בין הכרית לשמיכה

Unreal 31/07/2016 721 צפיות אין תגובות

אני מרגישה כמו בובה שמתנדנדת מצד לצד על החוט של החיים.
שוקעת עמוק בבעיות והדכאון, מכוסה בחרדה ועטופה בשמיכה.
עמוק בין הכריות של המיטה איפה שהדמעות מרשות לעצמן לנזול בקצב על הפנים.
אי שם במעמקי החדר האפל שלי, הרחק מהציוויליזציה שבחוץ, איפה שף נפש חיה לא צופה בי מהצד ושופטת.
כלכך עייפה ולא מצליחה לישון, עם רעידת החשכה באות המחשבות שמציפות ולא נותנות מנוח.
והדם נוזל על היד, לא מצליחה להחליט אם זה מועיל לי בכלל.
לעזאזל עם אוכל, זה רק משמין, הרעב ממלא.
אל תשאלו, אל תכנסו, אל תסתכלו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך