אין על מרים
"איך יודעים שבא אביב?"
נשמע קולה המקסים והמרהיב
של אישה מבוגרת, רזה עם ייחוד מסוים,
והלא שמה בישראל הוא מרים!
ומלבד קולה המרגש והמצמרר,
מרים הזקנה גם טובה בלקטר
ואם חשבתם שכאן זה תם ונגמר,
זה כי ודאי לא שמעתם את סיפורה המר!
לפני שנים רבות כשעוד הייתה בחורה צעירה,
מרים הכי אהבה לטייל ליד ביתה בשמורה
ובשמורה היו בעלי חיים רבים מפוחדים
שאותם האכילה והגנה עליהם מפני ציידים
ומלבד זאת, כשהלילה ירד והחושך עלה,
מרים ברחובות שוטטה וטיילה
ולכל חסר בית או אדם נזקק
נתנה אוכל רב וסכומי ענק
אך מרים שונה רבות מהרושם שנוצר,
כי למעשה למרים היה סכום כסף זעום ומר
ולמרות זאת וחובותיה הכלכליים והקשים,
המשיכה מרים הצעירה בפעולותיה ואף עזרה לקשישים.
ומרים המשיכה באותה התנהגות מקסימה,
תרמה עוד ועוד בכוחות עצמה
ובאמת עד גיל 30 וקצת יותר,
מרים על אורח חיים זה לא העזה לוותר.
והמשיכה היא לתרום עוד ועוד,
עד שגם בריאותה התחילה למעוד
ובגיל 40 פחות או יותר
הבינה מרים שעל חלומה תאלץ לוותר.
ומרים הרווקה הענייה שלא פגעה זבוב,
נאלצה להתמודד עם ארוחה של לחם עלוב
ומאישה שתרמה לנזקקים רבות,
נהייתה היא אחת מהם המשוטטת ברחובות.
ובהגיעה לרחוב בעודה יושבת על ספסל
ומתפללת היא בכל לבה שיתרמו לה כסף אומלל
אך אף לו אחד מההולכים והשבים
תרם לה כסף או את מצבה הפנים
והאישה שתרמה במשך כל חייה
לא איבדה אף לו אחד מגווניה
המשיכה היא לחייך חרף המצב
וירקה על פרצופו של הולך רגל שלידה ניצב
ומאז ועד היום מרים ממשיכה בשלה
בלי יותר מדי להצטער על מה שקרה שהיה
היא שמחה שבעבר יכלה רק לתרום ולעזור
למרות שהגלגל השתנה ושום דבר לקדמותו יחזור.
תגובות (2)
אהבתי את זה ! זה נכון כל כך…
פששש איזו השקעה, איזו חריזה, איזה כישרון!
נהנת לקרוא כל סיפור שלך!!