Lying in the snow – פרק 28 ♥

"לא תגידי שלום לאבא שלך?"
"למה אתה כאן?"שאלתי ישירות
"רציתי לבקר את הבת שלי"אמר ואני גלגלתי את עיניי
"אני לא רוצה שתהיה כאן"אמרתי
"שגב,בואי נפתור את השטות הזאת כבר"אמר נאנח
"שטות?"שאלתי מגחכת
"שנאתי אותה כל החיים שלי בגללך,פספסתי את הילדות שלי איתה.ולמה?בגלל שאתה התנהגת כמו אגואיסט שחושב רק על האינטרסים שלו.חשבת פעם על זה שאני צריכה אמא?חשבתי עליי?"שאלתי
"שגב,אולי כדאי שנרגיע את העניינים"לין התערבה
"לא"אמרתי לה
"אני רוצה שתלך מכאן"פניתי לאבא שלי
"למה באת לפה בכל מקרה?ידעת שאני לא אסלח לך.מה אתה רוצה?"שאלתי
"את באמת חושבת שבאתי לכאן כי אני רוצה משהו?"שאל
"כן"עניתי מצחקקת
"נו?מה אתה צריך?"שאלתי והוא נאנח
"אני מתחתן"אמר מוציא מעטפה מכיסו
"באתי לכאן כדי להזמין אותך,את שתיכן"הוסיף
"ומה גורם לך לחשוב שנגיע?"שאלתי לא מבינה
"אולי תשני את דעתך"אמר מושיט לי את המעטפה.
שילבתי את ידיי,כשהוא מסתכל עליי ונאנח.
"קחי"אמר מסתכל על לין ומושיט לה את המעטפה
"אולי הבת שלך תבין בסופו של דבר שעשיתי את הכל רק כי אני אוהב אותה"אמר כשלין לוקחת את המעטפה מידו ומסתכלת עליי
"סיימת?"שאלתי
"עכשיו לך"הוספתי מתקרבת לדלת ופותחת אותה.
הוא התקדם לדלת,מסתכל על לין פעם אחרונה ויוצא מהבית.
"ביי"אמר ואני טרקתי את הדלת,מסתכלת על לין כשהיא מוציאה את ההזמנה מהמעטפה
"שגב,למה שלא נלך?"שאלה
"אני לא מתכוונת ללכת לחתונה שלו כאילו הכל בסדר,אני לא צבועה"אמרתי נשכבת על הספה ומדליקה את הטלוויזיה,מתחילה לזפזפ ערוצים.
"הגאווה שלך מפילה אותך כל פעם מחדש"החלה לומר ונעמדה מולי,חוסמת את הראייה של הטלוויזיה
"זאת הגאווה שהרסה לך עם בראד,את והוא הייתם יכולים להיות ביחד עכשיו ומי יודע,אולי אפילו להתחתן,אבל כשיכולת לא אמרת לו שאת אוהבת אותו,ותראי איפה את נמצאת עכשיו"אמרה
"תפסיקי"אמרתי,יודעת שהיא צודקת בכל מילה.
"את אומרת שהוא אגואיסט?את האגואיסטית שגב.את לא חושבת על איך שהוא מרגיש,את לא חושבת על כמה הוא סובל מהטעות ההיא,את רק חושבת על מה שאת מרגישה.
כולם טועים.אני טעיתי וסלחת לי,בראד טועה כל הזמן ואת סולחת לו מבלי למצמץ אפילו,אז למה את לא מסוגלת לסלוח לו?מה הוא כבר עשה?הוא רצה אותך איתו,הוא לא רצה לאבד אותך!הוא אוהב אותך."אמרה ובשלב זה הדמעות החלו ליפול מעיניי,כשאני מנגבת את הדמעות ולא נותנת להן לצאת.
"את לא יודעת איך זה מרגיש כשהילדה שלך שונאת אותך"אמרה והתיישבה לידי
"אני חוויתי את זה,תאמיני לי שאת לא רוצה להיות במקום הזה"הוסיפה ולקחה את שיערי,מניחה אותו מאחורי אוזני.
"הוא גידל אותך,הוא שמר עלייך,הוא היה שם כשהיית חולה,הוא תמך בך כשנכשלת במבחן,הוא כל שבוע פינה זמן בשבילך בשביל לבלות איתך.את באמת רוצה לזרוק את כל הזכרונות האלה והאהבה הזאת בגלל טעות?כשלך יהיו ילדים,את תביני בדיוק איך זה לנסות לעשות את הדבר הכי נכון בשביל הילדים שלך.לפעמים טועים,אבל אנחנו עושים טעויות רק בשביל ללמוד מהן,לא לחזור עליהן שנית.
את הולכת עכשיו להירגע ולהתקשר אליו עוד 10 דקות,את הולכת להגיד לו שאת סולחת לו.ברור?"שאלה
אני הנהנתי והיא חייכה,מחבקת אותי חזק.
"זה לא בריא לשמור טינה במשך כלכך הרבה שנים,הגיע הזמן לסלוח לנסות לשכוח"אמרה ואני משכתי באפי.

"אבא?"שאלתי כששמעתי את קולו
"שגב?"שאל מופתע
"קרה משהו?הכל בסדר?"הוסיף במהרה
"כן,הכל יותר מבסדר למען האמת"אמרתי מחייכת
"אנחנו נבוא לחתונה שלך אבא."

~בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן:)
*רק שתדעו שבוורד זה נראה הרבה יותר ארוך*
אשמח אם תגיבו,ערב מקסים~