I’ll take care of you- פרק 34 חלק ב׳

-נקודת המבט של בן-
הלילה הגיע, שני והבן שלה כבר התמקמו בחדר שפעם היה שלה עד שתסדיר את הגירושים מבעלה.
אני שכבתי במיטה, השעה שתיים בלילה ואני ער כמו ינשוף. זה לגמרי הולך להיות לילה ללא שינה.
הסטתי את השמיכה מעל החלק התחתון של גופי. נשפתי באטיות ויצאתי מחדרי.
הבית היה חשוך ורק אור הירח החלש האיר את הבית.
הדלקתי את האור במטבח והכנתי לעצמי כוס קפה, חיכיתי שהמים ירתחו, נשענתי על השיש ובהיתי בנקודה על הקיר הלבן.
״תארגן גם לי כוס.״ שני נכנסה גם היא למטבח, ערנית למדי, שיערה היה קשור בקוקו רופף והיא הייתה לבושה בפיג׳מה קצרה שעליה היו מצוירות פרות קטנות. לפעמים זה נראה כאילו אחותי הגדולה לא מתבגרת.
״למה את ערה?״ שאלתי והתעלמתי מבקשתה.
״למה אתה ער?״ שאלה בחזרה כשחיוך מתגרה על פניה. מאז ומתמיד היא אהבה להרגיז אותי, גם כשגדלנו ו״התבגרנו״.
״לא מצליח להירדם,״ סיכמתי בקצרה והוצאתי עוד ספל לקפה בשביל שני.
״בגלל הילדה ההיא?״ שאלה והסקתי מכך שהתכוונה לטל.
״לא רק.״
לא ידעתי אם שני יודעת על דיאנה או לא אבל היה חשוב לי לשתף אותה. היא בטוח תייעץ לי יותר טוב מאימא או מערן וכמובן יותר מאבא.
״בגלל הילדה השנייה?״ שאלה ופה כבר הבנתי שהיא יודעת. הנהתי והשפלתי את ראשי אל השיש.
״לא הבנתי כל כך מה הלך שם,״ אמרה ומשכתי בכתפיי.
״את לא רוצה לדעת מה הלך שם,״ התעצבנתי.
״לך תשב רגזני, אני אדאג לקפה,״ פקדה עליי והלכתי לסלון, נשכבתי על הספה והבטתי באחותי הגדולה שאליה התגעגעתי ברמות מטורפות.
היא הכינה את ספלי הקפה והתיישבה לידי, הנחתי את ראשי על ירכיה כמו שעשינו כשהייתי ילד קטן והיא שיחקה בשערי.
״עכשיו, אתה רוצה לספר לי מה קרה?״ שאלה ועברה ללטף את שערי.
״זה היה לפני כמעט שנה, הייתה לי ידידה אחת שהיה קשר טוב איתה ואז התחלנו לשכב, את יודעת. קשר לא מחייב,״ סיפרתי במעט מבוכה, לא כיף לדבר על חיי המין שלך עם אחותך הגדולה.
״אלה הקשרים הכי גרועים אחי,״ היא התפרצה לדבריי, זה בהחלט הקשר הכי גרוע שהיה לי.
״בקיצור קרה מה שקרה, עכשיו היא בהריון,״ קיצרתי את הסיפור, לא היה לי ראש לחזור לשיט הזה עכשיו.
״אתה האבא בטוח?״ שאלה והנהנתי.
״למה לא היית זהיר לעזאזל?!״ סיננה מבין שיניים חשוקות והכתה את זרועי מספר פעמים.
״לא יודע, אני כזה דפוק.״ זרקתי את אחת מידיי באוויר.
״זה בן או בת?״
״בת.״
״ומה אתם מתכוונים לעשות איתה?״
הנדתי בראשי כלא יודע, הייתי אבוד.
״חשבתם אולי… לשלוח אותה לאימוץ?״ שאלה בחשש וישר הזדקפתי.
״מה?״ שאלתי מופתע, לא חשבתי על האפשרות הזו.
״בנינו אתה לא בנוי לגדל את הילדה הזו, בטח לא בגיל הזה,״ היא קבעה וצדקה, ״אז תדבר עם דיאנה ותתנו אותה לזוג הורים שבאמת יאהבו אותה ויגדלו אותה,״ הציעה והנהנתי, אני אדבר עם דיאנה על זה, אני חייב לדבר איתה על זה,
״תודה.״
״אין על מה אחי.״ שני חיבקה אותי. הייתי צריך חיבוק וזה משהו שלא קיבלתי מאף אחד חוץ מטל שעכשיו גם אותה איבדתי על שטות.
״אני מרגיש כמו בחורה,״ גיחכתי ושני ציחקקה.
״כל אחד והפאקים שבו,״ היא הקניטה אותי ודחפתי אותה בקטנה.
ביני לבינה תמיד היו יחסים טובים. גם אם היא גדולה ממני בשמונה שנים היא עדיין מתנהגת כמו בת עשרה מטופשת.
אני זוכר איך היה לי קשה כשהיא התחתנה ועברה לגור מחוץ לארץ בגלל שבעלה היה שגריר ישראל בצרפת ושמרנו על קשר טלפוני בלבד.
עכשיו כשהיא חזרה לארץ יחד עם דור, הבן שלה הכל נראה הרבה יותר קל.
״ומה אתה הולך לעשות עם הבחורה השנייה?״ שאלה והנדתי בראשי כלא יודע.
אני עדיין אוהב את טל, למעשה אני מת עליה אבל זה היה וזה נגמר. אמרתי שטויות שאין מצב שהיא הולכת לסלוח לי עליהן. החיוך שלי כבר לא ישפיע עליה כמו פעם.
וגם אם היא תהיה עם גבר אחר לא יהיה לי מה לעשות בעניין כי אני עליה כבר ויתרתי. מגיע לה משהו יותר טוב. משהו הרבה יותר טוב.
״כלום, אני לא הולך לעשות כלום.״

-נקודת המבט של טל-
״תרדי ממני מטורפת!״ צעקתי למעיין שקפצה על גבי, היא כרכה את ירכיה סביבי וציחקקה אל צווארי.
״רדי ממנה שמנה,״ אביטל קראה וסטרה לתחת של מעיין שצעקה בדרמטיות כך שכל המקום שמע אותה.
מעיין סוף סוף ירדה ממני והתקדמנו לעבר דוכן הגלידה.
העיר שלנו אירגנה יריד לצעירים לכבוד החזרה לבית הספר. אני שמחה שמחר חוזרים, נמאס לי לשבת בבית ולהשמין וחוץ מזה זה החופש הכי נורא שהיה לי בחיים.
בחודש הראשון התמרמרתי שבן לא מתייחס אליי ובשבועיים הראשונים של החודש השני התמרמרתי שהוא נפרד ממני.
אבל המשכתי הלאה, כביכול. אני אולי לא בוכה וצוחקת הרבה אבל אני עדיין מתגעגעת ואוהבת אותו בטירוף.
והחשש היחיד שלי לגבי מחר זה לראות אותו.
לא שמעתי ממנו או עליו מהיום שנפרדנו. וטוב שכך, בחיים לא בכיתי כל כך הרבה בגלל בן אדם כמו ביום שהוא אמר שהוא לא אוהב אותי יותר.
״טל…״ מעיין העירה אותי מתרור המחשבות בהן שקעתי, התפקסתי והבטתי בה, ״איזה טעם את רוצה?״ שאלה ושמתי לב שאנו בדוכן הגלידה.
״וניל,״ עניתי במהרה.
הסתובבנו עם הגלידות וראיתי מרחוק את נופר בלי ערן אבל עם החבורה שלה.
כשהיא קלטה אותי היא רצה אליי ריצה קלה ועל פניה הייתה הבעה לא מוסברת.
״טל,״ היא קראה בשמי והתנשפה כשהגיעה אליי.
״נופר,״ קראתי בשמה חזרה וגיחכתי בהתחכמות אך מבפנים הלב שלי דפק חזק.
״קרה משהו?״ שאלתי והרמתי אחת מגבותיי.
״מקשיבה?״ שאלה והנהנתי בהגזמה.
״דיאנה ילדה.״