הזיות בפרהסיה

טל ריבק 29/03/2015 3088 צפיות 33 תגובות

שמואל, שלא היה נרדם בלילות, היה יורד לחוף הים בתל-אביב וזורק אבנים לעבר מטוסים שהנמיכו טוס לקראת נחיתה בנתב"ג, בתקווה שאחת מהאבנים שלו תפגע באחד המטוסים ותגרום לו להתרסק. כך כל העולם יידע מי זה שמואל הרשקוביץ המפורסם שהפיל מטוס נוסעים שלם באמצעות אבן. פעם אפילו עלה לגג של מגדל האופרה, כדי שיוכל לכוון טוב יותר, ונדמה היה לרגע שהטייס של טיסה 386 מרומא הבחין בו והסיט את המטוס ממסלולו.
הרבה לפני המטוסים והשיטוטים האינסופיים ברחובות העיר בלילה, חי שמואל את החלום הישראלי. דירת ארבעה חדרים וחצי בשכונה הסגולה בעיר הכי מתפתחת באזור השרון. אישה, שני ילדים ולברדור מעורב מיום האימוץ בפארק רעננה. את רכב הליסינג מהחברה החזיק בחנייה של הבניין, בדיוק באמצע בין הקווים המסומנים, כדי שלא יפריע לשכנים. בערב, אחרי המקלחות, אחרי שהוציא את הכלב לטיול ונתן לאשתו נשיקה, הלך לגנוב לעצמו כמה רגעים של שקט לפני השינה. מדי פעם השתעשע ברעיון שאולי יברח וישאיר הכל מאחור, יתחיל חיים חדשים בארץ חדשה, יטייל בעולם ללא דאגות, יתאהב כל יום במישהי אחרת ויחיה את החלום במקום לחלום על החיים שאף פעם לא העז.
הכל נגמר באבחה אחת, בבוקר יום שבת במהלך חודש מאי. החתולה הזחוחה של השכנה מקומה שנייה גרגרה כהרגלה על השטיח בכניסה לבניין. שמואל, ששב מטיול הבוקר עם הכלב, פתח את דלת הכניסה ולפני שהספיק להחליט באם יצחצח את שיניו לפני או אחרי הקפה, נקלע לקרב חסר פשרות בין החתולה לכלבו. בתחילה ניסה להפריד, ליישב, אחר כך לצעוק. משלא עלה בידיו להרגיע את המהומה, החל לבעוט בחתולה ללא אבחנה, כל הדרך עד לקומה שנייה. משהו בו נשבר, התפוצץ לרסיסים, מין תחושה של כלו כל הקיצין, הכל הלך והתעמעם סביבו כמו היה זה סרט בהילוך איטי. הצעקות של השכנה, הילדים שבכו, אשתו שניסתה להרגיעו, האמבולנס, המשטרה וכל מה שבעקבות כך. התוצאה הסופית הייתה גבר בשנות השלושים לחייו שקפץ עם חתולה מקומה שנייה. שמואל נחת על הרגליים, החתולה על הגב.
חמישה חודשים בילה בבית החולים עם רגליים שבורות ואגן מרוסק, מסרב לדבר ולתקשר עם הסביבה. הפסיכיאטרית שבדקה אותו קבעה כי יש מקום להמשך הסתכלות. מאחר ובתעודת הזהות נשאר שמואל מנהריה, הועבר לבית החולים הפסיכיאטרי שבצפון הארץ. תמיד חשש כי אם ישנה משהו בתעודת הזהות הישנה, ימחק את הילד שבו לעד.
שנתיים וחצי בילה במחלקה מספר חמש, עד שהוחלט לשחררו. החיים נמשכו בעת שהיה מאושפז. הדירה בת ארבעת החדרים וחצי בשכונה הסגולה, שבינתיים הפכה לירוקה, נמכרה לזוג אחר מאותו חלום. האישה והילדים עזבו את הארץ. רכב הליסינג חזר לחברה, ואת הכלב מסרו לאימוץ ביום שבת בפארק רעננה.
בטופס השחרור נכתב שמצבו מעורער אך יציב, עם נטייה להזיות. שנים בילה בנדודים בין הוסטלים לאשפוזים, התקפים חוזרים ונשנים, לא מצא שקט בשום מקום. הפסיכיאטרים סברו כי כדאי להעבירו לעיר הגדולה, אולי הרעש בעיר יקל על הרעש הפנימי הרוחש בתוכו. כך מצא את עצמו בהוסטל ברחוב יהודה הלוי שבתל אביב, חולק חדר עם בחור צעיר שנפגע בצבא, כשנפל ממגדל שמירה ישר על הראש. הפסיכיאטרים קבעו שמצבו יציב אך מעורער, לפעמים במאניה, לפעמים בדיפרסיה. ארבעה כדורים בבוקר ושניים בערב.
יחד יצאו לסיבובים בלילות, חורשים את העיר, עוברים רחובות וכיכרות. לפעמים הצטרפו חברים שפגשו בדרך. את אהובה הכירו באחד הלילות. נפגעת חרדה מפיגוע בסנטר שנותרה לבדה. בעלה והבת עלו לשמיים על עשרים קילו של מטען חבלה. הם ניסו להפוך מחשבות למילים, הזיות לרעיונות, למצוא מזור בכוכבים שהאירו את דרכם כל לילה במהלך שיטוטיהם ברחובות העיר.
מדי פעם, כשהיו יורדים לים, היו פוגשים את אבנר מההוסטל בלילינבלום. כל פעם באותו מקום, היכן שרחוב אלנבי נשפך לים והעיר מתחילה לנשום. אבנר רצה להיות מישהו מיוחד, מישהו מוכר, שיזכרו אותו אחרי שילך. תמיד עם חבילת מרקרים בתוך התיק, היה רושם על מכוניות חונות וקירות של בתים: "אבנר היה פה, תזכרו את השם". יום אחד נכנס לים ונעלם, את התיק עם המרקרים השאיר על החול, שמואל לקח את התיק ושם בחדר מתחת למיטה. הוא הבטיח לעצמו שיעשה הכול כדי להיות מפורסם ואז גם יספר לכל העולם על אבנר מלילינבלום, שהיה כותב את שמו על קירות ומכוניות באמצע הלילה.
בלילות הקרים של דצמבר, הייתה מגיעה אהובה להוסטל ביהודה הלוי, עטופה בחרמונית שקנתה פעם בחנות יד שנייה, בורחת מהקור והבדידות בדירה הקטנה שגרה בה לבד באבן גבירול, קוראת לשמואל מהמרפסת לצאת החוצה לעשן איתה סיגריה. תמיד שמח לראותה, למרות שלא ידע איך לבטא זאת. הם היו יושבים על הספסל מחוץ להוסטל ושותקים. היא עם החרמונית והוא עם מעיל הפליז שנשאר לו מהטיול האחרון שעשה בדרום אמריקה לפני שהתחתן.
באחת הפעמים שישבו בחוץ ועישנו, ניגש אליהם זוג צעיר וביקשו אש להדליק סיגריה. אהובה שלחה יד לכיס לעבר המצית, אך מייד התחרטה, פחדה שמא יגנבו לה אותו ובמקום הושיטה את הסיגריה הדלוקה. שמואל המשיך לשתוק. הזוג הלך ומאוחר יותר גם אהובה הלכה, יותר הוא לא ראה אותה.
בלילות המשיך לשוטט ברחובות העיר, פעם לבד ופעם עם השותף לחדר, עד שגם הוא נעלם, והותיר אותו לבדו. הוא החל לבנות לעצמו מסלול קבוע שמתחיל ביהודה הלוי ומגיע לשינקין, פונה ימינה והולך ישר לכל אורכו. בדרך נהג לעצור באחת הפיצוציות, לקנות לעצמו שלישיה של סיגריות בודדות בחמישה שקלים ובקבוק מים בטעמים. כשהגיע לאלנבי, היה חוצה את הכביש ומתיישב על אחד הספסלים, במקום שבו שוק הכרמל מתחיל, ובוחן היטב את העוברים ושבים. מדליק סיגריה וחושב האם הם מכירים אותו, האם נפגש עם אחד האנשים שחולפים כעת על פניו ולא מביטים לעברו. אולי תפס פעם טרמפ עם הבחור עם התספורת הקצוצה. אולי טייל בפרו לאיזה הר נידח עם הבחורה עם המיני הקצר. הוא חשב לעצמו כי אם היה מפורסם היו נעצרים ושואלים לשלומו, מתעניינים מה נשמע ואיך עבר עליו היום. הוא נשבע שעוד יראה לכל אותם אנשים מי זה שמואל הרשקוביץ מנהריה.
אחר כך היה יורד עם אלנבי לכיוון הים, עובר דרך שלוליות של קיא ואדי אלכוהול. מתוך הפאבים שעל פני הרחוב, שמע שירים מוכרים שהזכירו לו נשכחות. את מסיבת הטבע ברמת הגולן עם החברים מהתיכון, את הפול מון בתאילנד, את הפעם ההיא שהשתכר בהופעה וחזר הביתה על הקטנוע של הבחורה שרק הכיר. הכל הרגיש לו פתאום נורא מוכר, זיכרונות שעלו, החוויות שצבר, מבעד לזיפרקסה, לריספרדל, ויתר הכדורים שנטל, נזכר כי יש בן אדם, יש חיים. הרחוב נמתח ונמשך עד שהגיע לים, בדיוק בכיכר עם המזרקה בה היה פוגש את אבנר, הדליק עוד סיגריה וחצה במהירות את הכביש. הוא נזרק על החול והביט לשמיים. מדי פעם חלף מטוס שהגיח מן הים, וכשנותר בדל סיגריה בין שפתיו, קם וצעק שכל העולם יישמע: "את שמואל הרשקוביץ אף אחד לא יישכח".


תגובות (33)

נהדר. מופלא. הכול ביחד. כתיבה נהדרת.

29/03/2015 15:42

התמכרתי לזה מהשורה הראשונה, סיפור מדהים שמחבר הרבה נקודות…
על ההזיות שלכל אחד יש, ומה זה יכול לעשות כשזה מתפרץ..וכמה שאף אחד לא רוצה להישכח, מטורף..

29/03/2015 16:03

תודה רבה!!

29/03/2015 16:37

מדהים. סוחף. מפחיד.

29/03/2015 18:47

ואו.

05/04/2015 02:57

וואו וואו וואו!
זה ממש טוב!!
+5

05/04/2015 12:01

איזה יפה זה!! פשוט מדהים! -5-

05/04/2015 14:06

תודה על התגובות והפירגון!

05/04/2015 14:49

הכתיבה שלך מאוד יפה

05/04/2015 22:22

זה סיפור סוף שגרם לי להרבה רגש, הוא באמת גרם לרצות להיות מפורסמת;)

07/04/2015 18:33

    אני מאמין שכל אחד היה רוצה להיות מפורסם באיזושהי צורה, אף אחד לא רוצה להישכח אחרי לכתו

    07/04/2015 19:26

הכי מצחיק זה שאני בכיתי רק מהקטע שהכלב נמסר בחזרה לאימוץ.

08/04/2015 16:39

הרסת אותי, במיוחד בקטע של ההתפרצות עם החתולה חחח

09/04/2015 10:25

    חח… האמת הקטע הזה בסיפור הצחיק גם אותי תוך כדי כתיבה

    09/04/2015 13:15

סיפור ממש יפה :)

10/04/2015 21:23

זה מושלם, הלוואי ויום אחד רמת הכתיבה שלי תגיע לרמה שלך

12/04/2015 14:27

    תודה רבה רבה רבה!!! ☺

    12/04/2015 21:09

מדהים מדהים מדהים! כתיבה סוחפת ומרתקת, וסיפור מרגש שמעביר מין צמרמורת נעימה! מקווה לעוד סיפורים כאלה :)

13/04/2015 17:41

וואו…שמח לשמוע שנהנית ככה מהסיפור (:

13/04/2015 21:48

ואוו מדהים,כתיבה נהדרת.

19/04/2015 16:57

על-מנת לקרוא סיפורים כאלה נרשמתי לאתר. תודה לך! :)

26/05/2015 20:38

ואוווו!!!!!!! כתיבה מדהימה!!!!!!!

02/06/2015 12:48

אין מילים!!! פשוט סיפור נהדר והקטע שאהובה לא חזרה, היה ממש עצוב ואיך שהם לא ידעו לבטא את עצמם ופשוט סתם ישבו ועישנו, פשוט מדהים!!!

02/06/2015 20:52

    תודה! חלקו השני של הסיפור והקטע הספציפי הנ"ל נכתב בתוך התבוננות וניסיון להבין עם מה מתמודדים אנשים שהם נפגעי נפש

    03/06/2015 00:11

וווא. מדהים! ווואו.

03/06/2015 17:25

וואו. פשוט וואו אחד גדול. כתיבה מדהימה שמנוצלת לרעיון מדהים. פשוט וואו.

17/06/2015 20:54

מרשים מאוד

19/06/2015 15:08
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך