the story of my life פרק 16!

"אל תתני לו לקחת משהו שאת לא רוצה שהוא יקח" המשפט של לאון הדהד במוחי פשוט כי ידעתי שכבר נתתי את הדבר היחיד שהיה לי למישהו זר, והוא בתמורה נתן לי ילד. ליטפתי את הבטן שלי לשניה והלכתי למראה שבחדרו של שון הרמתי לאט את החולצה והסתכלתי על הבטן שלי, היא נהייתה קצת עגולה, ממש קצת, בקושי אפשר לשים לב. אבל אני שמה לב. אני יודעת מה קורה בפנים, הצורה שהבטן שלי מתחילה לתפוס היא לא בגלל שוקולד או יותר מידי ציפס, זה תינוק, תינוק שסביר להניח שאני עומדת להרוג. יחד עם המחשבה הזאת ירדה לי דימעה. ניגבתי אותה מהר ומזגתי לעצמי כוס מיים. חיכיתי לשון כבר יותר מחצי שעה והוא עדיין לא בא. החלטתי לשים את הראש ולנוח ולאחר 5 דקות נירדמתי.
~לאחר שעה~
הרגשתי יד שנוגעת לי בלחי ומלטפת לי את היד זה העיר אותי ופתחתי את עיניי לאט "סליחה שהערתי אותך" הוא אמר לי "זה בסדר" אמרתי לשון ונישקתי אותו לאט, לאחר כמה שניות שמעתי אותו מוריד את הנעליים תוך כדי נשיקה והוא נישכב מעליי "השימלה הזאת יפה עלייך"הוא אמר מתנתק ממני לרגע "תודה" אמרתי וזזתי ממנו לגמרי "הפתעת אותי" הוא אמר לי "לא היה לי מושג שתבואי" הוא אמר "כן.. אתה יודע זה הקטע בהפתעות אתה לא אמור לדעת מהם." צחקתי והוא חייך "אז איך נתנו לך להיכנס?" הוא שאל "כאילו בדרך כלל ממש מחמירים עם הקטע הזה פה הם לא נותנים לאף אחד שהם לא מכירים להיכנס"
"כל אחד וסודות המקצוע שלו" אמרתי לו. ידעתי שאני משקרת אבל אני לא יודעת מה הוא יחשוב אם אני יגיד לו שלאון עזר לי "טוב" הוא אמר ומשך אותי אליו "מה עכשיו?" שאלתי מחייכת מאוזן לאוזן "כל אחד וסודות המקצוע שלו" הוא אמר לי "מה הקשר??" שאלתי וצחקתי "אין קשר פשוט רציתי להגיד את זה. זה משפט מגניב" הוא אמר וצחקתי חזק יותר. הוא נישק אותי ומשם הערב רק הלך וניהיה טוב יותר. דיברנו איזה שעתיים והיתנשקנו. אני שמחה שבאתי.
~למחרת בבוקר~
היתעוררתי ראשונה שון לידי עדיין ישן. התרוממתי מהמיטה והלכתי לשירותים שטפתי פנים וציחצחתי שיניים לאחר כמה דקות חזרתי למיטה ולקחתי את הפלאפון הסתכלתי על השעה והשעה הייתה 11 וחצי בבוקר מה שאומר שנישארה לי רק עוד שעה אחת בלבד לגניקולוג "שיט" אמרתי לעצמי והתחלתי לנער את שון "מאמי קום אנחנו חייבים ללכת!" אמרתי לו בלחץ "מה קרה?" הוא אמר לי "התור לגניקולוג עוד שעה!" אמרתי לו והוא היתעורר  "מה השעה?" הוא שאל כשהוא קם מהמיטה "11 וחצי" החזרתי לו "שיט" הוא אמר "כן גם אני אמרתי"
"את מבינה שלא יהיה לנו זמן לעצור אצלך נכון?"
"שום דבר שון, אני חייבת להחליף בגדים!" אמרתי לו עצבנית אין מצב שאני יוותר על מקלחת ועל להחליף בגדים אם כל הכבוד זה גניקולוג איך אני יבוא כולי גיפה?? "תקשיבי מאמי כמו שאני מכיר אותך בטח התקלחת אתמול לפני שבאת אליי וזה אומר שאת לובשת את הבגדים שלך רק לילה אחד ואת בטוח יכולה להיתמודד עם זה. חוץ מזה שאת ניראת מדהים בבוקר.." הוא אמר ונישק אותי התנתקתי ממנו ואמרתי "שון זה לא הזמן לזה עכשיו ואני עדיין מסריחה מהשינה"
"תקשיבי בייבי אני מבין שאת לחוצה אבל אל תתנהגי אליי ככה זה לא לעיניין וחוץ מיזה אני גר כרגע בסוויטה במלון לא במדבר יש פה מקלחת פשוט תיכנסי ל10 דקות ותצאי ותוך חצי שעה כבר נגיע לגניקולוג" הוא אמר עצבני והלך להיתלבש. בלילה הוא ישן רק עם בוקסר, הוא אוהב לישון ככה, הוא ניראה כלכך סקסי.. השיער שלו מבולגן ופרצוף שלו עייף וכל השרירים שלו ניראים לעין.. "על מה את חושבת" הוא אמר מחייך כשראה שאני נושכת את השפתיים שלי "כלום." אמרתי מייד ואני דיי בטוחה שהסמקתי ושון רק עמד מהצד וחייך חיוך יותר גדול קמתי אליו חיבקתי אותו מאחורה ונישקתי את גבו. "אני מצטערת שאני מגעילה היום"
"סלחתי" הוא אמר כשהוא מסתובב אליי ונותן לי עוד נשיקה "אבל אנחנו חייבים לדבר על הנשיכות שפתיים האלה שלך. זה לא יכול להמשיך ככה יותר, במיוחד כשאנחנו לא עושים כלום" הוא אמר והחיוך ירד מפני מיד הוא היתכוון לסקס. מפריע לו שאנחנו לא עושים סקס. "טוב אני ניכנסת למקלחת" אמרתי והלכתי במהירות. סגרתי אחריי את דלת המקלחת והתפשטתי, סידרתי את בגדיי על האסלה וניכנסתי. כשזרם המים נפתח התחלתי לבכות ירדו לי דמעות אבל לא השמעתי רעש. הבכי הזה כמו כל הפעמים שבכיתי בזמן האחרון הוא בכי של סערת רגשות. גם לחץ גם לאון וגם שון עכשיו עם המשפט הדבילי הזה שלו. מה הקטע הזה?? זה לא כאילו אני לא יודעת לבד שאנחנו לא עושים כלום… שמעתי דפיקות דלת שקטעו את מחשבותיי "אפשר להיכנס?" שון שאל אותי. סגרתי את הוילון של הדוש ואמרתי "כן" שמעתי את הדלת נפתחת הוא הרים את הבגדים שלי הניח אותם ליד הכיור והיתיישב על המכסה של האסלה "מה עובר עלייך?" הוא שאל "מה עובר עליי?" החזרתי לו "אני שאלתי קודם" הוא אמר ולא עניתי "זה בגלל מה שאמרתי?" הוא שאל אותי שוב "כן" עניתי לו "תיראי שרון.." הוא התחיל להגיד ואני קטעתי אותו "לא, עכשיו אני ידבר ואתה תקשיב, אני לא צריכה שתזכיר לי שאנחנו לא עושים כלום כי אני יודעת את זה וזה כואב לי אולי יותר ממה שזה כואב לך אני מבינה שאתה גבר ושיש לך את הצרכים שלך אבל אתה לא יכול להגיד לי דברים כאלה אתה שובר אותי וכל שניה של מחשבה שאני גורמת לך סבל הורגת אותי אפילו יותר כי אתה כלכך חשוב לי.." אמרתי והתחלתי לבכות "אני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר לך כמה אני מתה מפחד אני לא יכולה ללכת לבית ספר בלי לדמיין את המבט שלו אני לא יכולה ללכת לישון בלי לחשוב שהוא יכול לבוא ולהפריע לי.. אין לך מושג איך זה מרגיש.. ועכשיו אתה בא ואומר לי על זה שאנחנו לא עושים כלום?? שלא תבין אותי לא נכון אני יודעת שאתה לא התכוונת לפגוע בי ואני יודעת שלא הייתה שום כוונה לזה שאני פוגעת בך אבל בלי לשים לב זה מה שיצא.. ועכשיו.. אני לא יודעת מה לעשות יותר" אמרתי לו ובכיתי "חיים שליי.." הוא לחש לי "את לא פוגעת בי.. בכלל.. אני נישבע לך.. ותאמיני לי שמספיק לי להיות לידך כדי להרגיש הכי טוב בעולם ואני לא צריך לשכב איתך כדי לדעת שאני אוהב אותך… ואני מצטער שאני גורם לך לבכות כל פעם מחדש כמו אדיוט" הוא אמר ואני ניגבתי את דמעותיי סגרתי את זרם המים ושמתי על עצמי מגבת. הוא היסתכל עליי מתקרבת אליו "אני אוהבת אותך כלכך.." אמרתי תפסתי את עורפו וקירבתי אותו אליי. העיניים שלנו ניפגשו לכמה שניות ואז התנשקנו. וזאת הייתה הנשיקה הכי טובה שלי בכל השנה וחצי האחרונות.
~לאחר שעה~
אחרי שיצאתי מהמיקלחת שון ניכנס גם לכמה דקות ואז יצאנו אל הגניקולוג הנסיעה לשם לקחה כחצי שעה בערך וכל הדרך צחקנו ושרנו היה כיף מאוד. אני אוהבת שאנחנו ככה.. זה מרגיש כמעט כאילו אנחנו זוג רגיל. כשהגענו לקליניקה מתתי מפחד הייתי לחוצה ממש ושון שם לב לזה "אל תדאגי קטנה.. אני איתך" הוא אמר לי ונירגעתי מיד נישקתי אותו נשיקה קטנה וחייכתי אליו הנחתי את ראשו על כתפו וחיכיתי שיקראו בשמי ולאחר כ10 דקות זה קרה "שרון ווילאמס בבקשה" קמתי ממקומי ושון קם מיד אחרי אני לקחתי את ידו מיד והחזקתי בה חזק, כלכך פחדתי שאפילו לא חשבתי על אם אני מכאיבה לו, רק חשבתי מה יקרה לי. נכנסנו ביחד אל החדר של הגניקולוג והוא קיבל את פנינו בחיוך ללא שיניים "שבו בבקשה" הוא ביקש מאיתנו וכך עשינו ולאחר כמה שניות של תיקתוקים במחשב שלו הוא פנה אלינו "כן שרון במה אני יכול לעזור לך?" הוא שאל אותי "אממ.. האמת שאני לא כלכך מבינה מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו זאת דיי הפעם הראשונה שאני אצל גניקולוג. אני פשוט גילית בלי כמה זמן שאני בהריון ואני חושבת על הפלה.." אמרתי ושון ליטף את ידי מתחת לשולחן הוא הרגיע אותי כלכך אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו "אני מבין.."  הגניקולוג ענה לי "תיראי שרון הכי חשוב זה לא למהר.. הריון בטעות זה משהו שמאוד נפוץ עכשיו אבל אין צורך להיות פזיזים וללכת מיד אל הפלה ישנם עוד כמה פתרונות להריונות כאלה וזה לא רעיון כלכך טוב ללכת על האופציה הזאת מהסיבה הפשוטה שהיא עלולה למנוע ממך להביא ילדים בעתיד, אבל על זה נדון עוד מעט כרגע אני ארצה לבדוק כמה דברים ונתחיל מלבדוק אם את בהריון בכלל ואם כן באיזה חודש ולכן אבקש ממך להכנס להיכנס מאחורי הוילון ולהוריד את החלק התחתון בבקשה." הוא אמר ואני התמלאתי בפחד הסתכלתי על שון והוא קלט אותי מיד הוא נישק את גב ידי וחייך אליי לאחר כמה שניות קצרות קמתי את מאחורי הוילון הורדתי את התחתונים שלי והתמקמתי על הכיסא. הגניקולוג ניכנס כמה שניות אחרי שהיתיישבתי "בואי בבקשה שימי את הרגליים שלך פה" הוא מיקם אותי ואז התיישב אל מול איבר המין שלי. זה הביך אותי כלכך.. אפילו לא הסתכלתי עליי הוא התעסק שם בעוד כמה דברים ואני לא התערבתי לא הסתכלתי עליו ולא רציתי להרגיש או לדעת משום דבר שקורה שם. "אני מבין.." הוא אמר אחריי כמה דקות של פולשנות "את יכולה להחזיר את התחתון שלך" הוא אמר וקם אל המחשב שלו לאחר כמה שניות יצאתי אחריו והיתיישבתי ליד שון "שרון אני ארצה לדבר איתך ביחידות בבקשה" הגניקולוג אמר "לא.. אין צורך אני לא שומרת ממנו סודות הוא יכול להישאר" אמרתי וחייכתי אליו "אני מצטער אבל אני חייב לבקש ממך לעזוב את החדר" הוא אמר לשון. "זה בסדר אני יוצא." הוא אמר והסתכל עליי "עוד כמה דקות אני חוזר חיים שלי" הוא אמר ויצא מהחדר "טוב." הרופא אמר לי "אז ככה אני יכול לראות שאת כבר בשבוע שלישי. איך ידעת שאת בהריון?" הוא שאל אותי "אני פשוט עשיתי בדיקת הריון" אמרתי והוא חייך "כן אבל איך ידעת שאת צריכה לעשות בדיקה כזאת?" הוא שאל אותי שוב ולא ידעתי מה לענות לו. איך ידעתי? כי אנסו אותי. זה היה פשוט ברור מידיי "אני יחסוך לך את המחשבה" הוא אמר וקטע את מחשבותיי "אני יכול לראות בברור שאת עברת תקיפה מינית. כל האזור התחתון שלך חבול לגמרי ממכות, מי שלא עשה לך את זה.. אני באמת בשוק שהוא נתן לך לשרוד.. זה ניראה כמו סדיסט אמיתי.." הוא אמר וירדה לי דמעה. למה הוא מדבר ככה? "אני מצטער אבל אני לא חוסך ממטופלים שלי את האמת. עכשיו אני מבין למה את רוצה לעשות הפלה. עכשיו השאלה שלי היא כזאת. האם ההריון שלך קשור באיזשהי צורה לבחור הנחמד שמחכה לך מחוץ לחדר?" אוי לי.. הוא חושב שזה שון.. "מה?? ממש לא.. זה שון הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב והוא כניראה הדבר הכי טוב שיש לי בחיים עכשיו.. איך אתה יכול לחשוב בכלל שזה הוא??" שאלתי אותו בשוק "תיראי חמודה..לפעמים, גם הבן אדם הכי נחמד ברחוב יכול להיות מסובב.. אתה אף פעם לא יודע מול מי אתה עומד עד שאתה בודק את כל האפשרויות. אני מתנצל שהייתי צריך לשאול את זה אבל אין לי ברירה ועכשיו יש לי עוד שאלה." הוא אמר ברצינות "האם הגשת עליו תלונה במשטרה?" הוא שאל אותי ואני הורדתי את הראש "לא.."
"למה לא?" הוא שאל אותי "כי אני לא רוצה לעבור את 'האונס השני' הזה שכול מי שמתלוננת מדברת עליו" אמרתי ומבטו השתנה ממבט קר למבט דואג. "הלוואי והייתי יכול להגיש תלונה במקומך.. אבל אני לא.. הדבר הכי גדול שאני יכול לעשות זה לכתוב את מה שמצאתי בתיק הרפואי שלך אבל עם זה לבד אי אפשר ללכת למשטרה.. את היחידה שיכולה לעשות עם זה משהו.. תקשיבי מהשניה שהוא יגלה שאת ניכנסת ממנו להריון את מטרה חמה בשבילו. הוא יחפש אותך והוא גם ימצא אותך וכדי מאוד שתהיה לך הגנה צמודה כשזה יקרה וכדי שיהיה מי שינסה לתפוס אותו אם יקרה דבר כזה ושהנתונים שימצאו יהיו בנוסף למה שאת כבר נתת להם.. אם את לא תלכי להיתלונן את נימצאת בסכנה מתמדת. אני כמובן לא אומר שלא תהיי בסכנה אם תתלונני, את כן תהיי בסכנה אבל הרבה פחות, כי יהיה מי שינסה לעזור לך..  ועכשיו תסתכלי לי בעיניים ותקשיבי טוב טוב למה שיש לי להגיד לך.. את חייבת להגיש תלונה!" הוא אמר לי וכל מה שאני יכולתי לעשות זה לשתוק.