To Fight For It – פרק 26

-ליאו גרייס-

הכל מרגיש לי כמו חלום מוזר של אחרי האנגאובר, אני פוסע במסדרון בית החולים, אבל תחושה של שקט מציפה אותי מבפנים.
רק הדם שזורם בתוכי הולם באוזניי בשקט רב.
עכשיו רק הבנתי למה אני כל כך דואג לה, קארלוס הצליח איך שהוא להוציא את זה ממני כשהייתי שיכור ולא מודע לזה אפילו בעצמי.
משהו מוזר בהחלט קרה, משהו שלא קרה לי מעולם עם אף אחד מהמתלמדים שלי.
כשניסיתי לגעת בליבה הצלחתי, אבל דבר נוסף קרה … איכשהו גם היא הצליחה לגעת בשלי.
וכרגע הדבר שהכי חשוב לי , זה לדעת אם הכל בסדר איתה.
אני מוצא לאט את חדר בית החולים הלבן שבו היא נמצאת, אני זוכר את צעדיי מאמש ומשחזר אותם אחד אחרי השני.
ואז היא מופיעה אל מול עיניי, עייניה התכולות ובהירות כל כך מזוגגות באוויר ואני מת לדעת על מה היא חושבת.
היא כל כך חיוורת, הרבה יותר מתמיד, כמעט לבנה כמו כל דבר בהיר שנמצא בבית החולים הסטרילי הזה .
אני מתקתק בשקט על הדלת, היא מסובבת לאט את מבטה לעברי, היא נראת כל כך חלשה ועדינה שהיא עלולה עם משב הרוח הקל ביותר… להישבר.
״היי״ אני אומר בשקט, לא רוצה להרים את קולי גבוה מידיי ולהפריע לשלווה שלה.
היא מחייכת קלושות לעברי ואני פוסע אל עבר הכסא שליד מיטתה, מתיישב עליו ומרגיש חופשי להחזיק בידה החלושה.
היא לא מתנגדת, אני לא יודע אם זה מרצונה, או שבעצם היא חלשה מידי כדי למשוך את כף ידה מתוך כף ידי הגדולה והחמה.
״איך את מרגישה?״ אני שואל אותה בלחישה מעומעמת שמהדהדת מספר שניות בחלל החדר הלבן.
היא מחייכת שוב, וזה מוריד מעט מהמעמסה שלוחצת לי על הלב, לראות שהיא מחייכת, שהיא בסדר ועינייה פקוחות לרווחה.
במערכה הזאת היא ניצחה.
״אני בסדר״ היא אומרת בשקט, ואני יודע שהיא משקרת, אחרת לא היו מחוברים אליה מכונות שונות שישמרו על סימני החיים החיוניים שלה.
אני לא דוחק בה להגיד לי את האמת כרגע, רואים על פנייה העדינות והחיוורות שהיא חלשה.
משב רוח קליל מהחלון נשב פנימה, גורם לצמרמורת לטפס במעלה גבי, אני צריך לומר לה משהו בנוגע לרגשות המוזרים שמתחוללים בתוכי.
רגשות שלא הייתי מודע לקיומם לולא קארלוס היה מוציא ממני זאת בעזרת האלכוהול.
אני מסיט מעל פנייה קווצת שערות סוררות ובלונדיניות שעפו עם משב הרוח הקליל, תוחב אותם אל מאחוריי אוזנה.
״תיאה יש לי משהו לומר לך…״ אני מתחיל לומר, אם אני ישמור את זה בתוכי זה לא יהיה פייר מצידי.
להיות המדריך שלה בזמן שרגשות סותרים נמצאים בתוכי, זה מוזר, זה בחיים לא קרה לי בעבר.
״כן?״ הקל שלה חלש ונעים, זה לא נשמע כאילו היא הרגעה קמה ממצב של אובדן הכרה במשך שעות.
״אני חושב שאני מרגיש אלייך משהו״ אני אומר את זה במהירות לפני שאתחרט, אם למדתי משהו בחיים האלה זה לא להסתיר את הדברים שמרגישים.
במיוחד אם מעורבים שמה גורמים אחרים.
בדיוק מה שקורה לי עם תיאה…