״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 40

נקודת מבט לירון:
התעוררתי עם כאב ראש נוראי, וסחרחורות.
מסתבר שבכל זאת אלכוהול לא עוזר לשכוח הכל, זה היה בוקר מוזר, זה הרגיש כל כך מוזר וריקני להתעורר בבוקר ששביט לא לידי.
ואני עוד חשבתי שבאמת יש דבר כזה אהבה, שהיא עושה אותך מאושר. אז מסתבר שרק נזקים היא עושה.

~פלשבק~
״הכל בסדר?״ שאלתי את שביט בדאגה וליטפתי את פניה.
״כ-כן.״ היא ענתה בהיסוס.
״לא.״ היא תיקנה את תשובתה והתיישבה בקצה המיטה.
״שביט, קרה משהו שאת רוצה לספר לי עליו?״ שאלתי בדאגה וחיבקתי אותה.
״אני רוצה שתדע שלא משנה מה, אני אוהבת אותך ורק אותך.״ היא אמרה ובעיניה החלו להופיע דמעות, קירבתי אותה אליי לחיבוק וליטפתי את ראשה.
״גם אני אוהב אותך, תמיד.״ אמרתי ונשקתי לראשה.
״לירון,״ פנייה הרצינו הבטתי בה בשאלה.
״ה-התנשקתי עם ערן.״ היא אמרה והחלה לפרוץ בבכי. הייתי המום, התרחקתי ממנה והתחלתי להתהלך בחדר.
״לירון,״ מלמלה שביט בקולה שבור.
באותו רגע לא יכולתי להוציא מילה מפי. שביט, שביט שלי בגדה בי.
״מ-מתי זה קרה?״ שאלתי בגמגום ולא הסתכלתי עליה, לא הייתי מסוגל להסתכל עליה.
״ביום שנסעת לבקר את אליאן.״ היא ענתה בשקט ומיהרה להשפיל מבט.
הבטתי בה בפרצוף נגעל, באותו רגע הרגשתי נבגד, הרגשתי מרומה.
״לירון, אני מצטערת.״ היא אמרה בקול שבור הסתכלתי עליה ועדיין לא עיכלתי שזה באמת קרה.
״אני נשבעת, זו הייתה טעות. אני לא רציתי.״ הבכי שלה התחזק.
״כל הזמן הזה ולא אמרת לי כלום!״ צעקתי. הייתי פגוע, כעסתי.
״אני… אני אוהבת אותך לירון, רק אותך.״ היא ייבבה.
״מה תכננת, להמשיך להיות איתי כאילו כלום?״ שאלתי בכעס.
״אני פחדתי לאבד אותך.״ היא אמרה בבכי וראו את החרטה בעיניים שלה.
אני אשקר אם אני אגיד שלראות אותה בוכה לא עשה לי כלום, שלא רציתי באותו רגע רציתי לרוץ אליה ולחבק אותה. אבל כרגע מה ששלט בי היה האגו, האגו הפגוע והכואב.
יצאתי מהחדר של שביט, משאיר אותה מאחור בוכה.
~סוף פלשבק~

פסעתי בצעדים מרושלים לכיוון חדר האמבטיה, ועשיתי מקלחת מהירה.
הכאבי ראש לא עזבו אותי לרגע, החלטתי לוותר על יום לימודים, ולהעביר יום בחדר שלי רק אני והטלוויזיה.

נקודת מבט זוהר:
התעוררתי מהאור שהגיף לחדר כשאליאן מכורבלת בין זרועותיי, למשך כמה דקות הבטתי בה ישנה. אני כל כך שמח שנלחמתי ולא וויתרתי עליה, שהיא שוב שלי. חייכתי לעצמי ונשקתי לראשה.
״אני אוהב אותך, קטנה שלי.״ מלמלתי וליטפתי את פנייה.
לפתע הרגשתי רטט בכיס, הוצאתי את הפלאפון מהכיס, נזהר לא להעיר את אליאן.
׳תגיע אליי למועדון בעוד שעה, אנחנו צריכים לדבר.׳ קיבלתי הודעה מחיים.
כיביתי את המסך והנחתי את הפלאפון על השידה.
אליאן החלה להתעורר.
״בוקר טוב.״ היא אמרה בחיוך והחלה להתמתח.
״בוקר טוב.״ אמרתי בחיוך ונישקתי אותה קלות על השפתיים.
ולפתע, הדלת נפתחה. ״שוב רצית לחזיר אליי כי שם כבר קר לך…״ סתיו נכנס לחדר. הוא היה המום כשראה אותי ואת אליאן.
אליאן ואני הסתכלנו אחד על השנייה וחייכנו.
״טוב מה, מה שתקת תמשיך לשיר.״ אמרתי בגיחוך.
״חזרתם?״ הוא שאל בפליאה.
״זה עונה לך על השאלה?״ שאלתי ולאחר מכן נישקתי את אליאן.
״יא אללה, מברוק.״ אמר סתיו וחייך חיוך שובב.
״טוב, אני הולכת לחדר שלי, להחליף בגדים, נתראה בארוחת בוקר.״ אמרה אליאן בחיוך, ואחזתי בידה וסובבתי אותה אליי, היא הביטה בי בשאלה ואז תפסתי בפנייה בשתי ידיי ונישקתי אותה.
״טוב, עכשיו את יכולה ללכת.״ אמרתי והיא הסתובבה ללכת, ואז שוב תפסתי בידה וסובבתי אותה אליי.
״מה עכשיו, זוהר?״ היא נאנחה ונישקתי אותה שוב.
״טוב, אני הולכת, ביי.״ אמרה אליאן.
״מתי זה קרה?״ שאל סתיו וחייך חיוך שובב.
״אתמול.״ עניתי בחיוך.
״סופסוף, קיבלתם שניכם שכל.״ אמר סתיו ונתן לי כאפה בעורף.

נקודת מבט אליאן:
״אני לא מאמינה.״ אמרה תאיר בפה פעור.
״טוב, צאי מההלם.״ צחקקתי.
״אני שמחה בשבילך, מכוערת שלי!״ צעקה תאיר בהתלהבות  וקפצה עליי בחיבוק  כאשר סיפרתי לה על החדשות ושתינו נפלנו על המיטה שלי.
״אמרתי לך שהוא אוהב אותך.״ היא אמרה בגאווה. 
״כן, אמרת.״ הודיתי.
״אז רגע… למה נפרדתם מלכתחילה?״ היא שאלה.
״כי, כי היינו צריכים הפסקה.״ שיקרתי.
״אני בחיים לא אבין אתכם, את שניכם.״ היא נאנחה.
״מה השעה?״ שאלתי לפתע.
״חמישה לשמונה.״ ענתה תאיר באדישות.
״מה חמישה לשמונה?״ שאלתי בתדהמה.
״יש לנו טיול של״ח.״ אמרה תאיר.
״מה טיול, את רצינית?״ שאלתי בפליאה.
״כן, תראי בעצמך.״ היא אמרה והראתה לי את הלוח שהם.
״אז זה אומר שיש לי…״
״יש לך רבע שעה להתארגן!״ צעקה תאיר.
ישר זינקתי מהמיטה והתלבשתי בזריזות.
הוצאתי מהארון את המכנס והחוצה הראשונים שידי תפסה, קלעתי צמה רופפת בשיערי והתאפרתי בקטנה.
טיול, הינה אני באה!