I’ll take care of you- פרק 22

מוקדש לשתי התמריות הפרטיות שלי (3661 וסומוואן 1) ולפירפירה אהובתי, אתן מדהימות אוהבת אתכן <3 + הקדשה מיוחדת לאלינה (יאא את מיוחדת) כי הבטחתי לה ושכחתי אותה בפרק הקודם <3
—

-נקודת המבט של בן-
״היי.״ נישקתי את שפתיה הרכות של טל שערה הארוך היה אסוף בקוקו ונפל על כתפיה בצורה מושלמת.
״איך עבר היום?״ שאלתי אותה כשיצאתי מהחניה שלה והתחלתי לנסוע לעבר הקולנוע, היא הנהנה וחייכה חיוך רחב, הבטתי בה לרגע והחזרתי את מבטי אל הכביש.
״מה זה החיוך הזה?״ גיחכתי והעברתי את ידי בשערה.
״סתם יצא לי ולאחת הבנות בכיתה לדבר, היא ממש חמודה וקבענו להסתובב יחד השבוע,״ סיפרה בחיוך וחייכתי גם אני. אני יודע עד כמה היא ביישנית ושקטה כשלא מכירים אותה ועד כמה קשה לה להיפתח, אני שמח בשבילה כי היא מדהימה ומגיע לה להרחיב את מעגל החברים המצומצם שלה.
״את רואה שלא שווה לשתוק.״
״קל לך להגיד, אתה מתחבר בקלות.״ היא הביטה ברגליה ושיחקה עם אצבעותיה. נאנחתי בשקט והמשכתי בנסיעה.
״איך היה היום שלך?״ היא שאלה ופערתי את עיניי, פאק. גם אם זה יעלה בזוגיות שלנו אני הולך לספר את האמת, גם מה שקרה עם דיאנה.
״זוכרת את דיאנה?״ שאלתי והיא הנהנה בחיוך.
״החמודה ההיא מכיתה י׳?״ שאלה בהתלהבות והנהנתי.
״אז היא לא כזו חמודה,״ ביטלתי את דבריה והיא הרימה אחת מגבותיה כלא מבינה, ״היא נישקה אותי היום,״ אמרתי בשקט והיא נחנקה מהרוק של עצמה, היא השתעלה כמה פעמים ועצרתי את המכונית בשולי הכביש.
״את בסדר?״ שאלתי וטפחתי על גבה בעדינות, היא הפסיקה להשתעל וינקה אוויר, היא הנהנה והרימה את ראשה.
״נישקת אותה בחזרה?״ שאלה בחדות ובכנות.
״לא!״ אמרתי נחרצות ומבטה היה אטום.
״אוקיי,״ השיבה בפשטות וחייכה, קימטתי את מצחי.
״מה?״ שאלתי בקול חזק, כמעט בצעקה.
״אמרתי אוקיי, כל עוד לא נישקת אותה בחזרה זה בסדר,״ חזרה על דבריה, ניפחתי את לחיי ושיחררתי אוויר באיטיות. הקלה שטפה את כולי.
״אלוהים טל, אני אוהב אותך…״ מלמלתי והתנעתי את המכונית בחזרה, עולה על הכביש.
״לא אמרת שאין דבר כזה אלוהים?״ היא התגרתה בחיוך וגיחכתי.
״אלוהים שלא קיים, אני שונא אותך…״ תיקנתי את עצמי והיא התמתחה בכיסאה והחטיפה לי נשיקה על הלחי.

-נקודת המבט של טל-
״זה היה סרט טוב,״ הוא קרא ועטף את גופי בזרועו הגדולה, חייכתי חיוך קטן והצמדתי את לחיי לצלעותיו, הוא הרים מעט את ידו וליטף את פניי בעזרתה.
בקושי צפיתי בסרט, רק דמיינתי שוב ושוב את הכלבה הקטנה מנשקת את הגבר שלי.
אני יודעת שבינה לבין בן היו עניינים, לא אהבה אבל סקס ודברים מהסוג הזה, בחילה עלתה בגרוני רק מלחשוב עליו מנשק אישה אחרת, שלא נדבר על לגעת בה או להיות בתוכה. לעזאזל תירגעי טל! הוא אוהב אותך.
״יוליה,״ בן קרא בשם החיבה והעיר אותי ממחשבותיי. הרמתי את ראשי והבטתי בעיניו.
״זה עדיין מעסיק אותך,״ הוא קבע, ממש קרא אותי כמו ספר פתוח.
״כן…״ נאנחתי, ״תראה אני לא כועסת עליך פשוט מעצבן אותי שזיינת ת'כלבה הזו.״ התחפרתי עם ציפורניי בקרקפת שלי כאילו אני עומדת להשתגע והיכנס למוסד פסיכיאטרי.
״היא לא כלבה, היא בן אדם טוב.״ בן נעץ בי מבט כועס והדפתי את ידו ממני. הוא לא אמיתי! ולא במובן הטוב.
״איזה בן אדם טוב היא בדיוק אם היא נישקה אותך?!״ צווחתי, כמה מהאנשים שהיו במקום לטשו בנו מבט ומיהרתי להנמיך את קולי.
״היא לא ידעה שאנחנו ביחד.״
״זה עדיין לא עושה אותה חסודה, היא כיתה מתחתיי והיא פתחה את הרגלים בשבילך אינספור פעמים!״ המשכתי להתקיף, זעמתי. מצדי שתנשק אותו בלי סוף עד שהיא תיחנק מחוסר אוויר אבל לעזאזל! שיפסיק להגן עליה.
״תפסיקי להיות קנאית,״ הפציר בי וגלגלתי את עיניי.
״לך לעזאזל.״ המשכתי להתקדם והותרתי אותו מאחור. פתחתי את הדלת הכבדה שהובילה ליציאה מהקולנוע ושעטתי החוצה, הדלת נסגרה על בן כך שהצלחתי לתפוס ממנו מרחק.
״איך תחזרי הביתה בדיוק?״ הוא קרא מאחור אך לא הסתובבתי אליו והמשכתי ללכת אל הלא נודע בצעדים כבדים.
״מצדי לתפוס טרמפ עם חמאסניק ולא לנסוע איתך!״ צעקתי בחזרה ושאפתי אוויר, הלב שלי הלם בחזקה והקשה עליי לנשום.
״אל תהיי מגוחכת.״ קולו נשמע קרוב יותר ויכולתי לשמוע את צעדיו הקלילים שניסו להדביק את צעדיי. ראיתי את תחנת האוטובוס ומיהרתי להגיע אליה.
״קדימה יוליה.״ בן תפס בפרק ידי וסובב אותי אליו, נצמדתי אליו ופנינו היו כמה סנטימטרים בודדים מנשיקה. הוא חייך והניח את ידיו על מותניי.
״אתה עוד תגרום לי להקיא,״ אמרתי בטון נגעל, ״רומיאו,״ ביטאתי את שם החיבה הקיטשי באטיות. הדפתי אותו ממני והתהלכתי באותו הקצב לתחנת האוטובוס.
״נמאס לי מהבולשיט הזה,״ קולו נשמע קרוב אליי, הוא תפס בחולצתי וכרך את ידו סביב בטני, הוא כרך את ידיו סביב זרועותיי כך שהוא מצמיד אותן לגופי ואין לי שום דרך להתנגד. ניסיתי לבעוט בו אך זה רק הקשה עליו ללכת ולא יותר מזה, נכנעתי.
״שבי כאן כמו ילדה גדולה,״ הוא הורה לי כאילו הייתי תינוקת, שילבתי את ידיי בעצבנות ושרבבתי את שפתי התחתונה. הוא נאנח, חגר אותי וסגר את הדלת אחריי.
בן פתח את הדלת מהצד שלו והתיישב במושב הנהג, הוא התניע את המכונית ויצא מהחניה המקורה.
״אוליי דיי?״ הוא שאל בקול רגוע למדי כשעיניו עדיין נעוצות בכביש.
״מה דיי?״ שיחקתי אותה ראש קטן ומשכתי את ברכיי לחזי, הבטתי מחוץ לחלון, עמודי החשמל נעו במהירות, משאני ילדה קטנה אהבתי לצפות בהם נעים בקצב מסחרר.
״עזבי.״ הוא נאנח והמשיך בנסיעה.

הגענו לבית שלי ובן בלם את המכונית בפראיות, עפתי מעט קדימה ולטשתי בו מבט עצבני, הוא אפילו לא הסתכל עליי.
״לילה טוב.״ התכוונתי לפתוח את הדלת אך הוא נעל את המכונית כולה. הסבתי אליו את מבטי אך הוא עדיין לא הביט בי.
״את לא חושבת ששכחת משהו?״ שאל והביט בי בחטף.
״לא,״ עניתי בחדות מבלי לחשוב אפילו למה התכוון, ניסיתי לפתוח את הדלת בשנית אך היא עדיין הייתה נעולה.
״נשיקה,״ הוא גילה למה התכוון ונחרתי בבוז.
״אתה באמת חושב שאני אנשק?״ שאלתי בזלזול והוא הנהן בביטחון. ״אז כנראה שאתה טיפש אמיתי,״ הקנטתי אותו ונשפתי בעצבנות.
״את לא זזה מפה עד שאני לא מקבל נשיקה ולילה טוב כמו שצריך,״ הוא קבע וזיהיתי נימת איום בקולו.
״אני מקווה שאתה אוהב לישון במכוניות.״ הורדתי את המושב שלי ונשכבתי עליו, הפניתי את גבי לבן והבטתי בדלת הסגורה.
״את כזו עקשנית מזוינת.״ הוא הטיח את ידו על ההגה בעצבנות, קפצתי במקומי ועצמתי את עיניי בחזקה. אם ככה הולך הריב הראשון שלנו מה יקרה בשאר? נדקור אחד את השנייה?
״בן תפתח לי עכשיו או שאני אשבור את החלון,״ איימתי, לא יכולתי לראות אותו עוד הערב הזה. הוא עשה כדבריי ופתחתי את הדלת, לפני שיצאתי הסתובבתי אליו.
״כשתפסיק להתנהג כמו שמוק ותתחיל להיות רומיאו תטפס אליי.״ טרקתי את הדלת ושעטתי אל כיוון ביתי. בהחלט הלילה הכי מחורבן שהיה לי איתו.