Everything has changed פרק 9

יצאתי מהחדר, מבולבל, מנסה להתחמק ממבטיהם השואלים של סאם ואמנדה. אבל ידעתי שאין לי סיכוי. אני אהיה חייב לדבר איתם בשלב מסויים. "בוקר טוב" שמרתי על קול שקט ויציב. לא מסגיר את רגשותיי. "אתה מתכוון לספר לנו מה קרה שם?" סאם הסתכל עלי במבט בוחן. "ואתמול?" אמנדה המשיכה אותו. "אני לא בטוח שאני מבין מה קרה" התיישבתי על הספה. "בוא נתחיל לאט" אמנדה התיישבה לידי. "ראינו אתכם אתמול רוקדים, ואז יצאתם רק שניכם החוצה. מה קרה אז?" "הוא סיפר לי על האקס שלו, מסתבר שהוא בגד בו" אמרתי, משחזר את הרגעים. "ואז הוא אמר שהוא לא הפסיק לחשוב עלי מאז שהכרנו" תחושה חמימה עברה בגבי.מיהרתי להדחיק אותה. "נו! מעולה!" סאם התפרץ בהתרגשות. הוא כל כך חמוד. "לא כל כך מהר" אמנדה אמרה, מזהה את המבט בעיני. "ואז התנשקנו" אמרתי, ומבטי נפל. "וזה רע כי?" היא שאלה, אימפתיות נשמעת בקולה. "כי הוא היה שיכור. הוא אפילו לא הצליח להגיד לי איפה הוא גר" קפצתי במהירות לעמידה, מתרחק מהם. "אז הבאת אותו לפה" סאם אמר בהבנה. "אז מה קרה הבוקר?" היא שאלה בזהירות, מנסה לתפוס את מבטי. "כלום!" הרמתי מעט את קולי. "היי תירגע, הכל בסדר, זה רק אנחנו פה" סאם מיהר להתקרב אלי ולחבק אותי חזק. "כלום?" הוא שאל אל תוך החיבוק. "התנשקנו שוב. וזה הרגיש כל כך נכון ומדהים ופשוט רציתי רק עוד" הבלעתי חיוך קטן והמשכתי בדברי. "אבל הוא מבולבל. הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות" אמרתי את זה. והכל פתאום הפך חזרה לאמיתי. הרגשתי כל כך פגוע. "ומה עכשיו?" אמנדה שאלה והצטרפה לחיבוק. "לא יודע". ככה עמדנו מחובקים בשקט. כל כך הייתי צריך את החיבוק הזה עכשיו.

"בוקר סאנשיין" סאם העיר אותי בעדינות. את רוב אתמול ביליתי במיטה, בלי כוחות אפילו לקום. בקושי אכלתי, בקושי הצלחתי לישון. רק חשבתי כל הזמן, על לוקאס. "זמן ללכת לעבודה" הוא אמר וברגע הפיל עלי את כל אירועי האתמול. "לא רוצה" אמרתי ומשכתי את השמיכה מעלי. "שון" סאם ניסה למשוך מעלי את השמיכה. "שוני" הוא אמר ובכוח רב שלף את השמיכה מעלי. "אני לא רוצה ללכת סאמי" אמרתי, מתנהג כמו ילד קטן. "זוכר את ההחלטה שלך? אתה לא נותן לכלום להפריע לך בהתמחות הזאת" ידעתי שהוא צודק. כמובן. אבל לראות שוב את לוקאס, אני לא יודע."בבקשה שון, תלך, בשבילי" הוא שלח אלי את ידו, יודע שלא אוכל לסרב. "טוב טוב" קמתי והתמתחתי. "רק בשבילך" הוא נישק אותי במצח, קם, ויצא מהחדר נותן לי להתארגן. בחרתי חולצה משובצת וג'ינס שחור. "הנה זה בא" שמתי אוזניות ויצאתי מהבית,. נותן למוזיקה להרגיע אותי. תמיד זה עבד. "היי שון!" שמעתי קול מאחורי. "היי!" חייכתי למראהו של מקס. "מה קורה? שמעתי נהנת בשישי בערב" הוא קרץ חיוך שובב על פניו. "מה?" שאלתי, לא מבין. יכול להיות שהוא ראה אותי ואת לוקאס? "דיברתי עם קייל. הוא אמר שהלכתם למועדון החדש ההוא, לא?" נשמתי לרווחה. הוא לא ראה כלום. "אה, כן חח" ציחקקתי קלות. "היה כיף" "פעם הבאה, מבטיח להצטרף" הוא אמר טופח על כתפי. "נעלה?" שאלתי והתקדמנו יחד למעלית. "לנשום" אמרתי לעצמי. אני חייב להתנהג כאילו לא קרה כלום. זה לא שאני יכול להתחמק ממנו כל הזמן נכון? ואני לא בטוח שאני בכלל רוצה… דלת המעלית נפתחה ומולי עמד לוקאס, מבט מאושר על פניו. "הנה הגעתם! מעולה!" הוא אמר בהתרגשות ומיהר להמשיך "יש לי חדשות מעולות! בואו שבו" הוא אמר ומשך אותי ביד אחת ואת מקס ביד השניה. נראה שהוא ממשיך כרגיל. גם אני צריך. הוא המשיך למשוך אותנו עד לחדר הישיבות. טיילור, וויל ופול כבר היו שם. "טוב אז ככה" ההתרגשות פשוט נשפכה מקולו. האמת שזה היה די מקסים לראות אותו מתרגש כל כך. "סטלסקי אישר לנו את התוכנית לפרסומת!!" הוא המשיך והלב שלי קפץ. "אני לא מאמין" מילמלתי. כל כך מהר? לוקאס אמר שזה בחיים לא קורה.יכול להיות שהתוכנית עד כדי כך טובה? "וואו!" טיילור הייתה הראשונה להתנער מההלם. "אבל איך? זה ממש מוקדם!" "כן, רק עכשיו הגשנו לו את הטיוטה הראשונה!" "הוא תמיד דורש לתקן לפחות שלוש פעמים!" קולות הפתעה עלו מהיושבים בחדר. "כן, כן, זה מאוד מוקדם. הוא פשוט התלהב ממש על הרעיון!" לוקאס ניסה לענות על כל השאלות ביחד. "אבל זה אומר שעכשיו, יש לנו יומיים להתכונן לצילומים, וכמו שרובכם יודעים, יש המון עבודה! אז שון יחלק תפקידים, ונתחיל מיד. אבל שניה לפני, בכל זאת, מגיע לנו קצת לחגוג" הוא אמר מוציא בקבוק שמפניה מהמגירה. "קניתי את זה ביום שגיליתי שאנחנו הולכים לעבוד עם שון, וזה נראה זמן מצויין לפתוח!" הוא אמר ומזג לכולם כוסות. שתינו יחד את השמפניה, צוחקים ושמחים, נותנים לעצמנו להנות מההפסקה הקצרה. יודעים שהיא כמו השקט שלפני הסערה. "טוב שון, אתה רוצה שנתחיל?" פול שאל, מבין ההפסקה חייבת להסתיים. "כן" עניתי "אז ככה. וויל ומקס אתם אחראיים על התלבושות של השחקנים, התאורה ובעצם כל מה שקשור בנראות של הפרסומת.הכל חייב להתאים מאוד לתפאורה שבנינו. טיילור ופול, אתם אחראיים לסגור את כל הקטע של המצלמות, זוויות צילום, פלייבק ובעצם כל הדברים הטכניים. אין לנו הרבה זמן, אבל אני בטוח, שאם כולנו ניתן את ההכי טוב שלנו, נצליח להרים פרסומת מדהימה!" המשכתי שם לב למבט מלא הגאווה של לוקאס. מבטי נתקע עליו לעוד כמה שניות. הוא מדהים. פשוט מדהים. אבל אני לא יכול להרשות לעצמי ליפול למקומות האלה שוב. לא אחרי כל מה שעברתי עם ג'ייסון. אני חייב להמשיך כרגיל. להתרכז בפרסומת ורק בה. חייב.