תרפא אותי, פרופסור -פרק 24-

שון יצא מהמקלחת, רואה את מייקל שותה מים במטבח ומבין שהוא התעורר, הצעיר כחכח בגרונו, תופס את תשומת ליבו של מייקל בכוונה וכשהפרופסור הסתובב, שון הלך לחדר הכביסה, מחייך ברצון לעצמו.

"הוא זוכר?" שון חשב לעצמו, לא בטוח אם מייקל זוכר את מה שקרה אתמול בערב, יכול להיות שהוא לא זוכר ושהוא אפילו לא יודע שהם ישנו ביחד? הצעיר נאנח, "לא אכפת לי" הוא מלמל לעצמו לבסוף.

—–
"אתה רוצה לעשות משהו היום?" מייקל שאל מהמטבח כששון התיישב על הספה, מחליט לראות כביכול טלוויזיה, "איתך? בחיים לא!" שון מלמל, מנסה להיות קשוח בדבריו בזמן שאיגרף את כפות ידיו בלחץ, "אתה הולך לבר היום?" מייקל שאל שוב והאחר הנהן.

מייקל התקדם לשון עם כוס קפה חם והגיש לו אותה, הקטן רק כחכח בגרונו ולקח את הכוס מידו של האחר, לא מדבר ורק שותה ממנה קצת, מתלבט אם לשאול את מייקל אם הוא זוכר משהו מאתמול, אבל הוא לבסוף החליט שעדיף לא לדבר על זה.

מייקל התיישב על הספה גם כן, בכוונה מתיישב קרוב לשון וכשהצעיר לא העיר לו הוא חייך ולקח את השלט, מעביר בין ערוצים.

חיוך משועשע קישט את פניו כשהוא נעצר לבסוף על ערוץ מסוים כשראה שמשודר בו סצנת נשיקה שבדיוק מתחילה, רואה איך ששון זז באיטיות רחוק ממנו ומביט הצידה לכיוון השני, מייקל נשך את פנים פיו שלו, מתאמץ לא לגחך על הצעיר.
–

שון שתה מהקפה, פוער את עיניו כששמע גניחות בוקעות מהמסך, הוא החזיר את מבטו לטלוויזיה וראה שהנשיקה המשודרת מתחילה להיות כבר יותר מינית מאשר תמימה והוא במהירות לקח את השלט מידו של מייקל והעביר לערוץ רנדומלי אחר, מביט בכעס על הגבר המצחקק.

"סוטה" שון לחש בגועל לפני שחזר לשתות מהקפה שלו ומייקל חייך והסתכל עליו ארוכות, "רוצה לנגן?" מייקל שאל לבסוף ושון הרים את כתפיו בשלילה למרות שהוא ממש רצה לנגן שוב, "אם תרצה להצטרף אתה מוזמן" הפרופסור אמר לפני שנעמד מהספה והלך אל הפסנתר, מביט על אחורי ראשו של שון בחיוך כשהתיישב למול הפסנתר, מתחיל לנגן.

–
"אתה יודע מה זה?" מייקל שאל את שון והאחר הנהן באיטיות ולגם מהקפה שלו, "'סרנדה' של שוברט" הפרופסור שמע את שון ממלמל והוא חייך בשמחה, "נכון" הוא מלמל בחזרה, ממשיך להכות בעדינות את הקלידים בזמן שהביט על שון.

"אתה בטוח שאתה לא רוצה לנגן?" מייקל שאל שוב כשסיים את היצירה ושון הניע את ראשו לשלילה, נושך את פיו התחתון.

—
האסייתי הרים גבה בשאלה כשמייקל התחיל לנגן משהו לא מוכר והוא מתוך רפלקס הסתובב ובחן את האחר שהסתכל עליו בחיוך, "זה שלי" מייקל אמר בחיוך ושון הביט עליו בשאלה, "אני הלחנתי" מייקל הסביר והאסייתי הביט עליו בפליאה לפני שעיניו צנחו לאצבעותיו של מייקל, מסתכל על איך שהן זזות בקצב לא מוכר ולומד ברפרוף את המנגינה שנשמעה לו די יפה.

"מה אתה אומר?" מייקל שאל בחיוך ושון חייך קלות, "זה טוב" הוא אמר בשקט והניע את ראשו מעט לצד ומייקל הבין שיש עוד משהו, "אבל…" שון המשיך לפני שנעמד והניח את הקפה על השולחן, הולך אל הפסנתר, "תזוז" הוא ביקש ממייקל והאחר עשה את המבוקש וזז על הכיסא, מפנה לשון מקום.

הצעיר התיישב ונשם עמוק לפני שהביט על הקלידים ונגע בהם, לוחץ עליהם ומתחיל לנגן על פי זכרונו את היצירה של מייקל, "עדיף שזה יהיה ככה" שון אמר ושינה מעט את הלחן, גורם למייקל להתרכז ולהביט על ידיו של שון שנעו על הקלידים השונים מהמכור, מרגיש שהוא התלמיד הפעם.

–
"אוקיי?" שון שאל, מסתכל על מייקל שהנהן לפני שהוא עצמו הוריד את ידיו מהפסנתר וסימן למייקל עם עיניו להתחיל לנגן, "כן המורה!" מייקל אמר בהשתובבות ושון גלגל את עיניו והמתין שהאחר יתחיל לנגן.

מייקל התיישר על הכיסא והתחיל לנגן שוב, ידיו מלטפות את הקלידים ושון חייך ברצון כשאהב את הדרך שבא מייקל מנגן, כאילו והוא מנגן מהנשמה וזה משהו ששון נורא העריך.

ואז הוא מצא את עצמו בוהה בפרופסור שלו.

שון הזיז במהרה את עיניו בחזרה לפסנתר, בולע את רוקו כשהבין שהם יושבים קרוב אחד לשני כמו בפעם ההיא שהם התנשקו עמוקות.

—
"איך היה?" מייקל שאל בחיוך כשסיים לנגן, מסתכל על שון בשאלה ורואה שהאחר עסוק במחשבות, "שון?" חום השיער שאל שוב, נוגע בכתפו של הצעיר שנרתע הצידה לפני שהתרומם, "א-אני אלך לבר" המלוכסן מלמל, "וניגנת בסדר" הוא הוסיף לפני שהסתובב והלך לחדר, גורם למייקל אפשרות לחייך.

—
"אני אקפיץ אותך" מייקל אמר כששון נעל את החדר ויצא עם תיקו, "זה בסדר, אני אזמין מונית" שון אמר במהירות, "בטוח?" המבוגר שאל והאחר רק הנהן, מתקדם אל מייקל, יותר נכון אל היציאה, אבל מייקל עמד שם.

"שון" הפרופסור אמר ואחז בזרועו של האחר בעדינות, גורם לשון להסתכל עליו, "אני מקווה שיום אחד נצליח להסתדר כמו שצריך" מייקל אמר בחיוך והאחר לא השיב.
–

דפיקות בדלת נשמעו לפתע, גורמות למגע להיפסק, מייקל הביט לעוד כמה שניות על שון לפני שהלך אל הדלת, מחייך אל קמרון ופרנק שהגיעו עם לאקי.

"שון שון~" המתולתל זימר בשמחה, הולך מהר אל הצעיר ומחבק אותו בחוזקה, "אתה הולך?" קמרון שאל כשראה את התיק על שון, "כן, לבר" שון אמר בחיוך, נותן לו להבין שהוא באמת הולך, "אופוש~" קמרון התבכיין, "הייתי בא אבל אני לא יכול לשתות, מחר יש לי עבודה חשובה" הוא הוסיף וחייך כשראה את שון רוכן מעט מטה ומלטף את לאקי המאושר שריחרח אותו בהתלהבות.

"תמסור לג'יין דרישת שלום" פרנק אמר בחיוך ושון התרומם והנהן, "אני הולך" הוא מלמל והסתכל על מייקל שהנהן אליו בחיוך לפני שיצא מהדירה.
–

"רגע שון!" מייקל יצא אחרי שאמר לזוג לחכות לו בבית, "מ-מה?" שון שאל בהפתעה כשהתכוון להתקשר למונית, "אני אקח אותך" חום השיער אמר ולא באמת חיכה לתשובה, מושך את שון בעדינות אל הרכב, פותח לו את הדלת הקידמית.

הצעיר נגס מעט בפיו התחתון לפני שנכנס פנימה, מחליט שזה יהיה בסדר אם מייקל ייקח אותו.
–
מייקל התיישב במושב לצידו למול ההגה, "תחגור" הפרופסור אמר בחיוך כשראה שהאחר לא חגור ושון כחכח בגרונו וחגר את עצמו, לאחר מכן גם מייקל חגר את עצמו לפני שנסע.
–

"אהבתי את השינוי שעשית במה שהלחנתי" מייקל אמר ושון חייך, "מעולה" הצעיר השיב, מסתכל קדימה אל הכביש, "יש לך גם משהו שעשית בעצמך?" המבוגר שאל ושון הנהן באיטיות, "אני אשמח לשמוע" חום השיער אמר בכנות ושון הביט עליו לכמה שניות לפני שהחזיר את עיניו לכביש, "אולי" הוא מלמל בלחש, אבל מייקל שמע והיה מרוצה מכך.

לאחר מכן היה שקט יותר, הם לא דיברו ורק התרכזו בכביש ובעיקר במחשבות, אבל המבטים שיחקו שם את המשחק, שון מביט על מייקל כשהמבוגר לא הסתכל ומייקל הביט על שון כשהצעיר לא הסתכל, לפחות עד שהמבטים שלהם הצטלבו ושון החזיר מהר את העיניים שלו לכביש, לא מסתכל על מייקל יותר, מאפשר רק למייקל לזרוק אליו מבטים מחוייכים.
—

"ת-תודה" שון לחש כמה שיותר בלחש כשמייקל עצר למול הבר והמבוגר הביט עליו בהפתעה, "מה?" הוא שאל בכוונה, רוצה לשמוע את הסטודנט אומר את המילה שוב, "כלום!" שון אמר בקול לפני שיצא מהרכב ולקח את תיקו, "תהנה בעבודה" מייקל אמר בחיוך, "מה שתגיד" שון השיב וסגר את הדלת, הולך לבר ומקבל חיוכים מלקוחות שיוצאים ומלקוחות שנכנסים פנימה, "אני מקווה שלא יתחילו איתך היום" מייקל מלמל לדמות של שון שנכנסה לתוך הבר לפני שנאנח ונסע בחזרה לביתו.

—
"יפה שלי קטן~" ג'יין נשק ללחיו של שון אחרי שהצעיר הניח את תיקו, "היה לך חופש היום, נכון?" ג'יין שאל למרות שכבר ידע את ימי החופש של האחר ושון הנהן ושם את הסינר עליו.

"איך היה עם מייקל? עשיתם משהו?" הבלונדיני שאל בשעשוע ושון הביט עליו ברוגז, "ל-ל-לא!" האסייתי אמר ברוגז ומנהל הבר כבר הבין שהוא משקר, "טוב, בטח" ג'יין אמר בהרמת גבה משתובבת ושון ידע שהוא לא מאמין לו, אבל הוא החליט לוותר ולא לדבר יותר.

—
"סיימת לעבוד?" שון שאל את פול כשהשרירי חיבק אותו, "לא ממש" פול אמר בחיוך, "אבא שלי שלח אותי לשים עליך עין" הוא לחש לאוזנו של היפני שגיחך ברוגז, "הזקן הזה" שון לחש בכעס, "זה לא שכאילו אין פה גם ככה לקוחות שנשלחו בשביל היפני הזה" הצעיר הוסיף ופול צחקק לפני שהלך לג'יין ונשק שוב לשפתיו.

"איך אצל מייקל?" פול שאל כשהוא וג'יין נעמדו ליד שון, "אין משהו מיוחד" הצעיר מלמל בלחש ופול הסתכל על ג'יין שקרץ לו, נותן לו להבין שהוא משקר, "אני מבין" השרירי אמר בחיוך, "להתנשק זה לא משהו מיוחד" פול פלט, לא באמת יודע מה קרה והוא סתם ניחש, "א-איך אתה יודע?" שון שאל בהפתעה, מפחד שאולי אבא שלו שם מצלמות על גג האוניברסיטה.

"התנשקתם שוב?" ג'יין שאל בהפתעה, "מתי?" הוא שאל שוב ושון הביט על פול שצחק בשעשוע, "סתם אמרתי, לא ידעתי שהתנשקתם שוב" שומר הראש הסביר, "יא!" האסייתי צעק חלושות בעצבנות, "מתי? מתי? מתי?" ג'יין שאל שוב בהתלהבות, עוזב את פול והולך אל שון, אוחז בכתפיו, "מתי?" הברמן הראשי היה סקרן והאחר נאנח, "אתמול באוניברסיטה" שון לחש, "אומייגאד! איפה?" ג'יין המשיך לחקור את האחר, "ב-בגג" שון כחכח, מקבל מכות נרגשות על כתפו מכחול העיניים המתלהב.

"ואתמול בערב לא קרה כלום?" ג'יין שאל בהפתעה, "י-ישנו ביחד" שון מלמל בלחש והאחר הביט עליו בהפתעה, "ישנתם ביחד?" המבוגר היה מופתע, "שכבתם?" הוא המשיך ושון הניע מהר את ראשו, "ר-רק ישנו! אני חושב שהוא אפילו לא זוכר כלום ממה שקרה" הצעיר התגונן במהירות וג'יין חקר אותו לשנייה עם עיניו, "באמת!" שחור העיניים אמר בכנות והאחר הנהן, מאמין לו.

"אתה אוהב אותו?" פול הפתיע גם כן בשאלה ושון בלע את רוקו, "לא" הוא מלמל ונאנח, "אני לא חושב" הוא הוסיף וג'יין חייך, "לאט לאט" הבלונדיני אמר בחיוך, מבלגן את שיערו של הצעיר ממנו, יודע ששון מפחד להתאהב.

—-
"אז הוא קינא?" קמרון שאל בצחקוק כשמייקל הנהן אחרי שהסביר לו את ההתנהגות של שון אתמול, "אוי הוא כזה חמוד!" המתולתל אמר בהתרגשות, מכה את יריכו הקרוב של פרנק, "אני עדיין מופתע שלא קרה בניכם משהו" פרנק אמר בכנות ומייקל כחכח בגרונו, "אני לא מאמין שלא קרה כלום" קמרון מלמל, מביט בסקרנות על מייקל שהביט על שניהם בגיחוך, גורם להם להבין שכן קרו כמה דברים בניהם.

"אני מניח לעצמי שלא תגלה אם אשאל" המתולתל אמר בחיוך ומייקל הנהן לו, "לעזאזל" האקס פלט באכזבה, "אתה חושב שתהיו בזוגיות רשמית?" השרירי שאל, "אני לא חושב שאנחנו קרובים אפילו לזוגיות לא רשמית" מייקל פלט בכנות ופרנק צחקק, מלטף את לאקי שהניח את ראשו על רגלו.
–

"אני חושב שגם שון מרגיש לא מעט דברים אליך" הקטן אמר ברצינות ומייקל הביט על קמרון וחייך קצרות, "אני מניח לעצמי שיש משהו במה שאתה אומר" הפרופסור השיב, "אני מקווה שהוא באמת מרגיש משהו" הוא הוסיף במעין חולמניות שקטה שכזאת וקמרון חייך.

"אתה אוהב אותו, נכון?" המתולתל שאל, מביט בעיניו של מייקל ששתק לכמה רגעים, "הלב שלי פועם מהר כשאני חושב עליו, אני מתרגש כשאני לידו ואני רוצה לגעת בו יותר מכל דבר אחר" מייקל ענה בחיוך, "תגיד לי אתה, מה אתה חושב?" הוא הוסיף והסתכל על האקס שלו שזרח בהתרגשות, "מזל טוב, הוא האהבה הראשונה שלך!" פרנק קרא בשמחה, מוחא כפיים ואחריו גם קמרון הצטרף, מוחאים לאחר כפיים בזמן שמייקל גירד את עורפו במבוכה.
–

"להתאהב בפעם הראשונה, אוי כמה שזה מקסים" קמרון מלמל בחולמניות, נזכר בתחילת הקשר שלו ושל פרנק, "רק חבל שזה קרה לך רק בגיל 27 ועם מישהו שלא בטוח שאוהב אותך" הוא הוסיף בעקיצה ומייקל כחכח את גרונו בעצבנות, מתרגז מהאמת שבדבריו של האחר.

———
"אני סוגר היום מוקדם, רוצה לבוא איתי ועם פול לסרט?" ג'יין שאל את שון, משלב את זרועותיהם ביחד, "אני לא רוצה להפריע" הצעיר אמר בחיוך והבלונדיני הביט עליו באיום, "אתה מעולם לא הפרעת, אני רוצה שתבוא! ממזמן לא עשינו כיף ביחד" הבלונדיני התבכיין, עושה קולות חמודים ונמרח על שון בזמן שפול ישב בצד השני של הבר וצחק על שניהם, "תבוא איתנו" פול אמר בחיוך ושון נאנח לבסוף, "טוב אני בא" הוא אמר וג'יין כמעט וצרח באושר, נושק בחוזקה ללחיו של האחר.

—

"קח" ג'יין נתן לשון את הפופקורן והשתייה שלו, משלב את זרועו בזרוע של הצעיר ממנו והולך איתו ביחד לאולם הקולנוע בזמן שפול הלך אחריהם עם הפופקורן הזוגי והשתייה שלו ושל הבלונדיני, מרגיש כאילו והוא הצד השלישי בדייט הזה.
–

"שורה 8 כיסאות 10, 11 ו12" ג'יין אמר כשהסתכל על הכרטיסים שלהם והם עלו מעלה אל המקומות שלהם, נכנסים לשורת הכיסאות האדומים ומתהלכים עד שהגיעו למושבים שלהם והתיישבו עליהם, ג'יין נמצא בין פול לשון.
–

שון חייך קלות לגבר שרירי עם קעקועים שהתיישב לצידו וחייך אליו, האסייתי לא באמת יחס לו חשיבות ורק אכל מהפופקורן שלו, מסתכל על ג'יין מצידו השני שהיה נראה נורא נרגש.

"אני מרגיש כמו ילד" הבלונדיני אמר בחיוך, שמח שיצא לו ללכת לקולנוע אחרי הרבה זמן שהוא רק עובד ועובד בלי הפסקה, "גם הסרט שבחרת לא באמת מצביע על גילך" שון מלמל בעקיצה והאחר נזף בו עם מבטו, "אין שום דבר רע ב'סמולפוט'" ג'יין אמר ברוגז, מגן על הסרט המצוייר שהולך להיות משודר בקרוב ושון רק נאנח וחזר אל הפופקורן שלו.
–
הסרט התחיל להתנגן ושון התאפק שלא לצחוק כשהבלונדיני השתנק בפליאה ובהה במסך בהתרגשות, האסייתי לבסוף מצא את עצמו גם מסתכל על הסרט, שותה מהשתייה המוגזת שלו ומניח אותה בחזרה על מחזיק הכוסות שבכיסא שלו לפני שהמשיך לאכול מהעיגולים המלוחים שעניינו אותו יותר מהסרט המצוייר שמוקרן על המסך.

—–
"נו? איך היה?" ג'יין שאל את שון כשהם סיימו לראות את הסרט והאחר רק חייך אליו והתרומם מכיסאו, לא רוצה להגיד לו שהוא לא באמת צפה בו.

–
"היי" שון שמע מצידו והוא הסתובב לגבר הזר שישב לידו, "היי?" האסייתי מלמל בשאלה, "כן?" ג'יין שאל את הזר בסקרנות והמקועקע חייך קלות אל הבלונדיני לפני שחזר להסתכל על שון, "זה קצת מביך" האחר מלמל חלושות, "אתה במקרה גיי?" הזר שאל את האסייתי ושון גיחך והנהן.

"למה את רוצה לדעת?" פול שאל בסקרנות, מרגיש את הצורך לגונן על שון, "הייתי שמח להזמין אותך לדייט" המקועקע מלמל חלושות לצעיר ושון רק נאנח, "אני לא מעוניין" הוא השיב בחיוך, גומותיו מתגלות מעט לגבר הזר.

"יש לך חבר?" הגבר הלא מוכר שאל בסקרנות ושון נעצר לרגע, "כ-כן" הוא מלמל מבלי לשלוט בפיו, רוצה לסלק את הגבר השרירי ממנו, "באמת?" האחר שאל בחשדנות, לא רוצה לוותר על הקראש שלו בכזאת קלות.

"למה אתה כזה נדבק? הוא אמר שהוא לא מעוניין!" הבלונדיני אמר ברצינות והמקועקע כחכח בגרונו, "הוא פשוט מוצא חן בעיניי" הזר השיב לבלונדיני בכנות, "בכל מקרה, יש לו בן זוג מדהים שנורא קנאי לו" ג'יין אמר בחיוך ושון חייך אל הבלונדיני חיוך מאולץ, יודע למי הברמן האחר מתכוון.

"מצטער שגרמתי לאי נעימות" הגבר מלמל לבסוף בחוסר נעימות לפני שחייך קלות אליהם והלך משם, מגרד את עורפו בביאוס.

——

"בן זוג מדהים שנורא קנאי לו, באמת ג'יין?" שון שאל ברצינות את האחר כשהם יצאו מאולם הקולנוע וג'יין צחקק עם פול, "מייקל די קנאי לך" הבלונדיני אמר בכנות משתובבת בזמן שהרים את כתפיו מעט ושון כחכח בגרונו, "הוא לא הבן זוג שלי!" האסייתי הוסיף ברוגז, "אז הרומן הסוער שלך" ג'יין אמר בהתגרות, "אוו~" הוא גנח לאוזנו של שון שהתרחק במהירות ממנו, "משוגע!" המלוכסן מלמל בלחץ וג'יין צחקק, "אתה חמוד כשאתה מסמיק" הבלונדיני התגרה ורץ אליו, מחבק אותו מאחור ושוב נותן לפול את התחושה שהוא הצד השלישי.

—

"תסע בזהירות" ג'יין צעק לשון כשהוא נסע רחוק מהם על האופנוע, "מעניין מתי הוא יבין שהוא מאוהב במייקל?" הבלונדיני שאל את פול שנאנח לעצמו וחיבק את כתפיו של האחר, "מי יודע" שומר הראש מלמל, נושק לצד ראשו של ג'יין.

"מעניין מתי אתה תבין שאני רוצה אותך?" פול לחש בהתגרות והבן זוג שלו הסתכל עליו בפליאה, "הולי שיט!" כחול העיניים אמר בהתרגשות, "תמצא פינה חשוכה להחנות בה את הרכב וכל כולי שלך~" ג'יין לחש וגנח כאחד באוזנו של פול שבמהירות משך אותו אל המכונית, נותן לג'יין לצחקק בהתרגשות.

—-
הצעיר פתח את דלת הבית, מחייך לעצמו כששמע את מייקל מנגן את היצירה שהלחין, כנראה מתאמן על מה שהוא אמר לו לעשות.

–

המנגינה פסקה כשסגר את הדלת, "שון?" מייקל קרא מהפסנתר, "כן" שון מלמל והתקדם, נותן לחום העיניים לראות אותו ולחייך בשמחה, "ברוך שובך" הפרופסור בירך בחיוך והצעיר לא יכל שלא להרגיש איך שליבו הפסיק לפעום לרגע, מרגיש פתאום כאילו והוא באמת בבית.

"אתה רעב?" מייקל שאל כששון לא ענה והאחר הניע את ראשו לשלילה, "אכלתי" שון מלמל בלחש, "אה, אוקיי" הפרופסור הבין, ממשיך להסתכל על האסייתי שהביט עליו גם כן לכמה רגעים לפני שהזיז את עיניו והלך מהר אל חדרו.

–
"השתגעתי סופית" שון לחש לעצמו לפני שהניח את תיקו על הריצפה לצד המיטה ולקח מהארון בגדים נקיים ונוחים יותר ביחד עם מגבת, הוא יצא החוצה ונעל את חדרו לפני שהלך אל המקלחת, ממשיך לשמוע את מנגינת הפסנתר גם כשהיה מתחת לזרם המים ששתף את גופו המצולק מעט.
—
שון יצא מהמקלחת, מחייך לצלילי הפסנתר המתנגנים ברקע לפני שהלך אל חדר הכביסה, מניח את בגדיו המלוכלכים במכונה ולוקח את הבגדים הנקיים והיבשים בחזרה אליו לפני שהלך לחדרו, נועל את עצמו שם.

–
הוא נשכב על המיטה והסתכל על החדר הריק שלו, מרגיש משועמם מעט, במיוחד כשמנגינת הפסנתר פסקה.

צלצול טלפון העיר אותו ממחשבותיו והוא הסתכל על המסך בבלבול, הוא לא מכיר את המספר.

"הלו?" שון ענה בשאלה.

"זה אני" הוא שמע את קולו של מייקל והוא הזיז את הטלפון מאוזנו רק בשביל להביט שוב על המספר הלא מוכר שבמסך לפני שהחזיר את הטלפון לאוזנו.

"מאיפה השגת את המספר שלי?" האסייתי שאל ברצינות.

"ג'יין" מייקל ענה קצרות, שומע את שון נאנח והוא חייך לטלפון שלו.

"מה רצית?" שון שאל ברצינות, מסתיר את מבוכתו.

"תשמור את המספר שלי" מייקל השיב ושמע את האחר מגחך בבוז.

"נחשוב על זה" האסייתי עקץ, מחייך לעצמו מבלי שמייקל יוכל לראות.

"איך היה בבר?" מייקל שאל לטלפון, שוכב על המיטה שלו גם כן.

"היה בסדר" הצעיר מלמל לטלפון, מכרסם את ציפורן אגודלו.

"מעולה, עשית משהו מיוחד?" מייקל שאל בסקרנות, רוצה לדעת אם מישהו התחיל עם שון בבר.

"הלכתי לסרט" שון פלט, מפתיע את עצמו שהוא זורם עם מייקל.
"אתה וג'יין?" הפרופסור שאל בסקרנות, מקווה שהוא צודק ושזה לא היה עם איזה פרחח אחר.

"וגם פול" האסייתי השיב, מכחכח בגרונו מעט.

"אני מבין, נהנית?" מייקל רצה לדעת, למעשה הוא רצה באמת להכיר את שון יותר.

"א-אפשר להגיד" שון גמגם מעט כשהבין שהם נשמעים כמו זוג שמנהל שיחת טלפון נורמטיבית.

"יופי" מייקל השיב, חושב לרגע, "רוצה לישון איתי גם היום?" מייקל מלמל בהשתובבות ושון לא הגיב.

"צחקתי" מייקל אמר בצחקוק כששון לא ענה ארוכות ואז השיחה התנתקה מבלי שום אזהרה.

–
"אידיוט!" הוא שמע את שון צועק מהחדר השני והוא לא יכל שלא לצחוק בחוזקה, "אל תצחק!" שון צעק שוב כששמע את האחר צוחק מהחדר השני.

"מטומטם" שון לחש והכניס את פרצופו הסמוק לכרית, מנסה להרגיע את עצמו, אז מייקל זוכר אחרי הכל, לעזאזל עם מייקל הזה.