בין שתי שכונות

בצידו הימני של הכביש כשעולים לשכונת נוה שאנן, ממוקדמת שכונת חליסה. בתי אבן ערביים ישנים ומטים לנפול. אני משערת שעוד מתקופת המנדט.גינת נוי ומשחקים , שהעיריה תרמה אחרי הפיגוע ההוא באוטובוס הדמים בתקופת ארועי הטרור המזוויעים , שלא פסחו גם על עירנו היפה.
בצד השמאלי , בניני שיכון, גם די ישנים , לפחות חמישים או שישים שנה. ארבע קומות , מלא מדרגות, רק להסתכל,העין מתעייפת , ולחשוב שהנשים האלה , קשות יום ,תמיד יורדות מהאוטובוס, עם שקיות ניילון עמוסות ירקות ופירות מהשוק.ומתחילות לטפס ולטפס כאילו הן נערות צעירות וחזקות . והרי כולן כבר נשים כבדות גוף , אמהות לילדים .זו שכונת תל-עמל , כשמה כן היא , מקום של עמל.
אז בבנין האחרון של חליסה והבנין הראשון של תל עמל שנושקים זה לזה , גרים בכפיפה אחת, מחמוד אבו רזל עם אשתו פטמה ושלושת ילדיהם רמזי , מוחמד,ועיישה. ממולם , גינה עם דשא מצהיב מפרידה בן הבנינים, גרים בשלווה ובנחת משפחת וייסמן . האבא, יורי, אשתו גלינה ושתי הילדות , יאנה ולובה.
יאנה הגדולה הולכת לבית הספר לכתה ג". הקטנה לובה הולכת לכתה ב".שתיהן אוחזות יד ביד והולכות להסעה. אין בית ספר קרוב למקום מגוריהן. האמא הולכת אחריהן.פוסעת בכבדות , מתנדנדת על עקביה השחוקים ,נעליה כבר ידעו ימים טובים יותר מן הסתם. היא תלווה את הבנות לבית הספר ומשם תרוץ לעבודה . גלינה עובדת בעיריה בניקיון.יורי נהג משאיתצ , יוצא כל בוקר מוקדם לעבודתו.
גם במשפ. אבו רזל יוצאים הילדים בבוקר לבית הספר. פטמה שמה את הרעלה שלה , והם הולכים לבית הספר המקומי, יש להם בית ספר מוסלמי בשכונה. פטמה הכינה להם פיתות עם לבנה, והיא מלווה אותם עד שער בית הספר. עיישה בת חמש הולכת עדיין לגן הילדים. בשכונה.היא מתרפקת על אמה . כל בוקגר אותו דבר, היא לא רוצה להפרד. הבנים כבר גדולים,
רמזי בן עשר ומוחמד בן שמונה .
והשכנים כמו בכל מקום בעולם , נפגשים , נעצרים לפטפוט או סתם שלום , מצטחקקים ומאחלים יום נעים. דוברה אוטרה , סאלמת.
ככה עוברות השנים . השכנות הטובה התחזקה בעיקר אחרי הפיגוע ההוא , כי גם בשכונת חליסה היו קרבנות וגם בתל עמל. השכול לא עושה אפליות …כולם כולם שווים בעיני הגורל.
אחר הצהריים משחקים הילדים בגינת המשחקים. רמזי משחק בכדור עם אחיו מוחמד ועד דיב בן השכנים. יאנה ולובה גם הן יורדות לשחק, מצטרפות גם גאלה ורימה . פה כולם מדברים עברית . את הרוסית הם משאירים בבית וגם את הערבית.
מעניין , בעוד כמה שנים , יהיו הילדים כבר בוגרים ממש ויחליטו אולי לצאת לבלות ביחד, או שכבר מישהו יחליט להסית אותם. ואז יצוץ הנחש הארסי משמתחבא בינתיים , בשקט , מתחת לקש.