״לתקן את העולם-״- פרק תשיעי

״אלכוהול, עידן, מהכית שלך יביא.״ ליאב אמר בעודו מקריא מדף,
״שירים-ליהי, המועדון- סיוון, עוגה- בן דוד שלה יביא.״ הוא המשיך והקריא.
״שכחתי משהו?״ הוא הרים את את ראשו וחייך.
״תודה ליאב.״ אמרתי וחייכתי גם.
״תפאורה.״ זיהיתי את קולו של אלירן מאחוריי.
״תאורה,״ הוא המשיך. הסתובבתי וראיתי אותו מתקדם לעברנו עם יולי.
״אני אלך, תודה ליאב.״ מלמלתי והתעלמתי לחלוטין מאלירן.
״בכיף.״ הוא אמר והרים את ידו כדי להגיד שלום, אך אני כבר הלכתי.

—–

״ירדן?״ נער בעל עיניים כחולות ושיער חום שטני ומבולגן פנה אלי מאוחר יותר.
״כן.״ אמרתי וחייכתי,
״היי, גל.״ הוא אמר והושיט את ידו.
לחצתי את ידי בחזרה וחייכתי.
״אמרו לי לבוא אליך, אני בן דוד של נועה.״ הוא אמר והתקרב לעברי.
״אה, היי,״ אמרתי בהפתעה והתיישבתי על ספסל שהיה הצד הדרך, הוא התיישב לידי,
״בעיקרון הכול מאורגן, חוץ מהעוגה.״ אמרתי,
״כן, שמתי אותה במטבח שבכניסה.״ הוא אמר.
״אוקי, אז, היום בערב, תגיד לנועה לצאת, למסיבה או משהו,״ אמרתי לו,
״סבבה.״ הוא אמר וקמתי.
״תלך לשם,״ אמרתי והצבעתי לכיוון המועדון,
״אלירן שם. הוא ידריך אותך.״ המשכתי.
״אוקי, תודה.״ הוא אמר והלך.

**יש להדגיש שמכאן הפרק נהיה מנקודת מבט כללית על מנת להביא לכם מסגרת על המשך הסיפור**

בזמן שירדן התעסקה בחדרה לארגונים אחרונים שלפני המסיבה. על גופה היא לבשה שמלה שחורה נופלת. לכול אורכה היה רוכסן זהב ונעלי בובה נמוכות על אבנים זהב.
אלירן התארגן בחדרו, בעודו חושב על כול ארועי היום. היא ידע שהדבר המרכזי שעליו הוא צריך לחשוב זאת ירדן, חברתו הטובה, שאיתה הוא רב.
אך היא לא עזבה את מחשבותיו. יולי, אותה הילדה שחפרה במחשובותיו מליל אמש.
גם היא התארגנה בחדרה, היא לבשה שמלה כחולה ופשוטה, ששיראל השאילה לה. שניהם היו בחדר מאורגנות ויפיפיות.
לאחר הרבה זמן בפנימיה הייתה מסיבה, אליה כולם היו מוזמנים והפלא הפלא, היא הייתה מאושרת על ידי ההנהלה.
בחדרה של יהב היה אושר. שם שניהם התלבשו.
״די,״ יהב אמרה לאושר שנישק אותה בחוזקה והרס את איפורה, עליו השקיע שעות ארוכות.
הוא חייך והמשיך, היא חייכה גם והפסיקה להעיר לו, היא נהנתה מזה.
בחדרה של נועה גם היה מעניין. גל, בן דודה היה שם. לובש על גופו חולצה צבעונית ומכופתרת.
״את באה.״ הוא קבע בשבילה, לאחר ריב של שעות ארוכות, כבר משעות הצהריים.
״אוף.״ היא נאנחה בלית בררה והתקדמה לכיוון הארון.
״לאן יוצאים?״ היא שאלה והסתובבה אל גל,
״צריך משהו מושקע?״ היא המשיכה במהירות בלי לתת לו יכולת לענות.
״אני חושב שכן, זה מועדון יקר.״ הוא שיקר וניסה להסתיר את הסוד עד כמה שאפשר.
היא הוציאה מהארון שילמה ורדרדה שגל היה בטוח שתבליט אותה בין כולם.
״מעולה.״ הוא אמר בחיוך.

ליאב, ירדן, עידן, אושר, שיראל, יולי, ואלירן התקדמו כולם למועדון, נרגשים ביותר.
המועדון היה רועש, היו בו בערך כשישים אנשים, חברים קרובים ורחוקים, בערך כול השכבה.
״חברה,״ ירדן ניסתה להשתיק אותם, אך קולה היה חלש מדי.
אלירן שצפה בה מהצד התנדב לעזרה והרים את קולו,
״חברה!״ הוא צעק בחוזקה והקולות דעכו בתוך שניות.
ירדן הפנתה אליו מבט וחייכה בהוקרת תודה , הוא לא חייך בחזרה.
״נועה צריכה להגיע עוד כמה שניות. זאת הפתעה לגמרי. בואו נעשה לה את היום הזה ליום הולדת שלא ישכח לעולם.״ ירדן אמרה ולחשושים עברו בין כולם.
״תכבו את האור. היא מגיעה.״ ירדן לחשה וכולם התחבאו בחושך.

——

השעה הייתה עשר, אך אף אחד לא היה עייף.
אלירן רקד עם יולי, איתה הוא התחבר מאוד בימים האחרונים. וגילה שמעבר לתדמית של החכמה יש גם מישהי מדהימה שהוא הלך ואתאהב בה.
ליאב וירדן ישבו על הבר וצחקו אחד עם השני. כולם יודעים שהשתיים מסתכלים אחד על השני במבטים מאוהבים. מלבדם. הם צחקו אחד על השני ומפעם לפעם לקחו שלוק מכוס האלכוהול שהייתה לידם.
שיראל שישבה על כסא בצד החדר, בזמן שגל, שהסתכל עליה מתחילת הערב התקרב אליה.
״היי.״ הוא אמר וחייך,
היא הסתובבה אליו בהשתאות מוחלטת ומבט מזלזל עלה על פנייה.
״היי.״ היא מלמלה באי רצון והישירה מבט אל הרוקדים ברחבה.
גל, שלא נשאר חייב אף פעם ענה לה בתגובה דומה.
״מי את חושבת שאת?״ הוא שאל בגיחוך.
״מישהו פנה אליך?״ היא שאלה והסתכלה עליו כעת.
״פרינססה.״ הוא שרק והתיישב לצידה, בכוונה.
״תסתום.״ היא אמרה וסובבה מבטה,
״דפוקה.״ הוא מלמל בעצבים וקם,
״הומו,״ היא החזירה לו וחיוך מנצח התפשט על פניה.
״אולי, ונמשכתי אליך.״ הוא אמר והלך מחויך. בזמן ששיראל ניסתה להבין מה זה אומר עליה.
״היי.״ עידן, התאום של שיראל פנה אל נועה בזמן שנשענה על הגדר בחוץ. רחוקה מכול הרעש
״היי,״ היא מלמלה והסתובבה. דמעות עומדות בעיניה.
״מה קרה?״ עידן שאל ושלח את ידו במהירות כדי לסלק דמעותיה.
״הם לא מבינים,״ נועה החלה להגיד והדמעות המשיכו לצאת. היא הייתה חייבת לפרוק.
״שהייתי בת ארבע,״ היא התחילה ועידן נעמד לידה,
״שהייתי בת ארבע, אמא שלי חגגה לי יום הולדת. התכוננתי לזה הרבה זמן לפני, קניתי שמחה, עוגה. סידרתי כיסאות שלוש ימים לפני.״ היא אמרה והדמעות הלכו והתחזקו. עידן ליפף את ידו סביבה וליטף את גבה.
״השקעתי בזה הכול, ניסיתי. בחיי שניסיתי. אף אחד לא הופיע.״ חיכיתי וחיכיתי.
ילדה בת ארבע, עם כתר מפרחים. מחכה שמישהו יגיע ליום ההולדת שלה. ואף אחד לא הופיע.״ היא אמרה והשתחררה מעידן, היא ניקתה את הדמעות.
״מאז אני שונאת את כול זה,״ היא אמרה והצביעה על המועדון.
״אתה יודע, זה נחמד שכולם באים, ורוקדים ושמחים איתי. אבל אני לא רוצה את זה. אני פשוט לא רוצה את זה.״ נועה אמרה והסתכלה עליו.
״בואי נלך.״ הוא הציע פתאום,
״מה?״ היא שאלה בגיחוך.
״זה כמו שהכלה תברח מהחופה של עצמה.״ היא המשיכה,
״בואי נלך.״ הוא חזר על עצמו ונועה הבינה כי הוא רציני והחליטה לזרום איתו.
״אוקי.״ היא אמרה ועידן תפס בידה. הם התקדמו ביחד מחוץ לפנימיה.

תהנווו ❤️