To Fight For It – פרק 28

A-188 31/03/2015 939 צפיות תגובה אחת

-ליאו גרייס-

״היי״ היא אומרת בקול שקט ומסתובבת לעברי, עייני ממהרות להסתכל לתוך עינייה, לראות אם אצליח להבין איך היא מרגישה.
״היי״ אני עונה בקול מחושב, מהוסס, אני לא יודע איך היא מרגישה, במיוחד אחרי הפצצה שהפלתי עליה בשבוע שעבר בבית החולים.
״איך את מרגישה?״ אני שואל אותה לבסוף בשקט, אבל אני יודע כבר מה היא תענה, אני לא מצפה לתשובה אחרת מ׳בסדר׳.
וכמו מחשבותיי וחששותיי היא עונה בדיוק את אותו הדבר.
״בסדר״ היא מחייכת חיוך קטן ומתוק שגורם ללבי להתכווץ בתחושה מוזרה.
אני לא יודע מה עוד לומר, מה אפשר עוד להגיד לה.
אמרתי כבר את כל מה שעבר על ליבי.
״היי ליאו״ היא אומרת בשקט, ועיניי וליבי מתכווצים הפעם ביחד למשמע נימת קולה הקריר.
״כן?״ אני שואל בלית ברירה, כל כך קל לי לקרוא אותה, כמו ספר פתוח, אני יודע מה היא רוצה לומר ולרגע אני אפילו מתחרט שנתקלתי בה עכשיו.
״בנוגע לשבוע שעבר…״ היא מתחילה אבל אני לא חושב שאני רוצה לשמוע מה שהיא מתכווננת לומר, אז אני קוטע אותה.
״תראי, הכל בסדר זה היה רגע של מעידה״ אני נושם נשימה עמוקה מחייך חיוך קטן ופונה משם, בחזרה אל הדרך מוכרת שאני עושה מהמוסך בחזרה אל הדירה שלי ורק חושב מה היא הייתה אומרת לולא הייתי קוטע אותה.

״היי טרה״ אני מלטף את הפרווה הקצרה והנעימה שלה, מגרד בפינה הקטנה מאחוריי אוזן שמאל שלה שהיא כל כך אוהבת.
היא מביטה בי בעיניים גדולות, בעיניי כלבלב מתוק וחמות.
״הרסתי את זה״ אני מדבר אל הכלבה הגדולה שלי, ששוכבת לצידי על המיטה הזוגית שבחדרי.
היא מיללת, ולפעמים זה נדמה לי כאילו היא הולכת לפצות את הפה כל רגע ולדבר אלי.
אבל זה לא קורא, רק אני מדבר אליה, מספר לה את כל מה שעובר עלי.
ובמשך השבוע האחרון היא רק שמעה על הרגשות המטומטים שהתחילו להתפתח בתוכי כלפיה.
כלפי הנערה עם השיער הבלונדיני והבהיר.
כלפי הנערה החולה.
אני ממשיך ללטף את הפרווה הנעימה של טרה, ממשיך לחשוב מה היא התכוונה לומר קודם לכן… לפני שקטעתי את דברייה.
ובלהט קצר של הרגע אני מחייג במכשיר הנייד שלי את המספר המוכר שלה, שחייגתי כל כך הרבה פעמים השבוע אבל לא היה לי את האומץ להתקשר אליה.
והפעם אני מתקשר, שומע את הציפצופים הנמוכים והקבועים במרחק של כל כמה שניות ספורות.
הצפצופים ממשיכים, וזה מרגיש כמו נצח שלם של צפייה וחוסר מנוחה, של לחץ לא מוסבר, עד שהיא עונה.
קולה עדין , נשי ושקט מהבעד השני של הקו.
-״היי ליאו״ היא אומרת בשקט חרישי, שכמעט לא נשמע באוזניי.
-״תיאה… אני צריך לדבר איתך״ שקט צורם ממלא את מכשיר הנייד שלי, הקו שקט כל כך, שקט כמו המוות.
זה מרגיש שהיא ניתקה מלפני זמן מה את השיחה, ורק אני נמצא בודד על הקו השקט.
אבל היא עדיין שמה, נמצאת בצד השני של השיחה הטעונה כל כך הרבה רגש.
-״תגידי מישהו…״ השקט מכריע אותי, הרעש הסטטי הצורם מהקו רק מילא את אוזניי עד שהיא דיברה.
-״מתי?״ קולה קריר כמו הרוחות הצפוניות המכות ביובש בעיירה הקטנה.
-״עוד שעה, במוסך״ אני קובע את השעה ואת מקום המפגש.
אני חייב לדבר איתה, אני לא יכול לתת לזה לחמוק ממני.
אני חייב להסביר לה מה שהיא חוללה אצלי בלב מאז פגשתי בעינייה התכולות בהירות בכניסייה ביום ראשון ההוא.
״ניפגש״ קולה קוטע את השקט ואז את השיחה, רק צפצופים צורמים המעידים על כך שהשיחה נגמרה.
אני מחייך בסיפוק אל טרה הכלבה הנאמנה שלי, שמוחצת את ראשה כנגד היד שלי, מחכה לליטופים חמים.
אני מלטף אותה, מנער את פרוותה הקצרה והנעימה.
״כנראה שלא הרסתי את זה אחרי הכל״ אני אומר לעצמי בקול לחישה שקט ובחיוך דבילי המרוח על שפתיי.


תגובות (1)

אני מצטערת. אני פשוט לא יכולה לחשוב על סרטן כרגע.

31/03/2015 16:59
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך