JDL

השאלה שלי

JDL 25/11/2016 2023 צפיות 10 תגובות

יש אנשים שפשוט מתבקש לשאול אותם דברים מסויימים. "מאיפה אתה?" "מה אתה לומד?" "מה עשית בחיים?" "אתה אוהב מזרחית?" "יש לך משיכה לדברים עם זנב?" וכדומה.
שמתי לב לכך שאנשים שאני מסתובב איתם תמיד מתמודדים עם אותם שאלות, אף על פי שיש כל כך הרבה שאלות שיכולות היו להישאל. כאילו אותן שאלות כתובות עליהם, ובני שיחם אך רק מקריאים אותם בקול.
כל זה גרם לי לתהות, מה בנוגע אלי?
התחלתי לרשום את השאלות שאנשים שואלים אותי, משמיט את ה-"מה קורה?" "ממצב?" "איך אתה?" שהם קניינם של הכלל, ומונה אך ורק את השאלות שמיועדות אלי. מסנן את התפל.
והנה,אחרי תקופת מבחן שנועדה לגלות אילו שאלות מודפסות על בגדי ומקועקעות לעורי, גיליתי לתדהמתי שכמעט אין אנשים שואלים אותי דבר כלל! אני מוקף באנשים בכל יום, זוכה לחיבה, אהבה, כבוד. ובכל זאת, שום שאלות אמיתיות. אולי זו הסיבה שאני חש כל כך בודד לפעמים.
לא האמנתי.
האם יתכן שאני באמת רק דף חלק? רק כותרת בשם "ג'וני" שאינה מסכמת אף טקסט? אני יודע שאני אדם תימהוני, וזו אולי גזירת הגורל שלי עד סוף הימים, אבל מעולם לא חשבתי את עצמי למדוזה שקופה, כזו שאינה מאירה על דבר ואינה מטילה צל על דבר. כזו שחייה תלויים בחסדי זרם החיים.
אולי זה מפני שאני לא בטוח בדבר. כלומר, יש לי דעות רבות ומרובות, והגעתי למסקנות לא מעט, אך בכל זאת אין לי את היכולת לצאת בהצהרה שהיא ולעמוד מאחוריה בבטחון מלא. כזה אני, פקפקן. אפילו בדברי עצמי.
ובכל זאת, כן היו כמה שאלות מקועקעות לעורי. הכתב אמנם דהוי, אך אלו העקשנים שכן טרחו לקרוא אותה גם שאלו, והנה הבולטת ביניהן:
"האם אתה מאמין באלוהים?"
וגם שם, על אף שהתשובה ברורה לי, כיצד יכולתי להשיב בבטחון גם "כן" וגם "לא" בעת ובעונה אחת?
אנחנו, בני האדם, איננו מתוכנתים להבין את האמת האלוהית כפי שאולי מחשבים אינם מתוכנתים להבין רגשות אנושיים. קיימת סתירה בוטה בתשובה חד משמעית, אך הסתירה הזו, אותה סתירה פרדוקסלית, היא כנראה האמת.
אז הייתי שואל, "האם אתה מאמין שדבר שאינו קיים מסוגל לשנות דבר מה?" וחברי לשיחה היה משתמש בהגיון הבריא בכדי להשיב:
"כמובן שלא"
"אם כך" הייתי ממשיך "נניח שאלוהים לא קיים… אז כיצד יתכן שאלוהים, שאינו קיים, גרם לכל כך הרבה שינויים?"
בדרך כלל היה האיש שותק, מנסה להבין, והייתי מסביר לו שמה יתעוררו אי הבנות.
האמונה באל שינתה אותנו, נגעה כמעט בכל אחת ואחד מאיתנו, בין אם אנחנו מבינים זאת או לא. אנשים עשו דברים איומים בשם האל. מסעות צלב, טיהורים אתניים, טרור, הפליה. ובאותה נשימה הפגינו גם את ההפך המוחלט – קבלה, חמלה, אדיבות וטוב לב. (כל אל, כל אמונה, כל זרם.)
כן, בני האדם הושפעו על ידי אל שאיננו קיים מלבד בדמיונם הפורה, ובכל זאת, הדבר הזה שלא היה ולא נברא, בכל זאת השפיע עלינו. אז קיים או לא?
חוץ מזה, אולי הייתי מוסיף, כל דבר ביקום הזה – (הבועה הקטנה – ענקית הזו שבה אנחנו חיים?), עשוי מחומר.
אטומים? מולקולות? גלים? קרינה? חומר אפל? הכל עשוי ממשהו. ממה עשויות מחשבות ואמונות אם כך? אם אנחנו מאמינים במשהו, אז הרי שאנחנו בוראים אותו מחומר בתוך ראשינו. חומר של ממש! אמיתי ומוחשי כמו גופינו שלנו, גלי הים, כריכות הספרים, ניחוחות הפרחים ונעימות הרוח. אז אולי, יום אחד, אותו חומר יפתח מודעות ויהיה לאלוהים? ואז, נברא את העתיד שחשבנו שהיה העבר מאז ומתמיד? יש את אלו האומרים שדבר כזה אינו אפשרי. אך האמנם? אנחנו בעצמינו ההוכחה לכך! פיתחנו מודעות יש מאין, ואם היא הוענקה לנו בדרך זו או אחרת משמעות הדבר שאולי יכולים אנחנו להעניק מודעות לדברים אחרים.
אני מאמין שהתשובה להכל היא פרדוקסלית, ולכן לעולם לא אצליח להבינה. הבנת החוקיות שבראה את הלוגיקה כפי שאנחנו מבינים אותה היא נחלתם של האלים בלבד.
אולי אלוהים ברא אותנו בכדי שיום אחד נברא אותו אנחנו?
בכדי לחסוך מחברי לשיחה את משקל המחשבות שאינן מובילות לדבר הייתי אומר:
"תסתכל עלי" ואז הוא היה עושה זאת.
"האם אתה קיים?" הייתי שואל.
האיש, מעט פגוע, היה משיב בהחלטיות "וודאי שאני קיים!" ואז הייתי מוודא שנית
"כן? אתה בטוח? אתה חושב ומרגיש וחולם? מקווה ומייחל? בורא רעיונות ובדיות?" והאיש וודאי היה מסכים בביטחון שהוא קיים, ואכן עושה את כל הדברים האלו ועוד.
ואז הייתי אומר
"פעם חשבתי שאני האדם היחידי בעולם כולו, ושכל היתר תפאורה. אתה, המשפחה שלי, החברים שלי, האוכל שאני אוכל והשמיים מעלי. הכל תפאורה, ואין עוד קיים מלבדי. אבל עתה, כשאני מביט בעינייך, אני מאמין לך. מאמין בך. אני מאמין שאיפשהוא בתוך הראש שלך קיים מישהו שהוא לא אני. יישות נפרדת ועצמאית שחווה את החיים ויש לה משמעות. התובנה הזו, שיש בה בכדי אמונה, אינה מובנת מאילו כלל. נדרשו ממני מאמצים רבים בכדי להאמין בכך, אך אני מאמין בכך כעת."
האיש היה מתבונן בי כפי שהיה עושה אילו הייתי שולף את זוג עיני ומנגב אותם במטפחת. ועל אף זאת הייתי מוסיף: (כי אם כבר להיות מוזר, אז למה לא עד הסוף?)
"נדרש לי כל כך הרבה זמן להאמין שאתה קיים, למרות שאתה ניצב לפני. אני רואה אותך ושומע אותך, ועדיין רק בקושי מאמין. ולכן, אולי יידרש לי עוד קצת זמן להאמין במישהו שמעולם לא פגשתי. מישהו שמעולם לא דיבר אלי או הראה את פניו. אבל תן לי קצת זמן, זה עוד יקרה."


תגובות (10)

מצאתי את הטקסט הזה מדהים בעומקו, ונשמע כמו מישהו עם ניסיון חיים ומחשבות ובסופו של דבר בן אדם שהצליח למצוא את עצמו, לפחות בתחום מסויים. מה שגרם לי לתהות – בן כמה אתה? אבין אם לא תרצה לענות אבל אשמח לדעת.

26/11/2016 19:28
    JDL JDL

    24. לפעמים אני מרגיש כמו 87 רק בלי הניסיון~

    02/12/2016 01:41

טקסט עמוק ומעורר מחשבה. מזדהה עם הדעה שלך בנוגע לשאלה האם קיים אלוהים, נגע בי כשכתבת ״כיצד יכולתי להשיב בביטחון גם כן וגם לא בעת ובעונה אחת?״ גם אותי שואלים הרבה את השאלה הזו, וגם אני מנסה להסביר את עצמי, עד שאני מוותרת על להסביר והם מוותרים על להקשיב.
משהו קטן וטכני – כשכתבת ״… טרור, הפליה״ נדמה לי שהכוונה לאפליה.
בדקתי –
״אפליה היא המילה השימושית מבין השתיים ופירושה – יחס רע יותר לחברי קבוצה מסוימת.

למשל: החוק בארץ הוא נגד אפליה.
גם המילה הפליה קיימת, אבל היא מילה נדירה יחסית, והשימוש בה הוא כ◄שם הפעולה של הפועל הִפלה, שפירושו הבדיל, נתן יחס שונה.

השימוש במילה הפליה מצריך לרוב עוד מילה, כגון בין, לרעה או לטובה.
למשל: הפליה בין עני לעשיר; הוא מנע את ההפליה לרעה של העובדים הזרים.״
תודה ששיתפת.

01/12/2016 22:20
    JDL JDL

    טוב אתה. השכלתי :)

    02/12/2016 01:40

לשאלה "האם אני קיים?" יש שני צדדים. אתה כמובן יכול לומר ש"יכול להיות ככה וככה" אבל הכל תאוריות. אין לך שום דרך להוכיח שאתה/הוא לא קיים. ובוא נמשיך: נגיד שיש תאוריה שאתה/הוא לא קיים, איך השאלה הזו יכולה להתקיים? כי בעצמך אתה שואל "האם *אני* קיים?" אז מה זה ה"אני" הזה? מאיפה באה המילה הזו? מה המילה היא מייצגת?
אותך. אתה קיים.
יש עוד כמה שאלות: אתה חושב שבני-אדם הם היצורים הכי חכמים עלי אדמה? לדעתי זה נשמע קצת מטומטם לנוכח העובדה שבני אדם *כל הזמן עושים טעויות*. ועוד לא סתם טעויות, הן חוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך השנים! טעויות מטומטמות כאלה. לדעתי המוח שלנו מוגבל. יש דברים שלא נבין ואם אתה דוגל באמירה שבני אדם הם הכי חכמים אז בטח תפטור את שאלתי באיזשהי עובדה מדעית. אולי המפץ הגדול או משהו (למרות שהמפץ הגדול לאו דווקא מתנגש עם בריאת העולם).
אם אתה לא דוגל באמירה הזו וחושב שכנראה יש משהו שיותר גדול מאיתנו, פשוט תניח לזה כרגע (אתה ואני עוד צעירים, אני בת 14 ואתה בן 24. יש ספרים ביהדות שאפשר לקרוא אותם רק אחרי גיל 40! וכמובן שאנחנו רק עוד בשאלות של "כן" ו"לא").
תהליך האמונה הוא דבר קשה ומצריך הבנה עמוקה. חשוב שתלך למקומות הנכונים ולאנשים הנכונים שיתנו לך הכוונה נכונה שבעזרתה תגיע לבד לתשובה שלך ולא עם שטיפת מוח.
מקווה שהייתי יעילה. אחלה קטע יש לך פה, מעלה מחשבות.

02/12/2016 10:44

תרשה לי לא להכנס לשאלה, דילמה או מה שזה לא יהיה הזאת..(גם ככה הכל זה בעצם שטיפות מח שכל אחת מאמין באחרת..)
אני רק רוצה לצין שהקטע די הסעיר(?) אותי (במובן החיובי של המילה)
באמת אחד היפים..

05/12/2016 22:23

וואו. כועסת עליך שאתה כתבת את זה ולא אני.. אני ממש ישמח אם תקרא גם את מה שאני כתבתי "הרואה ואינו נראה"

16/12/2016 11:17

סיפור מיוחד במינו. ממליצה לך לקרוא את הספר "מר אל, כאן אנה". הוא אחד הספרים המעולים שקראתי אי פעם.

15/01/2017 23:35

גאוני!!

10/03/2017 12:11

סיפור מעורר השראה בעל דמיון פורע, תפניות מרגשות ודמויות אמינות, מרגשות ושובות לב. זהו סיפור מעורר השראה על החיים של כולנו ועל ההמבורגר שמצאתי מתחת לכריתי.
תודה על הסיפור המרגש ששיתפת אותנו בו

01/04/2017 19:03
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך