Maiden Heart
נקודת מבט של... אמה
אני מצפה לתגובות של הבנות שהציעו את הדמויות הראשיות, ושל מי שנמצא פה.....
פריטי פליז?
לאביו הכי בעולם 3'>

My Joy | 29

Maiden Heart 17/09/2013 575 צפיות 4 תגובות
נקודת מבט של... אמה
אני מצפה לתגובות של הבנות שהציעו את הדמויות הראשיות, ושל מי שנמצא פה.....
פריטי פליז?
לאביו הכי בעולם 3'>

"את רוצה שאביא לך אותם, או שאת תבואי כשההורים של הקטנה יבואו?" הוא שואל מבעד לטלפון. אני יכולה לשמוע את הצחוק שלהם. הוא בטח מדגדג אותם. אני מחייכת חיוך קל. הם בידיים טובות.
"אני אבוא כשההורים שלה יבואו" אני מחליטה, החלטה של שניות אבל אני יודעת שהיא הכי טובה לבינתיים. אני מסתכלת על דונה. היא שוכבת על מיטת בית החולים. היא מונשמת דרך מכונה. היא חטפה התקף. היא נערה. היא לא צריכה את כל החרא הזה על הגב.
ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. הדלת נפתחת. אני מסתכלת. בפתח עומד בחור גבוה, שרירי, עם שיער שחור נוטה לתסרוקת אימו, עיניים כחולות וחיוך מדהים. הוא לא נראה בגילה. בכלל. אבל אני יודעת שהוא האבא, ובאיזהשהו מקום זה פשוט אוכל אותי מבפנים.
אני מחייכת חיוך קטן. הוא מחייך אליי חזרה ונשען לידי על הסוג של כיורים…. אין איך להגדיר את הפינה הזו של החדר. הוא נושם עמוק ומסתכל עליי. אני מחייכת, אין לי איך להגיב לזה.
"אז…. כמה זמן את פה?" הוא שואל. הוא לא נדמע מתעניין, ואני לא יודעת מאיפה הוא הוציא את השאלה, אבל אני לא מוצאת שום בעיה לענות.
"זה קרה בבית שלי." אני עונה. הכי יישיר והחלטי שיש, הכי כנה.
"או… מה את בשבילה?" הוא שואל. עכשיו הוא נשמע טיפה יותר מתעניין. אין לי מושג למה, אבל די מביך להגיד שאני לא כזו קרובה.
"חונכת שלה בקבוצה מסוימת…" אני עונה. הוא מגחך.
"אלייך היא הלכה? אוח דונה הזאת" הוא מתחיל לצחוק. טמבל. אני מכניסה לו מרפק, 'בטעות', בכוונה שיבין את הרמז וישתוק. אבל זה נראה כאילו המרפק בכלל לא מזיז לו. וטעויות לא עושים פעמיים.
"בא לך לצאת לסיגריה?" הוא מציע. אני חושבת, ובעצם למה לא? אני יושבת חנוקה בחדר הזה כבר כמה שעות. לא תזיק לי חברה והתרעננות. אני מהנהנת בתור כן והוא מוביל אותי אל מחוץ לחדר, ומשם אל מחוץ לבית חולים. אנחנןו מתיישבים על ספסל, שנמצא מתחת לפריחה מוקדמת. הוא שולף סיגריה מקופסא קטנה ששכבה לו בכיס, שולף מצת,ומסתכל עליי בחצי מבט.
"רוצה?" הוא שואל עם השיגריה בפה והמצת… משחק בנוגע לא נוגע. אני מחייכת ומנידה בתור לא. הוא מצית את הסיגריה ומתמתח. הוא משחיל את היד שלו מאחורי.
"איך קוראים לך, יפתי?"הוא שואל, ובתנועה מציע לי שאיפה. שכטה, אני חושבת. אני מחייכת ומגחכת קלות.
"לא מעשנת" השדיחה שלא לא הצחיקה אותי. המבוכה כן. הוא מביט בי מספר שניות. החלפת מבטים. העיניים הבהירות שלו…. מתקרבות. הוא כמעט וממיד את שפתיו לשפתי כשאני הודפת אותו וקמה. אני מנקה את הישבן, תנועה שלא ברור למה אבל כולם עושים כשהם קמים ממשהו שהוא לא כיסא.
אני מתחילה להתקדם לבית החולים בצעדים מהירים.
אני לא יודעת מה הוא בשבילה, אבל אני יודעת שאחת הטעויות הגדולות בחיי מתחילות ממנו.


תגובות (4)

מושלםםםםםםםםםםםםםם תמשיכייייי מיייד אהבההה שלייי ❤❤❤❤❤❤

17/09/2013 04:56

3'> 3'> אהובהה!!
לאביוווו 3'>

17/09/2013 05:00

מושלם!!!!!!!!!!!!! מיד להמשיך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

17/09/2013 05:04

3'> טנקס אהובה

17/09/2013 05:11
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך