אל תוותרי – תלחמי !

אני זוכרת אותה בבירור , היא הייתה ילדה יפהפייה , השיער החום גולש שלה שתמיד היה מסודר , העיניים הכחולות שהיו ממיסות אותך אם רק היית מסתכל.
היא הייתה ילדה מאושרת , כל החיים חייכו אליה עד שקרה הדבר הנורא מכל – הסרטן , כן היא חלתה בסרטן הריאות , אני זוכרת שבישרו לנו את הבשורות הרעות עיניה התמלאו בדמעות והיא לא הפסיקה לבכות , 3 ימים היא הסתגרה בתוך עצמה , לא אכלה , לא שתתה , ולא דיברה .
לאחר שבוע היא כבר השלימה עם זה , הלכה לכל הטיפולים , נלחמה בזה כמו גיבורה.
תמיד בבית חולים היא הייתה שמחה וצחקה , והצחיקה את החולים האחרים , היא רצתה לנצח את המחלה הזאת.
היא נלחמה ונילחמה ולא וויתרה – עד שלב מסויים , כולנו ידענו שלא נשאר לה הרבה זמן לחיות , כולנו ידענו וגם היא.
את השבוע האחרון בחיים שלה היא בילתה ללא הפסקה , היא רצתה שהשבוע הזה יהיה השבוע הטוב ביותר בחיים שלה.
אני זוכרת את היום האחרון שהיא כבר עמדה למות , היא שכבה על המיטה בבית החולים , אני ישבתי לידה , היא ניראתה חלשה , "אני אוהבת אותך" היא אמרה ועיניה נסגרו לאט לאט , "גם אני אוהבת אותך" רציתי שאלו יהיו המילים האחרונות שהיא תשמע , נישקתי אותה בלחי ודמעה זלגה מתוך עיניי ונחתה על פניה.