תרפא אותי, פרופסור -פרק 6-
שון הרים גבה כשראה את מייקל שעון על הגדר איפה שהוא תמיד עומד ומעשן סיגריה, הפרופסור היה עם ראש רכון מטה, בועט באבנים קטנות שעל הריצפה.
האסייתי החנה את האופנוע שלו, מה שגרם למייקל להרים את עיניו לצליל החריקה הקטנה, רואה איך שון יורד מהאופנוע ומוריד את הקסדה מראשו, מכניס אותה לתא המטען של הדו גלגלי ומסדר את שיערו השחור שמעט התבלגן, "יש בו משהו חמוד אחרי הכל" הפרופסור מלמל לעצמו, רואה איך שון מביט עליו בשאלה.
מייקל ציחקק לעצמו בשקט כששון הלך לצד השני של הגדר, משעין את עצמו עליה ומדליק סיגריה, מחליט ללכת אליו.
–
"אני מבין שאתה אוהב להציק לי" שון מלמל, כבר אדיש יותר משהוא עצבני, כשמייקל נשען לצידו, "כמה זמן אתה נוהג באופנוע?" חום השיער רצה לפתוח שיחה נורמלית לפחות בפעם אחת, "ארבע שנים" שון הפתיע את מייקל ואפילו את עצמו כשהוא ענה בכזאת קלות, מכחכח בגרונו וממשיך לעשן.
"תעשה לי סיבוב עליו פעם אחת" חום העיניים אמר בחיוך, מסתכל על הצעיר שלו שגיחך לעצמו, מבליט את גומותיו, "שלא יחשבו שיש בנינו משהו" שון לחש בערמומיות, זורק את הסיגריה ודורך עליה, "יש שיעור" הוא מלמל, גורם למייקל לגחך וללכת לצידו לשיעור, שון המשיך להתעלם ממנו אבל הוא שמח שלפחות הוא לא עצבני עליו.
–
"אממ" בחורה שעמדה מחוץ לכיתה תפסה את ידו של שון, רוצה לדבר איתו.
מייקל הביט עליהם וחייך, 'הוא הטרוסקסואל אחרי הכל' הוא חשב לעצמו ונאנח, כשהבין מה הוא עושה הוא לחלוטין לא הבין מה קורה לו, מה פתאום הוא נאנח?
"אל תאחר" מייקל אמר בסמכות לאחר לפני שהוא נכנס לכיתה, מסדר את דבריו על השולחן ומביט מדי פעם על הדלת הפתוחה של הכיתה, לא רואה אותם בפתח.
–
"מה את עושה?" האסייתי שאל אותה בכעס כשהם התרחקו מעט מהדלת, עדיין נמצאים במסדרון.
הוא העיף את ידה ממנו, מביט בה בחוסר הבנה, "מה את רוצה?" הוא שאל, לא מזהה אותה והיא הביטה עליו בביישנות, "תצא איתי" היא לחשה והוא הרים גבה, "מה?" הוא שאל, לא מאמין שהיא באמת אמרה את זה, למה לו לעשות את זה לעזאזל?
"את יודעת מה אני אוהב, נכון?" הוא שאל והיא כחכחה בגרונה, מהנהנת לאט, יודעת טוב מאוד שהוא אוהב גברים.
"א-אבל, לא אכפת לי" היא הרימה את עיניה הדומעות אליו והוא רק הביט בה בבוז, הוא שונא בנות כאלו, מזכירות לו את אשתו של אביו ואפילו את עצמו מפעם.
"תתחפפי מפה, טיפשה" הוא ירק, דוחף אותה מעט ומביט עליה באיום לפני שהלך לכיתה.
כשעמד בפתח הדלת לכיתה, מייקל שם לב אליו ובירך אותו בחיוכו, מסמן לו עם ידו ללכת לשבת מאחור.
–
"ר-רגע" האישה הופיעה גם היא בפתח הדלת ומבלי לשאול או לבקש היא תפסה את פניו של האחר, מושכת אותו אליה ומנשקת אותו, מנסה בכוח לצרפת אותו אבל ללא הצלחה, פיו היה נעול.
הכיתה קפאה במקומה, לא מאמינים שבאמת יש לה את האומץ לעשות את זה, במיוחד כשהם יודעים את מיניותו של האחר.
מייקל הביט עליהם ואז הזיז את ראשו לצד השני, לא מתכוון להמשיך להסתכל, לא מרגיש נעים להביט על המתרחש, כנראה כי זה התלמיד שלו, לא?
–
שון נגס בפיה, פוצע אותו והיא התרחקה מהירות, נוגעת ביד רועדת בשפתה המדממת והוא ניגב את פיו בחוזקה, יורק על הריצפה את חלקיקי הדם שנכנסו לפיו.
"את מטומטמת או שאת עושה את עצמך?" שון צרח עליה, מקפיץ את הכיתה וגורם למייקל לשוב להסתכל עליהם בשאלה, לפני שתפס את פרק כף היד שלה ומשך אותה אחריו רחוק מהכיתה.
שון העיף אותה בחוזקה ממנו, והיא נפלה על הריצפה בכאב, "למה לך לנשק אותי?" הוא המשיך לצעוק והיא בכתה, זה רק הרגיז אותו עוד יותר.
"אני רוצה לצאת איתך" היא מלמלה בשקט והוא הרגיש את עצביו מבעבעים, כמעט ומתפוצצים בתוך גופו, איך יש לה את האומץ או הזכות לנשק אותו ככה ועוד בפני כולם?
"ואחרי שאמרת לי את זה, אמרתי לך להתחפף, משמע שאני לא מעוניין להתקרב אלייך אפילו!" הוא המשיך לצעוק, רואה את שפתה המדממת ונעצר לרגע, "תנקי את הפה שלך" הוא הוסיף, לא צועק, מרגיש שהוא יוצא מבועת הכעס וההתקף התחיל להיווצר אחרי שנזכר באיך שסטיבן צעק עליו כשהיה שכוב על הריצפה וטעם הדם שהיה עוד חקוק בזיכרונו היה כרגע מורגש יותר מתמיד.
הוא נאנח לעצמו, "אל תתקרבי אליי יותר" הוא מלמל בלחש לפני שהלך משם, הולך במהרה לשירותים ופותח את תיקו, מכניס במהרה כדור לפיו ובולע ללא מים, עוצם את עיניו ונותן לעצמו להירגע עד שפקח אותן.
הוא הסתכל על עצמו במראה שמעל לכיור, "חסר תועלת" הוא לחש להשתקפות שלו לפני ששטף את פניו במים קרירים.
—
הוא נכנס לכיתה, מבין שהם התחילו והוא כחכח בגרונו לפני שהלך לתוך הכיתה, מייקל התעלם והמשיך ללמד כאילו כלום לא קרה ושון הניח את ראשו על השולחן, אין לו חשק להקשיב, בא לו להיסגר בעולם שלו.
–
"א-אתה בסדר?" מיר עמד מעל לשולחן של האחר בסוף השיעור, גורם לשון לפקוח את עיניו ולהזיז את ראשו הצידה, מביט עליו בכעס, "באיזה מובן אתה שואל?" האחר לחש בכעס, מעניין אותו אם מיר יפלוט את ההתקפים שלו למול התלמידים הנותרים ומייקל שעוד סידר את דבריו והביט עליהם בסקרנות.
ורוד השיער שיחק באצבעותיו, "היא נישקה אותך, א-אז רציתי לדעת אם אתה בסדר" הקטן שאל והאחר התיישר, מזדקף על הכיסא ונוגס את פניו פיו בשאלה, "מה אתה רוצה ממני לעזאזל?" החצי יפני שאל בכעס, מביט באחר שהביט עליו ברחמים, "א-אני רוצה להתנצל" הוא אמר ושון נאנח והתרומם, "אני לא הולך לקבל את ההתנצלות שלך" הוא לחש כשנגע בסנטרו של מיר, קרוב אליו וכמעט נוגע בשפתיו, מייקל לחלוטין הרים גבה בחוסר הבנה.
"פתטי" הוא לחש לו, זורק את פניו של האחר מידו לפני שלקח את התיק והלך ליציאה, הודף את האחר מדרכו, לא מביט על הפרופסור ויוצא מהכיתה, מחליט שהמקום שהוא הכי רוצה ללכת אליו כרגע זה לגג.
—
"הוא מאיים עליך?" הפרופסור שאל בסקרנות את תלמידו ורוד השיער שהביט בו בעצב, "מה פתאום!" מיר יצא להגנתו של האחר, צועק ומקפיץ קצת את הפרופסור עם תגובתו הפתאומית, "תפסיק להתערב תמיד, אני בטוח שגם הוא לא מרוצה שאתה נדבק אליו, תפסיק עם זה" מיר המשיך להתרגז על בעל המקצוע לפני שעקף את גופו של האחר ויצא מהכיתה.
–
חום העיניים נאנח לעצמו, מבולבל מכל הסיטואציות שקרו לאחרונה, משהו באוניברסיטה הזאת לא בסדר, משהו בתלמידים לא בסדר, משהו בשון לא בסדר, שון, שון, שון, שון, עוד פעם הוא חושב על הצעיר ממנו, מבין שמשהו גם איתו עצמו לא בסדר.
חום השיער החליט לעלות לגג, לראות מה שון עושה, הוא נאנח לעצמו בגיחוך, מגחך על עצמו בזמן שעלה במדרגות, מבין שהאסייתי הוא האדם היחיד שהוא הצליח להתחבר אליו באוניברסיטה הזאת, אפילו לפרופסורים ולאנשי מקצוע הוא לא התחבר, אלא לאידיוט הזה שעל כל דבר שהוא אומר לו, יש לו משהו להגיד לו.
–
הוא פתח את הדלת, מסתכל על הגג ובוחן אותו טוב יותר מהפעם הראשונה שהיה בו, צועד לתוך הגג ומסתכל לצדדים, מחייך לעצמו כשראה את שון שוכב על הספה.
הוא הלך באיטיות, לא רוצה שישמע אותו, אבל כשראה את האוזניות באוזניו של האחר הוא הבין שהוא כנראה לא שומע.
–
שון שכב עם עיניים עצומות, לא ישן באמת, ידו הימנית מכופלת מעלה ונחה על חצי מצחו-חצי עיניו, שומע לעצמו את מנגינת הפסנתר שהוציאו אוזניותיו לאוזניו ונרגע.
הוא הרגיש נוכחות של מישהו לצידו והוא פקח את עיניו, עיניו השחורות והמלוכסנות הביטו במייקל שחייך אליו מלמעלה, עומד לצד הספה.
"אתה סטוקר?" שון שאל, מוריד את האוזניות מאוזניו, ממשיך לשכב על הספה ולהביט על האחר, "רציתי לראות מה כל כך כיף בגג הזה שאתה תמיד בורח אליו" הוא עקץ ושון נשף בכבדות והתרומם לישיבה, לוקח סיגריה מתיקו ומדליק אותה.
מייקל דמיין או שהוא מאפשר לו לשבת לידו?
הפרופסור חיכה כמה רגעים לפני שגם הוא התיישב, מחכה אולי לתגובה של האחר, אבל כשהוא לא הגיב הוא חייך לעצמו והביט עליו, רואה את שון מכיל את העשן בתוך פיו הפנימי, שוב גומותיו הופיעו.
"מה אתה שומע?" הגדול יותר שאל, לוקח את האוזניות ומניח אחת ברפרוף על אוזנו, מצליח לשמוע את מנגינת הפסנתר לפני ששון משך במהירות את האוזניות אליו, מכבה את השירים ומכחכח בגרונו.
"אל תיגע בדברים שלא שלך!" הוא אמר בכעס ומייקל החליט לשתוק, לא רוצה שהאחר ייסגר אליו.
האסייתי נאנח, מאפר את הסיגרייה על הריצפה והפרופסור התאפק בכל ליבו שא להעיר לו על כך.
–
"אין לך חברים שאתה נדבק אליי?" שון הפתיע, מסתכל על האחר שחייך, "אפשר להגיד, זה לא נראה שגם לך יש" הוא השיב ושון ציחקק, "אני לא מעוניין ליצור פה חברים" שון ענה לו והסתכל עליו ברצינות.
"גם איתך אני לא מעוניין לדבר את האמת" שון היה כן והאחר ידע את זה, "לאט לאט אתה לא תוכל לחיות בלעדיי" מייקל קרץ בהשתובבות, רוצה לשחרר את תלמידו מקשיחותו, אבל האחר הביט בו בזלזול, גורם לו לחייך לעצמו ולהזיז את פניו לאופק, שון גם הזיז את פניו ממייקל, מסתכל גם הוא לאופק, ממשיך לעשן.
"אני מבין שהיא לא חברה שלך, אקסית?" חום השיער מלמל בלחש, סקרן לדעת משום מה מי זאת שנישקה אותו, טוב, אחרי הכל הוא יהיה סקרן גם אם תלמיד אחר ינשק מישהי למולו, טוב, זה מה שהוא מניח לעצמו.
שון הרים גבה, 'הוא לא יודע שאני גיי?' הוא חשב לעצמו, מתאפק שלא לצחוק כשמצא את זה מאוד משעשע.
"למה? אתה מתעניין בה?" האחר שאל ומייקל השתעל מעט והביט בו, "היא תלמידה, מה פתאום" הוא הגן על עצמו, לא חושף את עצם היותו גיי.
"אז למה אתה שואל?" האסייתי שאל ברצינות, מסתכל על הגבר הגבוה שלידו, "סתם, סיקרן אותי לדעת מי נישקה את התלמיד שלי" הוא מלמל, משתעל מעט כשהעשן הפתאומי הכה את פניו כששון נשף לכיוונו בחוזקה, "או שאתה מעוניין בי?" שון שאל בחיוך משועשע.
"אתה התלמיד שלי!" מייקל אמר בחדות, אומר את זה גם לעצמו ולא רק לשון "וזה הדבר היחידי שמונע ממך להתקרב אלי? לא כי אני גבר?" האחר מלמל בלחש, מתקרב לגבר המבוגר יותר, "ברור שגם בגלל זה" מייקל מלמל, רואה איך ששון מתקרב אליו בערמומיות.
"מה?" מייקל שאל, והאחר ציחקק לפני שהפיל אותו לשכיבה, שון הפתיע אותו בזמן שהוא עצמו שכב עם גופו העליון על הספה בעוד שרגליו מונחות בקיפול על הקרקע, גופו מתחת לגופו של שון.
–
שון המשיך לעשן בזמן שהתקרב לפניו של האחר, הוא שאב את הסיגריה בחוזקה ולקח כמה שיותר עשן לפני שניתק את הסיגריה מפיו, מתקרב לשפתיו של הפרופסור אבל הוא היה מספיק רחוק בשביל לא לגעת, למעשה הוא לא נגע באחר בשום צורה ורק נושף את האוויר לפיו המעט פתוח של הגדול יותר, מביט לתוך עיניו החומות של מייקל שהביטו עליו במחשבה.
"אני סתם צוחק" שון לחש בחיוך מרוצה לפני שהתרומם, נותן לאחר להתרומם גם הוא באיטיות, "אז אתה פלייבוי" מייקל מלמל והאחר ציחקק, "כנראה" הוא אמר.
"אם כך" המדריך מלמל בערמומיות משתובבת, תופס את רגליו של האחר ומושך אותם על הספה לפני שמשך את גופו של שון המבוהל לשכיבה, "מ-מה אתה עושה?" שון שאל בחשש, רואה איך שמייקל נכנס לבין רגליו בזמן שרכן מטה אליו, ידיו של הפרופסור בין צידי ראשו.
שון בלע את רוקו, איך לעזאזל הוא הגיע למצב הזה? ועוד עם הפרופסור האידיוט שלו? ולמה הוא מרגיש שהוא הנשלט ולא השולט?
המדריך ציחקק כשהיה קרוב לשפתיו של שון, "אז ככה זה מרגיש" הוא מלמל, מביט בעיניו השואלות של תלמידו, "אתה חמוד" הוא לחש, נוגע בעדינות בלחיו של האחר שקפא במקומו.
"אקח את זה" הוא לחש שוב, לוקח את הסיגריה מאצבעותיו של האסייתי לפני שזרק אותה על הריצפה, "אל תנשוף את העשן עליי" חום העיניים אמר בחדות, מזהיר עם טונו ומצמרר מעט את גופו של האחר.
"תתרחק" שון אמר בכעס וכשמייקל הבין מה הוא עושה הוא מצמץ מהר בעיניו, 'פאק, מה נראה לך שאתה עושה מייקל, הוא התלמיד שלך למען השם!' הפרופסור חשב לעצמו והתרחק מהאחר ששכב לכמה שניות לפני שהתיישב גם הוא והביט עליו בבוז, "השתגעת" שון לחש, לא שואל אלא מציב עובדה לחום השיער שנעמד, לא מתכחש לדבריו.
"אני אלך לשיעור" מייקל אמר בטון רגיל, כאילו וכלום לא קרה, "אל תאחר" הוא הוסיף לפני שהלך, משאיר את שון להביט על הדלת הנסגרת לכמה שניות, "מה זה היה?" שון לחש לעצמו.
–
"לעזאזל" מייקל לחש לעצמו, "מה אני עושה?" הוא מלמל, משפשף את פניו, "תתעלם, עדיף שתתעלם" הוא המשיך לדבר לעצמו, מהנהן לעצמו בהבנה לפני שנכנס לכיתה, רואה שיש כבר תלמידים והוא חייך אליהם לשלום, מקבל את בירכתם בחזרה.
–
האסייתי התרומם לבסוף מהספה, מתמתח ונעצר לרגע.
הוא בסדר.
הוא הסתכל על גופו לשנייה ובדק את הדופק שלו, הכל היה כרגיל, לא היה לו התקף גם אחרי שמייקל כפה אותו עליו, זה מוזר.
אולי זה כי הוא ידע שהאחר לא נמשך אליו ולכן הוא לא התרגש מזה? אולי כי האחר לא באמת נגע בו?
טוב, הוא כן משך אותו, אבל אחר כך הוא לא באמת נגע בו.
טוב, הוא היה בין הרגליים שלו.
שון השתתק לרגע, הוא היה בין הפאקינג רגליים שלו כאילו שהוא בכבודו ובעצמו הבוטום.
"אני לא בוטום!" שון אמר ברוגז, רוקע ברגלו בקרקע, איך מייקל מעז?
האסייתי נשף בכבדות, מקלל את האחר על מעשיו לפני שירד מהגג, צועד בכעס על המדרגות, "אם הוא יתקרב אליי עוד פעם, זה יהיה הסוף שלו" האחר מלמל לעצמו בכעס, מרגיש איום מסיום מהאחר והוא לא אהב את זה.
–
התלמיד נכנס לכיתה, תוקע באחר מבט עצבני בזמן שהאחר הביט בו גם בעצבנות, המלחמה מתחילה.
שון הזיז את מבטו, הולך ברוגז לסוף הכיתה, "תעיף את המבט" הוא מלמל בשיניים נעולות למיר שהביט עליו, בודק שהוא באמת מזיז את מבטו ממנו לפני שהתיישב על כיסאו, מחליט להניח את ראשו על השולחן ושומע את מייקל מתחיל ללמד מבלי להעיר לו, "מעולה" הוא לחש לעצמו בשקט, עוצם את עיניו, לא דואג שהוא ירדם.
–
הוא פקח את עיניו כשהשיעור סוף כל סוף הסתיים, מתרומם מכיסאו ולוקח את תיקו לפני שהלך אל היציאה, זורק מבט נגעל למייקל שהביט בו ולא אמר משהו, הוא רק הזיז את עיניו משון וסידר את דבריו בתיקו, נותן לשון אפשרות לפלוט קללות שקטות ולצאת מהכיתה.
מייקל נאנח כששון יצא, עוצר את הסדר בדבריו ומניח את ידיו על השולחן, הוא לא אוהב את התחושה שיש לו, משהו לא מוכר מעקצץ את ליבו, הוא שוב פעם נאנח, ממשיך לסדר את דבריו ויוצא מהכיתה, הולך לכיוון השער ולא רואה את שון או האופנוע באיזור, מבין שהוא כבר רחוק ממנו, כנראה שתרתי משמע.
——-
"אתה זוכר את הדייט שלך היום, נכון?" קמרון נשמע בחלל הרכב כשמייקל שם אותו על ספיקר.
הפרופסור פער מעט את עיניו, הוא שכח מזה לגמרי, הוא היה עסוק בכל כך הרבה שטויות היום שהוא שכח את הסיכוי שלו לסקס טוב.
"לא שכחתי, אל תדאג" הוא אמר בטון רגיל, לא מצביע על זה שהוא משקר, "מעולה, בעשר אפס אפס תהיה שם, הוא יחכה לך בחוץ!" המתולתל הוסיף, "כן כן אני זוכר" מייקל מלמל, מודה בליבו שהאחר זוכר טוב יותר ממנו ומזכיר לו, "תהיה סקסי!" קמרון אמר, מצחקק, "אני תמיד סקסי" הפרופסור מלמל בהשתובבות, שומע את האחר נושף בבוז, "תהיה פרטנר טוב היום" האקס המשיך והאחר הנהן, שוכח שהוא לא רואה אותו, "טוב?" הקטן שאל כשלא שמע תשובה, "טוב" האחר השיב לו והוא חייך ברצון, שמח בשביל חברו הטוב.
——-
"אתה יודע מה קורה היום?" ג'יין הניח את סנטרו על כתפו של שון שהשקה כמה לקוחות מרוצים, "מממ?" הקטן שאל, מלטף את ידו של הבלונדיני כשהוא חיבק אותו מאחור.
"ברנדון מביא מישהו לדייט לכאן" הוא אמר בהשתובבות ושון גיחך, "ולמה אני צריך לדעת את זה?" הוא שאל בהרמת גבה, מחייך וקורץ לגבר חמוד שישב בקצה הבר, הזר חייך אליו במבוכה, 'הנה הסקס שלי להיום' הוא חשב לעצמו.
"כי הדייט שלו הוא למעשה טופ" ג'יין אמר בקול חנוק, מתאפק בכוח שלא לצחוק בקולי קולות, "מ-מה?" שון מלמל, מסתובב לחיבוק ועומד צמוד לבלונדיני, פנים למול פנים בזמן שמנהל הבר עטף את עורפו עם זרועותיו וליטף את שיערו השחור.
"כן, הוא אמר שהוא רוצה שתקנא אז הוא הסכים לצאת לדייט עם גבר שהוא טופ ולסרב לך" ג'יין קיפל את שפתיו פנימה, משעין את מצחו על כתפו של האחר בזמן שהתפוצץ מצחוק ולא הצליח להחזיק את עצמו, "הוא חשב שתקנא" הוא אמר באמצע החיוך ושון לא יכל שלא לצחוק גם, גורמים לגברים שבבר להסתכל עליהם ולחייך, שני גברים יפים מחובקים וצוחקים ביחד, מאירים את הבר עם צחוקם ופרצופם, זאת הסיבה שהם אוהבים את הבר הזה כל כך.
–
"אתה רוצה להגיד לי שהוא יהיה בוטום?" שון ניגב את דמעות הצחוק שלו, מצחקק בשקט וג'יין הנהן, "אוי זה יהיה מצחיק, מעניין מי זה הפרטנר הזה שקמרון הציע לו" הברמן הראשי מלמל לעצמו ושון הנהנן בהסכמה, זה לחלוטין יהיה מצחיק לראות את ברנדון-שמסרב להיות הפסיבי איתו, נהיה פסיבי עם מישהו אחר רק בשביל לגרום לו לקנא.
"אני צריך לשתות משהו" שון אמר בחיוך משועשע, מתרחק מעט מג'יין ובוחר איזה שתייה שבא לו לפני שמזג אותה לכוסו, לוגם מעט את האלכוהול המריר שהמתיק את הרגשתו עוד יותר.
תגובות (0)