5.להיות עדין-to be gentle

בס"ד
נקודת מבט קלואי:
חזרתי לביתי לאחר המקרה המוזר עם ג'ון, שכבתי במיטתי וכתבתי ביומני את השיר שיושב לי כבר שלושה ימים על הלב. כשסיימתי לכתוב את אשר היה על ליבי והחלפתי לפיג'מה הוורדרדה שלי שמעתי רעש חשוד מהקומה התחתונה בבייתי, אימי לא הייתה בבית, היא אחות בבית חולים ולפעמים יש לה גם משמרות בשעות היותר מאוחרות של הלילה וכך יצא שלא היה איש מלבדי בבית. ירדתי במהירות ולחצתי על המתג של האור על מנת להאיר את הקומה התחתונה שהייתה חשוכה.
כשלחצתי על המתג ראיתי משהו שבאותו הרגע חשבתי שהוא חלום, כמה חיכיתי לרגע הזה , כמה חלמתי על איך זה יקרה ועל מה אני אגיד ומה הוא יגיד ואיך שהוא יחזור ויהיה אבא למופת, אך שום דבר מחלומותיי ושאיפותיי לא היה דומה לרגע האמיתי שזה קורה, לעכשיו.
" אבא?? מה אתה עושה פה??" אמרתי מבועתת תוך כדי צעידה איטית לאחור.
" קלואי, מה את עושה פה? את לא בטיול השנתי?" שאל אותי ונראה מפוחד מעצם היותי עומדת כאן וצופה בו. הוא פרץ לבית בעזרת מוט הברזל שהיה מושלך ליד הדלת, החזיק אקדח כסוף ונוצץ והוא כל הזמן חיפש במבטו אחרי דבר מה שלא היה ידוע לי.
" הטיול מחר, ועכשיו מה אתה עושה פה??" תבעתי ממנו בכוח את התשובה .
" אני באתי לקחת את הדברים שלי, ששייכים לי!" אמר בנוקשות והלך למטבח , מחפש אחרי משהו.
" מה אתה עושה? אתה פורץ! צא לי מהבית, צא לי מהבית עכשיו!" הייתי מבוהלת ורציתי שיעזוב מיד , אך אבא שלי התעלם ממני לחלוטין והמשיך לחטט בארונות המטבח בגסות.
לקחתי את הטלפון של הבית והתחלתי לחייג למשטרה .
" שלום" ענתה המוקדנית מהצד השני של הקו.
" שלום" אמרתי וכחכחתי בגרוני, רציתי להישמע בוגרת כדי שבמשטרה ייקחו אותי ברצינות.
" יש אצלי בבית פורץ, אני חייבת עזרה מהר!" המשכתי ונרתעתי כשקראתי למי שיצר אותי פורץ.
" כתובת בבקשה?" אמרה המוקדנית בצורה יעילה ועניינית וניגשה ישר לעניין.
" וושינגטון הבירה 2" אמרתי וקולי קצת רעד.
" בסדר, ניידת תגיע במהירות האפשרית" אמרה וניתקתי מיד בלא להגיד שלום, אני בטוחה שזה לא נחשב אי נימוס כשיש לי פורץ בבית.
עכשיו הייתה לי בעיה אחרת מלבד חוסר הנימוס שלי, אבא שלי עמד מולי עם פנים כעוסות והיה נראה שהוא ממש מתאפק לא ללחוץ על ההדק של האקדח הכסוף שהיה מכוון עכשיו לכיווני ולהשים קץ לחיי.
" את קראת הרגע למשטרה??" שאל באיפוק אך ראו שמבפנים הוא כולו רותח.
" אני אבא שלך !! אני אבא שלך ואת קוראת למשטרה כדי שיתפסו אותי?!?!" הפעם הוא ממש צעק.
" כ…כ…כ…כן! אתה פורץ לי לבית!" אמרתי בעזות מצח שלא ידעתי שהייתה קימת בי עד לאותו הרגע.
" אררר… ילדה מטומטמת אחת!" אמר בעצבים , סגר בכמה צעדים את המרחק בננו והעיף סטירה ענקית ללחי השמאלית שלי שטלטלה אותי מעט ומעדתי על הרצפה, הוא המשיך ובעט בי, פעם , פעמיים, שלוש פעמים, ככה עוד ועוד, התחלתי להשתעל בקול ולראות מעט מטושטש .
שמעתי את דלת ביתי נפתחת ושנייה אחר כך אבי כבר היה על הרצפה עם אף מדמם ואקדחו הורחק ממנו על ידי שכני היקר והאהוב, רנדי . באותו הרגע הרגשתי שרנדי הוא המושיע שלי, המלאך השומר, נהייתי לרגע ממש תלותית. בזמן שרנדי בעט באבא שלי על מנת לנטרל אותו מישהו נוסף נכנס הביתה בסערה , אמא שלי. היא נכנסה במהירות והורידה את ידיו של רנדי מאבא שלי .
" תלך מפה " היא אמרה בנחישות ובקול יחסית רגוע לאבא שלי , אבא שלי הנהן וצלע בריצה מהירה לכיוון היציאה. המשטרה הגיע כמה דקות אחר כך, אמא שלי הסבירה להם שלא קרה כלום, שזהו היה רק דמיונה הפרוע של ילדתה הקטנה ושהיא באמת ממש מתנצלת על כך, השוטרים גערו באימי על כך אך לאחר כמה דקות הם עזבו את הבית שלנו. כעס החל מצטבר בראשי על כל מה שקרה כאן, אמא שלי הבריחה את אבא שלי ועזרה לו למרות שהוא הכה אותי לפני רגע ולא רק זה אלא היא אמרה לשוטרים שאת הכל אני דמיינתי ?? ידעתי שזה לא נכון והתעצבנתי על אימי מאוד. החלטתי לשכוח מזה לארבעה ימים, לא רציתי לשאול את אמא שלי עכשיו כלום, למעשה , בכלל לא רציתי לראות את הפנים שלה או לשמוע את קולה. לאחר שהודיתי אלפי תודות לרנדי עליתי מהר לחדרי, נמנעת מקשר עין עם אימי. עליתי לחדרי, נכנסתי למקלחת ופשטתי את בגדיי. בחנתי את הנזק שנגרם, לא הרבה נזק למען האמת, מעט חבורות כחולות בטח יופיעו מחר ויש לי מעט כאבים בצלע הימנית שלי. החלטתי ללכת לטיול בכל זאת, יותר מידי דברים מוזרים הפריעו לי בשגרת היום והייתי זקוקה למעט שגרה כדי להרגיע את ראשי שהיה מפוצץ שאלות ומחשבות שעם רובן לא ידעתי כיצד להתמודד. לאחר שלבשתי בחזרה את הפיג'מה שלי ונכנסתי למיטה שמעתי דפיקה בדלת ומיד לאחר מכן דלת חדרי נפתחה.
, קלואי?" אמא שלי אמרה בלחישה על מנת לבדוק אם אני ערה, העמדתי פניי ישנה כדי שאמא שלי תעזוב אותי בשקט, עבר עליי הרבה היום. הצלחתי להטעות את אימי והיא באמת חשבה שאני אכן ישנה, היא סגרה את הדלת ומחוץ לדלת שמעתי אותה נאנחת בינה לבין עצמה ולאחר מכן יורדת במדרגות.