תרפא אותי, פרופסור -פרק 27-

bl_bar 04/06/2018 856 צפיות אין תגובות

הם סיימו להתקלח יחדיו, כל אחד היה עם גבו לאחר, מרגישים פתאום מובכים אחרי שהאנרגיות והאדרנלין נעלמו להם, שון לא האמין שבכזה מהירות הם ישכבו ביחד, הוא עוד יותר לא האמין שהוא בכזאת קלות חזר להיות הפסיבי מבלי אפילו להילחם להיות האקטיבי.

מייקל לא האמין גם כן שהוא יאבד את עצמו בכזאת קלות וישכב עם שון בכזאת מהירות, מרגיש כאילו והוא חטא מעצם היותו המבוגר האחראי, מרגיש כאילו וכל ההישגים שלו נמחקו באחת כששון לצידו, מרגיש חסר שליטה לחלוטין.

שון כחכח בגרונו, הולך לארון ושמח שנשארו שם עוד בגדים שלו, הוא הוציא רק בוקסר חדש, לא רוצה להיראות חשוד כשהוא יצא מאזור המגורים אל הבר עם בגדים אחרים.

הוא הוריד את המגבת ממותניו, חושף את גופו שוב למול מייקל שהסתכל עליו לכמה שניות לפני שהזיז את מבטו, 'אתה בוגר מספיק בשביל לשלוט בעצמך!' הפרופסור חשב לעצמו, מוריד גם כן את המגבת ממותניו וחוזר לבגדיו.

"אממ" שון מלמל כשהם סיימו להתלבש וחום העיניים הסתכל עליו, "מה אנחנו עכשיו?" הצעיר שאל ברצינות, רוצה לדעת בוודאות את היחסים בניהם, "אנחנו זוג, לא הייתי עושה איתך משהו מבלי להיות איתך בזוגיות" הפרופסור אמר בחיוך ושון הנהן, "א-אוקיי" האסייתי מלמל, גומותיו יוצאות החוצה כשסגר את פיו בחוזקה, מבוייש.

"נ-נלך" שון מלמל והרים את תיקו, "רגע" מייקל אמר בחיוך, לוקח מגבת נקייה מהארון ומניח אותה על שיערו העוד רטוב של שון לפני שידיו שפשפו את המגבת בראשו של האסייתי בעדינות, שון הרים את עיניו מעט והביט על מייקל שהביט עליו גם כן, לא מדברים ורק מסתכלים אחד על השני.

שון חייך בביישנות כשהרגיש איך שליבו פועם במהירות והוא משך מעט את המגבת לעיניו, מכסה את העיניים שלו על ידיו המגבת הלבנה, מובך מדי בשביל להסתכל למייקל בעיניים.

חום העיניים חייך לעצמו, רואה את שפתיו של שון מתעקלות בחיוך קטן לפני שהוא עצמו שהפסיק להזיז את ידיו, גורם לחיוך להיפסק כששון מצמץ בסקרנות מתחת למחסום עיניו.

מייקל רכן מטה, נושק לשפתיים של האחר שזזו מעט לאחור בהפתעה, אבל כשמייקל התקרב שוב ונשק להן, שון עמד במקומו מבלי לזוז, מאפשר למייקל לנשק אותו בזמן שהוא עצם את עיניו מתחת למגבת.

שון הניע בעדינות את שפתיו עם האחר עד שהפרופסור הפיל את המגבת על הריצפה, אוחז בשיערו המיובש של שון ומעמיק את הנשיקה עוד יותר בעוד שהצעיר אחז בחולצתו של מייקל שהייתה על איזור החזה שלו, מכווץ את הבד עם אגרופיו העדינים שאחזו בו.
—-
"שנצא?" מייקל שאל, אפו נוגע באף של שון, עיניו עוד עצומות, "כן" שון לחש, פוקח את עיניו ומחייך לעיניו העצומות של האחר לפני שהתקרב וניקר שוב את שפתיו של מייקל, מתרחק ונותן לאחר לפקוח את עיניו ולהביט עליו בחיוך.

שון פתח את נעילת הדלת ונתן למייקל לצאת קודם לפני ששלף את המפתח ויצא החוצה, נועל את הדלת אחריהם והולך לצידו של מייקל בחזרה לבר.

"שלום~" ג'יין מלמל בצחקוק לזוג, מחבק את פול שכבר חזר מהעבודה לפני כמה דקות, הבלונדיני ראה את הגברים המובכים והמותשים, מבין שהם פרקו לא מעט אנרגיות בזמן הממושך שלהם שם.

"שלום" שון לחש, מקבל חיבוק קטן מפול לפני ששם סינר על מותניו, אבל ג'יין מהר משך את הסינר ממנו, "לאכול, אתם בטח רעבים~" הבלונדיני זימר בחיוך, מסתכל על מייקל שישב על הבר למולם, מחייך כשראה שלפרופסור קשה להסתכל לו בעיניים, זה היה חמוד בעיניי ג'יין.

"א-אני לא רע-" שון בא להגיד שהוא לא רעב, אבל הבטן המקרקרת של מייקל גרמה לו להשתתק, "בוא נאכל" שון אמר לבסוף בחיוך לג'יין שהחזיק צחקוק רועש במיוחד, "אתה מכין!" פול אמר, "שמעתי מג'יין שהכנת לכם אוכל טעים" השרירי הסביר ושון כחכח בגרונו והנהן, מאשר ומסכים כאחד.

"תזכה לאכול את האוכל שלו~" ג'יין קרץ למייקל המחוייך שעדיין התקשה להביט בעיניו, אחרי הכל הבלונדיני תפס אותם בתחילת האקט המיני, שלא לדבר על זה שהוא ראה את הישבן שלו שעוד יותר הביך את מייקל.

"יאללה" פול אמר, מסובב את גבו לשון ומתכופף מעט, הצעיר ידע מה האחר עושה והוא חייך וקפץ על הגב של פול, נתלה על גבו של שומר הראש שאחז בו והתיישר, ג'יין חייך וטפח קלות על ישבנו של שון בעוד שמייקל התרומם וכחכח בקנאה, לעומת ג'יין הוא הרגיש חוסר נעימות עם המגע בין פול לשון, כנראה כי הוא עדיין לא ידע לחלוטין מה המערכות יחסים של שון עם כל הסובבים שלו, הדבר היחיד שהוא היה בטוח זה שהיחסים של ג'יין ושון רחוקים מלהיות רומנטיים.

השרירי הוריד את שון מטה כשהם הגיעו למטבחון והצעיר התחיל לבשל בזמן שהאחרים ישבו בשולחן.
הזוג הוותיק זרק מבטים משועשעים למייקל שהביט על שון ומדי פעם הסתכל עליהם במבוכה.

"נו, אז איך היה?" ג'יין שאל בהשתובבות, גורם למייקל להשתעל מעט ולשתות מים מהכוס שהייתה לצידו, "ג'יין!" שון אמר ברוגז, מסתובב ומביט על מנהל הבר ברוגז מובך, "אוקיי אוקיי!" הבלונדיני השיב, שון המשיך להסתכל עליו בכעס, יודע שהאחר לא יוותר בכזאת קלות על להביך אותו כמה שיותר.

"אבל רק לפרוטוקול, מי עשה את מי?" הוא פלט בשעשוע ושון מהר הסתובב בחזרה לבשל, מתעסק בבישול בידיים רועדות ממבוכה, מקלל בליבו את ג'יין, "אני מבין" הבלונדיני מלמל בחיוך, קורץ לפול כששניהם הבינו ששון היה הבוטום.

"כנראה שהוא באמת אוהב אותך" פול אמר בחיוך למייקל שהביט עליו וחייך גם כן לפני שהחזיר את מבטו לשון שהיה עם הגב אליהם, לא יכול לראות את פרצופו הסמוק של האחר שעשה את עצמו כאילו ומתעלם מהשיחה שלהם.

"גם אני אוהב אותו" הפרופסור אמר בחיוך כנה, ממשיך להביט על שון שנעצר לכמה שניות ולאחר מכן המשיך במעשיו, ליבו של שון פעם בחוזקה והוא שמח שהם לא יכולים לשמוע אותו.

"מעולה" הבלונדיני אמר בחיוך, שמח ששון הצליח לפתוח את ליבו לאדם שאוהב אותו, ג'יין היה יותר ממרוצה שהצעיר הצליח להתאהב, מרגיש כמו אבא גאה לשון.

"תשמור עליו" פול אמר ברצינות, "אשמור" מייקל אמר ברצינות גם כן, "אף אחד לא צריך לשמור עלי" שון מלמל בנוקשות, "אני יכול לשמור על עצמי לבד" הוא הוסיף, נוגס בשפתו ועדיין לא מסתובב אליהם, מובך מדי.

"אוקי, אז אל תשמור עליו בכלל" ג'יין אמר לפרופסור, קורץ למייקל כשהוא ידע מה הוא עושה, ואז שון כחכח בגרונו ברוגז, כנראה לא מרוצה ממה שג'יין אמר והבלונדיני החזיק ציחקוק, מסתכל על מייקל שחייך גם כן, שון אחרי הכל כן רוצה שמייקל יראה נכונות לשמור עליו במקרה הצורך.

"אתה צריך עזרה?" פול שאל כשראה את שון והאחר הניע את ראשו לשלילה, מקפיץ את הירקות במחבט.

"איי" שון מלמל לפתע והלך אחורנית, אוחז בידו שכנראה נשרפה מהמחבת הרותחת כשהוא רצה להעביר את הנודלס לבפנים, "אתה בסדר?" ג'יין היה הראשון להתרומם והוא הלך במהירות לשון שהביט על הכוויה של עצמו, שני האחרים נעמדו במהירות.

ואז האסייתי התקשה לנשום.

הזיכרונות מהימים שבו סטיבן כיבה עליו סיגריות רותחות שבו אליו, וההרגשה בישבנו מהאקט המיני ממיקודם עוד נשארה עליו, גורמת לזיכרון להיות מוחשי יותר.

"שון?" הבלונדיני אמר ותפס בפניו של האחר, מסובב אותם אליו והוא יכל להבחין ששון לא מפוקס, דמעותיו מציפות את עיניו המלוכסנות, נשימתו מתחילה להתקצר יותר ויותר וגופו התחיל לרעוד.

"פול תביא כדור!" ג'יין אמר במהירות כשהבין מה קורה והשרירי לקח את התיק של שון שהונח על הריצפה, "רגע!" מייקל אמר במהירות, עוצר את השרירי מלהוציא את הכדור מתיקו של הטראומתי לפני שהוא עצמו התקרב יותר לשון, מסובב אותו אליו ומביט בפניו המפוחדות של שון.

מייקל התאפק שלא לבכות, יודע שלהיות שבור למול שון במצב כזה יכול רק להיות גרוע והוא פשוט חיבק את הצעיר בחוזקה, "אני כאן" הפרופסור לחש, נושק לצווארו הרועד של שון בזמן שטפח על גבו.

"אני כאן שון" מייקל לחש שוב, עוצם את עיניו וממשיך לנשוק לצווארו ולכתפו של שחור השיער שהמשיך לרעוד ולנשום לא כמו שצריך.

ג'יין ופול הביטו עליו, לא יודעים אם מה שהוא עושה יעזור אבל הם החזיקו אצבעות בחוזקה, "בבקשה" ג'יין לחש לעצמו, דמעות מציפות את עיניו גם כן בזמן שפול חיבק את כתפיו, ממשיכים להביט על מייקל שחיבק את שון אליו.

"אני אוהב אותך" מייקל לחש, מזיז את ראשו לאחור ומביט בפניו של שון שכאילו והתחיל להתפקס, מייקל חייך אליו בחום, שולח יד אחת אל עיניו של האחר ומנגב את דמעותיו, מאפשר לשדה הראייה של שון להיות ברור יותר.

"אני לא סטיבן, אני מייקל" הוא אמר בקול ברור לפני שנשק למצחו של האחר, "מ-מייקל" שון מלמל, מקפיץ את שלושת האחרים, הפרופסור החזיר את עיניו לשון, "זה אני" מייקל לחש לו, ממשיך לחייך אליו ואז שון פרץ בבכי לפני שחיבק בחוזקה את מייקל, בוכה בהקלה כשהוא הצליח לנשום כרגיל ולהתמודד עם ההתקף.

מייקל אפשר לעצמו להוריד מספר דמעות כששון לא יכל לראות את פניו, עיניו נחות על קו הכתף של שון שאחז בו בחוזקה.

"אני לא מאמין" פול לחש לג'יין שכיסה את פיו בחוסר אמונה, שון הצליח להתמודד עם ההתקף בעזרת מייקל, "ילד שלי" הבלונדיני לחש לפני שחיבק את פול, "הוא יהיה בסדר" מנהל הבר מלמל לעצמו, מרגיש הקלה ששון מתחיל סוף סוף להתמודד עם מצבו כמו שצריך.

—–
"מ-מצטער" שון מלמל, מתרחק מעט ממייקל ורואה את עיניו הלחות של האחר, "על מה טיפשון?" חום העיניים אמר בחיוך, מנגב את עיניו שלו במהירות ואז את עיניו של שון, "אני מישהו שלא קל להתמודד איתו" האסייתי מלמל בעצב, "גם לפני שידעתי מי אתה באמת, היה לי קשה להתמודד איתך" הוא צחקק ושחור השיער צחקק גם הוא קלות.

חיוכו של שון התיישר ומבטו הפך להיות רציני לפני שהרים את פרצופו מעט מעלה, נושק לשפתיו של מייקל, "תודה" הוא אמר בכנות והמבוגר יותר חייך, "תודה לך" הוא השיב והצעיר חייך בחזרה, מנקר שוב את שפתיו של הפרופסור.

"שון…" ג'יין מלמל והצעיר הסתובב אליו, רואה את הבלונדיני הדומע והוא חייך אליו בזמן שפרש את ידיו, נותן למנהל הבר להיכנס בין זרועותיו ולחבק אותו בחוזקה, "תינוק שלי" ג'יין מלמל כשניגב את עיניו, "אני בסדר" שון לחש והרגיע את האחראי עליו, "איזו הקלה" פול אמר בכנות והלך אל הגברים המחובקים מבלגן את שיערו של שון.

"תישב אני אמרח לך משחה" ג'יין אמר כשנירגע, מושיב את שון על הכיסא בזמן שפול כיבה את האש בכיריים, הולך מחוץ למטבחון ומביא מהחדר הזוגי שלו ושל ג'יין ערכה לעזרה ראשונה, מייקל עמד ליד שון, מלטף את שיערו השחור והרך, מרגיע אותו.

"הנה" השרירי אמר כשחזר עם הערכה, נותן אותה לג'יין שהודה לו עם חיוך לפני שהתיישב על ברכיו ולקח את ידו של שון, הבלונדיני נאנח כשראה את הכוויה על פרק היד הפנימי של האחר, נושק לה קלות לפני שהוציא את המשחה ושם מעט על האצבע שלו, מורח את המשחה על הכווייה בעדינות בזמן שנשף עליה אוויר קריר.

זהו" ג'יין אמר בחיוך כסיים למרוח את הקרם הלבן על ידו של שון ולעטוף אותו בגאזה, מחזיר את המשחה לערכה ומתרומם, נושק למצחו של שון לפני ששטף את ידיו וניגב איתם.

"תישב, אני אמשיך" מייקל אמר כששון רצה לחזור ולבשל, עוצר אותו מלקום והולך הוא אל האוכל הכמעט מוכן, "מצאת גבר מדהים" ג'יין לחש לשון בחיוך והאסייתי חייך קלות והנהן, מסתכל על גבו של הגבר הגבוה ממנו שהמשיך את הבישול, "אני יודע" שון לחש בחזרה, נושך את שפתו וחוקר את גופו האחורי של מייקל בחולמניות.
————

"מממ יאמי" ג'יין מלמל כשהם התחילו לאכול, מייקל התיישב ליד שון, מחייך אל הצעיר ממנו שאכל גם כן בחיוך, גומותיו מתגלות ומייקל עדיין היה סקרן לדעת מאיפה הוא קיבל אותן.

"הגומות" הפרופסור מלמל, גורם לשלושת האחרים להביט עליו בשאלה, "מאיפה הן?" הוא שאל ושון כחכח בגרונו וחשב לכמה שניות, "אמא שלי" הוא אמר בחיוך קטן, "או, היא בטח יפייפה, היא לא יפנית נכון?" חום השיער שאל ושון הנהן, "היא מתה" הוא הוסיף בחיוך ומייקל קפא לרגע, "א-אני מצטער לא ידעתי" הוא מלמל בצער, מקבל היום יותר מדי ידיעות עצובות משון.

שון חייך אליו, "היא מתה כמה ימים אחרי שנולדתי, אני לא באמת מכיר אותה" המלוכסן הסביר את עצמו טוב יותר, "או…" חום השיער פלט, "אבל יש לו אמא לא ביולוגית שגידלה אותו" פול התפרץ לשיחה הקטנה של השניים והצעיר נאנח בכבדות, הפרופסור יכל היה להבחין בחוסר הנעימות של בן זוגו הטרי לנושא הזה.

"פול…" ג'יין לחש באזהרה, יודע שלשון לא נעים לדבר על זה, אבל הצעיר הצליח לראות את המבט המאוכזב של מייקל, הוא יכל להבין שחום העיניים מרגיש לא נעים עם זה שהם מסתירים ממנו משהו כאילו ולא בוטחים בו.


"היא הייתה המאהבת של אבא שלי עוד לפני שנולדתי, אבא שלי התחתן עם אמא שלי בשביל עסקים, הוא לא באמת אהב אותה, אחרי שהיא נפטרה הוא ירש את כל הנכסים שלה והתחתן עם המאהבת שלו" שון מלמל ומייקל הנהן, נוגס בשפתו ברחמים לאחר, "לא ידעתי שהיא לא האמא האמיתית שלי עד שקרה מה שקרה עם סטיבן ובבדיקות של בית החולים הבנתי שהיא לא האמא הביולוגית שלי ואז היא ספרה לי את האמת" שון הוסיף, נותן לאחר להבין עד כמה שהחיים שלו מסובכים יותר ממה שהוא תיאר לעצמו.

"היא לא אישה רעה" הצעיר מלמל, "היא גידלה אותי וטיפלה בי כאילו ואני הילד שלה, אבל אני לא יכול לסלוח לה, אני כבר לא בקשר איתה בכלל" הוא סיים את סיפורו, מחייך קלות לפני שחזר לאכול ופול כחכח בגרונו, "זה כי הירו מונע ממנה ליצור איתך קשר, היא נורא רגישה אלייך" שומר הראש הזכיר, "היא בעצמה גם לא רוצה, היא מרגישה לא נעים, ובצדק!" הבלונדיני מלמל בכעס, לא אוהב אותה במיוחד, אם היא הייתה כל כך אוהבת את שון היא הייתה שמה פס על הירו ויוצרת עם הבן הלא ביולוגי שלה קשר.

שון צחקק קלות והסתכל על מייקל שהיה נראה כאילו ומעכל את הנאמר, "אתה עדיין רוצה להיות בזוגיות עם מישהו מסובך כמוני?" שון שאל בחיוך ומייקל הסתכל עליו בכעס, "לא משנה מה תהיה, אני ארצה להיות בזוגיות איתך" הפרופסור אמר בכנות, מלטף את שיערו של שון.

"אם כבר פותחים שיחה על זה, אז כדאי שגם אני אספר קצת על עצמי, לא ככה?" מייקל אמר וג'יין הנהן במרץ, סקרן לשמוע את חייו של מייקל בעוד שפול הביט עליו בשקט, יודע פחות או יותר את סיפור חייו של מייקל מהחקירה שהירו עשה עליו.

"אתה לא חייב" שון אמר, טופח על כף ידו של האדם שאהב, "זה בסדר" מייקל אמר בחיוך מרגיע, לא באמת רגיש למצב, אם כבר, הוא יותר רגיש לשון כי רק הצעיר ממנו גרם לו לבכות בכי שהוא לא זוכר שהוא אי פעם בכה.

"אני כבר 10 שנים לא בבית, אבא שלי גירש אותי בגיל 17 בגלל שיצאתי בפניו מהארון" מייקל הסביר והיושבים הביטו עליו בריכוז, "לא היה לי הרבה כסף אז התגוררתי אצל קמרון, אנחנו חברי ילדות וגם יצאתי איתו עוד לפני שיצאתי מהארון" הוא מלמל ושון כחכח בגרונו בקנאה מועטה ומייקל חייך, "לא עשינו כלום, התנשקנו אולי פעם אחת וזה היה צולע, והיינו ביחד רק כמה ימים בודדים, הבנו שאנחנו טובים בלהיות חברים ולא בני זוג" הוא הסביר ושון חייך ברצון, שמח לשמוע את היחסים האמיתיים של השניים.


"אחר כך הרווחתי כסף וקמרון עזר לי גם כן עם כסף, ואז התחלתי ללמוד ממש קשה" הוא אמר בחיוך, נותן להם להבין שעצם היותו פרופסור כזה צעיר לא הגיע באמת מעצם היותו בן לאיש עסקים מצליח, אלא מעבודה קשה שלו עצמ.

"אמא שלי לא מדברת איתי, אבא שלי גם מונע ממנה ליצור איתי קשר" הוא מלמל בחיוך ושון נאנח, "אז שנינו באים מבתים דפוקים, אנחנו באמת זוג למופת" שון פלט בחיוך משועשע וכולם צחקקו איתו ביחד, מוצאים את הטוב במצב הגרוע שלהם.

"אז אתה לא היית בקשר עם סטיבן?" ג'יין היה חייב לשאול ושון נאנח והביט על מייקל בשאלה, "לא הייתי בקשר איתו, כן למדנו מדי פעם לנגן בפסנתר ביחד, אבל לא הייתה לנו שיחה משותפת מעולם" הוא אמר בשקט, מרגיש לא בסדר עם זה שבן דודו היה האקס של שון ושהוא גם התעלל בו מינית.

"אני לא ידעתי שהוא עשה לשון את הדברים הזוועתיים שעשה, אני גיליתי רק לפני כמה רגעים את הכל, דוד שלי ואבא שלי לא סיפרו לי כלום כששאלתי אותם, לא ידעתי אפילו שסטיבן בכלא" הוא הוסיף וג'יין ושון הנהנו בהבנה, "אני יכול לאשר את זה" פול אמר בחיוך והשלישייה הסתכלו עליו, "אחרי הכל אני יודע לא מעט" הוא מלמל וגירד בעורפו בחוסר נעימות, לא מרוצה מעבודתו אבל לא הייתה לו ברירה אחרת.


"אפשר לשאול משהו?" מייקל שאל לפתע את ג'יין שהביט עליו בשאלה והנהן, "איך שון הגיע אלייך?" הוא שאל והבלונדיני חייך באושר והביט על שון שחייך אליו גם כן באושר, "אני ופול היינו בזוגיות כמעט 4 שנים בתקופה ההיא, זאת הייתה זוגיות די סודית, לא רצינו שידעו על זה" הבלונדיני התחיל את הסיפור, ומייקל הופתע כשהבין כמה זמן פול וג'יין כבר ביחד, "אחרי מה שקרה פול הביא את שון אלי" הבלונדיני טפח על כתפו של פול שהנהן בהסכמה לדבריו.

"את האמת שלפני ששון הגיע, הרעיון לטפל במישהו לא מצא חן בעיני, הבר היה חדש יחסית והיו לי את הצרות שלי, הייתי גם צעיר- בן 21, אבל אז כשראיתי את הדבר הקטן והיפייפה הזה לא יכולתי שלא להתאהב בו מהרגע הראשון" הוא אמר בחיוך, אוחז בידיו של שון באהבה.

"והירו הסכים לזה בקלות?" מייקל שאל בסקרנות ופול צחקק, "הרבה דמעות וצעקות יצאו ממני בשביל לאפשר את זה" הוא גחך ושון צחקק קלות, "אבל הירו הבין בסופו של דבר ששון לא מעוניין להיות בקרבתו יותר אחרי שגילה את האמת להכל, לא הייתה לו ברירה אלא להסכים, כמובן שהיו לו תנאים, הוא ציווה ששון ילך לפסיכולוגית פרטית ושהוא לעולם לא יקבל התקפים למול אנשים, הוא גם ציווה ששון ילמד באוניברסיטה ביחד עם מיר ושאם הוא יעשה משהו לא במקום אז הבר ייסגר" שומר הראש הסביר והפרופסור הנהן בהבנה, עדיין מתקשה לעכל את הכל.

"איך זה שלא שמעתי ידיעה אחת בחדשות על כל מה שקרה?" הפרופסור שאל בתמימות ושון צחק, "אבא שלי ושל סטיבן, עשו הרבה בשביל להשתיק כל כלי תקשורת אפשרי, כנראה שכל הכסף שהם הרוויחו על לשקר לי התבזבז ברגע אחד" הוא חייך, מעט נקמה הייתה נראית על פניו ומייקל נאנח, "הם באמת משהו מיוחד" הוא לחש בגועל, מתעב אותם.

"לא יצא לי אף פעם לשאול אותך את זה, אבל…" שון אמר והביט על מייקל ברצינות, "אתה פרופסור זמני, נכון?" הוא שאל וחום העיניים הנהן, "לכמה זמן?" הצעיר רצה לדעת, "שנתיים" חום העיניים השיב ושון חשב לכמה רגעים.

"גרת כאן תמיד?" הצעיר היה סקרן והאחר הניע את ראשו לשלילה, "גרתי בעיירה קטנה, הייתי פרופסור שם, יש לי שם גם בית" הוא הסביר בחיוך, "וזה אומר שאחרי שנתיים תעזוב בחזרה לשם?" האסייתי שאל שוב, חוקר את המצב של האחר ומייקל הנהן, "כנראה" הוא מלמל ושון נאנח, עצב קל היה ניכר מהבעת פניו.

"זה רחוק מכאן?" ג'יין שאל ומייקל חשב לרגע, "קצת" הוא מלמל ופרצופו של שון נבל עוד יותר, הבלונדיני נאנח כשהבין את הרגשתו של בעל חסותו, "מה יקרה אם שון יישאר כאן אחרי שתעזוב?" מנהל הבר אמר ברצינות ומייקל נעצר, נופל לו האסימון רק עכשיו והוא הביט על שון ללא מילים.

"יש עוד זמן" שון אמר בחיוך מאולץ, מצחקק מעט גם כן באילוץ, לא רוצה שמייקל יעשה החלטות לא נכונות רק בגלל זוגיות שהם התחילו רק היום, "נמצא פתרון" חום העיניים אמר בחיוך, מאמין שהם יצליחו למצוא דרך להיות קרובים אחד לשני אם הם יהיו בזוגיות גם אז.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
29 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך