בית הספר לריקוד של ניקה קנילבסקי- פרולוג
" ניקה, משעמם לי!!!!!" צרחה לי באוזן אחותי הקטנה, ליזה. היא ישבה על האוזן כול היום! ישבנו וראינו טלוויזיה בסבבה, עש שהיא באה עם המשעמם הזה שלה. " נו ניקה! את בת 12! את יכולה למצוא לי מה לעשות!" אמרה במבט נוזף. ולאחר מכן במתחנחן. זה לא עבד. " אז אני אעיר את אימא!" אמרה בהחלטיות והחלה לצעוד במסדרון הכחול שלנו לכיוון החדר של ההורים שלנו. התחלתי לרוץ אחריה. " לאלאלאלא ו…. לא! תחזרי לסלון, יש לי מה לעשות בשבילך!" אמרתי, וגררתי אותה לסלון. היה לה חיוך ניצחון על הפרצוף העגול והילדותי שלה. שיער השחור המסתלסל, התנפנף ברוח, ועייניה הכחולות הסתכלו לעבר המסדרון ברצון לחזור לשם. העמדתי אותה בסלון ואמרתי לה ככה.עכשיו אנחנו מתחילות לעשות חוג ריקוד!" ליזה פלטה נחרת בוז וחזרה למסדרון. " ליזה, תחזרי מיד!" אמרתי לה, וסגרתי את הדלת של ההורים בחבטה. לקחתי את ידה ורצתי איתה לסלון." משתגידי" אמרה ושילבה את ידיה. היא בסך הכל בת שמונה, אבל עדיין. שמתי מוסיקה ברדיו, והתחלתי לעשות חימום " בואו נעשה את זה"
תגובות (0)