מקווה שתאהבו.. השקעתי הרבה מחשבה... בבקשה תגיבו.

ההוא שלקח את חיי-פרק 4-

25/04/2014 548 צפיות תגובה אחת
מקווה שתאהבו.. השקעתי הרבה מחשבה... בבקשה תגיבו.

~נקודת מבט של רועי~
קמתי בבוקר, מסוחרר עד כאב, כל ידי היו פצועות, רגלי כאבה עד כדי כך, שאפילו לקום, לא יכלתי.
נסתי להזכר מה היה אתמול.
הדבר האחרון שזכרתי זה אש חזקה וצרחות..
צרחות של בחורה בת 10-12 ככה.
פתאופ עלו פלאשבקים בעיני.
זה היה אתמול, אחרי שחזרתי מבית החולים, הודיעו לי שיש לי גן סרטני בגוף.
אימי ואחותי מתו מסרטן..
כששמעתי את זה, הלכתי לבר, להטביע את יגוני באלכוהול…
דמעות ירדו מעיני ללא רצוני.
אין לי מושג כמה שתיתי בכלל.
הדבר הבא שהרגשתי היה רצון חזק להוציא אנרגיות, לשכוח מהכל.
נכנסתי למכונית. ואל אף שכרותי המוגברת, נהגתי בזהירות רבה בתוך העיר.
הגעתי לכביש הבינעירוני, שם העליתי את הגז ל-150 לפחות.
נסעתי כל כך במהירות שלא שמתי לב בכלל.
פתאום הגיחו אורות מנצנצים מולי, סנוורו אותי, פניתי חדות שמאלה, אבל מהמהירות, הרכס הסתובב כמעט 180 מעלות במקום.
הבאגז' שלי פגע בקדמה המכונית של הנהג ההוא.
עפתי קדימה.
השמשה שלי התנפצה מההדף, כל ידי נפצעו.
כשיצאתי מהמכונית, נסגרה לי הדלת על הרגל, לא עניין אןתי כלום רק דבר אחד, מה עם הנהג ההוא.
ראיתי ילדה יוצאת מהמכונית, צורחת.
לא חשבתי על כלום.
התקשרתי לדודתי,
'הלו' היא ענתה, עייפה.
אמרתי
'דודה, זה רועי. לא חשוב כל הסיפור. תבואי מיד לכביש הביעירוני, יש פה ילדה שעברה תאונה, תקחי אותה ותכניסי אותה לחדר בו אני ישן. תטפלי בה טוב. אני כבר אסתדר'
כמראה שהיא שמעה את הדחיפות בקולי כי היא ענתה מיד 'מה.? אוקיי. טוב אני באה'
וויתרתי על החדר שלי, על הבית שלי, על המשםחה היחידה שנותרה לי, רק כדי שיהיה מי שיטפל בילדה, לאחר שהרגתי את כל משפחתה.

גמרתי להזכר בכל מה שהיה באותו לילה, פקחתי את עיני ומצאתי את עצמי שוכב על מיטה במשו שנראה כמו בית מלון עזוב ביותר.
הייתי רעב… לא יכלתי לקום.
הפלאפון שלי צלצל.
מספר חסום


תגובות (1)

*פתאום
בסך הכל את כותבת יפה מאוד מציעה לך לא לרדת הרבה שורה כי ראיתי שאת עושה את זה הרבה.

25/04/2014 13:46
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך