דוגמנים

פיסה קטנה מעיתון ישן, מספרת על אישה רזה, עם חיוך לבן יותר מהירח ושיער גלי מאחורי ראשה. למה כולם רוצים בה לגעת, למה להיות היא זה דבר כל כך נחשב?
אף אחד לא חושב על הבעיות שלה, על החסרונות שלה, הקשיים, אני בטוחה שמתחת לחיוך מסתתר חיוך אחר שלא רוצה להיראות, החיוך שיוצא רק כשמשהו מצחיק באמת קורה, כשהיא מאושרת באמת, זה חיוך לא נשלט ולכן הוא טיפה עקום, וגורם ללחיים שלה לבלוט כמו אוגר.

אני יודעת שמאחורי הגוף הרזה, מסתתרת התחושה הנוראית שלה אתמול בלילה, כשהלכה לישון רעבה. כשראתה את העוגה על השולחן אבל ויתרה על תענוגות החיים כדי שבצילום תשקר לעולם שהיא חיה את חייה הכי טוב מכולם.

מאחורי שיער חלק, מסתתר ראש שחושב, שאוהב, ששמח, מתאהב, מתווכח, הוא עייף, הוא שונא, וחושב, הוא ראש שעובד. ואולי את העולם לא תציל מהסוף, ולא תחסן כמה ילדים משפעת, ולא תלמד אותם לקרוא. אבל כשיגדלו היא תזכיר להם בכל פעם שיסתכלו במראה, תזכיר להם שמשמום שהם שונים, הם פחות נחשקים, פחות אהובים, פחות טובים, חייהם פחות כיפים פחות מלאים.

אני יודעת, שהאישה בתמונה אינה אשמה. היא רודפת אחרי חוקי החברה שהולכים וגדלים ורומסים כדי ליצור מעמד, כדי להבטיח לכולם שלא משנה מה אתה תסבול, לא משנה אם אתה רזה, חכם, שונה, או בדיוק כמו כולם, אתה תסבול. אבל לא בגלל החיים והטבע. אלא בגלל שבכל פעם אתה תראה מחדש איך אחרים מאושרים, אחרים יוצאים לבלות, כשאתה לבד בבית, אחרים יפים ואתה לא דומה להם, אחרים יכולים לרקוד ולצעוק ולשיר, ואם אתה תנסה, חוץ ממבט עקום לא תקבל שום תמיכה.

אני יודעת, שלא משנה אם בתמונת הפרופיל שלך אתה מחייך מחובק בחברים, משפיל מבט, או בכלל זאת תמונה של פרחים, אם מופיע בה אדם מפורסם, ואם מישהו עם החתול שלו. אני יודעת שלא משנה מה, כולנו אותו הדבר, עוברים את אותם הדברים וחושבים את אותם הדברים.

אני יודעת, שכשאני מסתכלת על תמונות של אנשים אחרים, אני לומדת עליהם, ולא על עצמי.
אני יכולה לראות אם הם מזייפים חיוך, אם הם לבד בכל ערב או עם הם פשוט שמחים באמת. אבל אני לעולם לא אשווה את עצמי עליהם, לעולם לא אנסה להעתיק מהם, לעולם לא אקנא בהם. כי אני יודעת שמאחורי כל תמונה, עומד בן אדם, בדיוק כמוני, שקם כל בוקר לעבודה וחוזר אחר הצהוריים, אדם שבוכה כשמשהו כואב, שצוחק כשמצחיק ומתאהב כשרואה את השקיעה בים. אני יודעת שלא משנה איך התמונה נראית, האדם הזה לא חיי חיים טובים יותר משלי. גם אם הוא נראה יותר מאושר ממני, אם יש לו יותר חברים ממני, אם יש לו מכונית יותר יפה, אם יש לו חברה, זה לא משנה.

אני למדתי, שהתמונה לא אומרת כלום, שמאחור בסופו של דבר כולנו שווים, כולנו שמחים לפעמים, דואגים, עצובים, מתוסכלים ושמחים שוב.
אני יודעת, שלא משנה מה, אני חלק מהעולם המסתורי הזה. אני אוהבת ומעריכה את כל מה שקיבלתי בחיי, גם אם בתמונות בעיתון אני לא אראה מישהו כמוני, אני יודעת שהם בדיוק כמוני.

אני יודעת, שחיי יפים וטובים בדיוק כמו של כל אחד אחר.