lying in the snow-פרק 32 ♥

"תודה לין"לחשתי חרישית
"לכי,תסגרו את הסיפור הזה כבר"אמרה ואני חייכתי,עולה לחדרי ומחייגת את המספר של בראד.
"הלו?"שמעתי את קולו לאחר מספר שניות
"בראד?חשבתי על מה שאמרת,נוכל להיפגש?"שאלתי
"כן,אני אשמח."

"על מה רצית לדבר שגב?"שאל בראד כשאני התיישבתי על מיטתי והוא סגר את הדלת של חדרי.
"על מוניקה"אמרתי ישירות
"מה איתה?"שאל נשען על הדלת
"למה אתה לא יושב?"שאלתי לא מבינה
"אני מעדיף שלא,אני לא אוכל לשלוט בעצמי"אמר נאנח
"דברי שגב"הוסיף במהרה
"הו,אוקי"אמרתי מבולבלת מעט,מניחה את שתי ידיי על בירכיי.
"חשבתי הרבה על מה שדיברנו,אפילו חיפשתי את העיתון שהייתה בו הכתבה"התחלתי לומר
"בראד,קח את זה בפרופורציות"עצרתי את עצמי לרגע והוא הסתכל עליי במבט שואל.
"אתה לא חושב שמוניקה צריכה טיפול?ללכת למוסד כלשהו שיעזור לה?"שאלתי נזהרת במילותיי
"מה?"שאל מגחך
"בראד,בן אדם כזה צריך טיפול,במיוחד שהיא כבר ניסתה להתאבד בעבר"אמרתי
"שגב,את רוצה שאני אכניס את מוניקה שבמקרה בהריון ממני למוסד?"שאל
"היא בהריון!עוד פחות מחצי שנה אני אהיה אבא,אני לא יכול להכניס אותה עכשיו למוסד"אמר
"בראד תקשיב לי רגע,אתה לא מבין שאני חושבת עלייך?אתה לא יכול לחיות ככה כל החיים שלך.זה עכשיו או לעולם לא,ברגע שהתינוק יוולד,היא בחיים לא תוכל לטפל בעצמה.אתה תחיה בפחד תמידי,אני לא רוצה את זה בשבילך"אמרתי קמה מהמיטה ומתקרבת אליו
"אנחנו זה כבר אבוד,אני פשוט רוצה שיהיה לך טוב"הוספתי לאחר כמה שניות
"אני מבין שגב,אבל תנסי להעמיד את עצמך במקומי,את היית מכניסה אותה למוסד?"שאל
"אם זה לטובתה כן."עניתי בכנות
"בראד,בוא נשים את הקלפים על השולחן.הבחורה איימה עלייך שהיא תתאבד כשהיא יודעת שעל הדרך התינוק שלכם ימות.אתה רוצה להגיד לי שהיא שפויה?שהכל בסדר אצלה?ברגע שהיא תצא משם היא אפילו לא תחשוב על מוות"אמרתי
"אני לא יודע"אמר נאנח
"רק תחשוב על זה"אמרתי בתקווה
"אוקי"אמר נושם עמוק
"על זה רצית לדבר איתי?"שאל
אני הנהנתי והוא הנהן,משפיל את מבטו.
"טוב אז,אני מניח שאין לי עוד מה לעשות כאן"לחש
"אתה רוצה להישאר לארוחת ערב?לין מכינה את העוף הטעים שלה"אמרתי בחיוך כשהוא הרים את מבטו אליי
"לא תודה,אני צריך לחזור הביתה"אמר ואני הנהנתי
"אז..להתראות"לחשתי מתקרבת אליו על מנת לחבק אותו לשלום.
"שגב,אני מעדיף שלא"אמר עוצר בעדי
"בראד"אמרתי מגחכת
"זה פשוט מגוחך"הוספתי
"אני לא יכול שגב"אמר נאנח
"את לא מבינה איך זה מרגיש להיות ליד הבן אדם שאתה הכי אוהב בעולם ולא להראות לו את זה"הוסיף
"תאמין לי שאני מבינה"לחשתי מסתכלת עליו
"אני מצטער על הכל,אני באמת חשבתי שהכל יהיה אחרת,שנוכל להתמודד עם הכל את יודעת.אני לא הצלחתי,אני אכזבתי אותך ואני יודע את זה,אני יודע שאת שונאת אותי וזה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר,אני כלכך מצטער שגב"אמר לאחר כמה שניות
"מה שצריך לקרות יקרה בראד..כנראה שכל האהבה הזאת שאנחנו מרגישים לא אמורה להתממש"לחשתי
"אני יודע שאת לא חושבת ככה"אמר מסתכל על עיניי
"אני רואה לך את זה בעיניים"הוסיף
"זה משנה?"שאלתי
הוא נצמד לדלת ונאנח,מושך אותי אליו ומחבק אותי בחוזקה.
"כלכך קשה לי להבין שזה נגמר"אמר מחזק את החיבוק
"זה לא חייב להיגמר"פלטתי מפי
"אני לא יכול לעזוב אותה במצבה..אם היא הייתה שפויה היא הייתה מבינה את הכל,אבל היא לא.ואני לא מסוגל לשלוח אותה למוסד"אמר נאנח
"בראד,אם היא תלך לשם היא תתרפא,היא תקבל את זה"אמרתי
"אני מפחד לאבד את הילד שלי"אמר בכנות
"בייב.."לחשתי מתנתקת מהחיבוק ומסתכלת עליו
"אתה לא תאבד אותו,זה הילד שלך.תסמוך עליי"אמרתי
"אני לא אהיה איתה בלידה..אם היא תלך לשם היא תשתחרר רק אחרי הלידה,יש להם שם את כל הציוד הנדרש והלידה תתבצע שם"אמר
"איך אתה יודע את כל זה?"שאלתי לא מבינה
"שגב,את באמת חושבת שלא בדקתי את האפשרות הזאת?"
הסתכלתי עליו מופתעת אך בו זמנית גאה בגבר שהתאהבתי בו.הוא מפחד לאבד את הילד שלו וזה לגיטימי לגמרי,הוא רוצה לראות אותו נולד,הוא אוהב אותו.
אני מלטפת את הלחי שלו,מחייכת חיוך קטן כשהוא עוצם את עיני ואני מעבירה את אגודלי על שפתיו,הוא פקח את עיניו,מסתכל עליי ומנשק את ידי המלטפת,מקרב אותי אליו ונושם עמוק.
"בראד,תנשק אותי"ביקשתי ללא שליטה בדבריי,אני פגועה,כואב לי,והדבר היחיד שאני רוצה זה את שפתיו.
הוא הצמיד את המצח שלו על שלי,מרפרף את שפתיו על שפתיי.
מניח את שפתיו על שפתיי,אני נושמת עמוק ומכניסה את לשוני לתוך פיו.
אנחנו מתנשקים בעוצמה,להט שסוחף אותנו לעולם משלנו.
הוא מלטף את הלחי שלי ואני מחייכת חיוך קטן,הוא לוקח אותנו לשולחן ומושיב אותי עליו,מנשק אותי בחוזקה ומעביר צמרמורות בגופי.
"בייב,לא היום"אני לוחשת כשהוא מנשק את צווארי ומכניס את ידו מתחת לחולצתי.
"למה לא?"שאל לא מבין
"אני במחזור"אמרתי והוא ציחקק,מניח נשיקה קטנה על שפתיי ומסתכל עליי.
"אוקי"אמר מלטף את הלחי שלי
"בראד,אתה הולך לוותר עלינו?"שאלתי
"כי אני זוכרת שהבטחת שלעולם לא תוותר"הוספתי
"אני צריך לחשוב על זה שגב,קשה לי להחליט ישירות,אני צריך לדבר איתה על זה"אמר ואני הנהנתי נאנחת
"אני מצטער שאני מבלבל אותך,אני צריך קצת זמן זה הכל"אמר
"בראד,הזמן אוזל"מלמלתי
"אני יודע,אני מבטיח לך שבקרוב תהיה לי תשובה סופית,עוד השבוע"אמר כאות הבטחה
"אוקי,אני אחכה לתשובה ממך"אמרתי והוא הנהן,כשלפתע הפלאפון שלו צלצל.
"שנייה"אמר ואני הנהנתי
"היי בייבי"ענה לפלאפון ואני נאנחתי,יורדת מהשולחן ומסדרת את עצמי במראה.
"מה?"שאל והסתכלתי עליו במבט שואל
"איפה היא?!"שאל בצווחה
"אוקי אני מגיע"אמר במהרה מנתק את הפלאפון
"בראד,מה קרה?!"שאלתי
"מוניקה בבית חולים"אמר מכניס את הפלאפון שלו לכיס
"אני חייב לעוף שגב,זה מקרה חירום"הוסיף
"תן לי לבוא איתך!"אמרתי לפני שיצא
"אני לא בטוח שזה רעיון כלכך טוב שגב"אמר
"בראד,בבקשה"אמרתי והוא נאנח
"אוקי"אמר ויצא מחדרי,כשאני יוצאת אחריו ואנחנו יורדים במהרה במדרגות
"שגב?מה קרה?"שאלה לין
"אני אסביר לך אחרכך לין"אמרתי ויצאנו מהבית,נכנסים לאוטו שלו וחוגרים חגורות.
"בראד,יהיה בסדר"אמרתי מסתכלת עליו כשהוא מתניע
"אני מקווה"אמר והתחיל לנסוע,כשרגלו קופצת בלי הפסקה.
"בראד,הם סיפרו לך מה קרה?"שאלתי בעודי מניחה את ידי על רגלו.
"היא ניסתה להתאבד"אמר מנגב את דמעותיו שנופלות בלי התראה מוקדמת על פניו.
אני מסתכלת עליו המומה,לא קולטת מה הוא אומר לי הרגע.
הבחורה הזאת השתגעה.

~תגובות יתקבלו בברכה:)
שיהיה לנו סופש מקסים!~