Lost – פרק 1

"די, בואי, צריך לצאת." ריאל אמר ונכנס לחדרי, הנהנתי בראשי וקמתי מהמיטה. לבשתי ג'ינס כחול בהיר עם חולצה מכופתרת לבנה קצרה. התקדמתי לעבר ריאל שעמד ליד הדלת.
"אני באמת רוצה שזה יצליח די, תנסי להבין אותי." ריאל אמר באנחה והושיט את ידו לעברי.
"אני לא ביקשתי ללכת לשם." אמרתי ועקפתי את ריאל.
"תפסיקי להיות עם פרצוף זועף, די." ריאל אמר אך התעלמתי מדבריו.
"תפתח כבר." הפצרתי בו וחיכיתי שיפתח את הנעילה של המכונית.

"את מתכוונת לכעוס לנצח? זה יעשה לנו טוב, בהתחשב בעבר שלנו. אולי זה מה שיעזור." ריאל אמר וליטף את פניי. עיניו החומות הביטו בעיניי הדבש שלי. נאנחתי בשקט וחזרתי להביט בקיר הלבן.
"דיאן וריאל?" אישה בגיל העמידה יצאה מהחדר וקראה בשמנו. ריאל נעמד וכך גם אני.
"היכנסו." האישה אמרה ופתחה את הדלת לרווחה. נכנסתי למשרדה הגדול והמרווח בניגוד למסדרון הצר, הלבן והשומם.
"קוראים לי קלאודיה, אני אספר לכם מעט על עצמי כדי שתרגישו מעט ביטחון איתי," אמרה בחיוך וסרקה אותי במבטה.
"אני נשואה כבר מעל לשני עשורים, יש לי ילד בן השלוש עשרה וילדה בת החמש. אני מתמחה בייעוץ זוגי כבר מעל לעשר שנים ואני מקווה לעזור גם לכם. אז אולי תציגו את עצמכם בפניי לפני שנתחיל?" קלאודיה שאלה והסתכלה עלינו.
"מצטערת אני ממש לא מעוניינת, לא להיות פה ולא לדבר איתך." אמרתי וגלגלתי את עיניי, תפסתי בעזרת ידי הימנית חתיכת שיער משיערי הג'ינג'י אדמוני וסובבתי אותה בין אצבעותיי.
"זאת דיאן, אני מתנצל בשמה." ריאל אמר בחוסר נוחות ואילו קלאודיה חייכה אליו חיוך מנחם.
"אני רגילה לגישות כאלה בהתחלה, לרוב הם באות מגברים. את מאוד מיוחדת דיאן. אני בטוחה שיש סיפור מרתק מאחוריי השם שלך." קלאודיה אמרה וסגרה את יומנה שהיה פתוח עוד מלפניי שהתיישבנו בכורסאות. החדר היה צבוע בצבע חום ועליו היו תלויות תמונות ממוסגרות, התעודות של קלאודיה, רשיון העסק שלה, תמונה שלה עם אדם מבוגר ושני ילדים עמדה על השולחן שבצד, היה מונח עליו גם מחשב נייד ולידו ניירות ועטים שהיו אסופים לקופסא קטנה עגולה.
שטיח חום כהה היה פרוס על הריצפה, מעליו שולחן עץ חום בהיר והכורסאות היו בצבע חום בהיר, הידיות הצדדיות של הכורסאות היו בצבע שחור, ספרים מילאו את הספרייה שעמדה ממולי, ודלתות זכוכית שמרו על הספרים.

"אני מקווה לא לראות את המשרד הזה לעולם שוב," אמרתי בעצבים והתקדמתי לכיון הרכב של ריאל, רכב שחור, חדש מהחברה.
"מצטער להודיע לך אבל את תראי אותה שוב בעוד שבועיים מהיום." ריאל הודיע והניע את הרכב, הוא העביר בין ההילוכים והחל לנסוע בין המכוניות לעבר היציאה מהחניון.
"מצוין." אמרתי וגלגלתי את עיניי.
"הכי חשוב האופטימיות והנחמדות שנוטפת ממך." ריאל הקניט אותי, התעלמתי מדבריו והנחתי את ראשי על החלון, מביטה ברחובות ובעצים שנראים במבט לאחור כמו ציורים על הכביש בצבעי שחור לבן.

"דיאן תני לה הזדמנות. את נתת לי למה את לא נותת לה?" ריאל צעק ונכנסתי לחדרי.
"אתה זה אתה ריאל והיא זאת היא. אני לא מעוניינת להכיר אותה או לספר על חיי!" צעקתי וטרקתי את הדלת בעצבים.
"כאילו זה מה שחסר לי, אישה משועממת שרוצה לדחוף את האף לכל מקום." מלמלתי בעצבים, זרקתי את נעליי העקב הקצרות שלי על הריצפה, פשטתי את הג'ינס הלוחץ והורדתי את החולצה המכופתרת, נשארתי בהלבשה תחתונה. נשכבתי על המיטה והתכסתי בפוך הלבן.

פתחתי את עיניי, החושך השתלט על החדר, האור היחיד שהיה הוא מהפנס שבחוץ שבקושי האיר בחדרי, קמתי מהמיטה והתקדמתי לארון, הוצאתי שמלה לבנה פשוטה וקצרה, התקדמתי לעבר הדלת וחיפשתי בחושך את ידית הדלת, אחזתי בידית ופתחתי אותה לרווחה, האור מהסלון הכאיב לרגע בעיניי ולאחר מכן היה נעימה ולא מזיקה.
"ריאל אתה מלך, ראית איזה גול הכנסת? תראה את הקהל!" קול גברי צעק. ריאל עמד וחיבק באושר את זוהר, חבר הילדות שלו.
"די, התעוררת." ריאל אמר והתקדם אליי. גיחכתי והנהנתי בראשי.
"כן." אמרתי והתקדמתי למטבח.
"מישהי נראית טוב היום." זוהר אמר.
"חבל שאי אפשר להגיד אותו הדבר עליך," עקצתי אותו ומזגתי את המים הרותחים לכוס הזכוכית, לאחר מכן התקדמתי למקרר והוצאתי חלב.
"אני משקר תנסי את זה לפעמים." אמר בחיול מנצח. גיחכתי שוב וגלגלתי את עיניי.
"אני משקרת בכל פעם שאני רואה אותך. אני מעמידה פנים שאני שמחה לראות אותך." הקנטתי אותו ויצאתי מהדלת. התיישבתי על הנדנדה שבחוץ ולגמתי מן כוס הנס קפה הרותח שלי.

"ריאל, קום." אמרתי ונגעתי בכתפו.
"עוד חמש דקות." אמר בקול ישנוני והסתובב לצד השני של המיטה.
"יש לך אימון בוקר!" קראתי וניסיתי לסובב אותו אליי. הוא הסתובב מעט, פקח את עיניו, הביט בי וחזר לישון.
"הבטחת לעזור לי ללמוד את החומר גם במתמטיקה שלא הבנתי. יש לנו ללכת לקנות לך בגדים בשביל ההשקת סרט החדש שיצא." אמרתי וכאב קטן עבר בגופי. אני אשב פה, בבית כשהוא הולך עם דוגמנית שידה סביב ידו.
"לא אכפת לי מהסרט, אני עייף." מלמל, הסתובב וחיבק את רגליי. חייכתי לעצמי חיוך קטן, הרגשתי שייכת לו ולמקום הזה.
"ריאל קום." אמרתי בייאוש ונשקתי לשפתיו.
"אבל עוד לא צחצחתי," התלונן ופקח עיניים, כקלט אותי הוא חייך חיוך קטן וליטף את שיערי.
"עכשיו לא כל כך אכפת לי." אמר ונישק אותי נשיקה עמוקה עוד יותר.

"אני מסריח," ריאל צעק כשנכנס הבייתה, הבטתי בו בשעשוע כאשר זרק את חולצת הטי שרט ועליו המספר שש עשרה בענק, המספר שלו בקבוצת הכדורגל בה שיחק.
'הסרט החדש, 'מפלצת בגוף זר', יוצא היום בערב לבתי הקולנוע. גם נבחרת הכדורגל שעלתה לליגה הלאומית מגיעה היום וביניהם לא אחר מאשר ריאל בן סימון. האמריקאי שבהחלט כבש את ישראל בעזרת הכישורים שלו. אנחנו נהיה בהשקה ונצלם לכם את הפרטים הכי חשובים ועסייסים שיהיו שם.' לאון- המגיש של חדשות הבידור אמר. הוא בהחלט הרס לי את המצב רוח.
"אני יכול לא ללכת," ריאל אמר בחיוך.
"אנחנו לא זוג ריאל. אתה יכול ללכת להנות, עם הדוגמניות המהממות האלה שימרחו עלייך במהלך כל הסרט למען הפרסום, אתה תקבל עוד הצעות לפרסומות. זה יפתח לך דלתות ולא רק בכדורגל." אמרתי ושללתי את הרעיון להישאר איתו בבית, להתחבק איתו ולראות סרט קיטשי שמשודר בטלויזיה. "את בטוחה?" ריאל שאל והתקדם לעברי, הנהנתי בראשי.
"אוקי, אני נכנס להתקלח." אמר בחיוך קטן ופנה לכיון המסדרון.
"לא, אני רוצה שתישאר איתי. אבל אני לא אתן לך להרוס הכל בגללי." אמרתי בכאב.
"איך זה?" ריאל שאל וניסה לקשור את העניבה, למרות שלא הצליח.
"חכה," אמרתי וקמתי מהספה. מכנס הפיגמה הקצרה שלי עלתה מעט למעלה וחשפה כמעט את מה שהייתה אמורה לכסות, פניי האדימו וזידרתע את המכנס הקצר.
"אתה נראה כמו נסיך מהאגדות." אמרתי וכאב חדר לקולי.
"אני נשאר," קבע והוריד את הג'קט השחור שנראה שלא היה נוח במיוחד.
"נראה סרט קיטשי בטירוף, אפשר להזמין אפילו." אמר והתקדם לספה. רציתי לחייך אבל אם הוא ישאר זה יהיה אשמתי ויזרקו אותו מהקבוצה בסופו של דבר.
~
"את מבינה דיאן, הוא לא הגיע לשום השקה, לשום מסיבה, לשום ראיון כמעט. כי הוא צריך לשמור על דיאן הקטנה שלו ולא לבוא כדי לקדם את עצמו בעולם האמיתי!" המאמן צעק עליי ונתן מכה חזקה לשולחן, סימן שהראה עצבים.
"אולי הוא הבין שהוא לא מכונה שצריך לעבוד בשבילך עשרים וארבע שעות. הוא לא הזונה שלך ראובן תתמודד!" צעקתי חזרה וירקתי את דבריי בארס. אני מכירה את ריאל חודש, בחודש הזה המאמן שלו עשה ממנו מכונה, כמעט בלי שעות שינה, אימון רוב היום, ראיונות לכתבים, צילומים לכתבות ופרסומות אבל אפילו לשנייה אין לו מנוח.
"אליי דיאן את תדברי בכבוד. את לא יודעת למה אני מסוגל." אמר בשקט בניסיון להפחיד אותי.
"ואתה לא יודע למה אני מסוגלת." אמרתי בשקט והסתובבתי לכיון הדלת."זה איום? אני אזרוק את החבר הקטן שלך מהקבוצה שלי." אמר וצחק.
"אוקי, אז תראה בדבריי כאיום." אמרתי וטרקתי את הדלת אחריי.
~

"לך." אמרתי והרמתי את הג'קט השחור, ניקיתי אותו מעט והחזקתי אותו, ריאל נאנח וקם מהספה.
"תתקשרי בכל שעה, אם את צריכה משהו יש כסף בארנק, תאכלי ותתקלחי. מחר אני אפצה אותך." אמר בחיוך מנחם, הוא שנא את ההשקות האלה, היוקרה הזאת.

'השחקן כדורגל המצליח ביותר בישראל, ריאל בן סימון הגיע כשלצדה של הדוגמנית אורי משלין, השניים נצפו מתגופפים ביחד. ריאל מסר כי הנערה שלפני כמה ימים נצפה לצידה אינה מיוחדת למענו ואילו אורי כן.בנוסף לכך, ורוניקה טינקובל הדוגמנית המצליחה שהגיעה לארץ לא מזמן נתפסה ברחבת ההשקה שלובה על זרועו של לא אחר מאשר זוהר חיים, השחקן מספר ארבע בקבוצת הכדורגל שעלתה לליגה הלאומית. ורוניקה מפלרטטת מדבריו של זוהר ואף נשיקות מעטות נתפסו בין השניים.' לאון אמר והתעצבנתי מדבריו של ריאל, הנערה שאינה מיוחדת, היא אני.

נכנסתי לחדר של קלאודיה יחד עם ריאל, שבוע עבר מההשקה, שבוע שאני מתעלמת ממנו ולא מדברת איתו.
התיישבתי על הספה של קלאודיה מחכה שתתחיל לדבר, שהשעה תסתיים ואני אחזור הבייתה, למיטה ולפוך החמים והמוכר שלי.