היום חנון מחר הבוס שלך – חלק 1

הכל התחיל כשהגעתי לכיתה א' הרגע הכי נורא בחיים שלי הייתי ילד חנון כזה מאלה שכל הזמן שותקים ויושבים במאחורה של הכיתה מהחנונים האלה שהיו מרביצים להם בהפסקה עם הזמן כבר התחלתי להתרגל לזה להיות הילד הזה שבעצם למי אכפת מהדעה שלו? הילד הזה בקצה של הכיתה שמדי פעם היו פונים אליו כדי שיעזור להם בשיעורי בית והכל המשיך ככה במשך חלק גדול מאוד מהחיים שלי בכיתה ה' עד שמישהי שאהבתי הסכימה להצעת החברות שלי גיליתי שהיא בגדה בי עם איזה ילד מיוזע שאהב כדורגל
המ.. כדורגל משחק שאף פעם לא התחברתי אליו אני לא מסוג הילדים האלה שמשחקים כדורגל ויוצאים לפיצה בימי שישי או דברים כאלה דברים של ה"מקובלים" אני הייתי יותר מהילדים האלה שישבו בבית שלהם והעבירו את הזמן שלהם בללמוד לתכנת אתרים ותוכנות ולעצב משחקים ובקיצור: ליצור
עם הזמן הדבר שהייתי הכי טוב בו הוא מחשבים אני יכולתי ליצור דברים שאף לא יכל לעשות דברים שלהורים שלי היה נראה כאילו שאני עושה באיזה "קסם" כלשהו אבל זה לא הנושא של הסיפור הזה
בכל מקרה ככה המשכתי בחיים שלי עד כיתה ז' שאז כבר הכל השתנה הכרתי ילדה אחת חמודה מאוד ילדה בשם קארין שהרגישה כמוני שפשוט מאוד לדעתה בשלוש מילים "זה עולם מטומטם!" ואני מסכים איתה בהחלט הכל כבר הפך להיות תלוי באם אני מקובל או לא תלוי באיך אני לבוש של איזה חברה הנעליים שלי עולם מבאס ומעצבן אבל כל הזמן עודד אותי משפט אחד "היום חנון מחר הבוס שלך" המשפט הזה הוא כמו חיזוק בשבילי כאילו משהו שאומר לי שאולי עכשיו אני חנון כזה מישהו שאף אחד לא מכיר אבל שבעתיד כל הידע שלי ישתלם, בכל מקרה לאחר כמה זמן שאני כבר מדבר עם קארין ושנינו יודעים אחד על הששניה כבר דברים שאף אחד אחר לא יודע דברים על המשפחות שלנו על ה"דיכי" שלנו ועל הרבה דברים אחרים אני כבר ממש התחלתי להתאהב בה אז יום אחד החלטתי לעזור אומץ ואמרתי לה………..