תרפא אותי, פרופסור -פרק 29-

מייקל היה הראשון להתעורר מהשעון המעורר שלו, הוא התמתח במיטה ורק אז פקח את עיניו, מכבה את השעון ולאחר מכן חוזר להביט על שון שישן בתנוחת עובר.

הפרופסור נאנח, חושב על כל מה ששון אמר לו אתמול, "אני מצטער" הוא לחש לאסייתי הישן לפני שהתרומם מהמיטה, הולך להתארגן.
—-

"מממ" שון מלמל כשמייקל נשק ללחיו, הוא עדיין היה רדום והבחין בעמעום בדמותו של מייקל שחייכה אליו לפני שהוא חייך אליו קלות בחזרה, חוזר לישון.

הפרופסור חייך וליטף את שיערו השחור, "תישן" הוא לחש לפני שיצא מהחדר, סוגר את הדלת של שון בשביל להרעיש כמה שיותר פחות בזמן שהוא מכין להם כריכים.
—–

שון מלמל דברים לא ברורים, מתמתח על המיטה ומשחרר את גופו המעוגל, הוא שפשף את עיניו ופקח אותן באיטיות, לקח לו כמה רגעים להבין את שינוי הנוף שהוא רואה בגלל שינוי המיטה ואז הוא חייך קלות כשהצליח להבין.

הוא התרומם והביט על הדלת הסגורה בבלבול, לפחות עד שהוא נזכר שמייקל היה בחדר ונשק ללחי שלו, "חמוד" שון מלמל בשקט לפני שהתרומם מהמיטה ולקח לעצמו בגדים ומגבת, יוצא מהחדר.
–

"בוקר טוב" מייקל אמר ושתף את ידיו, רואה את שון יוצא מהחדר ומחייך אליו, "בוקר טוב" הצעיר מלמל בחזרה, רואה את חום השיער הולך אליו.

"ישנת טוב?" מייקל שאל, אוחז בפניו של האסייתי, מרגיש את גומותיו של שון מתחת לידיו כשהצעיר חייך באושר והנהן מעט, "אני שמח" הפרופסור מלמל לפני שנשק קלות לשפתיו של שון המופתע שזז לאחור וכיסה את פיו עם הבגדים, "ע-עדיין לא צחצחתי שיניים" הצעיר מלמל מתחת למחסום פיו ומייקל גיחך, "זה בסדר" הוא אמר בכנות, לפני שהוריד את ידיו של שון מטה, חושף את שפתיו של הצעיר שוב לפני שרכן מטה, "זה לא משנה לי" הוא הוסיף בלחש, מנשק את שון שוב, הפעם ניקור ארוך וחזק יותר.

"אידיוט" שון מלמל בלחש, סמוק כולו לפני שברח אל תוך המקלחת, גורם למייקל לצחוק, "רוצה שאני אעזור לך?" הפרופסור צעק לדלת הסגורה, משתעשע, "אידיוט!" שון צעק לפני שנכנס למקלחת, מרגיע את חום גופו.

"מכל הפעמים שהוא קורא לי אידיוט, אני באמת אתחיל להיות כזה" מייקל מלמל לעצמו בלחש בזמן שחייך, חוזר למטבח ומכין להם קפה, מוציא כבר קופסת עוגיות בשביל שון.
–
מייקל היה כבר שעון על השיש כששון יצא מהמקלחת, מוציא איתו גל של ניחוח בישמי של סבון, הפרופסור הביט על איך שהצעיר הולך אל חדר הכביסה, לאחר כמה רגעים הוא ראה אותו נכנס לחדרו ולבסוף שון יצא משם עם תיקו, תחבושת חדשה על ידו, סוף כל סוף הוא הולך אליו.
–

שון חייך ולקח את קפה הבוקר החמים שלו , נשען גם הוא על השיש לצידו של מייקל אחרי שלקח עוגייה מהקופסה, נוגס בה מעט ומלקק את הפירורים שנדבקו על שפתיו לפני שלעס אותה בפיו, מביט בשאלה על מייקל שבהה בו בלי סוף.

"אתה יפה" מייקל הסביר את עצמו ושון כחכח בגרונו לפני שהכניס את שאר העוגייה לפיו ושלח את ידו הפצועה והחבושה אל כף ידו המשוחררת של מייקל, משלב את הזרתות שלהם בשקט.

מייקל הסתכל על שילוב האצבעות ואז על שון שלגם מהקפה שלו והסתכל אל האופק, חום העיניים צחקק בלחש והידק את האחיזה לפני שהתקדם עם צידו קרוב יותר לשון, גופם הצדדי נוגע זה בזה ושון נגס בשפתו התחתונה, מסתיר בתוכו חיוך מבויש.

"אתה נוסע איתי היום?" הפרופסור שאל, מסתכל לאופק ושובר את השקט, "לא, אני אסע באופנוע" שון אמר והביט עליו, "אני אסע מהאוניברסיטה אל ברטה" הוא הוסיף ומייקל הנהן והסתכל עליו גם כן, "אני גם אהיה עסוק קצת היום, אז כנראה שניפגש רק בערב" הפרופסור מלמל בתמימות ושון מצא את עצמו מסמיק לבד כשהמחשבות על להיפגש בערב לא היו באמת תמימות בראשו.

"מה קרה?" מייקל שאל בבלבול כשראה את הבעת פניו של האחר, "כ-כלום" שון מיהר להגיד לפני שהזיז את מבטו אל האופק 'שון תשלוט בעצמך' הוא חשב לעצמו והפרופסור עוד היה מבולבל מעט, חוזר לקפה שלו ומביט מדי פעם על הגבר הצמוד אליו.
—-
מייקל הסתכל על שון ממראת הרכב, רואה איך שהגבר על האופנוע נוסע אחריו והוא חייך לעצמו קלות, "החבר שלי יותר מדי מגניב" הוא מלמל לעצמו בצחקוק, מוצא את זה מעניין ומרגש כאחד שהוא זוכה לקרוא למישהו ה'חבר שלו'.

—-
הם הלכו די רחוק אחד מהשני, מייקל הלך מאחורי שון בכמה מטרים, מביט על גבו של הצעיר נכנס אל שער האוניברסיטה, שוב פעם הוא לא עצר לעשן על גדר האוניברסיטה ומייקל אהב את זה ששון בוחר שלא לעשן.

"בוקר טוב" מייקל מלמל לשומר, "בוקר טוב אדוני" השומר השיב בחזרה, "הוא נכנס בדיוק עכשיו" המבוגר הוסיף ומייקל הביט עליו בשאלה, "הסטודנט שתמיד איתך" הוא מלמל והפרופסור חייך קלות, "אה, זה נראה שהוא תמיד איתי?" הוא שאל את המאבטח שהנהן, נותן למייקל להבין עד כמה שהוא ושון היו צמודים אחד לשני רוב הזמן, אפילו שזה לרוב הגיע ממנו, כנראה שהוא באמת לא שם לב שיש עוד אנשים מסביבו חוץ מהאסייתי.

"זה בסדר, אני לא מחפש אותו" הפרופסור אמר בסמכות, לא רוצה להראות איזשהו רגש אהבה לשון והמבוגר הנהן בהבנה לפני שמייקל הלך משם, נכנס אל האוניברסיטה ומחליט ללכת קודם למשרדו, הוא צריך לעשות שיחת טלפון קטנה.
–

מייקל ישב בכיסא למול שולחן העבודה שלו במשרד, מחפש במחשב את בתי הכלא ההגיוניים שסטיבן יכול להיות בהם, אבא של סטיבן לא ירחיק אותו ממנו, זה בטוח, ככה שבית הכלא צריך להיות באיזור.
–

"שלום הגעתם למזכירו-", "את ריימונד" מייקל קטע את דבריה של המזכירה, קולו קשוח והיא יכלה לזהות את קולו, "הוא עסוק כרגע" היא אמרה בקול נקי ומייקל נאנח לטלפון, "תגידי לו שזה אני" הוא לא ויתר והיה שקט לכמה רגעים.

"אני מעבירה אותך אליו" היא אמרה בחיוך לפני שנשמע צפצוף רגעי.
–

"מה אתה רוצה?" קולו של המבוגר נשמע, הוא היה ישיר וזלזלן כמו תמיד ומייקל נאנח, "אני יודע מה קרה" הפרופסור אמר בחדות, "תזכיר לי?" ריימונד מלמל, רוצה לברר אם מייקל באמת גילה משהו, "אני יודע מה סטיבן עשה" מייקל השיב, "מממ" הוא שמע את אבא שלו ממלמל בהבנה, "אוקיי, ו?" ריימונד שאל בחוסר אכפתיות מוחלט, "אתם באמת מפלצות! אני בטוח שגם לך יש חלק בזה!" מייקל השתדל שלא לצעוק, מרים רק את טונו.

"וזה מה שהתקשרת להגיד לי?" האב שאל, עדיין חוסר האכפתיות שכון בקולו, מרגיז את מייקל עוד יותר, "לא!" הפרופסור אמר בכעס, "התקשרתי בשביל להגיד לך שאם אי פעם תיגע בשערה אחת מראשו של שון, אני אהרוס אותך לחלוטין ריימונד!" מייקל אמר בכעס, רציני עם דבריו.

ריימונד צחק בקולי קולות, "עכשיו אתה רק גורם לי לרצות ולהילחם בחזרה" המבוגר מלמל והפסיק לצחוק באחת, "תיזהר במה שאתה אומר מייקל, זה שאני אבא שלך לא אומר שאני אחוס עליך" הוא פלט ומייקל הרים גבה, "את זה אני כבר יודע לא מעט זמן" הוא השיב לאביו שסגר את לסתותיו בכעס.
–

"אני מבין שהיחסים בינך לבין שון התקדמו בכמה שלבים אם אתה שוב יוצר איתי קשר רק בגללו, מעניין…" ריימונד מלמל בהשתעשעות מאיימת, מוצא לנכון להחליף לנושא הזה, ככה הוא יצליח להכאיב יותר למייקל.

המבוגר כבר הבין ששון הוא כנראה הנקודה החלשה של הבן שלו שתמיד הציג את עצמו כקשוח ללא רגש, מייקל אפילו לא בכה כשהוא סילק אותו מהבית, הוא אפילו לא בכה כשהוא יצא מהארון לפניו, מייקל פשוט קם והלך, לא מראה רגשות עצב או אכזבה.

זה די הפחיד את ריימונד, ילד שלא מראה רגשות הוא ילד שיהיה לו קשה לרסן בעתיד, כמו מפלצת קטנה בשבילו.

ועכשיו כשהוא יכול לראות ניצני רגשות אצל הבן שלו, זה מצא חן בעיניו, עכשיו הוא יכול לתפוס את מייקל עם הנקודה הרגישה שלו וככה הוא יהפוך אותו להיות בן ממושמע.
–

"החיים שלי לא צריכים לעניין אותך!" מייקל הזהיר, יודע שהטון של המבוגר לא מצביע על משהו טוב, "הירו הוא ידיד ותיק, אל תדאג יותר מדי" איש העסקים צחקק לטלפון, יכול לשמוע את הפחד לשון בקולו של בנו, "אין דבר כזה ידידים בעולם העסקים, אין אפילו משפחה שם, למדתי את זה על בשרי" מייקל מלמל, שומע גיחוך עמוק וקצר מהצד השני.

"גדלת" האב מלמל לטלפון, "יש משהו בדבריך, אחרי הכל הירו מכר את הבן שלו בשביל עסקה" המבוגר הוסיף, מעט בוז בקולו על מעשיו של ידידו, למרות שהוא למעשה היה בין האנשים שדחפו את הירו לעשות זאת, "אני לא חושב שיש לך זכות לדבר עליו לרעה, אתה לא פחות גרוע ממנו" מייקל ירק בזלזול וריימונד חייך, אצבעותיו מכות את שולחן משרדו, "לא הייתי צריך להביא אותך לעולם" המבוגר מלמל בכנות וחום העיניים עצם את עיניו ונאנח ברוגז.

"תאמין לי שגם אני לא הייתי רוצה לחלוק איתך את אותם הגנים!" מייקל ירק, "אני רוצה לראות אם אנשי העסקים שאתה כל כך אוהב יבכו ברגע שתמות" הוא הוסיף בקור ובחוסר רגש מוחלט לפני שניתק את הטלפון.
–
"אהההה!" מייקל צעק במשרדו, מבלגן את שיערו בחוזקה, "אני מתעב אותך עד מוות!" הוא צעק לטלפון המנותק לפני שנשם עמוק, מבין איפה הוא נמצא והוא צריך להיות מאופק.
—-

"גידלתי מפלצת" ריימונד מלמל לפני שחייג אל הירו.
"שלום לך ידידי" האסייתי מלמל לטלפון בחיוך, חותם על מסמכים חשובים במשרדו.
"אני חושב שמייקל ושון התקרבו יותר מהרגיל" חום העיניים השיב בחדות לטלפון, גורם להירו לכחכח בגרונו.
"פול!" היפני צעק אל הדלת שנפתחה במהירות, שומר הראש נכנס פנימה בקידה, "כן אדוני?" השרירי שאל, רואה שהירו נמצא בטלפון, "אתה יודע משהו על מייקל ושון?" הירו שאל בחדות, עיניו מביטות כמו לייזר על עיניו של השרירי שכחכח בחוסר נעימות, "אתה יודע שאני לא אוהב שמשקרים לי" הירו הוסיף באזהרה, נותן לפול להבין שאם הוא יגיד משהו שלא מוצא חן בעיניו יהיו לכך השלכות, ג'יין, שון, מייקל והוא עצמו יכולים להיפגע מזה.

"כן" פול אמר לבסוף, מביט על המעסיק שלו שהרים גבה בשאלה, רוצה שהוא יפרט, "הם התחילו להיות בזוגיות רצינית" השרירי אמר כשהבין את מבטו של האחר, ידיו מאוגרפות מאחורי גבו בחוזקה, יודע שמה שהוא עושה לא בסדר.

"הם שכבו?" המלוכסן שאל ברצינות, מוריד את עיניו וממשיך לחתום על המסמכים "אני מאמין שכן" פול מלמל, "באיזה עמדה היה שון?" האב שאל, לא נשמע מתרגש במיוחד, ממשיך להתעסק בעסקים, "אני לא בטוח לגמרי, אבל אני מניח לעצמי שהוא היה הפסיבי" שומר הראש אמר, שולט בטונו, משתדל לא להרעיד את מילותיו ולחשוף את הפחד בקולו.

"אני מבין" המבוגר נעצר מלחתום, "הם אוהבים אחד את השני?" האסייתי שאל ורק אז הרים את עיניו בחזרה לאחר ופול הנהן, "כן אדוני" הוא השיב והירו כחכח בגרונו.

"אתה יכול לצאת" המבוגר אמר לבסוף, "כן אדוני" פול אמר וקד לפני שהסתובב ויצא מהחדר, "שיט" פול לחש, עוצם את עיניו בחשש.
–
"אני מניח לעצמי ששמעת" הירו חזר לטלפון.

"שמעתי" ריימונד השיב, מכה עם עט את השולחן שלמולו, "ניתן להם לשחק קצת" חום העיניים הוסיף, "אבל זה לא הולך להימשך ליותר מדי זמן, הזוגיות שלהם לא תועיל לאף אחד מאיתנו" אביו של מייקל המשיך את דבריו.
הירו הנהן, "אני מסכים" אבא של שון נאנח, "שון באמת מגזים" הוא הוסיף וגחך בכעס, "לצאת עם בן משפחה של סטיבן זה משהו נורא טיפשי מצידו" הוא נאנח שוב על מעשיו הטיפשיים של בנו שיכולים לסכן את המאמצים שלו להסתרת המקרה שקרה בין שון לסטיבן.

"אם כך, תמשיך להתעדכן עם פול" ריימונד המליץ במעין ציווי, "ברגע המתאים נגמור את היחסים בניהם אחת ולתמיד" הוא הוסיף.

"הבנתי" היפני אמר ברצינות, "תבוא מתישהו לארוחת ערב, אישתי רוצה לראות את אישתך" הירו החליף נושא, מעדיף לדבר על היחסים ביניהם מאשר של הבנים שלהם, "נבוא בשמחה" ריימונד השיב בחיוך, ממשיכים לדבר על יחסיהם האישיים ללא שום אזכור של הבנים שלהם, אחרי הכל הבנים שלהם הם עסקים לא משפחה.
—-

מייקל נכנס לכיתה, רואה את חיוכו הקטן של שון והוא חייך אליו בחזרה לפני שהזיז את מבטו לסטודנטים האחרים, לא רוצה להראות משהו חשוד למרות שלחלוטין מבטו על מיר היה בעל רגשות מעורבים, הוא צריך להתייחס אליו כרגיל, שווה כמו כולם, אבל זה לא הכי קל.

ורוד השיער הביט על שני הגברים שהחליפו בניהם חיוכים ומבטים, והוא הנהן לעצמו, כבר לא מעט זמן שהוא חשב שיש בניהם משהו, עכשיו הוא לחלוטין בטוח בזה.
כשעיניו הצטלבו עם עיניו של שון, האסייתי הביט עליו בכעס ומיר נאנח והזיז את עיניו ממנו, משחק עם העט שלו.
—

"שון אני צריך לדבר איתך!" מיר אמר בחדות אל האחר כשהשיעור הסתיים, מפתיע את שון מעט עם הגישה שלו לפני שהאסייתי התרומם מכיסאו, "תעוף לי מהעיניים" שון מלמל בייאוש מזלזל, אבל מיר אחז בידו, "מה קרה לך ליד?" הוא שאל את האחר ושון נאנח, לא מתכוון לשתף אותו במה שקורה בחייו.

"יש בינך לבין מייקל משהו, נכון?" ורוד השיער לחש בשקט כשהבין ששון לא ישתף איתו פעולה אם הוא לא ייגש ישר ולעניין, נותן רק לשון לשמוע את דבריו.
האסייתי פער את עיניו לכמה רגעים לפני שהביט על מייקל שסידר את דבריו והביט עליהם בשאלה.
–
"תפסיק עם השטויות שלך!" שון ירק לקטן, עושה את עצמו כאילו והוא לא יודע על מה מיר מדבר, מעיף את ידו ממנו, "אם לא תיתן לי לדבר איתך אני אספר למנהל!" מיר ניסה לאיים, ממשיך ללחוש, ושון נאנח לפני שליטף את ראשו של מיר, לאחר מכן הוא אחז בחוזקה בסנטרו.

"הייתי מאמין לך אם לא היית כל כך עני שהכסף של אבא שלי ממן אותך ואת המשפחה שלך עד עכשיו" שון פלט בלחישה ומיר נגס בשפתו, נעלב ממילותיו הכנות של האחר, "אתה לא היית רוצה שאבא שלי יפסיק את המימון אם אספר לכולם על מה שהאקס שלך עשה לי, נכון? יכול להיות שאח שלך ימות מבלי כסף לטיפולים" האסייתי עקץ, טופח קלות על לחיו של מיר מספר פעמים, רואה את דמעותיו של ורוד השיער מתווצרות בעיניו לפני שירוק העיניים זז ממנו ויצא מהכיתה במהירות.
שון נאנח ועצם את עיניו לכמה רגעים, יודע שהוא הגזים.
—

"על מה זה היה?" מייקל שאל כשהתקדם לשון שעדיין עמד ליד שולחנו, "סתם" האסייתי חייך אליו, "מיר והשטויות שלו" הוא הוסיף בצחקוק, לא רוצה לספר למייקל באמת את מה שקרה, מייקל הסתכל עליו לכמה רגעים לפני שהנהן ובילגן את שיערו של האחר, "לגג?" הפרופסור שאל לבסוף והאסייתי הנהן, "אני אלך קודם" שחור השיער אמר, אוחז לכמה רגעים בידו של מייקל לפני שעקף אותו ויצא החוצה, עולה במדרגות אל גג האוניברסיטה.
———

"תעמוד!" מייקל הפציר אחרי שנעל את הגג, מבקש משון להתרומם מהספה והצעיר הביט עליו בשאלה ועשה זאת למרות שלא היה בטוח בשביל מה, המבוגר הלך אליו במהירות ונעמד למולו, הוא נאנח בכבדות לפני שחיבק את שון המבולבל בחוזקה.

"מייקל?" האסייתי לחש, מרגיש איך שהאחר מהדק את החיבוק ומניח את אפו על שקע צווארו שלו, מייקל נשם עמוק, מריח את שון ארוכות ועוצם את עיניו, נרגע מכל הכעס שעוד היה בו מהשיחה עם ריימונד.

"אני צריך קצת אנרגיות" חום העיניים ענה ושון חייך קלות, מודאג מעט לפני שידיו עטפו את גופו של מייקל, מחבק אותו בחזרה, "אני אטעין אותך קצת" האסייתי השיב בחיוך, מניח את עיניו על עצם הבריח של מייקל, עוזר לו לקבל כוח.
–
"תודה" מייקל מלמל והרחיק את ראשו מעט, מביט על פניו המחייכות של שון שהביטו עליו באושר, "אני צריך עוד אנרגיות" הוא מלמל לפני שרכן מטה ונשק קלות לשפתיו המחוייכות של שון שבמהרה התיישרו כשהצעיר העמיק את הנשיקה בניהם, רוצה להעניק לאחר את כמות האנרגיה המספיקה.

מייקל הניח יד אחת על ראשו של שון, מצמיד אותו בעדינות אליו בעוד שידו השנייה משכה את מותניו של האחר קרוב גם כן אליו, מאפשר לשון להזיז את ידיו ולעטוף אותן מסביב לצווארו של מייקל, ממשיכים להתנשק עמוקות, מדי פעם מייקל מצא את עצמו מוצץ את שפתו התחתונה של שון אליו, מקבל אנחה שקטה משון שנהנה מהתחושה לפני שהחזיר את לשונו לשחק עם לשונו של האחר.
–
"אתה בסדר עכשיו?" שון לחש בעצימת עיניים, מנקר את שפתיו של מייקל כשהם עצרו את הצירפות הארוך, לוקחים אוויר, "לא" מייקל מלמל בלחש לפני שחיבר אותם שוב, רוצה לטעום עוד קצת משון והאחר לא התנגד, מניע את שפתיו על שלו.
——

הם ישבו על הספה, שון הרגיש איך ששפתיו עדיין מעקצצות מהנשיקות הארוכות, אוכל את הכריך שלו ומביט על מייקל בשאלה כשחום השיער היה נראה מנותק.

"קרה משהו" שון אמר, לא שואל, ומייקל חייך אליו, "ריימונד קצת הרגיז אותי" הוא מלמל, "אבא שלך?" שון שאל בשביל לברר אם זה הריימונד הנכון ומייקל הנהן, "יצא לי לדבר איתו קצת בבוקר" הוא השיב, "אני מניח לעצמי שזאת לא הייתה שיחה פשוטה" הצעיר לחש, שולח את כף ידו ומניח אותה בצידה ההופך על הירך הקרובה של מייקל, רוצה לאחוז בכף ידו של האחר.

הפרופסור הוריד את עיניו מטה, מסתכל על היד הפתוחה של שון ומצחקק קלות כשהצעיר הזיז את אצבעותיו לפני שהוא עצמו שלח את ידו מטה ושילב את אצבעותיהם ביחד, אוחז בכף ידו של שון ונאנח בהקלה.

"תאכל" שון אמר בחיוך והאחר הנהן והתחיל לאכול מהכריך שלו, מכניס לעצמו כוחות פיזיים, הצעיר חזר לאכול גם כן, מביט על מייקל מדי פעם ומברר עם הוא בסדר.
—

שון היה הראשון לרדת מהגג, הוא כמובן נשק ארוכות לשפתיו של מייקל לפני שירד למטה, מאפשר לפרופסור לחייך לעצמו ולהמתין כמה שניות לפני שגם הוא ירד מטה מהגג, ממשיכים להתנהג כאילו ויש מרחק בניהם.
–

המלוכסן מצא את עצמו מסתכל על מיר במהלך השיעור, ראשו הורוד של האחר מורכן מטה והוא היה נראה חסר אנרגיות לחלוטין, כנראה מה ששון אמר לו השפיע עליו לא מעט.

שון ידע שמיר הסכים לשקר לו מאחורי הגב בשביל לקבל כסף מפרנק והירו שיעזור לו לטפל באחיו הקטן, אחרי הכל מיר לא בא ממשפחה עשירה במיוחד, הם התחברו ביחד כשסטיבן הביא אותו מדי פעם לשיעורי פסנתר- עוד לפני ששון וסטיבן נהפכו להיות זוג.
שון הניח לעצמו שסטיבן עשה את זה מטוב לב בשביל לעזור לילד העני להכיר חברים, ושון ומיר התחברו די מהר בגלל שהם היו באותו הגיל, היו להם בדיחות משותפות ונרקמה בניהם חברות די חזקה, זה מה ששון הניח לעצמו אז, הוא לא תיאר לעצמו שחברו הטוב הוא למעשה הבן זוג של סטיבן.

לפעמים שון אפילו ריחם על מיר, סטיבן לא באמת אהב אותו והשרירי ניצל אותו כנראה גם בשביל סקס מזדמן, אחרי הכל קל יותר לזיין מישהו שאין לו אמצעים או תמיכה משפחתית.
אבל מי יודע, אולי לסטיבן כן היו רגשות למיר באיזשהו שלב ואם האבות שלו ושל שון לא היו מתערבים, אז כנראה שהוא ומיר היו בזוגיות עד היום ושון לא היה צריך לעבור את מה שעבר.
–
האסייתי נאנח והזיז את עיניו למייקל, הוא חייך לעצמו, לפחות יצא לו לפגוש אנשים שהוא אוהב אחרי מה שקרה, הוא התחבר לפול שהיה לפני המקרה רק שומר הראש שלו, הוא הכיר את ג'יין שהוא כל עולמו כרגע והוא מצא גם אהבה חדשה שגורמת לו להרגיש טוב יותר, כנראה שגם אחרי שעוברים דברים קשים קורים דברים טובים בעקבותיהם.