״איתך השאר תמיד…״ פרק 2

פרק 2 -וכן הכל מתחיל-

ישבתי מחכה לתורי בלחץ
השבועים האלו עברו מהר אך הרגשתי רע כל הזמן הזה ,והיום אליאב חוזר
״אבישג בן חמו?״,הרופא שאל
הכנסתי את בטלפון לתיקי וקמתי,נכנסתי לאט והרופא סגר את הדלת
הוא בדק אותי
״אוקיי…אבישג,הבדיקות מסמנות לדבר אחד…איחור,הקאות,כאבי בטן…את בהריון אבישג״,אמר וקפאתי במקומי
״מה?..לא!..בבקשה לא!״,מלמלתי לעצמי בלחץ
״אני הקבע לך תור כדי שתעשי תבדיקה…״,אמר והקליד במחשב
״אני מצטער אבישג..״,עצר לרגע והביט בי בדאגה ואז חזר להקליד
יצאתי תפסתי משהו כי הרגשתי שאני עומדת ליפול
׳את בהריון אבישג׳ אותו משפט התנגן בראשי
נעשנתי על הקיר ונפלתי בוכה
זה פשוט לא נכון!

רצתי רצתי הכי מהר שאפשר,מבול ירד עלי והבגדים שלי ספוגים במים
רצתי את כל הדרך עד לבית של אליאב
הוא היה בחוץ ועישן כשראה אותי זרק תסיגריה והתקרב אלי
״אבישג!..היי מה קורה?״,שאל מודאג ותפס אותי
״אל…אליאב״,התחלתי לומר בקול רועד וצרוד
הוא הוריד את הקפוצ׳ון שלו ושם עלי
״ששש…תירגעי,נעלה למעלה ותספרי לי״,אמר וחיבק אותי ,עוטף אותי בחיבוק גדול וחמים
ישבתי על הספה והוא הסתכל עלי מודאג ושואל
״אבישג…מה קורה תדברי..את מלחיצה אותי״,אמר לבסוף וקם
הסתכלתי עליו ודמעות זלגו מעיני
״תדברי איתי..״,הוא התקרב אלי ויבש את דמעותי
״אל..אליאב..אנ..״,התחלתי לומר ופתאום רעש שלא שמעתי ממזמן נשמע…אזעקה!
אליאב משך אותי חזק ורצנו לחדר המדרגות
האזעקה עולה ויורדת ואנשים רצים,צורחים,בוכים…
ישבנו על אחת המדרגות ואליאב עטף אותי בחיבוק
בום!…ועוד בום!…זה היה קרוב לפה
הדירה רעדה וחלק צעקו מבהלה
הטלפון שלי צלצל וזה היה אלמוג
״אבישג!..הכל בסדר?״,שאל לחוץ
״כ..כן כן״,אמרתי
״תחזרי לבית אמא דואגת״,אמר
״בסדר..״,אמרתי
נתקתי את השיחה והסתכלתי על אליאב שעזר לאישה שהתינוק שלה צורח מפחד
ואז הוא חזר אלי
הייתי שקועה על התינוק
״אבישג?״,אליאב הוציא אותי מהמחשבות
״אה?..״,שאלתי בקול צרוד
״נו…תגידי לי מה קורה״,אמר והסתכל ישר לתוך עיני
הורדתי את ראשי ונשמתי
״אנ…אני בהריון״,אמרתי והמבט המודאג הפך ללחוץ
״מה?…״,הוא נלחץ והתישב
״אליאב…״,התחלתי לומר אבל עצרתי הוא גם ככה לא מקשיב
״אני …צריך לקחת אוויר״,אמר
״אלי…״,הוא קטע את דברי
״תחזרי לבית שלך..״,אמר ופה הייתי בשוק…הוא ככה מתרחק
במקום שהוא היה איתי הוא בוחר לברוח
הסתכלתי עליו שניות ארוכות
וירדתי מבלי לומר לו משהו
״אבישג…חכי!״,צעק כשירדתי אבל המשכתי ללכת ושוב הדמעות זולגות
יצאתי מהבנין והתחלתי ללכת
״אבישג!״,צעק אליאב ורץ אלי הוא תפס את ידי וסיבב אותי אליו
הסתכלתי עליו בדמעות
״אני מצטער…״,אמר וחיבק אותי חזק