Wicked game- פרק 16

אז בראש ובראשונה קרדיט ענק ענק ענק לסהר שכתבה לי חצי פרק באופן הכי יפה שיש (אם אתם רואים חלק שבו הכתיבה נהיית פתאום יפה זו שלה) אז סהרצ׳ו תודה❤️
הקדשה לדידי שהבטחתי לה עוד מתקופת האבות הקדשה ולא קיימתי.
וסליחה ענקית לכן שהייתן צריכות לחכות יותר מדי. פרק 16 בשבילכן❤️
—

פרק 16: משחק מרושע

התעוררתי עם שקיות שחורות מתחת לעיניים, העייפות חיסלה אותי, השמש הייתה בשיא הזריחה שלה ושיערתי שהשעה שש וחצי בערך.
״התעוררת,״ שמעתי את קולו של בן וישר הסתובבתי.
״תעוף מפה,״ דרשתי ושוב הדמעות המזורגגות חנקו אותי ולא אפשרו לי לנשום כהלכה. בן ישב על קצה המיטה כשידיו מונחות על ירכיו וראשו קבור בניהן.
״אני מצטער,״ אמר והתחלתי ליבב, ״עכשיו קמתי וראיתי את הקונדום על הרצפה ו-״ הסביר ונדתי בראשי.
״אני לא רוצה לשמוע,״ קטעתי אותו, הסתובבתי והתחלתי לדמוע.
״טל…״ מלמל את שמי ביאוש.
״עזוב אני אשמה,״ אמרתי והוא הביט בי לא מבין, מבולבל אפשר לומר, ״אני אשמה שהאמנתי שאי פעם משהו בנינו יסתדר,״ הוספתי ושוב האפלה הזו בעיניים שלו ניצתה.
״טעיתי טל, תסלחי לי,״ ביקש בתחינה והתחלתי לדמוע לכרית.
״בסדר סלחתי,״ שיקרתי, ״עכשיו תניח לי,״ פקדתי עליו והוא נשכב לצדי, זזתי לקצה השני של המיטה עד שכמעט נפלתי.
״הייתי שיכור, הייתי כל כך שיכור…״ אמר בהתנצלות. זה נראה כאילו ניסה כל תירוץ בשביל שאסלח לו.
רציתי לסטור לו כל כל חזק על כך שנסע הביתה שיכור כל כך, הוא היה עלול להיהרג לי, אבל במקום לנזוף בו על חוסר האחריות משכתי בכתפיי ועצמתי את עיניי, מדמיינת שהוא לא כאן ואני יכולה להמשיך לישון. בולשיט.
״בן, זיינת או לא זיינת אתמול אנחנו היינו טעות.״ נאנחתי ועצמתי את עיניי ביאוש, ניסיתי לבלוע את גוש הדמעות שעמד בגרוני.
״השתגעתי כשדיברת על נתנאל, כל פעם הכתה בי העובדה שלא משנה כמה אני ארדוף אחרייך תמיד יהיה לך את נתנאל,״ סיפר בכנות והעביר את ידו בשיערי, התחלתי לבכות שוב כמו תינוקת.
״אתה אף פעם לא נלחם, תמיד אתה בורח בן,״ אמרתי בכאב והעפתי את ידו מראשי לפני שאכנע שוב למגע הזה.
״לך יש לאן לברוח וזה יהיה בסדר.״ הוא בטוח התכוון לנתנאל, ״אבל אני? כשאני חוזר למקום הבטוח שלי אני נחשב בוגד, ילד, סטוציונר דפוק,״ הוסיף ומצאתי משהו נכון ואפילו כואב בדברים שלו.
״תתבגר בן, לא תמיד תוכל להיכנס למועדון ולמצוא סטוץ,״ סיפרתי מה שהוא כנראה כבר יודע, הוא עצם את עיניו והנהן בהבנה.
לא יכולתי להישאר אדישה למראה של הילד הפגיע כשדמעה נמלטה מבין ריסיו הארוכים, שלחתי את ידי ללחיו וליטפתי אותה.
״אתה תוכל להשיג את מי שתרצה בן, אישה יפה, מלומדת, שנונה, מצחיקה, אחת שתסב לך אושר,״ אמרת בחיוך מלא תקווה. הוא צחק והניח את כף ידו על שלי.
״את בקיצור.״

-נקודת המבט של בן-
לא יכולתי לתאר את הכאב כשהתעוררתי ופגשתי במציאות הכואבת אליה טל זרקה אותי.
השתוקקתי לקחת אותה בין זרועותיי ולשמור אותה בשבילי, להגן עליה. אבל כמו תמיד פיקששתי את זה, כמו שאני רגיל להרוס כל דבר טוב שמגיע אל ידיי.
״זו לא אני, אלוהים הוכיח לא פעם ולא פעמיים שזו לא אני,״ היא אמרה וצחקתי בקולי קולות.
״תזכירי לי רק מי זה אלוהים?״ שאלתי בהתחכמות והיא נדה בראשה בליווי חיוך קטנטן שנזכרה בהשקפותיי הדתיות.
״דיי, גררת אותי למלכודת הזו פעם אחת, אני לא אפול בזה גם בפעם השנייה,״ היא אמרה בביטחון ובדעה ברורה. המילים שלה טיפסו מעלה מעלה על העצבים שלי, עכשיו היה תורי להעיף את ידה הקטנה והנעימה לקיבינימט.
״אני אשם?״ שאלתי אותה וכיווצתי את גבותיי, ״אני אשם טל?״ שאלתי והגברתי את הטונים שלי.
״אם לא אתה לא הייתי נופלת.״ היא האשימה אותו בעקיפין, כך או כך, לפיה אני אשם.
״מה זה המשחק הזה שאת משחקת?״ שאלתי והתיישבתי, היא הביטה בי במבט פגיע אבל לא התייחסתי, ״תעני לי, מה זה המשחק המרושע הזה?!״ צעקתי, ״יום אחד את איתי וביום השני כבר חושבת על נתנאל!״ כבר צעקתי חזק עליה, קמתי מהמיטה ובעטתי במיטה, היא קפצה בבהלה והתיישבה גם היא.
״אל תצעק,״ היא ביקשה בקול ילדותי שאי אפשר לסרב לו. סירבתי.
״לכי לעזאזל טוב?!״צעקתי ויצאתי מהחדר. עצבני, כועס ופגוע. בחיים לא הזלתי דמעה על בחורה ולא האמנתי שאי פעם אזיל אחת.

-נקודת המבט של טל-

יום שישי הגיע, היומיים האחרונים לא עברו חלק ביני לבין בן, לא התעלמנו אחד מהשני אלא רבנו כל הזמן, כאב לי לריב איתו, אהבתי אותו בצורה מטורפת אבל כמו שחינכו אותי, להיות מוסרי זה מעל הכל.
את התיק שלי כבר הכנתי כי את השבת אני הולכת להעביר אצל נופר, אני לא מסוגלת לסבול את הנוכחות שלו אפילו לא עוד שנייה אחת.
הוא ידע טוב מאוד איך להתגרות בי ביומיים האלו, הוא הביא את הידידה הכלבה הזו שלו. אן, ישב לראות איתה סרט, צחק איתה. הם היו כל כך קרובים עד שזה היה נראה כאילו היא עומדת לזיין אותו בסלון שלנו.
בלילה השני הוא הזמין ידידה יפיפייה אחרת ואפילו היא נשארה לישון אצלנו, הם צחקו כל הערב בזמן שאני בכיתי בחדר.
״שבת שלום דון ג׳ון.״ פתחתי את דלת חדרו, הוא שכב במיטתו, נטול חולצה, צופה בטלוויזיה.
״לאן את הולכת פרינסס?״ שאל בחוסר עניין ונאנחתי.
״לנופר, אני אעשה את השבת אצלה,״ סיפרתי והוא הנהן, הוא בחן את גופי מלמעלה עד למטה.
״ככה את הולכת?״ הוא שאל והעברתי עוד מבט חטוף על גופיית הספגטי השחורה ועל שורט הג׳ינס שכל כך אהבתי ללבוש.
״מה הבעיה?״ שאלתי והרמתי גבה באי הבנה הוא משך בכתפיו ולא הפסיק להביט בי.
״שום בעיה.״ הוא התיק את עיניו מגופי וחזר לצפות בטלוויזיה, גלגלתי את עיניי ויצאתי מהחדר שלו. פרימיטיב.

נכנסתי למכונית שלי ונסעתי לביתה של נופר.
דמעות שוב מצאו את עצמן מטפטפות על חולצתי ולחיי, זו תקופה שהתחילה טוב, הגיעה לשיא ומאז רק הידרדרה.
צלצול טלפון נשמע ועניתי מהדיבורית.
״הלו?״ עניתי ורעש נשמע ברקע.
״היי יפה,״ נתנאל אמר והדמעות התחזקו וזלגו מהר יותר על פניי.
״היי נתי,״ עניתי בקול מאופק, ניסיתי לא להשמיע את היללות והיבבות שלי.
״התקשרתי לראות מה קורה,״ אמר בדאגה וחייכתי לעצמי.
״אני בסדר,״ אמרתי בקול הכי רציני וחזק שהיה באמתחתי וניגבתי את דמעותיי.
״אני שמח לשמוע אהובה שלי, מקווה שבן שומר עלייך כמו שצריך.״ גיחכתי, בטח שומר, בגופו שומר עליי.
״איך שם נתי?״ שאלתי בסקרנות מזויפת, לא באמת עניין אותי מה הולך שם איתו.
״מדהים, באמת יפה פה טלטול, אני חייב לקחת אותך לפה,״ אמר בהבטחה וחייכתי לעצמי. אם הוא היה יודע מה עשיתי מאחורי גבו לא היה בו שום רצון לקחת אותי איתו לסיאטל.
הייתה לי ממתינה והטלפון שלי לא הפסיק להשמיע רטט מעצבן.
״נתי נדבר כבר,״ אמרתי ונפרדנו לשלום, עניתי לשיחה הממתינה.
״כן יש לי בעיה עם איך שהתלבשת,״ בן קרא בעצבנות, ״אני לא מוכן שהבחורה שלי תהיה חשופה לכל העולם!״ אמר בעצבנות ונשפתי בכעס, הדבר האחרון שרציתי זה לשמוע את הזיבולי שכל שלו.
״אני לא הבחורה שלך בן,״ אמרתי באדישות וגלגלתי את עיניי בזמן שמכונית אחת עקפה אותי בפס לבן וקיללתי אותו עמוקות בלב.
״את ועוד איך האישה שלי,״ התעקש וגיחכתי על הטיפשות שלו.
״אני ועוד מאה הבחורות שזיינת,״ הקנטתי אותו ויכולתי לדמיין אותו מעביר את ידו בשיערו לאחור כעצבני.
״אבל אמרתי לך שאני פאקינג אוהב אותך!״ הוא צעק. יכולתי לשמוע כאב ויכולתי גם לנטרל אותו.
״ועדיין בחרת לדפוק מישהי אחרת,״ מחיתי. לא רציתי לחשוב שהוא אוהב אותי כי זה יהיה אחלה תירוץ ליפול אל בן זרועותיו שוב.
״אני לא יודע להתמודד טל, אני פשוט לא יודע,״ אמר בקול סדוק והתחלתי לדמוע שוב ללא הפסקה, כאב לי עליו יותר משכאב לי עלינו, הוא התרגל לברוח ולהפסיק להתמודד.
״נדבר על זה כשאני אחזור,״ הודעתי והוא לא הגיב, ״ביי,״ אמרתי והוא ניתק. נאנחתי וניגבתי את הדמעות שלי
החנתי את האוטו מול הבניין של נופר וערן. ניקיתי את שאריות האיפור המרוח אל מול המראה, סידרתי מעט את השיער שהתפרע בגלל שכל פעם נגעתי בו ללא הפסקה, דחפתי את המפתח והטלפון לתיק ויצאתי אל בניין רב הקומות של נופר וערן כשהחליטו לא מזמן לעבור לגור בגורד השחקים של העיר, אני כל פעם מתבלבלת במספר הקומה שלהם אבל הפעם הימרתי. המעלית שהזמנתי הגיעה ונכנסתי לתוכה, לוחצת על הקומה העשירית והאחרונה.
הסתכלתי על עצמי במראה, הייתי נראית נורא ושאלתי את עצמי איך הגעתי למצב הזה? שיש לי חבר, שאוהב אותי, דואג לי וחושב עליי. אחד כזה שבאמת אכפת לו ממני ובזמן שהוא נמצא עכשיו בצד השני של העולם למטרות עבודה אני פה שוברת את האמון שלו בי מבלי שהוא יודע בכלל ובוגדת בו. אבל אין עשן בלי אש, העובדה שהוא מזניח אותי לטובת העבודה גומרת אותי והנחמה בין הידיים של בן טובה ואפילו ממכרת.
איך הגעתי למצב הזה שאני צריכה לבחור בין שני גברים? לכל אחד מהם חסרונות אבל גם לא מעט יתרונות שמכפרים עליהם.
ולמה לעזאזל בן לא מבין אותי. מבחינתו, כשהסיפור הזה יגמר הוא יוכל לחזור לזונות שלו, למועדונים שלו ולחיים הרגילים שלו. אבל אני, אני אצטרך להתמודד עם נתנאל, איתו ועם רגשות האשם הכבדים שנלווים לכך. אם בן היה פחות ילדותי ואנוכי הוא היה מבין אותי ולא בורח ממני, מאיתנו.
צילצול המעלית קטע את מחשבותי והיא נפתחה בקומה הרצויה. העפתי מבט אחרון במראה ויצאתי מתקדמת לכיוון הדירה של ערן ונופר.

״טוב אז שנשב לאכול?״ נופר שאלה אותי. ישבנו שתינו על הספה בסלון וקישקשנו קצת בעוד ערן היה בחדר, עשה את ארגוניו האחרונים.
״בטח.״ אמרתי בחיוך, ניסיתי להסוות את הכאב שהתביית על החזה שלי ולא העז לעזוב, זרקתי חיוכים לאוויר והנהנתי בשמחה, לא נופר ולא ערן אכלו את זה.
״ערן!״ היא קראה לו בשעה ששתינו ניגשנו לשולחן שהיה עמוס כל-טוב. נשמעו דפיקות בדלת ובדיוק ערן יצא מהחדר.
״אני אפתח הורמונאלית שלי,״ הוא אמר והתקדם לכיוון הדלת, צחקתי והיא גלגלה את עיניה.
נופר הניחה יד על גבה והתרוממה מהספה, אחזתי בידה ועזרתי לה להתקדם.
״שבת שלום,״ קול מוכר נשמע ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
בן נכנס בחיוך אל הבית וחיבק את ערן, התיישבתי בחזרה על הספה וקברתי את ראשי בין ידיי ביאוש.
מה הוא חשב לעצמו לעזאזל? למה הוא בא להרוס לי גם את השבת הזו, השבת היחידה שיש לי שקט ממנו.
״מה קורה?״ נופר שאלה בחיוך והיא נישק את לחייה. בוגדת, אין מצב שאני אשים לה צ׳ק שמן בבריתה.
כשבן וערן הסתובבו היא נפנפה בידה על פניה כאילו חם לה, גלגלתי את עיניי בעצבנות וסימנתי לה ללכת בידי.
״אני רעב.״ בן מחא כף והתיישב באחד מהכיסאות.
״יאללה טלטל, בואי,״ נופר קראה לי מחוסר ברירה התיישבתי אל מול בן ונאלצתי לצפות בחיוך היהיר, הדפוק והיפהפה שלו.

לאחר שסיימנו לאכול אני, בן וערן דאגנו לפנות ולשטוף את הכלים בזמן שנופר ישבה בספה וחילקה לנו הוראות.
״רני, אני צריכה להיכנס להריון לעתים קרובות יותר,״ היא אמרה בהתגרות בזמן שערן קרצף את הצלחות המלוכלכות.
״אני הולך לעבור עיקור אישתי היפה,״ ענה בהתחכמות וצחקתי לעצמי.
הרגשתי את בן עומד מאחוריי ורוכן לאזני.
״לחדר האורחים. עכשיו,״ אמר כפקודה ואני כחיילת נדרכתי והלכתי לחדר האורחים בו אני ישנתי, בן נכנס אחריי וסגר את הדלת.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי ושילבתי את ידיי על חזי.
״מחזיר אותך אליי.״