3. להיות עדין-to be gentle

בס"ד
שאלו אותי 2 שאלות בפרק הקודם ורציתי לענות עליהן:1. יש שיעור שירה לעוד אנשים חוץ ממנה פשוט כל אחד לומד בשעות אחרות במערכת ,בנפרד.
2.אין להם תלבושת בית ספר וככה גם בספורט, הבנות בבית הספר של קלואי נוהגות ללבוש בשיעורי ספורט משהו חשוף יותר, כמו גופיית בטן ומכנסון. מקווה שהכול הובן:)

————————- ——————— ——————————-
נקודת מבט קלואי:
" תשתעלי בבקשה " מירי ביקשה.
" מה?" המזרקים הגדולים שעמדו בצד איימו עלי ובלבלו אות מעט.
"להשתעל מתוקה" מירי הסבירה בשנית.
" אה… אמ… אוקי" מלמלתי מהר והובכתי כשראיין שישב בצד גלגל עיניים בחוסר סבלנות, השתעלתי ומירי הנהנה לעצמה מספר פעמים.
" ילדונת, הכול טוב אתך ,מעט סחרחורת בסך הכול, לכי בחזרה לכיתה , תנוחי ותשתי מים" אמרה מירי במתיקות.
"אמ…או…אוקי" אמרתי אחוזת הלם מעצם זה שהביקור נגמר מהר כל כך וקמתי ממזרון החולים.
התקדמתי לעבר הדלת, פתחתי אותה ולבנתיים ראיין קם מספסל ההמתנה שהיה לצד הדלת. יצאנו מחדר האחות והסתובבתי עם פניי לראיין שעמד מאחורי, הרמתי את ראשי מכיוון שאני רק מטר חמישים ושבע והוא ממש גבוה והבטתי בפניו, לרגע מוחי איבד את כל פיסות המידע שהיו בו, הוא כל כך יפה, לאחר כמה שניות ניערתי את ראשי והתאפסתי על עצמי.
"אמ.. תודה" צייצתי בבושה מטעמי נימוס. הסתובבתי והלכתי במהירות לעבר הכיתה כשמרחוק אני שומעת אותו מגחך בזלזול. מטומטם, חשבתי לעצמי, הוא לא יודע לעשות כלום חוץ מלגחך.
אחרי זה הלימודים עברו בצורה חלקה ובלי הרבה בעיות בשבילי.
חזרתי הביתה, מדוושת על אופניי ונשכבתי בעייפות על מיטתי.
איזה יום! עשיתי מהר שיעורים, ניגנתי בויולה, נכנסתי למקלחת שוטפת מעליי את כל הלכלוך שדבק לעורי במהלך היום, אכלתי חטיף גרנולה קטן כי לא הייתי רעבה, למרות שהיום אכלתי רק תפוח קטן לארוחת הצהריים והתיישבתי במיטתי בשנית .
נשענתי על הכרית, כיסיתי את רגליי בשמיכה והוצאתי את היומן שלי מהשידה שעמדה לצד מיטתי.
חשוב לי להבהיר, אני לא כותבת שם 'יומני היקר היי' וכל השטויות האלה, אני כותבת שם את השירים שלי ומלחינה אתם על הויולה שלי.
התחלתי לכתוב, כתבת וכתבתי עד 10 בלילה , צחצחתי שיניים והלכתי לישון.
בקטע הזה , אני חנונית אמתית, לישון בשעה עשר זה בשבילי כמו לישון באמצע הלילה.
נרדמתי מכווצת כדי לאסוף לתוכי חום גוף ומסע החלומות שלי החל…
היה לי חלום שבו אני מפורסמת ומישל מראיינת אותי באחד מן האירועים הגדולים שנעשו לכבודי. בחלום אמרתי לה " רציתי להחמיא לך על הלבוש המעלף שלך!!" כשדבריי נוטפים מציניות.
"אה…" מישל לא ידעה מה לענות לי.
" חחח בפעם הבאה תחשבי פעמיים לפני שאת יוצאת מהבית לבושה בצורה כזאת נוראית" וחייכתי אליה חיוך אדיב , כאילו הרגע עשיתי לה טובה
ולא יכולתי להתעלם ממבטה המפוחד של מישל לאורך כל החלום.
היו לי עוד כמה חלומות באותו הערב, חלמתי שדון החתיך והמושלם מתאהב בי ואני בו ואנחנו זוג מושלם.
רק מה שהטריד את מנוחתי לאורך כל החלום היה שבחלום הזה, לא הייתי אני, נראיתי שונה, מקובלת ,והתנהגתי שונה, התנהגתי כמו מקובלת.
קמתי ממיטתי מוקדם בבוקר כדי שאוכל להתאמן קצת על השירים שסטפני הביאה לי אתמול.
הייתי במצב רוח טוב מאוד יחסית למצביי הרוח שלי בבקרים בעקבות החלומות הטובים שהיו לי הלילה. התחלתי להתאמן, לאחר שהתאמנתי קצת והייתי מרוצה מעצמי החלפתי את הפיג'מה הוורדרדה והפרוותית לג'ינס כחול ארוך וחולצה אפורה ארוכה ונעלתי אולסטאר שחורות. אני נוהגת ללבוש רק נעליים סגורות המכסות את רגליי לגמרי מכיוון שאני אינני אוהבת שרגליי חשופות .
נכנסתי למטבח ואמרתי בוקר טוב לאימא שלי שישבה על הכורסא הכחולה וקראה עיתון.
לאימא שלי קוראים ריינה , יש לה שיער ארוך ובלונדיני, עיניים אפורות כמו שלי והיא בגובה ממוצע אבל איך שהוא תמיד היא הייתה היפה מבין שנינו.
" בוקר טוב יקירתי" אמא שלי החזירה לי בחיוך נעים.
לקחתי לי סנדוויץ' עם גבינה וחסה לדרך ויצאתי מהבית.
עליתי על אופניי, נופפתי לשלום לשכן הנחמד שלי, רנדי והתחלתי לנסוע.
כשהגעתי לבית הספר לא הופתעתי לראות שכולם מתעלמים ממני, ואיך שהוא , אחרי העניין שהיה בי אתמול שמחתי על כך שנועדתי להיות בלתי נראית.
לאחר 2 שיעורי מתמטיקה התחלתי ללכת לכיוון כיתת המוזיקה.
נכנסתי לחדר המוזיקה ושם חיכה לי בוריס בסבר פנים רציניות עד מאוד.
" קלואי, שלום. רציתי להגיד לך שהבחינה הקרובה שלך תהיה בעוד כחודש יחד עם שאר התלמידים שלי למול כל בית הספר, זאת תהיה הופעה לכבוד חג המולד הקרב אלינו" אמר במהירות ובקשיחות.
הייתי המומה, כרגע פתחתי את הדלת וכבר הוא מפיל עליי את כל זה ובנוסף לזה, אני??? להופיע??? מול אנשים??? לא בא בחשבון!!!
" אה… בוריס, לא נראה לי שאני טובה מספיק בשביל להופיע מול כולם, אפשר בבקשה לעשות את הבחינה רק מולך? כאן? בפשטות? רק בחדר המוזיקה ולא באולם גדול שבו כולם רואים אותי?" אזרתי אומץ ופתחתי בפניו של המורה שלי את כל חששותיי בפעם הראשונה.
" לא! את תופיעי ואת תופיעי מול כולם! ולא רק זה, את תעשי זאת בהצלחה יתרה!" אמר בוריס בקשיחות.
איבדתי את האומץ שהיה לי עד לפני רגע ונכנעתי למשימה.
"כן… בטח" מלמלתי לעצמי בציניות. בוריס לא שמע והוציא ממזוודתו המשונה את התווים שעליי לנגן בשיעור זה… התחלתי לנגן בתקווה שכל האימונים הבלתי פוסקים האלה על הויולה ישתלמו לי בעוד כחודש כשאצטרך להראות את כישוריי .