Everything has changed פרק 4

"שיין" שמעתי את קולו המוכר והאהוב קורא לי. "ג'ייס" הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו החומות האוהבות והתקרבתי אליו באיטיות. הוא תפס את ידי להוביל אותי אחריו בשדרה המוארת המובילה אל החוף. כל כך הרבה פעמים הלכנו שם יחד. "הגענו" הוא לחש לי והתקרב. כל כך רציתי לנשק אותו, להרגיש שוב את שפתיו על שפתי, התגעגעתי כל כך. והכל הרגיש כל כך נכון. "אני אוהב אותך" אמרתי לו. הוא הסתכל עלי בשקט, כשלפתע הסתובב מהר והתחיל לרוץ. הוא רץ, ורץ, עד שנעלם מהאופק. ניסיתי בכל הכוח לרוץ אחריו, לצעוק לו, שלא יעזוב אותי לבד, לא שוב. אבל לא הצלחתי. פשוט עמדתי שם בחוסר אונים, רואה את ג'ייסון נעלם.
התעוררתי בבהלה, דמעות עמדו בעיני. "תשחרר אותי כבר!" צעקתי לאוויר. "עזוב אותי במנוחה" לחשתי בכאב. אני לא רוצה אותו לידי. אני שונא אותו. אני לא צריך אותו יותר.
קמתי מהמיטה לאט. "אני אשטוף פנים וארגיש יותר טוב" שיקרתי לעצמי. המים היו קרים, מרעננים. "אני לא צריך אותך יותר ג'ייסון הווארד. אף פעם לא הייתי צריך. אתה כלום בשבילי" אמרתי למראה בנחישות וחזרתי למיטה, מתהפך מצד לצד, לא מצליח להירדם.
"בוקר טוב יפה קטן" סאם העיר אותי ונשקתי לי על הלחי. "לא נו סאמי" מילמלתי מתחת לשמיכה. "עוד 5 דקות" "מצטער, אבל אתה עומד לאחר!" הוא אמר תוך שהוא משך ממני את השמיכה באכזריות."אני שונא אותך" מילמלתי "לא אתה לא" הוא חצי צחק "אתה פשוט שונא את הבוקר. עכשיו קדימה, לקום!" הוא אמר. "טוב, טוב, אני קם" פתחתי את עיני והתמתחתי קלות. "יום חשוב עומד בפניך" פניו של סאם היו רציניות. זה לא קורה הרבה, במיוחד לא בשיחות איתי. "אני יודע" הנהנתי. "אתה יודע שאני אוהב אותך לא משנה מה" "כן אבא סאם" אמרתי יודע שהוא יתעצבן. "אני לא עד כדי כך זקן!!" הוא אמר ואני התחלתי לצחוק "אם!! שון אומר שאני זקן!!" הוא התבכיין לבת זוגתו. "שון! אל תעליב את אבא שלך" אמדנה אמרה בקול חמור שנינו התחלנו לצחוק, למורת רוחו של סאם. "היי! את אמורה להיות בצד שלי!" הוא אמר בעוד הוא מתקרב אליה ונושק על שפתיה "תמיד אהוב שלי" היא אמרה ונישקה אותו בחזרה. "תמצאו כבר חדר" אמרתי בציניות, דחפתי אותם מחוץ לדלת וסגרתי אותה אחריהם. נכנסתי למקלחת נותן למים החמימים לשטוף מעלי את הכל. יום חדש מתחיל.
"שלום, שמי שון מייקלס באתי לפגישה עם אדון סטלסקי בנוגע להתמחות" אמרתי למכירה שישבה מאחורי הדלפק. "האדון סטלסקי מחכה לך. קומה שמינית. בהצלחה" היא חייכה אלי. "תודה" אמרתי והתקדמתי לכיוון המעלית. "לנשום" אמרתי לעצמי בדיוק שניה לפני שהמעלית נפתחה. "שיט" חשבתי כשראיתי את האדם העומד בתוך המעלית- האיש המוזר מאתמול. נכנסתי למעלית בשקט מקווה שהוא לא ישים לב אלי. "היי אתה הבחור הזה מאתמול, בתחנת הרכבת לא?" הוא שאל לפתע. "אין לי מושג על מה אתה מדבר אדוני" עניתי בקול יבש. "טוב, מצטער על ההפרעה. כנראה בילבלתי אותך עם מישהו אחר. המשך יום טוב" הוא אמר, אך מבטו הראה לי שהוא זיהה אותי. כשהמעלית נעצרה בקומה השישית, הוא ירד, ואני נשמתי לרווחה.
המעלית נפתחה בקומה השמינית והחדר שניגלה לפני היה ללא ספק החדר הכי יפה ומפואר שראיתי בחיי. קירות לבנים עם תמונות של כל מיני אנשים במסגרות זהב, מעוצבות בטוב טעם, סיפריה ענקית מעץ כהה, שולחן ענק באותו הצבע, ווילונות בהירים שכיסו חלונות ענקיים.
"מר מייקלס?" שמעתי את האיש שישב מאחורי שולחן העץ קורא בשמי. אפילו לא שמתי לב לנוכחותו עד אז. "כן, זה אני" אמרתי, מנסה בכל כוחי להשמע מנומס. "אדון סטלסקי ממתין לך בפנים" האיש אמר והצביע לכיוון דלת עץ גדולה.
נקשתי על הדלת באיטיות מרגיש את ליבי דופק בחוזקה. "היכנס אדוני הצעיר" שמעתי קול קורא לי מבפנים. בזהירות פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה, מנסה לשדר ביטחון. "שלום שמי שון מייקלס באתי בנוגע להתמחות במשרד שלך" אמרתי, מסתכל לכיוון האיש הזר במבט מעט מפוחד. "הכל בסדר נערי, אין לך סיבה לפחד. אני מבטיח שבסך הכל, אני אדם נחמד. בוא, שב". הוא אמר ובליבי הודיתי לו על הפתיחה הידידותית. "אז ככה. במהלך ההתמחות, במידה ותקבל אותה, מצופה ממך להרים פרוייקט פירסום לחברה שעובדת איתי. אתה תקבל ממני צוות מקצועי, ואף מנטור שילמד אותך איך העסק עובד. לרשותך יעמוד חודש לחשוב על רעיון, לגבש אותו, ולהוציא מוצר מוגמר. בסוף החודש אני אעביר ללקוח את הפרסומות של כל המתמחים. המתמחה שאת עבודתו הלקוח יבחר, יקבל הזדמנות לעבוד אצלי במשרד." הוא אמר בטון רציני. "כן אדוני" אמרתי, מנסה להרגיע את ליבי שפעם כמו מטורף. "אני לא יכול לחכות להתחיל לעבוד" "מעולה" הוא המשיך, "אז אם כך, למה שלא נתחיל מיד?" הבעת פני השתנתה בשניה. "כבר? להתחיל? היום בבוקר עוד לא הייתי בטוח שאני אקבל את ההתמחות הזאת בכלל." חשבתי לעצמי. "קיוויתי שיהיה לי קצת יותר זמן להתארגן" מחשבותי המשיכו לרוץ ונראה כי אדון סטלסקי שם לב לכך. "הכל בסדר נערי? אתה נראה מודאג" הוא אמר בטון חביב ביותר. "כן… פשוט חשבתי שיהיה לי קצת יותר זמן להתכונן… קצת מופתע, זה הכל." אמרתי בכנות. דפיקות נשמעו בדלת. "היכנס" אמר אדון סטלסקי. הדלת נפתחה ובפיתחה עמד גבר עם שיער בלונדיני חלק, ועיניים בצבע דבש. "וואן" חשבתי לעצמי בוהה בגבר העומד לפני.