״לתקן את העולם״- פרק ארבע עשרה

•גל•

״אחותך תפוסה?״ שאלתי את הגינג׳י, שישב לפניי, באמצע השיעור.
הוא הסתובב לכיווני וסרק אותי מהראש ומטה.
״לא בשבילך.״ הוא אמר והסובב ללוח בחזרה,
״מה זה?״ שאלתי וגיכחתי,
״מה השמיעה שלך חרא?״ הוא שאל והחל להתעצבן,הוא הסתובב שוב.
״קפוץ לי.״ אמרתי והסתכלתי עליו,
״תתקרב אליה, אתה מת.״ הוא אמר והסתכל עלי,
״קפוץ לי.״ חזרתי ועשיתי לו אצבע משולשת,
״שקט שם!״ המורה צעקה ובכך תמה שיחתנו.

•ירדן•

ישבנו בכיתה, אני, נועה ואלירן.
״אתן יודעת שיש טיול שנתי שבוע הבא?״ אלירן שאל בסתמיות משוועת,
״מה?״ שאלתי והרמתי את קולי טיפה,
״כן,״ הוא אמר, ״רינת אמרה לאושר לא להגיד לאף אחד.״ הוא המשיך בחיוך,
״אדיוט.״ נועה מלמלה וגיחכה,
״שתקי.״ הוא החזיר לה,
״שקט!״ ציוותי עליהם, ״באמת יש?״ שאלתי,
״כן.״ הוא אמר ומיד לאחר מכן המורה השתיקה אותנו.

•נקודת מבט כללית•

״היי,״ ירדן מלמלה אל כול מי שנוכח בשולחן. זה כלל את אלירן, נועה, יהב, ליאב, יולי, שיראל ועידן.
״היי.״ אלירן החזיר בשם כולם.
ליאב סימן לירדן לבוא לשבת לידו, הוא שמר לה כסא, היא הורידה את הראש בהוקרת תודה והתיישבה ליד אלירן,
״מה יש?״ אלירן שאל לאחר כשניה, מופתע מהמעשה שירדן עשתה לליאב.
ליאב הסתכל עליה בעיניים פעורות, היא החזירה לו מבט,
״סתם, בכול בסדר.״ היא ענתה לאלירן עם חיוך מזויף על פניה.

•כמה שעות קודם לכן•

ירדן הסתובבה ברחבת הקמפוס, מחפשת אחר ליאב, בזווית עיניה היא ראתה אותו מדבר בפלאפון, היא חייכה והתקרבה.
״לא חיים שלי, אני לא אבוא הביתה לשבת.״ הוא אמרה, היא עצרה, היא ידעה שהיא לא צריכה לצוטט לשיחתו אך המשיכה להקשיב.
״יפה שלי,״ הוא אמר, ״התגעגעתי אלייך.״ הוא המשיך בחיוך, ירדן שידעה לזהות איזה מהחיוכים שלו אמיתיים ואיזה לא, ראתה את השמחה בעיניו.
״אני אדבר איתך אחר כך.״ הוא המשיך להגיד,
״אני צריך לחפש את ירדן,״ הוא המשיך אך ירדן כבר התרחקה משם ובעיניה עמדו דמעות.

•ירדן•

״ירדן,״ ליאב רץ ותפס בידה,
ניערתי את ידו ממני במהירות והסתובבתי אליו.
״מי זו הייתה?״ שאלתי במהירות מבלי לתת לו הזדמנות לדבר,
״מי הייתה מתי?״ הוא שאל, עם פנים מבולבלות.
״זאת שהתגעגעת אליה?״ שאלתי בגיחוך,
״שדיברת איתה מקודם.״ אמרתי והורדתי את החיוך. התרחקתי ממנו מעט.
״בקמפוס?״ הוא שאל וגיחך,
״תפסיק לגחך לי בפרצוף.״ אמרתי לו בעצבים והסתובבתי.
״היא בת דודה שלי.״ הוא צעק אחריי ולא התקדם גם,
עצרתי והסתובבתי לכיוונו,
״וקחי את הקנאה המזורגגת הזאת ותדחפי אותה לתחת.״ הוא אמר והסתובב, הוא התרחק. לא באתי אחריו.

•אלירן•

״אני הולך לירדן רגע.״ אמרתי ליולי שישבה לצידי,
״ביי,״ היא הרימה את ראשה מהמחברת וחייכה, נשקתי ללחיה והלכתי.
התקדמתי לחדרה של ירדן ודפקתי על הדלת.
״ירדן,״ אמרתי והמשכתי לדפוק,
״מה?״ היא פתחה את הדלת החדר, על גופה הייתה פיגמה והיא הייתה עטופה בפוך עבה.
״קיץ,״ גיחכתי ונכנסתי, בלי הזמנה.
״ליאב אמר לי לדחוף את הקנאה שלי לתחת.״ היא אמרה ונשכבה לצידי במיטה.
״מה?״ שאלתי בזעזוע,
״כן, התעצבנתי עליו בגלל שהוא דיבר עם בת דודה שלו.״ היא המשיכה,
״טמבל,״ מלמלתי והיא חייכה,
״הוא לא, אני המפגרת.״ היא אמרה בגיחוך,
״הייתי צריכה לברר,״ היא אמרה והחטיפה מכה למצחה בעזרת ידה.
״גם נכון, אבל הוא לא היה צריך להגיד את מה שהוא אמר.״ הצגתי בפנייה את ההיגיון,
״ללכת אליו?״ היא שאלה והתיישבה,
״תני לו להרגע, אחר כך.״ אמרתי בחיוך, היא חייכה בחזרה.

•ליאב•

שכבתי על מיטתי, מנסה לתפוס שינה קלה. זה לא הלך, לא הפסקתי לחשוב על השיחה שלי ושל ירדן מקודם.
כשאני מתעצבן, אף אחד לא יכול לעצור אותי, אפילו לא זאת שאני אוהב, לא ירדן.
הייתה דפיקה בדלת והתפללתי בליבי שזו לא ירדן, התקדמת לדלת ופתחתי אותה, תפילותיי לא התגשמו.
״היי,״ היא מלמלה במבוכה,
״היי,״ מילמלתי בחזרה וזזתי מהדלת, מסמן לה להכנס,
״אלירן אמר לי לתת לך להרגע.״ היא הסתובבה אלי במהירות שהבהילה אותי מעט, נרתעתי אחורה, היא גיחכה.
״אבל איך שהוא יצא מהחדר באתי.״ היא אמרה ועכשיו שמתי לה שהיא לבשה רק פיגמה ארוכה,
״שמתי לב.״ אמרתי וגיכחתי.
היא התיישבה על הכיסא ואני התיישבתי על כיסא מולה, שנינו היינו בשקט למספר דקות, היא הורידה את ראשה ואני הסתכלתי עליה.
״אני מצטער.״ היא הרימה את ראשה ואמרה לבסוף,
״אני סולח.״ עניתי במהירות והיא חייכה,
״אז הכול בסדר?״ היא שאלה,
״הכול אחלה.״ עניתי והיא קמה לכיווני, עצרתי אותה.
״פעם הבאה, תשתדלי לא לעצבן אותי. זה לא נגמר טוב.״ אמרתי וגיכחתי.
״לא עיצבנתי אותך,״ היא שמטה את ידיה, ״אם אתה היית שומע את זה, היית מתנהג אותו הדבר. נכון?״ היא שאלה,
״כן, אבל-״ התחלתי להגיד והיא קטעה אותי.
״אז תסתום,״ היא אמרה ונישקה אותי בחוזקה, גיחכתי וחיבקתי אותה במותניה, היא ליפפה את ידייה מסביב צווארי.