״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל״ פרק 14
מנקודת המבט של אוראל
נכנסתי לכיתה באיחור,הכל בגלל שנשארתי תקועה בשירותים והקאתי
״אור..אוראל?״,המורה שאל והסתכל עלי
״אמ..מצטערת אל האיחור״,אמרתי
הוא הנהנן כהסכמה ונכנסתי
המבטים נתקעו אלי לא מאמינים שאוראל…השתנתה
ישבתי במקום בסוף
לפתע הרגשתי משהו שזרקו אלי על הראש,הסתובבתי וראיתי פתק מקופל
׳הכי יפה כשאת אמיתית -בן-׳
הסתובבתי וראיתי תבחור שפגשתי בבית חולים אז שמו הוא בן
׳לפעמים להיות אמיתי זה להיות מכוער..׳,שליתי לו תפתק
המשכתי לצייר את מה שהמורה ביקש
׳אם היו אנשים מכוערים כמוך..הייתי נשוי כבר ועם חמישים ילדים׳ שלח עוד פתק
צחקתי לעצמי והוא חייך
״מצוין אוראל!..עבודה טובה מאוד״,אמר לי המורה כשהסתכל על הציור שלי
״תסתכלו כולם!…אני רוצה שתשקיעו ככה!״,אמר להם והראה להם את הציור שלי
לא סובלת רגעים כאלה
״אלופה בציור אה״,אמר בן כשסגרתי תלוקר
״די אל תזכיר לי תרגע המביך הזה״,חייכתי
״למה לא?…מגיע לך מחיאות כפים״,חייך ומחאה כפיים
״דיי יא פאדחן״,צחקתי ותפסתי לו תידים
״ולבקש ממך לצאת איתי זה גם יהיה פאדיחה בישבילך?״,שאל בחיוך
״אמ…תלוי אך אתה מבקש את זה״,חייכתי
״אחמ..אוראל ביטון האם תסכימי לצאת איתי?״,שאל וצחקתי
״אתה חולה נפש…ובכיף גדול״,התפוצצתי מצחוק
הוא צחק גם ואז נירגע,הוא נעשן על הקיר והביט בי
״יש לך יופי מיוחד״,אמר
הפעם הראשונה הרגשתי תסומק עולה לי וסוגהשל צמרמורת והתרגשות כזאת
הרבה אמרו לי שאני ילדה יפה אבל כשזה נשמע מהפה שלו זה כזה מרגיש נכון…
״אני הבוא לאסוף אותך בשמונה״,אמר לי בחיוך והלך
חייכתי לעצמי
״אוראל?…״,המורה שאל
״כן?״,הסתובבתי אליו ושאלתי
״אני באמת התרגשתי מהציור שלך״,אמר לי
״אה…תודה״,אמרתי
״תגידי…את תוכלי לעזור לי?״,שאל
״אה כן במה?״,שאלתי
״אני מלמד ילדים קטנים גם אומנות ו…והשמח מאוד אם תהיי העוזרת שלי״,אמר
״ואו…בכיף גדול״,חייכתי
״אני שמח מאוד!…מחר יש שיעור אז…נקווה לראות אותך״,אמר לי
הנהנתי והוא הלך
יצאתי מהשער ונתי חיכה לי,נעשן על האוטו שלו ומעשן
״חשבתי שברחת ״,אמר וזרק תסיגריה
״מצטערת..דיברתי אם המורה שלי״,אמרתי
״יופי…אך היה היום?״,שאל
״אמ…נחמד״,אמרתי ונכנסתי לאוטו
תגובות (2)
תמשיכייי
תמשיכי