושב לצידו ומתניע את הרכב, נוסע הביתה.
—-

האסייתי החזיק את עצמו מלבלגן את שיערו כשפתח את דלת המכונית ויצא החוצה עם התיקים עליו, נושם עמוק לפני שהלך אל הצד השני, פותח את הדלת האחורית ומוציא את הגבר הישנוני מהרכב.

המפוקח פתח את החגורה שסגרה על מייקל ואחז בחום השיער בחוזקה בזמן שמשך אותו החוצה, "תתיישר!" שון כמעט וצעק כשמייקל נתמך בגופו, מכביד עליו בזמן ששון סגר ונעל את המכונית.

"נו באמת" שון מלמל, מיישר בכוח את גופו של מייקל ועוטף את זרועו של מייקל על עורפו שלו בזמן שהוא עצמו אחז בגבו ובמותניו של הפרופסור, עוזר לו ללכת אל הבית.


שון נעל את הבית עליהם, לוקח את מייקל לכיוון החדרים ופותח את דלת החדר של מייקל, מסתכל לצדדים לכמה רגעים, בוחן את החדר שלא הכיר לפני שמשך את מייקל וזרק אותו על המיטה, מניח את התיק של מייקל לצד המיטה.

"אוי אני מת" הצעיר התמתח ועיסה מעט את כתפו העייפה, מביט על מייקל ששכב מבולגן על המיטה.

"כמו ילד" שון מלמל לפני שחלץ לאחר את נעליו, משאיר אותו שכוב בבילגון על המיטה, אין לו כוח או רצון לסדר אותו כמו שצריך, יוצא כמה שיותר מהר מהחדר.

הצעיר הלך למטבח, מרגיש יותר מדי רעב, הוא פתח את המקרר וראה שיש שם קצת מהאוכל שכנראה קמרון ומייקל הכינו, "פף" הוא אמר לפני שהוציא את הקופסא מהמקרר, מחמם את האוכל במיקרוגל.


הוא חייך לעצמו קלות כשאכל את האוכל, חושב על ההתנהגות המטופשת של מייקל, "הדפוק הזה" שון מלמל וציחקק, נוגס את שפתו מעט לפני שחזר לאכול, ממשיך לחייך בטיפשות.

—-
הוא התכוון ללכת לחדר, באמת שהוא התכוון, אבל אז הוא נזכר באיך שמייקל ישן, "לעזאזל איתך שון, תלמד להתעלם" הוא אמר לעצמו לפני שנכנס לחדר של מייקל באיטיות, רואה שהוא ישן באותה התנוחה והוא נאנח לעצמו לפני שהתקדם פנימה והניח את תיקו ליד התיק של מייקל.

האסייתי משך את מייקל קדימה על המיטה, מניח את ראשו על הכרית בזמן שסידר את רגליו של מייקל, מכסה אותו.

"שון" מייקל לחש לפתע, אוחז ביד של הצעיר, "תישן" שון מלמל, מנסה למשוך את ידו אבל מייקל אחז בו בחוזקה, "תישאר עוד קצת" מייקל לחש, עיניו בקושי פתוחות, "בחלומות שלך!" שון הרים את טונו וניסה שוב למשוך את ידו אליו אבל הפרופסור משך אותו, משכיב את שון על צידו למולו על המיטה, מייקל אחז בחוזקה במותן העליונה של הצעיר, ידו משחררת את האחיזה בידו של האסייתי רק בשביל ללטף באיטיות את שיערות ראשו של שון שנחו על מצחו.

"שון" מייקל מלמל שוב בלחש, פרצופו רציני והאסייתי ניסה לברוח עם עיניו ממנו, לא יודע מה לעשות, "בוא נישן" המבוגר לחש לפני שעיניו נעצמו וידו נפלה מטה מפניו של שון, חוזר לישון.

שון נאנח בשקט, מתרומם באיטיות ומרגיש את האחיזה החזקה במותנו שמונעת ממנו לקום, "אוייש" הוא מלמל והסתכל על מייקל ברוגז, אבל אז מבטו התרכך.

הוא הסתכל על פרצופו של מייקל, הוא היה נראה פתאום כל כך תמים ויפה, גורם לשון להחסיר כמה פעימות לפני שנשכב בחזרה למול פניו של חום השיער.

"רק לישון" שון לחש, מוריד את נעליו בעזרת כפות רגליו בלבד שבעטו בנעליים מחוץ למיטה, הוא התרומם מעט עוד פעם אחת בשביל למשוך אליו את תיקו, מוציא משם כדור שינה ובולע אותו במהירות לפני שהחזיר את הקופסה פנימה, סוגר את התיק ומניח אותו בחזקה על הריצפה.


הצעיר חזר לשכב למול מייקל, הוא חייך לעצמו ונגע באפו של האחר בעדינות, אחר כך הוא ליטף את לחיו העליונה של מייקל ואז את הגבה שמעליה והוא ציחקק לעצמו קלות, "אחרי הכל אתה לא דומה לסטיבן" הוא לחש לפני שהניח את ידיו שלו מתחת לראשו שלו עצמו, רגליו התקפלו לבטנו והוא נרדם לאט לאט בתנוחת עובר, ידו של מייקל עדיין אחזה במותן של שון, נרדמים ביחד.
——–

"שיט" מייקל קילל בעיניים עצומות כשכאב לו הראש, עיניו נסגרות חזק יותר והוא שלח את ידיו לראשו, "מממ" הוא שמע מלמול ופתח את עיניו, מביט בעיניים פעורות על הגבר שישן מקופל לצידו.

מייקל היה מבולבל לכמה רגעים עד שנזכר בערפול במה שקרה אתמול והוא פתח את פיו בהלם עצמי, מביט על שון בהפתעה לפני שגבותיו התכווצו מעט והוא סגר את פיו, מסתכל על הגבר הישן ששיחק מעט עם פיו מתוך שינה, חושף גומות קטנות.

הפרופסור חייך לפני ששלח באיטיות יד אל פניו הישנות של שון, מלטף עם קצות אצבעותיו את עורו של האחר, כמעט ברפרוף, בזמן שעיניו בחנו את פניו של הצעיר, יורדות לאחר מכן אל גופו המקופל של שון.

מייקל הביט על גופו של האחר בבלבול, "גם כשאתה ישן אתה סגור לעולם" הוא לחש בשקט, מביט בחזרה על פניו של שון.

הוא צבט בעדינות את הלחי הלבנבנה של הצעיר, גורם לגבותיו של שון להתכווץ מחוסר נעימות והוא החזיק את עצמו מלצחקק.
"מממ" שון מלמל שוב לפני ששפשף את עיניו ומייקל במהירות התרחק, עושה את עצמו ישן לפני ששון פקח באיטיות את עיניו.

"פאק" שון פער את עיניו כשהבין שהוא באמת ישן שם בחדר של מייקל על אותה המיטה, הוא הביט על חום השיער שהיה נראה שעוד ישן עמוקות לפני שנאנח, "אתה בטח עייף" הוא מלמל לגבר שלמולו לפני שחייך לעצמו והתרומם לישיבה על המיטה, מביט על מייקל מלמעלה ושולח את ידו אליו, מלטף מעט את שיערו של האחר שהתאפק לא לפקוח את עיניו, מופתע ממעשיו של שון.

"אידיוט" שון לחש ושחרר את ידו ממייקל, מתרומם מהמיטה ומכסה את מייקל טוב יותר לפני שלקח את תיקו ונעליו ויצא באיטיות החוצה.

"אז ככה זה מרגיש" מייקל לחש לעצמו ונגע בחזהו הפועם, "אני מאוהב" הוא ציחקק בהשתובבות לפני שנגס בשפתו והניח את היד על ראשו, איפה ששון נגע, "ומה איתך שון?" הוא שאל את האוויר, סקרן לדעת את רגשותיו של האסייתי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
28 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך