To Fight For It – פרק 5

-ליאו גרייס-

אני נכנס אל הדירה הקטנה שלי וטרה ישר מסתערת עלי בליקוקים שמחים.
״שלום מתוקה״ אני מחייך ומלטף את הפרווה הקצרה החומה והנעימה שלה.
היא מיללת מאושר, טרה הכי כל מה שנשאר לי בעולם הגדול הזה.
טרה והאיגרוף שממלא את היום יום שלי.
אני לוקח נשימה עמוקה, אני חייב לישון קצת עד למשמרת שלי במוסך, עבר עלי לילה נוראי בבית החולים.
טום עדיין מאושפז עם פיצעי דקירה במותן.
ילד מטומטם, חשבתי שלמדתי אותו הרבה יותר טוב מזה.
אני מביט בטרה שמיללת בשקט בשביל לקבל את תשומת הלב שלי, אני מלטף את ראשה ומגרד מאחורי האוזן השמאלית שלה, איפה שהיא הכי אוהבת שמגרדים לה.
״מצטער תינוקת, אין לי זמן להוריד אותך לטיול הפעם״ אני ממלמל לעברה, לפעמים אני חושב עד כמה מטורף אני נראה כשאני מדבר אל הכלבה.
אבל אני יודע שהיא מבינה אותי.
היא מייללת שוב, הפעם בעצב והולכת לשבת במיטת הכלבים החומה שלה.
עינייה מסתכלת לעברי ועוקבות אחר מעשיי.
אני מוריד את החולצה שלי וזורק אותה לפינת החדר, אני אכנס להתקלח ואלך לישון לחצי שעה.
אני לא יכול ללמד במוסך שאני סחוט כוחות לגמריי.
נכנסתי לחדר הרחצה הקטן והיחיד בדירת הרווקים שלי, מוריד את מכנסי הבד הקצרים שלבושים עלי עוד מאמש, ביגדי האימון שלי במוסך.
ונכנסתי אל המקלחת, להוריד מעלי את הזיעה ואת ריח בית החולים המגעיל.

אני מתעורר למשמע השעון מעורר שלי המצלצל בעוצמה צורמת באוזניי.
אני קם בחדות מהמיטה, עייף כל כך.
ישנתי בסך הכל חצי שעה בודדה.
פניתי אל הארון, מוציא מכנס טרנינג שחור וישן, גופיית סבא אפורה שנצמדת לשרירי.
אני מסתכל על טרה, היא ישנה על קצה מיטתי, כנראה עלתה לשם בזמן שישנתי.
לטפתי את ראשה בעדינות, נזהר לא להעיר אותה.
נעלתי לרגליי את נעלי הספורט השחורות שלי, בעוד כעשר דקות אני צריך להגיע למוסך.
חטפתי במהירות את מכשיר הנייד שלי, את מפתחות האופנוע הכבד והאדום שלי ואת הקסדה המקושקשת והתואמת.
יוצא מהר מהדירה הקטנה, מרכיב על ראשי את הקסדה האדומה תוך כדי שאני יוצא מהבניין הישן בו אני גר.