Good luck family – פרק 10

בכיתי על כתפה של ליהי והיא נחמה אותי
"זהו עכשיו את יכולה לפסוע לדרך חדשה" אמרה מעבירה את ידה על שערי.

כמעט וחצי, ואני כבר אחרי מקלחת ולבושה בבגדי החדשים.
הבטתי בעצמי במראה, מתלבטת איזה נעל להשים ולבסוף שמה את נעל העקב השחורה, פיזרתי את שערי הגלי והתאפרתי עדין.
המשכתי להביט במראה וחושבת על איך שהייתי לבושה בפעם הראשונה שהכרנו, במסיבה.
שמלה שחורה צמודה, נעלי עקב שחורות שונות מאלו שאני לובשת עכשיו ושיערי היה עם מחליק והונח בצד שמאל על כתפי.
חשבתי על ללבוש את אותו דבר, כדי שהכל יתחיל כמו אז.. אבל עברה בי המחשבה שאני לא רוצה שזה יהיה כמו בעבר, כי אז הכל יחזור על עצמו. ויש דברים שהייתי מעדיפה שלא יחזרו על עצמם.
צפירה של מכונית הוציאה אותי מין המחשבה שבה שקעתי, ניגשתי לחלון וראיתי אותו שם. שעון על המכונית בחולצה לבנה מכופתרת ובג'ינס מהמם שהחמיא לו. הוא ממש חתיך ומדהים חבל רק שהאמון שלי בו נחלד.
לרגע הוא קלט אותי מין החלון ונפנף שלום לעברי, חייכתי אליו וסגרתי את החלון.
הצצה קטנה במראה לפני שאני יוצאת ואז ירדתי במדרגות.
הודעתי לאמא שאני יחזור מאוחר ושתשאיר את הבית פתוח ויצאתי, התקדמתי אליו רואה את עניו הירוקות סורקות אותי ושנעמדתי מולו הוא פתח לי את דלת הרכב ונכנס גם כן הוא למכונית והתחיל לנסוע
בזמן הנסיעה הבטתי בחלון הסתכלתי על הרחובות שאנחנו עוברים, לאט לאט הרחובות הופכים לפחות מוכרים.
"לא אמרת אנחנו הולכים ל'קלאב-טיים?" הפניתי את מבטי אליו
-"כן, אבל יש מקום שאני חושב שנהנה בו יותר" אמר עם חיוך כשפנוי לא יורדות מהכביש.
למה הוא מתכוון? לאן הוא לוקח אותי? הפניתי את מבטי קדימה.
המכונית לאט לאט נעצרה בצד באמצע שום מקום, זה יער?
זאק יצא מין המכונית ובשנייה הגיע ופתח את דלת המכונית "איפה אנחנו?"
שאלתי והסוס קל יוצא משפתי. ונראה שזאק שם לב אליו.
-"רוז" אמר תופס בפניי "לפגוע בך היה הדבר הכי מפגר שעשיתי, ואני מצטער" הביט בי משחרר את פניי ואוחז בידי, לוקח אותי איתו.
האחיזה הזו העבירה בי צמרמורות שהרבה זמן לא חוויתי, ידו הגברית אחזה בידי העדינה והתחלתי להרגיש טוב, למרות שעדין התקיים בי חשש קל, לגביו.
הוא התקדם לעבר העצים והזיז את ענפיהם אחורה, מה שחשף שער שלא נראה קודם ופתח אותו. לאט לאט המקום הפך ליותר ויותר מוכר, מלא עצים יפהפים נקלעו לדרכינו ומנורות לילה יפות שסביבם היו מלא פרפרים לבנים. ואז נזכרתי.. כאן היה הדייט השני שלנו, או הראשון (?)
הוא עצר ומולי היה שטיח אדום שבסופו היה מחצלת המכוסה בשמיכה כשלידה סלסלה ושני כוסות ביין.
"מה זה?" מבטי עדין היה המום מהנראה
-"אם אנחנו מתחילים מחדש, בואי נתחיל את זה טוב" פסע יחד איתי לעבר הפיקניק הנחמד.
הוא עדין זוכר מה אני אוהבת.
"אנחנו באמצע הטבע רק אני ואת כמו בפעם הראשונה זוכרת?" אה נכון זה היה בדייט הראשון, הדייט הראשון המושלם.
לאחר כמה לגימות מין היין והמנה העיקרית מצאתי את עצמי מכורבלת איתו בשמיכה מתחת לכיפת השמיים, כשמיליון כוכבים מעלינו.

אתם מוזמנים להדליק את השיר הבא למי שרוצה להיכנס טיפה לאווירה:

הבטתי בפניו המופנות למעלה מביטות בכוכבים, איך הן משורטטות באופן מושלם, מביטה בשפתיו ונזכרת איך אין מתחברות לשלי במדויק. נזכרת איך אני אוהבת אותו. הבטתי חזרה לכוכבים אך לאחר כמה שניות יכולתי להרגיש את מבטו של זאק עלי.
העברתי את פני אליו והרגשתי הייתה נכונה.
מבטנו הצטלבו. וראיתי בעיניו כנות, סליחה, אהבה.
-"את יודעת עד כמה אני אוהב אותך?" פתח את פיו.
"כמה?" חייכתי אליו
הוא הביט למעלה -"עד סוף הגלקסיה"
הבטתי גם כן לשמיים "אבל לגלקסיה אין סוף" השבתי לא מבינה ממש
הוא חייך אליי מביט בי ואני בו ורק אז הבנתי. הבנתי למה הוא מתכוון וחיוכי גדל עוד יותר.
זאק קם וניער את עצמו והושיט לי יד לקום גם מניח את ידיו על האגן שלי "בפעם הראשונה שראיתי אותך שהכרנו, חשבתי למה אי אפשר להתחתן כמו פעם.. בגיל 15 נשואים עם ילדים.
ראיתי אותך בתור האישה שלי, האמא לילדים שלי. נכון אני ילד ואני עוד קטן בשביל להבין מה אני רוצה מהחיים, אבל מה שבטוח זה שאני רוצה אותך" העביר את ידו על שערי, מזיז אותו למאחורי אוזני "אני פגעתי באמון שלך בי. אני גרמתי לדבר שהכי חשוב במערכת יחסים, ליפול." עניו נצצו מעט. "אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה, יותר מאת עצמי" אמר כשקול מעט חנוק מסגיר את הדמעות שמחזיק בעניו.
אך את שלי לא הספקתי לעצור.
-"גם אני אוהבת אותך" יצא קול מעט חנוק מגרוני וזרועותיו מצמידות אותי אליו עוד יותר "ואני אפילו יותר" אמר מקרב אליי את מבטו, האפים שלנו מתנגשים זה בזה ואחריהם השפתיים. שפתיים שלא הרגשתי המון זמן, הרגתי גם טיפה לחות, הדמעות שלו. וצמרמורת עברה בגופי וליבי התחיל לפעום מהר יותר מקודם. הרגשתי אהבה. הרגשתי שזכיתי באהבה.
הלשון שלו נפגשה בשלי ולא נשארתי אדישה ותפסתי בפניו מצמידה אותם אליי ואותו דבר עשה זאק, הצמיד את גופו לשלי ומהדק אות אחיזתו כך שאפילו קיסם לא יוכל לעבור בנינו.
לא רציתי לשחרר, רציתי להישאר.. אני מתגעגעת אליו. מתגעגעת למגע שלו. לחום שלו.
בזמן הנשיקה החששות שלי כלפיו נעלמו, הפחד.
והאמון נבנה מחדש. הכל התחיל מחדש.
אני אוהבת אותו!!!
התנתקנו והוא חיבק אותי, ראשי מונח על חזהו. "חזרנו?" שאל כשמעידה נשמעה בקולו, מחכה לתשובה שלי.
-"זה לא ברור?" גיחכתי מהמחשבה הזו.
לאט לאט התחלתי לשמוע קול, בומים קטנים.. שהגיעו מהחזה שלו, הרגשתי את פעימות הלב המוגברות שלו. בקצב שלי.. פועמים מהר.

ובעצם זה מה שקרה השבוע, שבוע אחד זעיר