I’ll take care of you- פרק 4

התעוררתי קצת מוקדם יותר מהשעה שבה הייתי צריכה לקום. השמיים היו בגוון כחלחל אפור.
קמתי בעצלנות ובכתפיים שמוטות, גררתי את עצמי לחדר המקלחת ואני חושבת שנרדמתי בעמידה לכמה שניות.
תפסתי במברשת השיניים ומרחתי עליה מעט משחה, תחבתי אותה לפי והתחלתי לצחצח, קצף החל להצטבר וחריפות המנטה שרפה את פי, מיהרתי לשטוף את פי ואת פניי.
ירדתי במדרגות, דואגת לא להרעיש להורים שחדר השינה שלהם נמצא בקומה התחתונה בעוד ששלי ושל נופר נמצאים בקומה העליונה.
הרתחתי את המים בכדי להכין לעצמי כוס של שוקו חם.
פתחתי את קופסאת השוקולית ושמתי בתוך כוס הקרטון כפית גדושה של שוקולית וכפית שטוחה של סוכר, מזגתי מים חמים ומעט חלב.
התיישבתי בספה והדלקתי את הטלוויזיה בזמן שאני מתכסה בשמיכת הפיקה הדקה והצמרירית.
הדלקתי את הטלוויזיה והעברתי לערוץ הקומדי סנטרל בשביל לפתוח את הבוקר בחיוך.
תכנית מעונה ישנה של ״צחוק מעבודה״ שודרה ואורי חזקיה עמד שם כששיערו הפרוע מתנופף לכל עבר והוא צוחק על מנהגים טיפשיים של בחורות.
מחשבותיי התעסקו במבחן הפיזיקה שאמור להיות היום, תהיתי אם מעיין תצליח אחרי כל הקשיים בהם נתקלה במקצוע הארור הזה ואם באמת הצלחתי לעזור לה.
החלטתי ללמוד קצת, אני צריכה להתארגן רק בעוד שעה וזה מבחן די חשוב, אני לא חושבת שהתכוננתי אליו מספיק.
עליתי חזרה לקומה העליונה והוצאתי מהארונית שלי את ספר הפיזיקה ומחברת בכדי לחזור על החומר, יצאתי מחדרי ופתחתי בשקט את דלת חדרה של נופר בכדי להוציא עיפרון, מחק ומרקר בכדי להדגיש את הדברים החשובים.
הופתעתי לראות את ערן יושב על ספת היחיד שהונחה למרגלות מיטתה של נופר כשבידו מחברת ועט בפיו, הוא עדיין היה לבוש רק בבוקסר לבן ושיערו נפל על עינו הימנית וזה לא נראה כאילו זה הפריע לו.
השפלתי את מבטי ועליתי על הספרייה כשאני דואגת להוריד את המכנס ולא לחשוף בפני ערן כלום, הפיג׳מה שלי הייתה קצרה, לא על גבול הזנותית אבל עדיין קצרה.
הוצאתי את הדברים שהייתי צריכה וניסיתי לרדת בזהירות ובשקט בכדי שנופר לא תתעורר ותתחיל לנזוף בי, למרות שכשהיא ישנה אף אחד חוץ מאימא שלי לא יכול להעיר אותה.
הנחתי את אחת מרגליי על כיסא המחשב בעל הגלגלים, ערן הביט בי כשהעט עדיין בפיו והוא מרים את מבטו אליי כל כמה שניות, העובדה שהוא מסתכל עליי הלחיצה אותי, מעדתי, הכיסא עף בפראיות וברעש לכיוונה של נופר ואני נחתתי עם התחת על דלפק הספריה, זה כאב, מאוד כאב.
עצמתי את עיניי חלושות ונשכתי את שפתי התחתונה, זה כאב אבל הידיעה שערן ראה את זה כאבה עוד יותר, שמעתי כמה צחקוקים מצידו, הפניתי אליו את האצבע המורה כאות אזהרה והוא הפסיק, נחתי בקלילות על רגליי ופקחתי את עיניי, ערן עדיין הביט בי כשחיוך מרוח על פניו ויצאתי מהחדר מבלי להגיב.
ירדתי בחזרה לקומה התחתונה והתיישבתי בזהירות על הספה, זו הייתה מכה יבשה כואבת במיוחד.
פתחתי את ספר הפיזיקה ועברתי ברפרוף
על החומר בזמן שהטלוויזיה מוקרנת על ערוץ אם.טי.וי ושיר מרענן וקליל של סימפל פלאן מתנגן.
״כוח הנורמל…״ מלמלתי לעצמי ושכתבתי את שתי המילים במחברת, מסמנת אותם במרקר צהוב בוהק שמלכלך לי מעט את האגודל.
״כוח הכבידה…״ מלמלתי שוב ואת המילים הלחו סימנתי בורוד.
״טל?״ שמעתי לחישה והסתובבתי באיטיות,
נאנחת ומסתובבת בחזרה למחברתי כשהבנתי שזהו ערן, לא הגבתי וחזרתי לכתוב סיכומים שיעזרו לי בהמשך.
״עוד הפעם את על מצב השתק?״ שאל והנהנתי לחיוב, הוא התיישב בספה הסמוכה כשהחזה החשוף שלו שכוב על הקצה והוא מושיט את ידו בכדי להניח את דפיו על שלי.
״לא הבנתי את זה.״ אמר והצביע על שאלה מדף חזרה שהמורה נתן לנו.
״תתחיל לחשוב.״ עניתי בזלזול והגשתי לו את הדף בחזרה, הוא לא ויתר והחזיר את הדף שוב לידיי.
״וגם את התרגיל הזה.״ הוסיף והצביע על התרגיל שאחרי התרגיל הראשון, הבטתי בו לרגע במבט מרוגז ונאנחתי, מתחילה להסביר לו.
~~

״איזו מלכה!״ קרא בהתלהבות אחרי שהבין את שני התרגילים שלא הצליח להבין וגזל לי ארבעים וחמש דקות מזמני, ידעתי שהוא מטומטם אבל לא ידעתי שעד כדי כך.
״בוקר טוב.״ אימא שלי ירדה במדרגות, מתוקתקת כמו בכל בוקר, יפה כמו בכל בוקר.
עגילי הזהב שאבא קנה לה כמתנה ליום ההולדת נצצו באור השמש של הבוקר ושינייה הלבנות נחשפו מבעד לחיוכה.
״בוקר טוב אימא.״ אמרתי וחזרתי לדפים שלי סוף סוף.
״בוקר טוב סיגל.״ ערן אמר בחיוך גדול ומתחנף, אימא שלי תמיד אהבה אותו, היא אומרת שהוא ילד טוב ומחונך, אני חושבת שהוא פשוט ילד חנפן שעוזר לה כל פעם עם הקניות ומתנדב לקחת אותן גם ממני בזמן שנופר יושבת וצופה בתכנית ריאלטי זולה ומאולצת והוא מעין- מכפר על כך.
״רעבים?״ שאלה בחיוך והוציאה מספר ירקות כמו בכל בוקר.
״כן.״ ערן אמר.
״לא.״ אמרתי באותו הזמן.
אימי גיכחה והחלה לחתוך את הירקות לסלט קצוץ טרי.
״את צריכה לאכול טל, בקצב הזה תישארי רזה ואנמית לכל החיים,״ אמרה בסמכותיות וקצת הביכה אותי אל מול ערן.
״לקחת את הכדורים שלך?״ שאלה והנדתי בראשי לשלילה.
״קדימה.״ הורתה לי ועצרה לרגע עם חיתוך הסלט, מנגבת את ידיה במגבת ופותחת את ארון המטבח, מוציאה משם את הכדורים חסרי הטעם שלי.
״לרוויה.״ אמרה ומזגה לי לצידם כוס של מים קרים, הנחתי את הכדור על קצה הלשון ושתיתי מעט מן המים, נאנקת בכדי לבלוע אותם.
״על מה עבדתם כל כך הרבה זמן?״ שאלה בסקרנות, בלעתי את שאר המים שהיו בכוס והנחתי אותה בכיור.
״מבחן. פיזיקה.״ אמרתי בשתי מילים והתיישבתי על כיסא הבר, מניחה את הדפים על האי וזזה באי נוחות כשהכאב מהמכה מזכיר לי שהוא עדיין שם.
״טל עזרה לי בכמה דברים.״ ערן סיפר לאימא שלי בזמן שהוא פותח את מגירת הסכו״ם ומתחיל לערוך.
״יפה יפה,״ אמרה בחיוך. ״ואיפה אחותך הגדולה?״ שאלה.
נופר גדולה ממני בשתי דקות וחמישים ושמונה שניות, אימי תמיד נהגה לספר לנו על ההפרש הקצר ותמיד היית קוראת לנופר אחותי הגדולה.
״אני אלך להעיר אותה.״ ערן התנדב ועלה בקלילות במדרגות בזמן שחיכוך הג׳ינס שלו נשמע.
״נכון שהוא משהו?״ אימי שאלה בחיבה.
אם עוד מישהו אחד ידבר איתי על כמה שהוא מדהים ומושלם אני עלולה לקפוץ מצוק, או לראות את הטיטאניק בלופים.
״היא לא מרגישה טוב, יש לה גם קצת חום.״ הודיע וגלגלתי את עיניי, שולפת חסה מהקערה שאימי בדיוק הניחה על השולחן.
״עם מזלג בבקשה.״ הורתה לי ותפסתי במזלג הברזל המבריק שנהגה לצחצח בכל סוף שבוע.
״כמו תמיד, חולה במבחנים ואז בריאה כמו שור כשיש מסיבה.״ הקנטתי אותה וערן נעץ בי מבט זועם כשאימי לא ראתה.
״אני חושב שהיא מדהימה, רק תנסי להכיר את אחותך התאומה ותראי איזה בן אדם טוב היא.״ ערן אמר בפשטות אך הבעתו לא השתלבה עם קולו.
״מה שתגיד.״ אמרתי בזלזול וקמתי מכיסאי.
״אני למעלה אימא.״ הודעתי לאימי המבולבלת שלא בדיוק הבינה מה קרה הרגע.
אם הוא חושב שנופר בן אדם טוב אז הוא בהחלט טיפש, טיפש עד כדי כך שאפילו ארבעים וחמש דקות של הטפת מוסר לא יעזרו לו.