תרפא אותי, פרופסור -פרק 28-

ברנדון הסתכל על שון ואז על מייקל שישב על ידו בבר ואז שוב על שון שהמשיך לברמן ואז שוב על מייקל, "ההרגשה הזאת לא מוצאת חן בעיניי" ברנדון מלמל, מביט ארוכות על מייקל שהסתכל עליו בהרמת גבה, "שון מתנהג שונה" הקירח אמר ברצינות ומייקל כיווץ את גבותיו והסתכל על שון בשביל לברר את דבריו של השרירי, רואה איך שגומותיו של האסייתי לא עוזבות את פניו, הצעיר חייך לא מעט.

"קרה בניכם משהו?" הקירח שאל ברצינות כשראה את שון מסתכל קצרות על מייקל בחיוך מאושר, הפרופסור רק חייך בהשתובבות אל היושב לצידו שחשב לכמה רגעים, "הוא זיין אותך!" ברנדון אמר למייקל, מניח לעצמו ששון הצליח להיות האקטיבי על מייקל וחום השיער צחקק לכמה רגעים, מחליט להיאנח בייאוש על האחר ולהתעלם ממנו.

"הזין היפני שלו היה בתוך התחת שלך~" ברנדון מלמל בהשתובבות, מעט קנאה בקולו כשהניח לעצמו ששון שכב עם מייקל.
–
ברנדון דלוק על שון, היה להם קטע לפני כמה שנים כשעוד הצעיר היה תמים יותר ממה שהוא עכשיו, הם התנשקו והיו במצב של לשכב אחד עם השני, אבל אז שון הודיע לברנדון שהוא זה שהולך לחדור אליו, כמובן שברנדון לא נתן לזה לקרות והוא פשוט יצא מהחדר אחרי שקילל את שון לא מעט, אחר כך הוא התחרט על הדיבור שלו, אבל האסייתי בנה כנגדו חומה, במיוחד אחרי שהוא חטף התקף כשהצעקות של ברנדון הזכירו לו את סטיבן.

מאז המטרה של ברנדון היא לזיין את שון, כנראה שהקשיחות המצטברת של האסייתי גרמה לו לרצות להביך אותו במיטה יותר ויותר ולהראות לו שאיתו הוא לא יכול להיות קשוח, אבל לצערו שון רק הולך ומתרחק ממנו.
–

"ברנדון, עוד מילה אחת שלך שלא תמצא חן בעיניי אני אעיף אותך מכאן!" ג'יין אמר בכעס כששמע את השיחה בין שני היושבים, "טוב…" ברנדון מלמל חלושות, חוזר להתרכז בשתייה שלו, ג'יין די מפחיד אותו למען האמת, אחרי הכל הוא המנהלים של הבר הזה והוא די משוגע אם ברנדון עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו, בגלל זה השרירי משתדל להיות הגבר הטיפש, ככה שהבלונדיני לא באמת ייקח אותו ברצינות ויעיף אותו משם- מה שלמעשה ימנע מהקירח לראות את שון, וברנדון לחלוטין לא רוצה שזה יקרה.
—

"בייבי בוי~ מה קרה לך ביד?" הקירח מלמל בקול גבוה וילדותי, מסתכל על שון שנעמד למולו ומזג לו עוד שתייה כשביקש, "נכוויתי" האסייתי אמר באנחה, "מסכן קטן, אני אתן לך נשיקה~" ברנדון השיב במבט עצוב, לוקח את ידו של שון ונושק לתחבושת, מקבל מהצעיר גבה מורמת לפני ששון סטר לקרקפת שלו בחוזקה, "משוגע!" שון מלמל, יורק קללות שקטות לגבר שלא מפסיק לנסות לפלרטט איתו.

מייקל היה השני לסטור לקרקפת האחורית של ברנדון ששפשף עכשיו את כל ראשו הצורב, "מה אתה קשור עכשיו?" השרירי אמר בכעס לפרופסור, "הוא הבן זוג שלי, דפוק! אל תעז לגעת בי כשאני תפוס!" שון השיב, גורם לברנדון לפעור את עיניו, אפילו מייקל די הופתע מהקלילות שמילותיו של האחר יצאו מפיו והוא חייך במבוכה קטנה, שמח ששון חשף את הזוגיות שלהם בכזאת מהירות.

"רגע רגע!" ברנדון צעק בכעס, ידו דופקת על השולחן בחוזקה, "אתם יוצאים?" הוא שאל ברצינות, מביט על שון ברוגז כאילו והוא הבן זוג שלו בעצמו, "כן" שון מלמל, מבטו נרגז גם כן, "זה לא יכול להיות! ממתי אתה מתחיל זוגיות?" ברנדון שאל בחוסר אמונה ונעמד, הוא מכיר את שון לא מעט שנים ומעולם הוא לא ראה אותו בזוגיות, הוא לא מרוצה ממה ששמע כרגע, "מעכשיו" שון ירק בזלזול, מרגיז עוד יותר את הקירח.

"מי דופק את מי?" ברנדון שאל ברצינות, רואה ששון נושף ברוגז ושומע את מייקל מכחכח בגרונו, "תצא!" ג'יין צעק והצביע על דלת היציאה, מביט בכעס על ברנדון שלא יכל לשלוט בעצמו, "אני רוצה לדעת!" ברנדון צעק, "אני אקרא לפול ולמאבטחים שאיתו להגיע, אתה יודע שהם יגיעו תוך כמה שניות" ג'יין איים והשרירי נשף בבוז לפני ששתה את השתייה שנותרה בכוסו, זורק כסף בכעס על פרצופו של הבלונדיני בזמן שיצא משם, "אל תחזור לכאן יותר, מטומטם!" ג'יין צעק ברוגז.
—–
"א-אתם יוצאים?" גבר אחד שאל אחרי שהרוחות נרגעו, לצידו עמדו עוד גברים צעירים וסקרניים, פרטנרים של שון, ובעל הגומות נאנח לרגע, "כן" מייקל ענה במקומו בחיוך והגברים הביטו עליו, "זה רציני?" גבר בעל שיער אדמומי שאל בסקרנות, "כן, מאוד" הפרופסור השיב בכנות ושון הסתכל עליו וחייך בשמחה.

"אוף, אז זה אומר שזהו?" גבר מלוכסן עיניים שאל את היפני בעצב ושון צחקק, "זהו" הוא מלמל בכנות, הוא לא הולך לשכב איתם יותר.
שון ליטף את לחיו של האחר, גורם למייקל לכחכח בחוסר נעימות, "לפחות אני יודע שאתה מקנא, אז זה טוב" הגבר עם השיער האדמומי טפח על כתפו של הפרופסור כשראה את הבהייה הממושכת שלו בשון כשהצעיר ליטף וניחם את הפרטנרים לשעבר שלו.

"בהצלחה!" הם אמרו ביחד, לעומת ברנדון הם יודעים איך לברך זוגיות טרייה, "תודה" מייקל אמר בחיוך, "תמצאו בן זוג טוב" שון אמר להם במבט חמים והם הנהנו במהירות, מקשיבים לו כמו שצריך, "תיהנו" הוא הוסיף והם שוב הנהנו במהירות לפני שחזרו לשבת באחד מהשולחנות הרחוקים של הבר.
–

"הם מעריצים אותך, אתה לא צריך לתת להם יחס כזה חם" מייקל מלמל, שון וג'יין יכלו להבחין בקנאה של חום העיניים, מבינים שכמות האהבה ששון מקבל מגברים ששכב איתם לא באמת מצאה חן בעיניו של הפרופסור.

"וגם ברנדון הזה, הוא יותר מדי רציני לגבייך, אתה צריך להיזהר ממנו!" מייקל אמר ברצינות ושון חייך ונשען על הבר למול האחר, "אנחנו רק התחלנו לצאת ואתה כבר נותן לי הוראות?" הצעיר מלמל בכעס ציני וחום העיניים הביט בו וכחכח בגרונו, "אני לא נותן לך הוראות" מייקל הסביר את עצמו לפני שנאנח ובילגן מעט את שיערו בייאוש, "אני לא רגיל להיות בזוגיות, יכול להיות שאני מגזים" הוא הוסיף בלחש וג'יין טפח קלות על ישבנו של שון, מסמן לו להיות עדין עם האחר.

האסייתי חייך לפני ששלח את ידו לשערו של מייקל, מלטף אותו כמו ילד קטן, "אני אלמד אותך עם הזמן" שון לחש לפני שנשק למצחו של מייקל, מתכוון להתרחק ולהתיישר, אבל אז הפרופסור תפס את פניו ונשק לשפתיו ניקור ארוך במיוחד.

"אני מצפה לשיעורים איתך" חום השיער מלמל כשהתרחק מעט, רואה את פניו הסמוקות של שון לפני שהצעיר דחף אותו והתיישר, מכחכח בגרונו והולך מהר לצד השני של איזור הדלפק, נותן שירות ללקוחות אחרים.
–

"עכשיו זה השלב של הפוצי מוצי~" ג'יין גיחך למייקל שנגס בשפתו בשמחה, גורם לפרופסור לצחקק ולהניח את ראשו על הדלפק, מרגיש יותר מדי מאושר, "אויי אתה חמוד" הבלונדיני מלמל וטפח על ראשו של האחר בעדינות, "אני אוהב אותו" מייקל מלמל בשקט, מניח את ראשו על הצד ומסתכל על שון שמדי פעם הסתכל עליו ונשך את פיו במבוכה.
—-

"תהנו לכם" ג'יין קרץ ונופף לזוג הטרי שנכנס אל הרכב של מייקל, מחייך לעצמו באושר כשהם נסעו משם ביחד לבית של הפרופסור.
–

"איך קוראים לפסיכולוגית שלך?" מייקל שאל לפתע, מביט לשנייה על שון לפני שחזר להתרכז בכביש, "ברטה" שון השיב לו, מסרק את שערותיו השחורות עם אצבעות ידיו, "למה?" הצעיר שאל והאחר הרים את כתפיו, "סתם רציתי לדעת" הוא אמר בכנות והאסייתי הנהן.

"כנראה שאלך לראות אותה מחר" שון הוסיף ומייקל הנהן, רואה שהצעיר שולח הודעה, כנראה שלברטה, "אתה רוצה שאני אבוא איתך?" המבוגר שאל בכנות והצעיר צחקק, "לא" הוא אמר ומייקל שוב הביט עליו לכמה שניות לפני שחזר אל הכביש, "אף אחד לא בא איתי אליה" המלוכסן הסביר, לא רוצה שמייקל יחשוב משהו לא נכון, "או באמת?" חום העיניים שאל בהפתעה ושון הנהן, "כן, אני נפגש איתה לבד" הוא ענה, "שלא לדבר על זה שהיא לא יודעת הרבה עלייך, היא רק יודעת שאתה הפרופסור המעצבן שלי" שון צחקק, מניח לעצמו שזה הדבר היחידי שהיא יודעת מהשיחות איתו, ומייקל ציקצק קצרות ברוגז לפני שצחקק איתו ביחד.

"אני לא מתכוון לספר לה שאתה הבן זוג שלי, אני לא הולך להזכיר את השם שלך" שון פלט ומייקל נאנח והנהן בהבנה, "אחרי הכל אתה הפרופסור שלי והיא אשת מקצוע בעצמה, אני לא רוצה שזה יעשה בלגן" הוא הוסיף ,"אני מבין" מייקל מלמל, נושך מעט את לסתותיו בחוסר נעימות ושון הבחין באווירה הירודה של האחר.

"אבל אני מניח לעצמי שאגיד לה שיש מישהו שאני יוצא איתו, אחרי הכל אמרתי לה שאני אוהב אותך, למרות שלא באמת הזכרתי את השם שלך" הצעיר מלמל בחיוך והוא יכל להבחין בחיוכו של מייקל, "באמת?" הפרופסור שאל, סומק על פניו ושון גיחך, "באמת" הוא השיב, מניח את ידו על הירך הקרובה של מייקל, מקבל מהאחר כמה טפיחות עליה לפני שהחזיר את היד להגה, שמח יותר מתמיד.

—
שון יצא עם תיקו מהרכב, מחכה למייקל שיצא גם כן לפני שהם הלכו ביחד אל מקום המגורים שלהם, הפרופסור פתח את הדלת ואפשר לשון להיכנס קודם לפני שהוא נכנס ונעל אותה עליהם.

הצעיר התמתח בזמן שהלך אל חדרו, קופא אל מול הדלת הכבר פתוחה ומביט באימה על מייקל, "א-אופס" מייקל מלמל והלך אל צידו של שון, מסתכל על החדר המבולגן.

הארון היה פתוח וכמה בגדים שכבו בבילגון על הריצפה, קופסאות הכדורים היו נמצאות בכל עבר, על המיטה ועל הריצפה גם כן, כל מגירות השידה היו פתוחות ואפילו המיטה הייתה הפוכה.

שון נאנח, "אתה באמת משוגע" הוא מלמל בלחש והניע את ראשו בחוסר אמונה מוחלט לפני שהחליט שכדאי להתחיל לסדר, "מצטער" מייקל מלמל באשמה והתחיל לסדר את בגדיו של שון בחזרה במקומם בארון עד שנעצר והסתובב אל שון שסידר את השידה.

"אתה רוצה לישון ביחד?" מייקל פלט והצעיר הביט עליו במהירות ונעצר גם כן מלהמשיך לסדר.
–

"לא" שון אמר לבסוף, מזיז את עיניו ממייקל, "אני מעדיף כרגע לישון לבד" הוא מלמל בכנות והפרופסור נאנח אבל הנהן לבסוף, "אתה עדיין לא בוטח בי מספיק, נכון?" הפרופסור שאל ושון בלע את רוקו לפני שהנהן באיטיות, "אני כן בוטח בך, אבל אני עדיין מפחד ואני לא בוטח בעצמי כרגע" הצעיר הסביר, "נכוויתי כל כך הרבה מאנשים שבטחתי בהם" הוא הוסיף ומייקל הקשיב לו.

"אבל זה לא אומר שאני לא אוהב אותך" שון מיהר להגיד והביט בעיניו של האחר שחייך אליו, "אני רוצה להאמין שיום אחד תגיע למצב של לבטוח בי במלוא המובנים" הפרופסור השיב לפני שהסתובב, מאפשר לעצמו להביט בעצב על הארון בזמן שהמשיך לסדר אותו, יודע ששון לא יכול לראות את פניו.
–
מייקל פער את עיניו מעט כשהרגיש איך שזרועותיו של שון עוטפות את בטנו כשהצעיר חיבק אותו מאחור, "אל תהיה עצוב" שון מלמל ומייקל נאנח בחיוך כשהבין ששון יכול לדעת מה הוא מרגיש גם מבלי לראות את פניו.

הוא הסתובב בתוך מעגל הידיים וחיבק את שון בחזרה, מביט על הצעיר שחייך אליו באור, "כל עוד אתה איתי אני יכול להיות יותר ממאושר" מייקל לחש לפני שנשק לאפו של שון, מתכוון לנשק את שפתיו של האחר, אבל שון התרחק ויצא מהחיבוק, "זה כעונש על שנכנסת מבלי רשות לחדר שלו ובלגנת לי אותו" האסייתי מלמל בהשתובבות ומייקל הביט עליו בהלם רגעי לפני שצחקק קלות, "עונש קשה" הפרופסור מלמל ושון חייך בזמן שחזר לסדר את השידה.

—-
הם ישבו למול הפסנתר, שניהם החליפו לבגדים נוחים יותר אחרי שהתקלחו כל אחד בנפרד, לובשים שניהם מכנס שהגיע עד לברך וחולצת טישרט רופפת, שון מרח מחדש משחה והניח גאזה חדשה על פרק כף ידו.

–
מייקל ניגן את המנגינה המחודשת שהלחין, משתמש בשינוי ששון עשה, והמלוכסן עצם את עיניו, מקשיב לצלילים כמו שצריך ומזיז מעט את ראשו, גבותיו מדי פעם מתכווצות בריכוז, נשאב אל תוך המנגינה.

הפרופסור חייך בשקט כשהביט על הגבר שלצידו, שמח לראות ששון נהנה ממה שהוא יצר, לא מצליח לשלוט בעצמו והוא נשק לכתפו המכוסה של שון, גורם לאחר לפקוח את עיניו ולהביט עליו בהפתעה, "מה?" שון שאל, "אתה יפה" מייקל השיב בחיוך, "אידיוט" הצעיר מלמל חלושות וחייך.
"תמשיך לנגן!" שון הזהיר לפני שרכן קדימה ונישק את הפרופסור המופתע.
–
הצעיר אחז בפניו של מייקל, מתחיל להניע את שפתיו ומחייך קלות כשהרגיש את השפתיים של מייקל זזות גם כן, הפרופסור הקשיב לו והמשיך לנגן, מתנשקים לצלילי הפסנתר.

שון אחז במהרה בידו של מייקל כשהיא נשלחה אליו כשלשונו שלו נכנסה לפיו של חום העיניים, הצעיר החזיר אותה בחזרה אל הפסנתר, מתעלל קלות בחום השיער שהיה צריך להתאפק מלגעת בו.

מייקל התכוון שוב לשלוח את ידו אל שון, רוצה לאחוז בו ולהעמיק את הנשיקה הגם ככה עמוקה, אבל אז נשמעו דפיקות בדלת והצעיר התרחק בחיוך.

"יש מישהו בדלת" שון לחש למייקל כשהאחר התעלם מדפיקות הדלת ורק רצה לחזור ולנשק את שון שוב, גורם לפרופסור להיאנח ולהתרומם מכיסא הפסנתר בכעס ילדותי.
————

"אחלה טיימינג" מייקל מלמל בציניות, נותן לקמרון ולפרנק להיכנס עם לאקי.

"שון שון~" המתולתל אמר בחיוך, רץ קלות עם לאקי אל האסייתי שהתרומם מהפסנתר, מחבק אותו בחוזקה, "שלום" שון אמר בחיוך, מחבק את קמרון בחזרה, מקבל ליקוקים על רגלו מהכלב הלבן שליקק אותו בהתרגשות.
–
"היי" שון אמר בחיוך לכלב הגדול והתכופף מטה, אוחז בפניו של לאקי ומבלגן את הפרווה הרכה שלו, האסייתי צחק במעט כשלאקי שלח את לשונו קדימה וליקק את פרצופו קלות לפני שהוא התרחק לאחור וליטף אותו.

"מה קרה לך ליד?" קמרון שאל כשהבחין בתחבושת ושון חייך אליו קלות, "נכוויתי קצת" הוא השיב, חוזר לקבל ליקוקים מלאקי.
–

"איך אני אנשק אותך עכשיו?" מייקל פלט, מזועזע כששון בכוונה נשק לשפתיו של לאקי לפני שהתרומם, מביט על עיניו המופתעות של קמרון שלא הצליחו לעכל את מה שחבר ילדותו אמר כרגע.

"מה אמרת?" קמרון מלמל באיטיות, מסתכל על מייקל שעמד ליד פרנק שגם כן הסתכל על מייקל בהפתעה, וכשחום העיניים רק צחק ולא דיבר הם הביטו על שון שחייך במבוכה.

"לא…" קמרון לחש במלמול, "לא נכון!" הוא צעק בהתרגשות ולאחר מכן הוא קפץ במקומו, גורם ללאקי לנבוח בבהלה על הבעלים שלו.

המתולתל מחא כפיים בחוזקה, ממשיך לקפוץ לפני שמחץ את שון בחוזקה, קופץ שוב ומקפיץ את שון ביחד איתו, האסייתי רק גיחך קלות, נותן לקמרון להשתגע כמה שהוא רוצה.

"יפה לך" פרנק אמר, טופח על כתפו של מייקל המחוייך שהביט על האקס שלו ועל בן זוגו מתחבקים וקופצים באושר על הידיעה של הזוגיות הטרייה.
–

"מתי התחלתם לצאת?" קמרון שאל כשהתרחק מהחיבוק, "לפני כמה שעות" שון מלמל בצחקוק והמתולתל כיסה את פיו בהתרגשות, עדיין לא מאמין שזה נכון, "ידעתי שאתם אוהבים אחד את השני! ידעתי!" הוא צעק בניצחון, מושך את שון אל הספה ומושיב אותו לידו.

פרנק התיישב לצד ג'יין בעוד שמייקל התיישב לצידו של שון, מניח את זרועו על משענת הספה מאחורי עורפו של האסייתי, לאקי נשכב על הריצפה מתחתיהם.
–
"איזה כיף! סוף סוף מייקל לא רווק" קמרון אמר בחיוך, אוחז בכפות ידיו של שון, "אתה יודע שאתה האהבה הראשונה שלו?" פרנק פלט ושון כחכח בגרונו, "הוא אמר משהו כזה" הצעיר מלמל בביישנות והמתולתל נשך את שפתו התחתונה, עוצר את עצמו מלצעוק שוב, שון היה כל כך חמוד שקשה לו באמת לשלוט בהתלהבות שלו.

"אתה כל כך יפה" קמרון אמר ברצינות לפני שחיבק שוב את שון, מוציא למייקל לשון משתובבת כשהפרופסור הביט עליו בהזהרה.
—

"שכבתם?" קמרון פלט בשאלה ללא הזהרה, גורם לזוג המדובר לשתוק לשאלתו, "או! מיי! גאד!" הוא צווח בחוזקה כשהבין שאם הם לא מתגוננים אז זה אומר שזה נכון, "אל הסקס הדגול! תודה לך על שאפשרת להם לקיים יחסי מין כמו שצריך!" הוא המשיך ושון הסתיר את פניו עם כפות ידיו, יותר מדי מובך בשביל להראות את פרצופו, מופתע מעצמו כשדיבורים על סקס פתאום הפכו למביכים בשבילו כשהם היו למעשה חלק מחיי היום יום שלו.

"קמרון!" מייקל אמר באיום והאחר נשם עמוק והרגיע את עצמו, לא רוצה לגרום לצעיר התקף לב.

המתולתל קרץ לפרופסור, מסמן לו כל הכבוד לפני שטפח קלות על גבו של שון המובך, מנסה להרגיע אותו מהמבוכה.
——-

"אז איך בעבודה מייקל?" פרנק החליף נושא, רוצה לגרום לאווירה המביכה להיעלם כמה שיותר מהר, מייקל חייך אליו כתודה, "כרגיל, הסטודנטים די ממושמעים" מייקל אמר, מצחקק לרגע וחושב לכמה רגעים, "חוץ ממנו כמובן" הוא פלט והצביע על שון שהסיר את ידיו מפניו שלו והביט עליו ברוגז, "אבל הוא עדיין הסטודנט המועדף עליי" מייקל אמר בחיוך, מביט על שון שהסתיר חיוך מרוצה.

"אתה לא תיתן לו יחס מועדף, נכון?" קמרון שאל, מוריד את ידו מגבו של שון ומביט בסקרנות על הפרופסור, "לא, אני לא מתכוון לתת לו יחס שונה בשיעורים ובמבחנים" הוא אמר ברצינות ושון הנהן בהבנה, גם הוא לא היה רוצה שמייקל יתייחס אליו אחרת.

"את האמת שאני מעולם לא נבחנתי וכנראה שלא אבחן" שון מלמל ומייקל הביט עליו בהפתעה, מחדש לו משהו, "זאת לא השנה הראשונה שלך כאן, איך נשארת באוניברסיטה?" חום השיער שאל ברצינות, שוכח לרגע שהירו משחק שם משחק, "זאת לא השנה הראשונה שלי, אבל אני אפילו לא לומד בשביל לגשת להבחן, הכסף של אבא שלי מעביר אותי במבחנים שלא עשיתי אפילו" הוא הסביר בחיוך מיואש, "אני בכלל לא רוצה ללמוד" שון המשיך את דבריו ונאנח.

"אנשי עסקים הם אנשים באמת מפחידים" קמרון מלמל בכעס, "יש לך משהו שאתה רוצה לעשות אחרי הלימודים?" פרנק שאל את הצעיר מבין כולם, "אני מניח לעצמי שלעבוד בבר עם ג'יין" הצעיר מלמל, "חלמת על משהו אחר חוץ מזה?" מייקל שאל את בן זוגו הטרי בסקרנות, "רציתי להיות פסנתרן, אפילו הופעתי בכמה מקומות, אבל כבר ויתרתי על זה" הוא מלמל בחיוך, "הופעת?" מייקל שאל בהפתעה, "פה ושם" שון מלמל בצניעות, לא מפרט על כך שהופיע בעבר בתוכניות טלוויזיה וניגן במקומות גדולים בחו"ל, האחרים הנהנו בהבנה.
–

"מה יקרה אחרי שתעזוב את האוניברסטיה?" קמרון שאל את מייקל, "אני מניח לעצמי שאחזור לעבודה הקודמת" הוא השיב, "ומה עם שון, איך הוא יבוא איתך?" המתולתל שאל, מזכיר לזוג הטרי את השיחה שהייתה להם עם ג'יין ופול.

"יש עוד שנתיים לגלות מה יקרה" מייקל אמר בחיוך לאחר, שולח את ידו בסודיות אל כף ידו הקרובה של שון ואוחז בה, "חסר לך שאתה עושה משהו רע לזוגיות הזאת רק בגלל המרחק!" המתולתל הזהיר את האקס שלו והפרופסור גחך בשקט, "אני מאמין שנצליח ביחד למצוא פתרון מתאים כשיגיע הזמן הנכון" חום העיניים הסביר, לא רוצה להעיק על שון עם מחשבות שכאלו כשהם רק התחילו לצאת.

——-
שון התמתח אחרי שפרנק וקמרון יצאו מהדירה, מפהק קלות לכף ידו וחושף את גומותיו למייקל המחוייך, "נלך לישון" הפרופסור אמר והצעיר הנהן, מתקדם איתו אל החדרים שלהם.

הם נעמדו זה מול זה, מאחוריהם הדלתות הסגורות והם רק חייכו אחד לשני ללא מילים.

"אממ" שון מלמל ומייקל הביט עליו בשאלה, "לילה טוב" הוא לחש והסתובב, פותח את הדלת שלו ונכנס פנימה, הוא התכוון לסגור את הדלת אבל מייקל התקדם והניח את ידו על הדלת הנסגרת, מונע ממנה להיסגר במלואה.

"מ-מה?" שון שאל והסתכל על מייקל שכחכח בגרונו ונכנס פנימה, סוגר את הדלת מאחוריהם.

———–
שון נשען על הדלת, מביט בשאלה על מייקל שהניח את התיק שלו על השידה והתחיל להזיז את השידה רחוק מהמיטה, "מה אתה עושה?" שחור השיער שאל בחוסר הבנה, "תעזור לי לסובב את המיטה לרוחב" מייקל אמר, לא רוצה שהמיטה תהיה מקבילה לארון אלא שתהיה מקבילה אל הדלת, יודע טוב מעוד מה הוא עושה לעומת שון שלחלוטין לא הבין אותו.

הצעיר ראה שהוא חדור מטרה אז הוא החליט לא לשאול וללכת לעזור לו, מסובב את המיטה ביחד עם מייקל.
—-

"יופי" מייקל מלמל כשהם הצליחו לסדר את המיטה כמו שרצה, מזיז לאחר מכן את השידה לאזור הרגליים של המיטה- ככה שהשידה עכשיו הייתה באותו קו הקיר שבו היו השולחן והכיסא.

מייקל חייך באושר אל שון שלא באמת הבין למה מייקל רצה לעשות את זה, מה זה משנה אם המיטה תהיה ככה או ככה, זה לא הולך להרגיש שונה במיוחד.
–

"תשאיר את הדלת פתוחה!" מייקל אמר בחדות ונקר לשפתיו של שון במהירות לפני שיצא החוצה ונכנס אל חדרו שלו, משאיר את הדלת גם כן פתוחה.

חום השיער הלך אל המיטה הזוגית שלו והזיז את הכריות לצד של הרגליים ואת השמיכה לצד של הראש לפני שנשכב הפוך על המיטה שלו שכבר הייתה ממוקמת לרוחב באמצע החדר, "תשכב" הפרופסור אמר כשהצליח לראות ככה את שון.

הצעיר מצמץ בחוסר הבנה ונשכב גם הוא, ואז שון חייך כשהבין שהם יכולים לראות אחד את השני ככה, "אידיוט!" שון צעק ומייקל חייך, "צודק!" הוא צעק בחזרה והאסייתי צחקק.

"לילה טוב" מייקל אמר ושון הנהן, "לילה טוב" הוא השיב לפני שהתרומם לישיבה, פרצופו נעלם משדה ראייתו של מייקל ורק גופו האחורי נחשף לגדול מבניהם כששון לקח מתיקו כדור שינה ובלע אותו במהרה, נאנח לעצמו בייאוש לפני שחזר לשכב על המיטה, נותן למייקל את האפשרות לחזור לראות את פניו.

–
שון היה הראשון לעצום עיניים, מאפשר למייקל להסתכל עליו מרחוק ולשרטט את פניו של שון בזיכרונו טוב יותר, ידו נשלחת לפניו הרחוקות של שון והיא כאילו מלטפת את פניו וגופו המקופל של הצעיר לפני שמייקל נאנח והניח את ידו בחזרה על המיטה, "לילה טוב" הוא לחש שוב, עוצם את עיניו.