תרפא אותי, פרופסור -פרק 33-

bl_bar 10/06/2018 684 צפיות אין תגובות

ג'יין פתח את הדלת באיטיות, רואה את מייקל יושב על המיטה ומלטף את הגבר שהיה נראה ישן, חום העיניים הרים את עיניו אליו והוא חייך לו קלות, "הוא נרדם?" הבלונדיני שאל בלחישה ונכנס פנימה, הולך אל שון כשמייקל הנהן לשאלתו.

"מסכן שלי" ג'יין ירד על ברכיו, מלטף את גבו של הגבר המקופל לפני שנשק לגבו, "הוא לקח כדור?" מנהל הבר שאל בלחש, עדיין מסתכל על שון, "כן" מייקל השיב בשקט, מאשר את שאלתו.

"הירו טיפל בברנדון" ג'יין אמר, מביט על עיניו המעט נפוחות של מייקל, מבין שהוא בכה לא מעט, "מה זאת אומרת?" מייקל שאל בכעס, "כנראה שהוא איים עליו והבריח אותו מהאזור או מהמדינה אפילו" הבלונדיני הסביר ונאנח, "לפחות הוא לא יתקרב יותר לשון" ג'יין הוסיף, יודע שאחרי איום מהירו אף אחד לא באמת הולך כנגדו, טוב, חוץ ממנו כמובן.

"אז הוא פשוט מתכוון לתת לגבר שניסה לאנוס את שון לברוח?" חום העיניים שאל בכעס, מעט מרים את קולו, "משהו כזה" ג'יין נאנח, "אין באמת מה לעשות נגד הירו" הוא הוסיף ומייקל ונשך את שפתו התחתונה בכעס, "המשטרה לא יכולה לעשות משהו בנושא?" הפרופסור שאל ברצינות, מלטף את ראשו של שון, רוצה להגן עליו מהכל, "הירו נמצא בכל מקום, גם שם" ג'יין הסביר ומייקל נאנח כשהבין שזה נכון, אחרי הכל אם המשטרה לא הייתה קשורה להירו אז המקרה עם סטיבן כבר מזמן היה מופץ.

"תישנו פה היום גם, אני לא בטוח שאתן לשון מחר ללכת לאוניברסיטה, הוא ילך לברטה" ג'יין אמר ברצינות ומייקל הסתכל על שחור השיער ונאנח, "הבנתי, הוא צריך לנוח" הפרופסור אמר לבסוף מחייך לג'יין בעצב והאחר החזיר לו את אותו החיוך.

"איפה פול?" מייקל שאל את האחר, "בחדר, הוא עושה שיחה עם כמה מהעובדים הסמויים של הירו, הם הרביצו לברנדון לפי מה שהבנתי" הבלונדיני השיב לאחר לפני שהתרומם לעמידה, "תישן, אתה בטח עייף" כחול העיניים הוסיף לפני שנשק ללחיו של שון, "לילה טוב" הוא לחש לצעיר ואז החזיר את עיניו למייקל, "לילה טוב" הפרופסור אמר וג'יין חייך אליו ושלח את ידו לראשו החום, "אני שמח שיש לו אותך" מנהל הבר אמר בכנות לגבר האחר שהתרגש לחלוטין מדבריו, "תודה" מייקל לחש, מקבל ליטוף קטן על ראשו מבן גילו שחייך אליו לפני שיצא החוצה.

מייקל נשכב על המיטה, מסתכל על שון שישן עמוקות ונאנח, הוא הסתכל על הגוף הקשוח והמעוגל של הצעיר לפני שהתרומם מעט לישיבה, מחליט לישר את רגליו של שון ולחבק את הצעיר אליו, מונע מהרגליים להתקפל שוב כשגופו חסם אותם מלעלות למעלה, "אני אוהב אותך" הוא לחש לאוזנו של שון, מקווה שאולי זה יעזור.
—-

השעון המעורר צפצף ומייקל התעורר מהר וכיבה אותו, מסתכל על הגבר שעוד ישן מחובק אליו, הוא חייך בהקלה כששון לא ישן בתנוחת עובר, הוא למעשה חיבק אותו בחוזקה אליו.

"אתה יפה כל כך" מייקל לחש, נושק ללחיו הרכה של הגבר הישן לפני שבעדינות הוא פרם את חיבוק הידיים של הצעיר ממנו והתרומם מהמיטה, הוא צריך להתארגן מהר לאוניברסיטה, אחרי הכל הוא גם צריך לעבור בבית שלו ולהחליף לבגדים חדשים ורשמיים יותר.
—–
מייקל יצא מחוץ לחדר, הוא הסתכל על אזור המגורים שהיה ריק, כנראה שג'יין ופול עוד ישנים או שפול כבר בעבודה.

הוא יצא מאזור המגורים, מופתע מעט כשראה את ג'יין יושב על הבר שלמולו בקבוק שתייה חריפה וכוס יחסית מלאה, "התעוררת?" הבלונדיני שאל בחיוך, לוגם מעט מהשתייה, "על הבוקר אתה שותה?" מייקל שאל והתקדם אליו, "זה עוזר לי לחשוב" ג'יין צחקק, ייקח לו הרבה כוסות לשתות עד שהוא ישתכר, בגלל זה הוא ישתה רק כמה בודדות, הוא צריך לדאוג לשון.

"אל תשתה הרבה, במיוחד לא על בטן ריקה" החום השיער אמר בדאגה וג'יין חייך, "אל תדאג, אני אהיה בסדר, שון צריך אותי" הוא השיב לפרופסור, נותן לו להבין שכל עוד שון באחריותו הוא לא יעשה שום דבר שיגרום לו להיפגע.

"אמרת לי את זה אתמול ואני חושב שזה יותר יתאים לך" מייקל התחיל לדבר והאחר הביט עליו בשאלה, "אני שמח שיש לו אותך" חום העיניים אמר בכנות והוא גיחך כשראה את הדמעות של ג'יין, "אני הולך" מייקל הוסיף וליטף את ראשו של האחר שהנהן אליו וניגב את עיניו, מאפשר לו ללכת, "אתה בן אדם טוב מייקל" כחול העיניים לחש לעצמו, מחייך מעט כשהמשיך לשתות באיטיות את השתייה החריפה.
—-
"מייקל" שון מלמל, מלטף את המיטה הריקה, מה שגרם לו לפקוח את עיניו בבלבול, "מייקל?" הוא התיישב על המיטה וקרא בקול, אבל האחר לא ענה לו.

"בייבי, התעוררת?" ג'יין פתח את הדלת אחרי ששמע את שון, הולך לשבת לידו על המיטה, "איפה מייקל?" הצעיר שאל לפני שחיבק את הבלונדיני, "הוא הלך לאוניברסיטה" ג'יין הסביר, "מ-מה? מה השעה כבר?", "כבר צהריים, החלטנו לא להעיר אותך לאוניברסיטה היום", "אבל הירו…" שון מלמל, אבא שלו לא יסכים לזה, "אל תדאג" ג'יין התרחק מהחיבוק, "פול שכנע אותו לתת לך היום מנוחה" מנהל הבר אמר בחיוך.

"ברנדון?" שון שאל וג'יין נאנח, "הירו כנראה שלח אותו למקום רחוק" הבלונדיני אמר והצעיר נאנח, "לא הייתי מרוכז במהלך ההתקף, אבל לפני שהוא הנשים אותי הוא אמר שהוא לא באמת התכוון לאנוס אותי, הוא רצה כנראה רק להפחיד אותי" שון מלמל, "אני לא מאמין לזבל הזה" ג'יין אמר בכעס, "וגם אם הוא באמת לא התכוון, אני עדיין אהרוג אותו אם אראה אותו שוב" הבלונדיני אמר ברצינות, גורם לשון לחייך, "אני אוהב אותך משוגע" המלוכסן אמר, חוזר לחבק את ג'יין שנאנח בהקלה, "תתארגן ונלך לאכול" מנהל הבר אמר, ממשיך לחבק את האחר.
——

ג'יין הסתכל על איך ששון אוכל את הפנקייקים ברצון והוא חייך, "שתית היום, נכון?" שון שאל לפתע וג'יין חייך קלות בתמימות, "אתה יכול להריח?" הבלונדיני שאל והאחר הנהן, "אתה בדרך כלל לא שותה הרבה, במיוחד לא בבוקר" הצעיר אמר בדאגה, "היה לי חשק" מנהל הבר אמר בחיוך צובט את לחיו של שון, "תמשיך לאכול" הוא הוסיף ושון נשף ברוגז ציני לפני שחזר לאכול.
—-

מיר הסתכל על הכיסא הריק בסוף הכיתה, נאנח לעצמו בכבדות, 'למה שון לא הגיע?' ורוד השיער חשב לעצמו, מסתכל לאחר מכן על מייקל שלימד כרגיל, לא היה נראה משהו שונה בהתנהגות שלו וזה עוד יותר בלבל את הצעיר.

"למה שון לא בא?" מיר שאל והתקדם אל שולחנו של מייקל שסידר את דבריו בתיקו, "תתעסק בעניינים שלך מיר, אני לא יכול לחשוף פרטים אישיים על התלמידים שלי" מייקל אמר, מסתכל על מיר שגיחך לעצמו, "אני יודע שיש בניכם משהו" ורוד השיער לחש ומייקל השתדל לא לפעור את עיניו, "אני לא יודע על מה אתה מדבר מיר" הפרופסור אמר באדישות, סוגר את תיקו, "תרשה לי" הוא הוסיף לפני שהזיז בעדינות את מיר הצידה ויצא מהכיתה.
"שקרן" ירוק העיניים מלמל לפני שנאנח והביט על המושב של שון, "אני מקווה שהכל בסדר" הוא הוסיף לפני שיצא מחוץ לכיתה גם כן.
——
ברטה שתקה לכמה דקות, כנראה רוצה לשלוט בעצבים שלה למול שון שישב בשקט למולה, "זה מגוחך" היא פלטה בחוסר אמונה ושון חייך קלות, מתאפק שלא לצחוק על התנהגותה, משום מה הוא מרגיש טוב יותר מהבוקר, כנראה שהמחשבות על מייקל באמת משכיחות את הכל.

"הירו הזה, בלתי יאומן" היא מלמלה לעצמה, "לעזאזל" המבוגרת פלטה ואז השתתקה באחת, מביטה בעיניים פעורות על שון שצחק בקול, הוא לא תיאר לעצמו שהיא תקלל והיא בעצמה לא חשבה שזה יצא ממנה, במיוחד לא למול מטופל.

סגולת השיער כחכחה בגרונה לפני שנאנחה, "מצטערת, איבדתי שליטה" היא אמרה באכזבה עצמית, "לא" שון אמר בחיוך, "אני שמח לראות את הצד הזה בך" הוא אמר בכנות והיא יכלה לראות זאת, מצחקקת ביחד איתו.

"אז, תספר לי מה היה אתמול" היא חזרה להיות רצינית והוא נאנח והזדקף, "ברנדון די כפה את עצמו עליי, הוא הציג את זה במילים ובהתנהגות שלו כאילו והוא באמת מתכוון לאנוס אותי, זה מאוד הפחיד אותי" הוא התחיל את דבריו והיא הנהנה וכתבה את מילותיו, "במהלך ההתקף יכולתי לשמוע אותו אומר שזה היה רק בשביל להפחיד אותי ושהוא לא באמת התכוון לעשות את מה שאמר" שון אמר לה והיא צ'יקצ'קה על ברנדון, "הוא הנשים אותי אחר כך" הוא הוסיף והיא הסתכלה עליו לכמה שניות.

"זה הצליח לעזור לך?" היא שאלה והוא הניע את ראשו לשלילה, "לא, זה רק גרם לי להתכנס בתוך ההתקף יותר" הוא אמר, "אז באמת הבן זוג שלך עוזר לך, אחרי הכל הוא גם הנשים אותך במהלך התקף וזה כן הרגיע אותך" היא אמרה בחיוך ושחור השיער חייך בשמחה, "כן" הוא לחש באושר והיא חייכה כשראתה שהוא שמח, נרגעת כשהבינה שהבן זוג של שון עוזר לו לא להיות שקוע בטראומות שלו.

"ואז מה קרה?" היא שאלה, רוצה שהוא ימשיך והוא חשב לרגע, מנסה להיזכר, "אני לא בטוח מה קרה אחר כך, שמעתי את ג'יין ועוד גבר אחר וכנראה שהם סחבו אותי החוצה, אחר כך כבר ג'יין נתן לי כדור בחדר" הוא ענה לשאלתה והיא פלטה, "מממ" מבין, ממשיכה לכתוב.
——-

מיר תקתק בדלת, "כן?" הוא שמע את קולו של ג'ייקוב והוא חייך ופתח את הדלת, "מיר!" הנער אמר בשמחה, הוא ישב במיטה ליד חברתו הטובה מאריה, הם גדלו ביחד בבית חולים, מאריה כבר הבריאה אבל היא תמיד נמצאת שם, אחרי הכל רופא המחלקה לקח אותה תחת חסותה.

"היי" ורוד השיער נכנס פנימה, הולך אליהם, "איך אתה מרגיש היום?" האח הגדול שאל, מלטף את ראשו הקירח של הצעיר ממנו, "אני בסדר, לא הקאתי היום!" ג'ייקוב אמר בגאווה ומיר חייך בשמחה, "כל הכבוד!" הוא השיב באושר, "עוד קצת ואתה תבריא!" מאריה אמרה בשמחה, מחזיקה את ידיו של החולה, מעודדת אותו וג'ייקוב הנהן במהירות, מאמין למילותיה.

"אני אלך לג'יימס" מיר אמר לאחיו, רוצה לבדוק עם הרופא של אחיו אם מצבו השתפר, וג'ייקוב הנהן בחיוך, מנופף לו ומיר נופף לו בחזרה לפני שיצא מהחדר, מרשה לעצמו להיאנח בכבדות לפני שהלך אל משרדו של הרופא של ג'ייקוב.

הוא תקתק בדלת, "כן?" מיר שמע את ג'יימס קורא באישור והוא פתח את דלת המשרד, רואה שני גברים יושבים למול הדוקטור עם שני ילדים תאומים, בן ובת שנראו בני 5 בערך, אחד מהגברים הישובים היה מוכר לו יותר מהשני.

"מיר" הגבר הישוב בעל השיער השחור התרומם, הולך אל הגבר עם השיער הורוד, "מה נשמע?" הוא שאל והניח יד על כתפו של ורוד השיער ומיר חייך, "הכל טוב מייק, איך אתה מרגיש?" הוא השיב, "הכל טוב, באתי לביקורת ואני בריא לחלוטין" מייק אמר בחיוך, שמח בכל פעם שהתוצאות מראות שהסרטן לא חזר אליו, "היית אצל ג'ייקוב?" הוא שאל את הקטן והאחר הנהן.

"שלום~" הילד הקטן אמר והלך ליד אביו, "אתה חבר של אבא?" הוא שאל ומיר חייך והתכופף מעט, "כן" הוא אמר לו וצבט בעדינות את לחיו הקטנה, "אתה בטח לוקאס" מיר הוסיף בחיוך, זוכר את השמות של הילדים של האחר משיחות קודמות שהיו להם בעבר, "כן!" הילד אמר בשמחה, מתרגש מזה שהוא ידע את השם שלו, מקבל ליטוף על ראשו מאביו.

"מייק?" הגבר השני שאל סקרנות, שיערו שטני ועיניו ירוקות כמעט כמו עיניו של מיר, "או!" מייק אמר וסימן לבעלו לקום ולבוא גם כן והגבר השני חייך ונעמד, אוחז בידה של הבת השנייה והולך לצד בעלו, "מיר זה הארי, הארי זה מיר" מייק אמר בחיוך לשני הגברים, מציג אותם אחד לשני.
"שמעתי עלייך הרבה" מיר אמר, שולח את ידו אל הארי שלחץ את ידו בחזרה, "אני אח של ג'ייקוב" מיר הסביר מי הוא למעשה, והארי פער את פיו בהבנה, "שלום לך!" השטני אמר בהתרגשות, הוא הכיר את ג'ייקוב עוד כשהוא היה קטן וזאת הפעם הראשונה שהוא פוגש באחיו של ג'ייקוב.

"שלום מיר" הילדה אמרה בחיוך, שולחת את כף ידה קדימה, רוצה ללחוץ את ידו של האחר ומיר החזיק את עצמו מלצחוק על התנהגותה החמודה והוא שלח את ידו אליה, לוחץ אותה, "את לונה, נכון?" הוא שאל והיא הנהנה, "נכון" היא השיבה לו, "בת כמה את?" מיר שאל בחיוך, "אנחנו בני 5" לוקאס ענה, מסמן עם אצבעות כף היד שלו את המספר, "אנחנו תאומים!" הילד הסביר בשמחה והזוג הנשוי גיחך קלות, זה לא היה קשה לראות שהילדים שלהם תאומים.

"או, אתם גדולים" מיר אמר בחיוך לילדים המאושרים שחייכו אליו בשמחה, "אני מניח לעצמי שבאת לדבר עם ג'יימס, אז אנחנו לא נפריע" שחור השיער אמר בחיוך ומיר הנהן, "אני צריך לדעת מה עם ג'ייקוב" האח הגדול אמר והארי נאנח בעצב, "ילדון מסכן" השטני מלמל וורוד השיער חייך אליו, "הוא חזק" הסטודנט אמר למבוגר ממנו והאחר הנהן, "אני בטוח" הארי השיב לו.

"קדימה ילדים, תגידו למיר להתראות יפה" מייק אמר בחיוך, "להתראות!" התאומים אמרו יחדיו, מנופפים לו לשלום והוא נופף להם בחזרה לפני שהם יצאו מהחדר, משאירים את מיר וג'יימס לבד.
———–
"איך אתה מרגיש?" הדוקטור שאל את ורוד השיער שהתיישב למולו, "אני בסדר ואתה?" מיר חייך ושאל, "שלומי מצויין" הרופא של ג'ייקוב ענה, "ושלומו של ג'ייקוב?" ורוד השיער שאל ברצינות, ג'יימס נאנח.
————
מייקל תיקתק על דלת הבר הנעולה, הוא נסע כל כך מהר לשם, הוא היה חסר סבלנות מלפגוש שוב את שון, "רגע!" הוא שמע את קולו של ג'יין והדלת נפתחה, "או מייקל" הבלונדיני אמר בחיוך, נותן לאחר להיכנס לפני שהוא נעל את הדלת בחזרה.
"איפה שו-" הוא התכוון לשאול איפה בן זוגו ואז הוא ראה את המלוכסן עומד ליד הדלת של אזור המגורים, הצעיר חייך אליו והוא חייך בחזרה ועקף את ג'יין המחוייך, הולך במהירות לשון.

"איך אתה?" מייקל שאל, ידיו נמצאות כקירות על לחייו של שון שחייך אליו בשקט, "אני בסדר" שון לחש בכנות, אוחז בזרועותיו של מייקל, מרגיע אותו עם מגע רך וחיוך גדול והפרופסור חיבק אותו ועצם את עיניו, נאנח בהקלה, "התגעגעתי" מייקל לחש לחיבוק ושון חייך, מחבק אותו בחזרה, "גם אני" הצעיר השיב, נושק לצווארו של מייקל ברכות.

"יש אוכל מוכן" שון אמר והתרחק מהחיבוק, "אתה בטח רעב" הוא הוסיף, אוחז בכף ידו של האחר, "בואו נאכל" ג'יין אמר בחיוך, טופח על כתפו של הפרופסור שהמשיך לבהות בשון גם כשהמלוכסן משך אותו ביחד איתו אל המטבחון.
—–

"אתה באמת בסדר?" מייקל שאל ברצינות, מסתכל על שון שאכל לצידו, "באמת" שחור השיער הסתכל עליו ברצינות, "הוא יותר מבסדר" ג'יין מלמל בחיוך משועשע, "הוא חפר לי עליך כל היום אחרי שהוא חזר מברטה" הוא הוסיף, מפיל את שון שהביט עליו בעיניים פעורות ומובכות לפני ששון הסתכל לשנייה על מייק והחזיר את עיניו לאוכל.
"באמת?~" מייקל לחש לאוזנו של שון בהשתובבות והצעיר צ'יקצ'ק פעם אחת, "אני עדיין כועס על מה שאמרת אתמול" הצעיר אמר, מזכיר למייקל את הוויכוח שהיה להם אתמול בחניית האוניברסיטה ומייקל שתק והתיישר, חוזר לאכול, נזכר באיום של שון.

שון צחקק ואחז במהירות בכף ידו של מייקל, לא מביט בו וממשיך לאכול בעוד שמייקל הסתכל עליו לכמה שניות וחייך לעצמו לפני שגם הוא חזר לאכול, "אני צריך את פול עכשיו" הבלונדיני מלמל לעצמו כשראה את הזוג המאוהב למולו, מקנא באפשרות שלהם להיות הרבה זמן ביחד במהלך היום ביחד.

"שמעתי שהיה אירוע קטן עם שון, אני מקווה שהוא בסדר" ריימונד דיבר לטלפון.

"זה טופל, אבל תודה על הדאגה" הירו מיהר להגיד, לא רוצה לדבר על זה יותר מדי, במיוחד לא לטלפון.

"אני מניח לעצמי שמייקל צמוד אל שון כרגע" חום העיניים אמר והוא שמע את הירו מכחכח בגרונו.

"ככל הנראה" היפני השיב, "סילקת את הגבר ההוא?" הוא שמע את ריימונד שואל, כנראה מתכוון לברנדון, "בוא נגיד שהוא כבר לא יהיה באזור" הירו אמר בחיוך, שומע את האחר מגחך לטלפון.

"בכל אופן" ריימונד מלמל, "אני שמח שטיפלת בהכל באופן שקט, זה לא יעשה לנו בעיות" הוא אמר בחיוך מרוצה, שמח על דרך הפעולה של האחר.

"אני לא יכול לתת לבעיות קטנות להפריע לנו בדרך" הירו אמר ושניהם צחקקו לטלפון.

"הירו ידידי" ריימונד אמר ברצינות והאחר הביט בסקרנות לאוויר, "כן ידידי" חום השיער שמע את הירו אומר, "נסיים בניהם את היחסים" חום העיניים אמר לפתע, "זה יותר מסוכן עכשיו כשהם ביחד אחרי המקרה המצער של שון וגם ראלף משתגע, אני לא רוצה לקחת סיכון על דבר מטופש כמו היחסים בניהם" הוא הוסיף.

"הבנתי אותך, אני אחשוב על אפשרות טובה שתסיים את מה שהולך בניהם" הירו אמר וריימונד הנהן לעצמו, מרוצה מכך, "מעולה ידידי, יהיה הכי טוב ככה, גם בשבילם" אביו של מייקל אמר, "ככל שזה מוקדם יותר, ככה זה טוב יותר" הירו השיב בחיוך, ככה כולם יהיו מרוצים, זה מה שהוא הניח לעצמו.
—————-
"רוצה לעשות היום משהו?" מייקל שאל את הצעיר ממנו, שותפים ביחד את הכלים בזמן שג'יין הסתכל עליהם בחולמניות, שמח בשביל שניהם.

"כמו מה למשל?" שון שאל, מסבן את הצלחת ונותן למייקל לשטוף אותה במים לאחר מכן לפני שהניח אותה לייבוש, "רוצה ללכת ל..אממ..אהה…אממ" הפרופסור מלמל ארוכות, לא יודע באמת לאן, אחרי הכל הוא מעולם לא היה בזוגיות והוא מעולם לא יצא לדייט עם מישהו.

שון צחק ביחד עם ג'יין כשמצאו את התנהגותו של מייקל חמודה, "בוא ננגן היום על הפסנתר ביחד" מייקל אמר לבסוף, מוצא את זה כמשהו ששניהם אוהבים, "אוקיי" שון צחקק והאחר חייך בשמחה לפני שנקר לשפתיו של שון שהופתע קצת.

הצעיר היה די מבואס שידיו מלאות בסבון, אם לא היה עליו סבון, הוא כנראה היה מושך את האחר אליו, אבל הוא הסתפק גם בניקור הקטן הזה.

"אני יכול לבוא גם?" ג'יין שאל כשמצא את זה מעניין, רוצה לשמוע את שון מנגן, הוא מעולם לא שמע אותו או ראה אותו מנגן, "בטח!" מייקל אמר בחיוך, הוא ישמח גם להראות לג'יין איך שון גר, ככה שמנהל הבר לא יהיה מודאג כששון ישן בבית של מייקל, "יאיי!" הבלונדיני אמר בחיוך, מסתכל על שון שחייך אליו גם כן, "אני אשמע אותך מנגן!" ג'יין הוסיף באושר ושון הנהן אליו במהירות.

"אני לא אשאר שם הרבה, אז אל תדאגו~" הוא פלט בהשתובבות וקרץ להם, גורם להם להשתעל מעט, "ג'יין!" שון אמר ברוגז לפני שחזר אל הכלים ומייקל כחכח בגרונו והסתובב גם כן בחזרה לשטיפת הכלים.

"כל כך חמודים~" ג'יין אמר בחיוך לעצמו, ממשיך להביט על הגברים המובכים שאפילו לא הביטו זה על זה, מבוישים מדי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
27 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך