Alaska – Chapter 1 – סטפני

Blup 26/07/2014 934 צפיות 6 תגובות

נפרדתי מאמי ויצאתי לכיוון המכונית, שלפתי את המפתחות מהסווטרשרט האהוב עליי, של בובספוג. ולחצתי על אחד המקשים שפותח את המכונית.
לאחר מכן הנחתי את התיק במושב שליד הנהג ונכנסתי אל המכונית. התנעתי את המכונית והחלתי לנסוע לכיוון בית הספר.
הבית שלי, די רחוק מבית הספר. כמעט שעה של הליכה, בעקבות כך אמי ציידה אותי במכונית.
בדרך אל התיכון, ראיתי את סטפני, עומדת ליד מנורת רחוב, היא לא מרבה להגיע לבית הספר ובטח שלא לשיעור של גברת ברודי. צפרתי כמה פעמים ופתחתי את חלון המכונית.
״צריכה טרמפ?״ צעקתי לה. היא תאחר אם תמשיך בהליכה שלה.
״לא. ההסעה שלי בדרך.״ היא אמרה והמשיכה לעמוד במקומה.
סגרתי את חלון המכונית והמשכתי בנסיעה. לאחר כמה שניות הפניתי את מבטי למראה, סטפני התחילה ללכת. איך אומרים, עם חברים כמו שלה מי צריך אוייבים.
חזרתי ברוורס עם מכוניתי ופתחתי שוב את החלון.
״אני רואה שההסעה שלך לא הגיעה, את תאחרי אם תמשיכי ללכת.״ די הופתעתי מעצמי, למה אני עוזר לילדה שמתעבת ילדים כמוני. שמעדיפים להשאר בבית ולא לצאת למסיבות, או שעדיין קוראים ספרים.
״ג׳ימי, נכון?״ היא שאלה לאחר שהתיישבה במושב הנהג והתיק שלי עלייה.
״זה ג׳ייסון. אבל מה שתחליטי.״ אמרתי וחזרתי להסתכל על הכביש.
״למה אתה עושה את זה?״ היא תהתה, היא גם הייתה די ישירה. מה אני אמור להגיד לה, סתם בשביל להראות לך איך צריך להתנהג? לא.
״ראיתי עלמה במצוקה, לא אעזור?״ דיברתי בטון נמוך ודי מצחיק. היא גיחכה. ״צוחק, אם את באה לבית הספר לפחות אל תגיעי באיחור.״ החלפתי את הבעת פניי לרצינית ודי קשה לקריאה. מגיל צעיר למדתי להחליף הבעות ורגשות במהירות, כי ככה גדלים במשפחה שכולם משווים אותך לאח הגדול.
״סטפני, אני צודק?״ שאלתי. אני יודע שהרוב חושבים שלפי המראה שלי, בחור צעיר ואדום שיער שיושב וקורא ספרים בשעות הפנאי שלו, לא יודע לדבר עם בנות ותקוע רוב הזמן במבוכים ודרקונים או כל משחק תפקידים אחר, זה סוג של רושם שגוי שהתחביבים והמראה שלי מוסרים.
״אם תספר מילה ממה שקרה כאן, אני אפיץ בבית הספר שיש לך מחלת מין.״ היא הסתכלה עלי, הסטתי את עיניי ממנה. העיניים החומות שלה שהודגשו בעזרת איפור, הרבה ממנו הפחידו אותי. זה היה כמו להסתכל על מכשפה.
גיכחתי, ״לא התכוונתי, אבל אם זה יעשה לך טוב, הסוד שלך הוא גם שלי.״ חייכתי ונכנסתי אל חניית התלמידים בבית הספר.
״תעצור לי כאן.״ היא אמרה לפני שהתקרבתי אל המקום שחנו בו ה'מקובלים' יותר. עצרתי את מכוניתי והיא ירדה ממנה.
״תודה על הטרמפ.״ מלמלתי לאחר שהיא יצאה והתקדמה אל החברים שלה.
החניתי את מכוניתי בחנייה הכי רחוקה מהבית ספר, כמו כל יום. ויצאתי מהמכונית.

״גברת צ׳סטר, איזה כיף לראות אותך כאן.״ גברת ברודי אמרה לסטפני כשנכנסה אל הכיתה. היא לא הייתה עצבנית אלא חייכנית, וצוהלת. לא חשבתי שהיא תקבל כך את פניה של סטפני, למרות שגם היום הגיעה באיחור.
״תשבי שם, ליד ג׳ון. תוציאי אותו טיפה מהטראנס כתיבה שהוא שרוי בו.״ היא אמרה והצביעה לכיוון המושב הפנוי לצד התלמיד ג׳ון גרין. אני חושב שהוא יהיה סופר בעתיד. הוא הספיק להראות לי טיוטה של דבר שכתב, ״אלסקה״ ככה הוא קרא לו.
״אני חייבת? הגברת ברודי, בסוף הוא יעשה גם ממני דמות.״ היא עיוותה את פנייה והתקדמה אל ג׳ון.
״את האמת שכבר עשיתי, אלסקה.״ הוא אמר וקרץ אליה. זה היה די מצחיק, כי לפי מה שקראתי מהטיוטה שלו, אלסקה די מופרעת. אבל פחות מסטפני. אלסקה מעשנת בסתר, גורמת להנאות מיניות אבל בסופו של דבר אף אחד לא נהנה ממנה כי היא לא בוגדת בחבר.
וסטפני, זה עולם ומלואו. היא מעשנת, היא שותה, והיא לא הורסת הנאות מיניות.
זאת סטפני.

עמדתי בכניסה לבית הספר וחיכיתי.
"סטפני!" קראתי לה והיא הסתובבה לעברי במהירות והתקדמה אלי בצעדים מהירים ופנים זועפות.
"חשבתי שאמרתי לך לשכוח ממה שקרה בבוקר!" היא צעקה בעצבים אך צעקה בטון שרק אני אשמע. נשענתי על עמוד הבטון בנונשלנטיות.
"מה לעזאזל!" היא צעקה ותפסה בראשה. "אתה לא אמור להתנהג אדיש ליידי! אני פאקינג איימתי עלייך!" היא צעקה והרימה את יידה כלפיי.
"אתה משגע אותי! מה אתה צריך?" היא התייאשה והורידה את יידה מהאוויר. לאחר מכן חזרה להביט ברצפה בעודה רוקעת בה עם רגלה הימנית.
"אני לא צריך דבר. זאת את שצריכה." אמרתי ברוגע. היא מעולם לא הלחיצה אותי. גם לא שאיימה שתפיץ עלי מחלות מין. היא הסתובבה לאחור וראתה את המכונית של חברתה עוזבת את החנייה.
"זה בגללך!" היא צעקה והפנתה לעברי אצבע מאשימה.
"את יודעת שהם לא התכוונו לקחת אותך בכלל. וכרגע, את צריכה טרמפ, ואני לא חושב שעם רוחות כאלה תוכלי ללכת ברגל." אמרתי והידקתי סביב גופי את הסווטשרט.
"בסדר. אבל ממחר, אני אסתדר לבד ואתה תתרחק ממני." היא אמרה ברוגע.
"אוקי." חייכתי אלייה והתקדמתי אל עבר המכונית הכסופה.
הנסיעה הייתה די שקטה מאחר שסטפני הייתה מובכת, כבר פעמים ברציפות שילד שהיא לא מכירה כלל מסיע אותה הביתה.
עצרתי ליד ביתה והיא יצאה במהירות מהמכונית וכמעט ורצה אל ביתה, פתחתי את חלון המכונית במהירות וצעקתי לה "ניפגש מחר!" לאחר מכן צחקתי בקול. היא הסתובבה לעברי ועשתה בידה את התנועה המגונה החביבה עלי, האצבע השלישית.


תגובות (6)

שנהבית יצא לך פצצה

26/07/2014 02:15

אהבתי מאוד! רק אולי בנסיעות והליכות תרחיבי קצת על מה שהוא חושב או מה שהיא חושבת (כשהנקודת מבט תהיה שלה)
תמשיכי! ^^

26/07/2014 02:33

    אוקי, תודה (:

    26/07/2014 02:34

הו, זה יפה ומעניין! למה לא צירפת את זה למשתמש הרגיל שלך? לא משנה חח
מחכה להמשך! ♥

26/07/2014 02:43

    כי זה סיפור משותף כזה… תודה♥

    26/07/2014 02:45

אוקי סטפני כלבה, אהבתי מצפה להמשך ! :)

26/07/2014 02:50
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך