תרפא אותי, פרופסור -פרק 5-
"הנה" מייקל לחש אחרי שהניח קוביות קרח בתוך מגבת, לאחר מכן הוא הניח את הבד הקריר בעדינות על פניו של האחר שישב על כורסא במשרד שלו.
"אני יכול לעשות את זה לבד" שון מלמל ברוגז ולקח את המגבת מידו של האחר, מניח אותה על לחיו למרות שהוא באמת לא מבין למה לעזאזל הוא צריך להניח אותה על הלחי שלי, זאת בסך הכל הייתה סטירה, הוא עבר דברים גרועים מזה.
"קפה?" מייקל שאל ושון הרים גבה, "אתה לא צריך להיות נחמד אלי, אתה יודע נכון?" האסייתי אמר ברצינות והאחר גיחך, "אני נחמד לכולם" הגדול יותר אמר, גורם לאחר לגלגל את עיניו, "כן…" שון מלמל, מכה בעדינות את לחיו במגבת הקרה.
"אז קפה?" חום השיער שאל שוב, "כפית אחת ובלי סוכר" שון מלמל והאחר חייך, מרוצה ששון הגיב לו.
–
היפני הוריד את המגבת עם הקרח על השולחן ולקח מידו של האחר את כוס הקפה.
"תודה?" מייקל שאל את האחר, מצפה לשמוע ממנו את המילה הזאת ושון רק הרים גבה, לוגם מהקפה בזמן שהביט בו בהשתעשעות והאחר ציחקק, מתיישב למול שון בכורסא ומשלב את רגליו, רגל מעל רגל, "זה לא יקרה אני מבין" הוא אמר, מביט על הקפה שלו ונאנח לפני שלגם מעט, מחזיר את מבטו לשון שעיניו טיילו מסביב לחדר, חוקר את המקום.
הוא חייך כשראה שעיניו של האחר נתקעות על פיסלון של פסנתר שמונח על שולחן המחשב שלו, "אני מנגן בפסנתר" מייקל אמר, מסביר לו את פשר הפסל, "לא שאלתי" שון מלמל ונאנח לפני שהחזיר את מבטו לכוס הקפה שלו.
"אפשר לעשן פה?" הוא שאל כשהביט על מייקל, רוצה להירגע קצת והאחר הביט עליו לכמה שניות, חושב מה להגיד.
"בבקשה" מייקל מלמל לבסוף, מאשר לאחר לעשן, שון חייך מעט- יותר לעצמו מאשר למייקל, לפני ששלח את ידו לתיקו, מוציא את חפיסת הסיגריות ביחד עם המצית.
בעל הגומות הכניס את העצם הדקיק לפיו, מחזיק אותו בעדינות בין שפתיו לפני שהדליק את המצית, שורף את ראש הסיגריה עד שהיה ניתן לעשן אותה כמו שצריך.
הוא החזיר את החפיסה לתיק ביחד עם המצית, משלב גם הוא את רגליו בזמן שנשען מעט יותר על הכורסא, מחזיק את הסיגריה בשתי אצבעותיו ושואף אותה פנימה לפני שניתק אותה מפיו ונשף את העשן בחדר הסגור, לוגם באיטיות מהקפה החם, מביט לתיקרה.
מייקל בהה בו, רואה את ההתנהגות של האחר ומחייך, הוא יודע שיש בו משהו מיוחד וזה סיקרן אותו, רואה איך שגומותיו של האחר מתעמקות כשמצץ את העשן לתוך פיו ואיך שהוא מוציא את העשן באיטיות מפיו שנפתח מעט, עיניו של שון חוזרות להביט עליו.
"מה?" שון שאל כשראה את מייקל מסתכל עליו, "כלום" מייקל מלמל, ממשיך להביט בו, "אז תוריד ממני את העיניים" האסייתי הזהיר במילותיו והאחר רק ציחקק, "כמה זמן עוד תמשיך להיות קשוח?" חום השיער שאל, "כמה שצריך" שון מלמל, מכניס שוב את הסיגריה לפיו ומעשן אותה.
"ממי הגומות?" מייקל שאל לפתע, מביט בבורות שעל לחייו של האחר שהביט עליו בשאלה, "לא היו לאבא שלך גומות, אמא?" הוא שאל ושון איפר את הסיגריה לתוך כוס הקפה שלו, לא מתכוון לשתות יותר, "אמרתי לך לא להתערב לי בחיים" שחור השיער המשיך בקשיחותו, לא מתכוון להיפתח לבן אדם שמולו.
"אוקיי אוקיי" מייקל הרים את ידו מעלה, מסמן שהוא יפסיק לשאול בזמן ששתה שוב את הקפה, נוגס מעט בכוס הקלקר, שיניו חודרות אותה מעט, הוא היה יותר מדי סקרן.
"בן כמה אתה?" הוא שאל ושון כיווץ את גבותיו בשאלה, "אתה לא חקרת עליי לפני? חשבתי שאני די מעניין אותך" הוא השתובב, לא עונה לשאלתו של האחר, "אני לא מסתכל על התיקים של התלמידים, אני רוצה להתחיל איתם דף נקי פנים מול פנים מבלי לדעת את הרקע שלהם" הוא הסביר ושון מצא את עצמו מרוצה משום מה מהתשובה, "אני רוצה להתייחס לכולם שווה בשווה" הוא הוסיף, גורם לאחר להיחנק מעשן הסיגריה ולהשתעל בזמן שצחק.
עיניו מתכווצות עוד יותר וחיוכו הגדול חושף את שיניו הלבנות, גומותיו קישטו את לחייו ושיערו השחור החמיא ללובן של פניו, מייקל לא יכל שלא לחשוב שהוא יפה.
"כן, שווה בשווה" שון אמר אחרי שנרגע, מנגב דמעת צחוק שירדה מעיניו, "אוי" הוא נאנח בחיוך, זורק את הסיגריה לכוס.
"אתה לא נותן לי ברירה אלא להתייחס אליך אחרת" הפרופסור אמר בכנות ושון הבין זאת, "אני עדיין לא מבין למה אתה פשוט לא מתעלם ממני, אחרי הכל אבא שלי משלם לא מעט לאוניברסיטה בשביל להשתיק פיות" שחור העיניים אמר, באמת שהוא לא הצליח להבין.
"יש לי מספיק כסף בשביל לא להתרגש מסכום כסף שמוצע לי" מייקל מלמל, מסקרן את שון, "אני לא רוצה להיות כמו אותם אנשים מושחתים שהכסף מוביל אותם, סבלתי מספיק מהכסף בשביל שזה ילמד אותי להתרחק ממנו כשהוא לא נראה לי בסדר" הוא המשיך ושון הביט בו, מנסה לפענח את האחר, ההתנהגות הזאת לא הייתה מוכרת לו.
–
"אתה מרגל של אבא שלי?" הוא שאל כשמצא את זה הכי הגיוני, בטח אבא שלו שלח את מייקל לפה ואמר לו לעקוב אחריו ולהציק לו.
הפעם זה היה תורו של מייקל לצחוק, חיוכו התעקל למעלה ועיניו החומות התכווצו מעט כשהביט בשון, מסרק את שיערו החום עם אצבעותיו.
–
"זה היה טוב" הוא מלמל, עדיין מצחקק אחרי שנרגע מעט, ממשיך להביט בשון שהביט עליו בשאלה, "אתה עד כדי כך לא סומך עליי, אה?" בעל המקצוע אמר והאחר נאנח, "אני לא סומך על אחרים בכללי" שון אמר בכנות ומייקל מצא את זה משום מה עצוב, אבל הוא גם מצא את זה הכי קרוב אליו, הוא גם כזה בסופו של דבר, מבין ששניהם כנראה נכוו ממעשיהם של בני משפחתם.
–
"אין לך שיעור או משהו?" שון הפתיע, מתרומם מהכורסא ולוקח את התיק שלו, "הלחי בסדר אז אני אלך" הוא הוסיף ומייקל הנהן, "תלך לכיתה, עצרתי את השיעור אז הולך להיות אחד ארוך הפעם, תכין את עצמך" הוא אמר בחיוך, "תהיה לי מנוחה ארוכה" שון השיב בשעשוע, יוצא מהחדר ורק אחר כך הוא חייך לעצמו, "הדפוק הזה לא גרוע כשבא לו" הוא לחש לעצמו, הולך לכיתה.
–
מייקל מצא את עצמו מחטט בתיקי התלמידים, "שון, שון" הוא מלמל, מרטיב את אגודלו ומדפדף בדפים.
"שון" הוא אמר בחיוך כשמצא את הדף, מניח אותו על קדמת הדפים וטופח עליו בעדינות עם כף ידו.
"22" הוא מלמל כשהאצבע שלו הצביעה על תאריך הלידה שלו, הוא המשיך לסרוק את הדף עם עיניו והאצבע שלו, מוצא את הדף נקי מדברים מחשידים וזה מה שעוד יותר גרם לו להסתקרן, יודע שיש משהו לא בסדר שם, אבל מה?
הוא נאנח ושפשף את שיערו, מביט בתמונות הפספורט של שון, הוא לא חייך והוא פשוט הסתכל לתוך עדשת המצלמה במבט כעוס, "מה עבר עלייך ילד?" הוא מלמל בזמן שליטף את התמונה הקטנה, "מה גרם לך להיות כזה?" הוא המשיך לשאול את הגבר שהביט עליו דרך התמונה בקרירות, עיניו עצובות ומיואשות יותר משאי פעם מייקל ראה.
הפרופסור נאנח שוב, מכה עם האצבע שלו את הדף, חושב מה הוא יכול לעשות, אבל הוא לא מצא משהו הגיוני, "עדיף להרים ידיים אה?" הוא מלמל לעצמו, נוגס את הפה הפנימי שלו, לא מונע מעצמו להמשיך לחשוב.
"שון פוג'יי, מי אתה?" הוא לחש שוב, "לא לא!" הוא ניער את ראשו, נוזף על עצמו, "אל תסתקרן יותר מדי, זה לא טוב" הוא המשיך לדבר לעצמו, מכה מעט את ראשו, "שיעור! יש לך שיעור ללמד מייקל" הוא הזכיר לעצמו לפני שלקח את תיקו, הולך לכיתה.
–
התלמיד נאנח ברוגז כשהבין שורוד השיער ממשיך לבהות בו כשהתיישב בכיסאו, מחליט לבסוף לשלוח לאחר מבט מאיים שגרם לו להזיז את עיניו ממנו.
שון מלמל קללות שקטות לפני שהניח את ראשו על השולחן, אבל משום מה ראשו היה מורם והוא הסתכל על קצה הכיתה הקידמי, מחכה שמייקל יכנס.
כשהפרופסור נכנס ונעמד למול הכיתה הוא שלח מבט קטן לשון, מתאפק שלא לחייך כשראה את שון מסתכל לכיוונו לפני שהוא עצמו הזיז את מבטו במהירות מהצעיר ממנו, מסתכל על התלמידים האחרים.
במשך כל השיעור המוארך שון מצא את עצמו מקשיב, טוב, הוא לא באמת הבין למה הוא הקשיב, הכל לא היה לו ברור, אבל הוא הסתכל קדימה, סנטרו על זרועו שנחה על השולחן והוא הסתכל על הנעשה בלוח ועל שפתיו המסבירות והזזות של מייקל, נותן לעצמו לשקוע בשיער.
אולי בגלל מה שקרה קודם עם אבא שלו? אולי כי הבין שמייקל לא נופל מכסף כמו כל מי שצילק אותו? אולי כי פשוט הוא מצא את זה מעניין? הוא המשיך להסתכל קדימה, לא מוריד את עיניו ממייקל ומהלוח.
–
"שמחתי שהקשבת" מעביר השיעור אמר אחרי ששון עבר לידו בדרכו החוצה, "לא הקשבתי, רק הסתכלתי בשביל שלא תלשין שוב לאבא שלי" האסייתי עקץ, יוצא מהכיתה ומשאיר את מייקל לחייך לעצמו, "נתראה מחר" הוא לחש בשקט, לוקח את תיקו ויוצא גם כן, הולך ליציאה ואומר להתראות לשומר.
מייקל הבחין בשון מניח את הקסדה על ראשו לפני שעלה על האופנוע שלו, חסר פחד מהדו גלגלי בזמן שנסע במהירות רחוק מהאוניברסיטה.
–
"הוא עד כדי כך רוצה לברוח" השומר אמר לפרופסור כששם לב שהוא מסתכל על התלמיד, חום העיניים הביט על המבוגר וחייך אליו, "ילד רע אחרי הכל" חום השיער מלמל, "הוא לא ילד רע, הוא ילד שרע לו" השומר אמר, מקפיא את מחשבותיו של מייקל שהביט עליו.
"הוא לא סתם יתנהג ככה, נכון?" השומר הסביר והאחר נאנח, מבין למה הוא מתכוון, "כנראה שהוא עבר לא מעט בשביל להתנהג ככה" הפרופסור אמר והשומר הנהן, "ככל הנראה" הוא השיב לו, "שיהיה לך יום טוב" המבוגר אמר לבסוף, מברך את הפרופסור לשלום, "יום טוב" מייקל מלמל לפני שהלך משם לרכבו.
הוא לא התניע את הרכב, נוגס את שפתו התחתונה ומסרק את שיערות ראשו עם אצבעותיו, "ילד שרע לו" הוא מלמל בלחש לפני שנאנח, "הוא יכל היה לבחור דרך אחרת" הוא אמר בטון רגיל לפני שטפח על הגה עם ידיו, מתניע את הרכב ומתחיל לנסוע לביתו.
—-
"קמרון, איזה כיף שבאת" ג'יין אמר בחיוך, כבר מכין לאחר את השתייה הרגילה שלו, "איפה פרנק?" מנהל הבר שאל והמתולתל שתה את השתייה החריפה בחיוך, "בעבודה" הוא מלמל בשקט, מסתכל על ג'יין, "אתה בול בשבילו" הוא לחש והאחר הרים גבה בשאלה.
"חבר ותיק עבר לכאן והוא מחפש לכייף, נגיד את זה ככה" הוא קרץ והאחר ציחקק, "אתה יודע שאני תפוס" הבלונדיני אמר בחיוך, "אבל יש לנו את שון שישמח" ג'יין משך את האסייתי שפלירטט עם לקוח ותיק אחר, "לא ילך, שניהם טופ" קמרון ניפץ את האשליה והבלונדיני הסתכל על האסייתי בחיוך ערמומי.
"נראה לך?" שון צעק בבהלה כשהבין שג'יין מציע לו להיות בוטום, "טוב טוב" ג'יין נשף, "תגיד לו שיבוא אלינו אני בטוח שימצא מישהו" ג'יין קרץ, "כבר אמרתי, נתתי לו גם את הכרטיס ביקור" הוא השיב בחיוך וג'יין חייך בשמחה, "על זה, המשקה שלך עליי" הברמן אמר בחיוך, "יאיי" האחר אמר באושר, שמח שהוא זכה במשקה חינם.
"שמעתי אתכם מדברים על גבר" ברנדון התיישב לצידו של קמרון, "שלום יפיופי" הוא קרץ לאחר, "יש לי חבר" קמרון מיהר להגיד, לא רוצה שהקירח ידבר איתו.
"הוא טופ, לא ילך לך גם הפעם" שון אמר לגבר השרירי, נותן לו את המשקה הרגיל שלו, ברנדון אחז בידו ומשך אותו מעט אליו כשהבר מפריד בניהם, "אני אוהב את זה שאתה מכיר אותי" הוא לחש בחושניות והאסייתי גלגל את עיניו והעיף את ידו של האחר ממנו.
"אני מכיר את השתייה הרגילה של כל הלקוחות הקבועים, ואתה לצערי קבוע" הוא מלמל בבוז, גורם לשני האחרים וללקוחות האחרים ששמעו את השיחה, לצחקק על הקירח.
"אווו איך שאני אוהב אותך פראי" ברנדון המשיך בשלו, "אלך להמשיך את השיחה שלי" היפני מלמל, מביט בגועל על האחר לפני שהלך להמשיך לפלרטט עם לקוח שכבר שכב איתו כמה פעמים בעבר.
–
"תוותר" ג'יין אמר לאחר שנאנח והביט בשון מפלרטט עם גבר אחר, "מה אין בי שיש בו?" הוא שאל, מסתכל על הלקוח שלמול האסייתי, "הוא נותן לו את התחת שלו" הברמן הראשי אמר בכנות, "תתן לו והוא כנראה יעשה אותך אם אתה כל כך רוצה לשכב איתו" הבלונדיני המשיך, "אני אומר לך שהוא בסוף יתן לי" השרירי אמר בביטחון, "כן, בטח" האחר היה ציני, מרים גבה בשעשוע לקמרון שציחקק.
"אתה יודע מה, אני אצא עם החבר הזה שלך" ברנדון אמר ליושב לצידו, "אתה?" המתולתל שאל וחקר את גופו של האחר, טוב, למייקל אין טעם מיוחד אז הוא יתפשר, "אבל אתה טופ" האקס של הפרופסור מלמל וברנדון הביט בכעס על שון שחייך באושר לגבר האחר ואז על ג'יין שהביט עליו בשעשוע, "אני בסדר עם זה" הוא לחש לבסוף, גורם לג'יין להביט בו בבלבול, "אני אנסה להיות איתו בוטום" הוא אמר, מסתכל על קמרון, "ולשון אתה לא תתן להיות טופ עליך?" הבלונדיני שאל, "אני אגרום לו לקנא" הקירח אמר, מרוצה מעצמו, לא יודע עד כמה מגוחך הוא נשמע למנהל הבר.
—
"השגתי לך דייט!" קמרון התפרץ עוד לפני שמייקל הספיק לפתוח לו את הדלת, "שלום גם לך" הוא מלמל בשקט, מלטף את לאקי, "פרנק?", "בעבודה" המתולתל ענה, קופץ לו באושר עד שהתיישב בספה.
"תראה אותו" האקס אמר בחיוך, מראה לגבר שהתיישב לצידו את ברנדון, חוקר את הגבר.
"הוא קצת שרירי" הפרופסור מלמל, "קירח" הוא הוסיף, "אתה לא צריך לתאר, אני יודע" האחר אמר בציחקוק, "נו מה אכפת לך, לא היה לך סקס הרבה זמן, נכון?" הוא שאל והאחר רק כחכח את גרונו, "ידעתי שאני צודק" הקטן אמר בחיוך משועשע, "איפה ניפגש?" הפרופסור שאל לבסוף וקמרון חייך, "בבר שאמרתי לך, מה דעתך לפגוש אותו מחר בערב?" המתולתל שאל ברצון, רוצה שהאחר יסכים וכשחום השיער הנהן בהסכמה הוא צהל בשמחה בזמן שישב, מנשק את לאקי ארוכות, "יש לו דייט" הוא אמר לכלב בשמחה, "יאללה, תזיין קצת יבתול" הוא אמר בהתלהבות, "אני לא בתול" מייקל מלמל, "נו אתה יודע למה התכוונתי, אתה לא שכבת עם מישהו הרבה זמן אחרי הכל" הוא הסביר את עצמו ומייקל נאנח, מכה את מצחו של האחר לפני שהתרומם.
"כפית קפה ושתיים סוכר" הוא אמר עוד לפני שהמארח שאל אם הוא רוצה קפה וחום העיניים חייך, "מה דעתך על בלי סוכר?" הפרופסור היה סקרן, נזכר באיך ששון שותה את הקפה שלו, "פיכסה" קמרון מלמל בגועל, מרעיד מעט את גופו בכוונה, מוכיח עד כמה שזה לא טעים והגדול ציחקק, "כן אה" הוא מלמל לעצמו בשקט, הולך למטבח ומכין להם קפה.
———
"אוי אתה מדהים" הגבר המוכר מלמל אחרי ששון נשכב ערום לצידו, הם סיימו אקט מיני כמו בכל פגישה שלהם, "אתה תמיד תהיה הפייבוריט שלי" הוא מלמל בכנות.
"שמח שנהנית" שון אמר בחיוך, "הגומות~" הגבר האחר מלמל בחיוך ונשכב על צידו, נוגע בגומה אחת עם האצבע הדקה שלו, "אתה יפה" הוא המשיך, מלטף את פניו של האסייתי שהמשיך לחייך אליו, שון שלח גם הוא את ידו וליטף את פניו של הפרטנר שלו, יודע להיות בן זוג טוב לאנשים שהוא שוכב איתם, לא רוצה לפצוע אותם כמו שהוא נפצע.
–
"רוצה שניקח את זה צעד קדימה" הקטן יותר מלמל, נושק לסנטרו של שון, "אני אסרב" האסייתי מלמל בשקט, מנסה לא להכאיב לאחר וטונו היה מלטף, "אוף~" האחר נשף, מחבק את גופו של שון, "אנחנו יכולים לשכב עוד הרבה פעמים, נכון?" הוא שאל בחשש ושון גיחך, "בטח שאפשר" הוא ענה, מלטף את גבו החשוף של האחר עד שהפרטנר נרדם.
–
הוא נאנח לעצמו והסתכל על הגבר הישן לפני שהתרומם לישיבה, פותח את המגירה בשידה ומוציא כדור שינה מקופסא אחת, בולע אותו ללא מים לפני שנשכב בחזרה, רגליו מתקפלות לחזהו בזמן שגופו מכופף לעיגול, ישן בצורת עובר בזמן שהאחר התקדם אליו בשנתו וחיבק אותו, ידיו עוטפות אותו והוא חייך, לפחות הפרטנרים שלו יודעים להראות לו חיבה.
הוא עצם את עיניו, מחכה עד שהשפעת הכדור תתחיל ותרדים את גופו, נותן לתרופה לעשות את שלה עד ששקע בסם השינה.
—-
"בוקר טוב!" ג'יין פתח את הדלת, גורם לשני הגברים העירומים להתמתח ולמלמל לעצמם, עוד פעם גלגל הבוקר מתחיל ושון פקח את עיניו ראשון, מתרומם מהמיטה והולך להתקלח בזמן שביקש מהאחר להעיר את הישן.
"תקום" ג'יין מלמל לגבר הישן שהתרומם ישר והתחיל להתלבש, כבר מכיר את הבלונדיני ואת הדרך שלו להעיר ולסלק אנשים.
"תמסור לו יום טוב בשמי" הלקוח מלמל וקרץ לאחר, "תבוא לשתות עוד" ג'יין הציע, שומר את לקוחותיו והאחר חייך והנהן, "נתראה" הוא הוסיף לפני שיצא מהחדר.
–
"הוא חמוד" הבלונדיני אמר לשון כשהאחר יצא מהמקלחת, פושט את המגבת למולו ומתחיל להתלבש, "כן" שון אמר בלחש, יודע למה ולמי האחר מתכוון.
"אתה לא רוצה לצאת איתו?" ג'יין שאל בסקרנות, מתעניין בחיי האהבה של האחר וגם רוצה שהוא כבר יתחיל זוגיות רצינית עם מישהו.
"לא" שון ענה בכנות, "הוא חמוד והכל, אבל אני לא מעוניין לפתח קשר, אין לי שום חיבור ריגשי אליו" הוא הוסיף, "אתה יודע מה עברתי אחרי שיצאתי עם מישהו שלא היה לו חיבור רגשי אליי, אני לא רוצה להעביר אותו או את האחרים משהו דומה" שון סיים להתלבש, נושק ללחיו של ג'יין שהביט עליו בעצב, "מה?" האסייתי שאל, מקבל מכה בכתפו מהאחר, "בחיים אל תגיד שאתה תעביר אותם את מה שעברת, אתה לא מסוגל לפגוע במישהו" ג'יין מלמל בתמימות, מחבק בחוזקה את שון, "מגיע לך להתאהב ולקבל את מלוא האהבה" הוא הוסיף, מחייך לעצמו ששון חיבק אותו בחזרה, "סקס זה גם בסדר בשבילי" האחר השתובב, מצחקק כשג'יין הכה שוב את כתפו.
"יש קפה" מנהל הבר אמר לבסוף, לוקח את הגבר תחת חסותו למטבחון, שותים ביחד קפה.
–
"נסיעה טובה!" הבלונדיני צעק לשון כשהוא נסע באופנוע, נבהל מעט כשהאחר בכוונה ניעראת האופנוע, אבל הוא לבסוף חייך לעצמו כשהוא יישר את עצמו ונהג כמו שצריך.
תגובות (0)