Lost – פרק 5

שבוע טוב נסיכות…♥
הפרק מוקדש לעדי, סליחה שאני לא נותת לך לקרוא את הפרקים לפני כולם. אוהבת אותך.

הרמתי מספר קרטונים והתחלתי להניח אותם על הקרקע הכי יציבה שמצאתי בשכונה, רחוק מכולם.

נשכבתי על המיטה- הקרטונים שמצאתי הכי פחות חזקים, הנחתי את ראשי על התיק הורוד שלי, ושוב אני לבד.
החושך כיסה את הבקתה- הצריף שבנתי מהבוקר ועד עכשיו, רדת הלילה.
"תראו מי כאן," אותו קול מהפעם הקודמת, מהלילה הקודם. בניגוד לפעם הקודמת, אני חזקה יותר ממה שהייתי, אני לא מפחדת.
"מי זאת אם לא קרח הקטנה שלנו, אייס." הוא אמר והתקרב אליי. פניו התקשחו והתבגרו, תווי פניו היו רציניות ויותר ואילו צלקת התנוססה על פניו, גופו התקשח והתחזק. שיערו החום בהיר ועיניו הכחולות שנראות תמימות כל כך שונות לגמרי מהמציאות, רוע, כאב ואופל סבבו סביבו. הוא שמר רק על עצמו ועל החבורה שלו. לא יותר מזה.
על החזה שלו היה כתוב משפט 'הרי זה ידוע שזאב לא בוגד בלהקה שלו.' המשפט היה כתוב על כל אחד ואחד מחברי הלהקה שלו, הזאבים.
"ברק." אמרתי באדישות, נעמדתי מהקרטונים, שילבתי את ידיי על חזי. פניי הפכו לאדישות למראהו.
"יש לי הצעה בשבילך, קרח." אמר בחיוך, הדבר שהכי שנאתי בו זה הביטחון שלו, כולם תמיד הסכימו איתו לא בגלל שהוא חכם או מיוחד, הוא יודע לשכנע. הוא עושה לך מניפולציות וגורם לך לחשוב שהוא יודע מה טוב לך.
"לא." אמרתי עוד לפני ששמעתי אותו, ברק עקשן, הוא לא ויתר עד שקיבל את רצונו.
"תהיי חלק מהזאבים, תקבלי את כל רצונך, יהיה לך בית, מקום ומיטה נוחה ואמיתית." אמר והצביע על הקרטונים הרטובים והמעיקים.
"מקלחת, חברים אמיתים ואני אשמור עליך." אמר בחיוך והתקדם אלי. רק ההצעה, לישון כמו שצריך פיתתה אותי.
"ומה אתה תקבל בתמורה?" שאלתי את השאלה החשובה באמת, ברק חייך חיוך קטן והביט בי, הוא התקרב אליי עד שכמעט ולא היה בינינו מרחק.
"תעזרי לי לתכנן גנבות, את חכמה. את יפה ובאישה לא חושדים." אמר והתרחק ממני.
"אל תשכחי שגם מור מרעילה את חן עלייך, את תצטרכי את ההגנה שלי." אמר והתקדם ליציאה, הוא צודק. מור תמיד הייתה טובה
בלהרוס לאנשים את החיים, אני לא הראשונה ולא האחרונה.
"אוקי." אמרתי בכניעה, ברק הסתובב וחיוך עלה על פניו. הוא התקדם לקרטונים הרטובים, הוא הרים את התיק הורוד והתחיל לצאת מהצריף המגעיל שהתפרק לאט לאט.
"כמה בנות יש בלהקה שלך, זאב בודד?" שאלתי את ברק, הוא הביט בי במבט משועשע, אני לא רוצה להיות כאן לבד, בשכונה לבדי, זה בלתי אפשרי כמעט לשרוד פה לבד.
"את הראשונה מלכתי." אמר והתקדם לבית המיוחד ביותר בשכונה, הבית של הזאבים.
נכנסתי לתוך הבית שהיה נטוש עד ילדותי, בילדותי הזאבים פשטו על הבית ומאז הם השולטים פה, בשכונה.
הסלון היה במרכז הסלון, הסלון היה גדול ומרווח, על הספות היה כיסוי שחור כדי להסתיר את הקרעים, טלויזיה שלא באמת עבדה הייתה מול הסלון, המבטח הקטן היה שחור מעט מהשריפה שהתרחשה פה, מאז הבית הזה נחשב למקולל, אבל אף אחד מהשכונה לא באמת האמין בזה.
"הגיע הזמן, סוף סוף מישהי תקבל את החדר המסריח הורוד." אור אמר והביט בי, הוא סרק את גופי וקרא את הקעקוע שהיה על ידי.
"קרח?" שאל ורץ לקראתי, חיבק והרים אותי. אור היה החבר הטוב ביותר של חן, עד שברק מצא אותו ולקח אותו ללהקה.
"טוב להיות בבית לא?" שאלתי בציניות והתקדמתי לחדר שברק סימן לי. חדר ורוד נגלה לעיניי. מיטה יחידה ולידה שידה וארון בצבע שחור.
"ברוך הבא לזאבים, קרח." ברק אמר ויצא מהחדר החדש שלי.
"נעשה פה כיף חיים." מלמלתי בציניות והוצאתי את הבגדים מהתיק הורוד שהיה מונח על המיטה.